עיתונאים ולקסיקון המלחמה

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2014
המאמר הופיע בספר "סיקור כסיפור, מבטים על שיח התקשורת בישראל", ספר לכבודו של יצחק רועה בעריכת מוטי נייגר מנחם בלונדהיים ותמר ליבס, בהוצאת י"ל מגנס, 2008. להורדה לחצו PDF

במרחב שבין הפעילות הצבאית לסיקור התקשורת נוצרת שפה ייחודית. היא מעוצבת בידי אנשי הצבא, ומועברת לציבור בדרך כלל כנתינתה ובכך מאפשרת לממסד הצבאי-בטחוני לעצב את דעת הקהל גם אם מדובר בשפה מכובסת

 

איש תקשורת בכל תחום תקשורת עומד בפני דילמה יומיומית מהותית: איך לפצח את המידע המגיע אליו מן הממסדים הבאים השולטים על המידע או מייצרים אותו, ולהביא אותו לקוראיו כך שגם יבינו אותו וגם יהיה משוחרר ככל האפשר משליטת יוצרי המידע. הממסדים יכולים להיות מוסדות מוגדרים כמו ממשלה, צבא או ממסד אמנותי. בדרך כלל הממסדים מורכבים יותר והם למעשה מוקדי כוח רחבים שיש אמנם בתוכם מחלוקות ומאבקים, אך  מאחד אותם אינטרס משותף כלשהו. עולם העסקים מעוניין להמשיך ולהיות המוקד המוביל "המנהל את העולם" גם אם בתוכו מתקיימים מאבקים לחיים ולמוות בין חברות ואישים. תפקיד העיתונות הכלכלית גם לתאר את המתרחש בתוככי עולם העסקים, אבל גם לפצח את האינטרס המשותף שלו ואת ערכי היסוד שלו.

אחד הכלים החשובים במשחק הכוח הזה הוא השפה. במודע או בתהליך התפתחות איטי או מואץ יוצר כל תחום או כל ממסד ספציפי שפה משלו, המשרתת את האינטרסים שלו. תפקיד השפה הוא ליצור מצע משותף בין השותפים לאותו מעמד או ממסד, אך  כמוצר לוואי הוא נועד לשמור על עצמו מפני הציבור הרחב. כאן מהווה השפה מרכיב שאינו מסייע לתקשורת הבינאישית או ההמונית אלא נועד להוות חסם תקשורת. שפת המדינאים, למשל, היא שפה שהכיסוי רב בה על הגילוי, והיא נועדה לשרת את האינטרס של איש מדינה לנהל את ענייניו ללא התערבות והתנגדות ולשלוט על המידע שהוא מעוניין להעביר. זוהי על כן שפה הבנויה על קלישאות רבות, על ניסוחים מוסכמים ועל ביטול כמעט מוחלט של המימד הדינמי והבין-אישי של המדינאות. בשפת העסקים המקובלת יש נטייה לעקר ולהסוות את מכלול הפעילות האנושית הכרוכה בחיי הכלכלה לפעילות פיננסית ולעקרון הרווח.

אפשר לומר שהעיתונאים חיים את חייהם המקצועיים במציאות של ספין לשוני מתמיד. כדי להביא את המידע לציבור בדרך מובנת וביקורתית עליהם לא רק לפצח את המידע שהם מקבלים ממקורות שונים אלא גם את השפה בה המידע מוגש להם. הם מתבקשים ככל שהדבר אפשרי לנסח את המידע מחדש בשפה פתוחה יותר וטעונה פחות מסרים ואינטרסים. יש תחומים שבהם נרשמות הצלחות חלקיות. כך, למשל  נדרשת התקשורת להשתמש במונח "מבקשי עבודה" המקובל בסטטיסטיקה הרשמית, אבל משתמשת לצידו במונח העממי-חברתי "מובטל" או "מחוסר עבודה" המתאר את מצבו של "מבקש העבודה". כתב לענייני פלילים יביא תגובות משטרתיות הנאמרות בדרך כלל בשפה נוסחאתית, אבל יציג לצידו את תיאור המהלכים בשפה קונקרטית ופלסטית. בתחום הפנים-מפלגתי השפה התקשורתית צבעונית ועצמאית כיוון שלעיתונאי מקורות רבים ושפת המפלגות אינה נוקשה ונוסחאתית.

בכמה תחומים הדילמה קשה במיוחד, והקשים ביותר הם התחום המדיני והתחום הצבאי, שבמקרה העימות אחוזים זה בזה. התחום הצבאי יידון בהרחבה במאמר.  התחום המדיני הוא מטבעו קשה להמחשה. בחיי המעשה, "מדיניות" היא שיחות ומסמכים. את השיחות מתעדים העיתונאים כמעט תמיד מכלי שני, מסוננות ומוטות ותוך קושי רב לקבל עליהם אימותים והצלבות. את המסמכים קשה להשיג, אלא אם כן יש כוונה של השלטון לפרסמם, ואז הם חדלים להיות אתגר לעיתונאי. השפה המדינית פורמלית, עמומה ומשעממת, אך לתחום חשיבות עליונה שכן בו למעשה נקבע גורל הציבור.

המשך בדף 2


עוד בנושא
מאמרים קודמים