תַּהֲלוּכָה

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

תהלוכה היא מצעד, מסע מאורגן של אנשים וכלי רכב לציון אירוע או חג. נעמי שמר כותבת בשיר "הטיול הקטן": "צב זקן פגשנו בדרך, בית ענקי החזיק על גב, בתהלוכה נהדרת, אלף נמלים נשאו חגב".

המילה תהלוכה מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר נחמיה. שם כתוב: "וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת, וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת" (יב 31). הכוונה כאן שאנשים יצאו מהחומה והלכו לצד ימין.

בישראל מתקיימות תהלוכות גדולות בעיקר בחג הפורים. התהלוכה הגדולה ביותר היא העדליידע. העדליידע התחילה לצעוד ברחובות של העיר תל אביב כבר משנת 1912, כלומר, לפני כמעט 100 שנה. בראש התערוכה רכב ראש העיר תל אביב, מאיר דיזנגוף, על סוסתו. אז עוד לא קראו לה כך, אלא במילה הלועזית קרנבל, שפירושו תהלוכה גדולה וצבעונית. המילה עדליידע לקוחה ממגילת אסתר, שבעקבותיה חוגגים את חג הפורים. בתלמוד הבבלי כתוב בארמית, ש"חייב אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע (עד שהוא לא ידע להבחין) בין ארור המן וברוך מרדכי", כי היה ממש שיכור (מגילה ז ב). את המילה הזו הציע הסופר י"ד ברקוביץ. אחת המילים שהציעו לתהלוכה הזו ולא התקבלה היא תהלוּכון.

המילה תהלוכה היא מן השורש הל"ך. אנחנו משתמשים בשורש הזה לעיתים קרובות, כי בכל יום אנחנו הולכים ממקום למקום. אדם שהולך ברחוב נקרא הולך רגל, כי הוא לא נוסע במכונית. אדם שמשוטט בארץ ומטייל נקרא הֶלֶךְ. לצורה שבה אנחנו חושבים ומרגישים אנו קוראים הֲלַךְ רוח, כאילו הרוח, המחשבה, הולכת למקום מסוים.

במשנה ובתלמוד יש הוראות וחוקים איך צריך אדם יהודי מאמין להתנהג. לחוקים האלה קוראים הֲלָכָה, כי הם מדריכים את האדם איך ללכת, איך לפעול. כאשר מישהו עושה דבר מה כמו שצריך, בצורה נכונה, אנו אומרים שהוא מתנהג או פועל כהלכה. וכשהדברים לא ממש מסתדרים אנו אומרים "זה לא הולך", כלומר, זה תקוע במקום, לא מתקדם.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014