עיתונאים ולקסיקון המלחמה

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2014
המאמר הופיע בספר "סיקור כסיפור, מבטים על שיח התקשורת בישראל", ספר לכבודו של יצחק רועה בעריכת מוטי נייגר מנחם בלונדהיים ותמר ליבס, בהוצאת י"ל מגנס, 2008. להורדה לחצו PDF

התקשורת ושפת הממסד הצבאי

כמקרה דוגמה לדילמה הלשונית אציג את השפה המיוחדת שיצר צה"ל בשנות האינתיפדה השנייה, מאז אוקטובר 2000, ואת השפעתה המכרעת על דרך הדיווח של אנשי התקשורת על המאורעות הצבאיים בימי העימות מאז ועד עתה. בשנות העימות הנוכחי שהחלו באוקטובר 2000 נוצר מילון חדש של מונחים שבאמצעותם מתואר העימות. המילון התעצב מכיוונים שונים אך שני השותפים העיקריים שלו היו צמרת צה"ל והתקשורת, באגף המדווח ומפרש את האירועים הבטחוניים והפוליטיים. צמרת צה"ל אחראית למרבית המילון, ובעיקר לחלקו העוסק בפרטי המלחמה ובאסטרטגיה שלה. החלק הזה מתאפיין בשפה נקייה, מעין-מדעית המושפעת ממדעי ההתנהגות. אפשר לאתר בלשון הצבאית גם שימוש ייחודי במלים שאינן קשורות לתחום הצבאי, כגון המלה "אוכלוסייה", שבהקשר הצבאי זוכה לאותו מגע מרוחק ההופך אותה ממסה אנושית חיה לעוד שטח אפור במפת המלחמה. קבוצה קטנה יותר של מלים נוצרה על ידי הציבור, הפוליטיקאים והתקשורת ובה ניתן לאתר מגמות מורכבות יותר. בין שאר תפקידיו הוא נועד להוות מכבסת לשון משוכללת המציגה את העימות בדרך שתאפשר לישראלי הסביר לחיות אתה.

לצה"ל אינטרס ברור ביצירת השפה. שימוש במונח מתאים הוא אמצעי לחימה יעיל בעידן של תקשורת המונים מהירה, עצבנית ותחרותית. מונח מתאים הוא זה שמבליט את היכולת ההתקפית והתכנונית של הצבא, ומטשטש ככל האפשר את הדרך שבה הדברים מתבצעים, את התיאור הפלסטי ואת הפרטים הקטנים. המלחמה על פי צה"ל אמורה להיראות נקייה ורציונלית. השפה החדשה מנטרלת מן המלחמה, כמעט לגמרי, כל מרכיב אנושי. במלחמה החדשה אין דם, אין גופות, אין כאב, אין הרס, אין אימה, אין עימות, אין דילמות. יש רק בעיות ופתרונות. היא מתחוללת לכאורה בתוככי מחשב-על האופייני למלחמות המאה ה-21.

צה"ל לא טרח להסתיר את מכבסת שפה, שאינה  המצאה ישראלית. "גם אינסטלטורים משתמשים בביטויים קצת  יותר עדינים כשהם פותחים את האיכסה", טען תא"ל גרשון הכהן במסמך צה"לי פנימי שנחשף  ב"הארץ". בשלב העימות שהחל באוקטובר 2000 לא היתה מכבסת השפה שירות נלווה אלא אסטרטגיה, חלק מניהול המלחמה. מנהיגי מערכת הבטחון ייצרו מלים וביטויים בקצב מסחרר. אלה נכנסו לשימוש מיידי בצבא פנימה, והוצעו גם לצרכי תקשורת ויחסי ציבור.

כמו בתחומי שפה רבים אחרים, גם כאן שימשה התקשורת לערוציה השונים תפקיד של סוכן לשוני. מונח או צירוף שנולדו בצבא זכו מיד לציטוט ושימוש בתקשורת,  ללא נסיון עיבוד והבהרת מה שעומד מאחורי המונח. בדרך כלל ויתרה  התקשורת בימי העימות על תפקידה כמתווך ביקורתי בין הממסדים השונים לבין הציבור, במקרה זה הממסד הבטחוני.

מילון המלחמה, הכולל כ-150 ערכים, מופיע במבנה לקסיקלי בספרי "חדוות הלשון" (עם עובד, 2004). במאמר זה אנתח בשלב הראשון את המילון בהיבטים בלשניים, תקשורתיים ופוליטיים. בחלק השני אנסה לענות על השאלה מדוע דווקא בימי העימות האלה שיתפה התקשורת פעולה עם הממסד הצבאי.

הבטים לשוניים של לקסיקון המלחמה

השפה הבסיסית של לקסיקון המלחמה היא קבוצה רחבה למדי של שמות פעולה. עצם השימוש בשמות פעולה אופייני ללקסיקון המלחמה מאחר שהוא מנתק את הפעולה מעושיה והופך את הפעולה למושג, למרכיב בשרשרת של מהלכים מתוכננים ומנומקים. השימוש הזה מחזק את האיפיון הבסיסי של שפת הצבא: שפה אינסטרומנטלית, הבנויה על שרשרת של מטרות, משימות וביצוע באמצעות כלי ביצוע, אנושיים או מכניים.

רוב שמות הפעולה החדשים הם בבניין פיעל, שהוא מטבעו בניין המעצים את הפעולה. חלקם מתארים פעולות אופייניות למהלכי הצבא, כגון "חישוף": הסרת כל אובייקט לאורך הדרך המאפשר מסתור למחבלים או למטענים, בעקבות הביטוי האנגלי clearing. "שיטוח" הוא מהלך דומה אך רחב יותר וכולל הורדת מבנים. במאמר מוסגר: עצם השימוש ב"מבנים" במקום בתים, או ב"ציר" במקום דרך מחזק את האופי האינסטרומנטלי של תיאור הפעולות. כאשר הוא מועבר בתקשורת הוא מאפשר לציבור לראות בפעולות הללו מהלך צבאי מנומק בלבד בלי להיחשף למשמעויות הקונקרטיות שלהן, דהיינו, פגיעה במהלך חייהם וברכושם של פלשתינאים.

בניין פיעל מוביל גם בפעולות המלחמה הבסיסיות. מצד אחד: "פיגוע", שהוא כמעט כל פעולת אויב. השורש פ.ג.ע. בבניין קל מרכזי בתיאור המלחמה משני הצדדים: נפגעים, פגיעות בנפש, פגיעה במטרה. בניין פיעל מיועד כולו לפעולות האויב, וכן השם הנדיר למחבל: "מפגע".

פעולות צה"ל באותו משקל באות משורשים אחרים: מיטוט (הרשות הפלשתינאית), חיסול (מחבלים בכירים), סיכול, גירוש (ערפאת), פירוק (תשתיות הטרור, פירוק המחבלים מנשקם), ביתור (רצועת עזה), טיהור המטפורי (היה נפוץ יותר במלחמת לבנון: "טיהור קיני מחבלים"). שם פעולה אחד, מתון יחסית, נשמר למתנחלים: פינוי. למרות האופי הממתן שיש לשימוש בשמות פעולה ניכרה במהלך העימות התלבטות רבה אם להשתמש ב"חיסול" שהעלה אסוציאציות פליליות ועל כן נקבע בהשראת הלשונאי הצה"לי האלמוני השימוש ב"סיכול ממוקד". "חיסול" מתאר את הפעולה, "סיכול ממוקד" את מטרת הפעולה וצידוקה. למרות שליטה לאורך זמן של "סיכול ממוקד" חזרה "חיסול" ללקסיקון ברגע שבו ככל הנראה חשו אנשי הצבא והתקשורת שהציבור אינו מתרגש מהשימוש במונח, וכן נשמע גם הביטוי הרומנטי "התנקשות".

קבוצה קטנה אך אפקטיבית של מלים שהומצאו או רועננו היא המלים במשקל הסגוליים. למלים אלה השפעה ממתנת וכמעט נרקוטית. תקופה ארוכה כיכב "כתר" שהוא שם חדשני ל"מצור", בהנחה שהשימוש במצור אינו נעים לאוזן ומזכיר סיטואציות בהיסטוריה היהודית. ממנה התגלגל הכינוי המשעשע כמעט "כתר נושם", כלומר, מצור לא אבסולוטי. גם "סגר" הוותיק יותר חי וקיים ומשמעותו למעשה  עוצר, שגם לו אסוציאציות מקומיות, ולצידו "סגר מונע": הפעולה עם צידוקה. משקל הסגוליים פועל את פעולתו הנרקוטית גם במלים כמו "כשל" העדיף על כשלון או מחדל, ו"נתק" העדיף על כשלון בתקשורת או היעדר שליטה של המפקדים על הכוחות.

השפה המדעית-ניהולית

השפה המדעית-ניהולית מאפיינת את דור המפקדים החדש, וככל שעולים בסולם הפיקוד התופעה בולטת ביותר. היא פרי מהלך ארוך של חדירת מדעי ההתנהגות לצה"ל ומדיניות של שליחת מפקדים גבוהים ללימודים. דוברים צבאיים בולטים כמו עמוס מלכא, עמוס גלעד ובמידה רבה משה יעלון שונים שינוי בולט מדורות מפקדים שכמעט לא פיתח רטוריקה ודרך הצגת טיעונים מסודרת. מפקדים בכירים לשעבר כמו אריאל שרון, רפאל איתן, יצחק רבין ועזר ויצמן היו לעתים בעלי סגנון אישי מובהק, אבל דיברו בשפה ישראלית בגובה חדר האוכל הצה"לי, מלווה בצ'פחות מילוליות ופה ושם בדימוי מפתיע. הם לא הרגישו צורך להסביר את עצמם או לעטוף את הפעילות הצבאית בעטיפה כלשהי, ובזו למלים גבוהות.

 השימוש במונחים בעלי אופי אקדמי הוא שלב נוסף באסטרטגיה הלשונית-תקשורתית של ראשי הצבא, שכאמור זכתה לשיתוף פעולה של אנשי התקשורת. הוא מרחיק עוד יותר את ימי העימות ואת תוצאותיו בעיקר בצד הפלשתיני, ומציג באור מתון מאוד את מהלכי הצבא. ניתן לומר כי מכבסת הלשון במקרה זה אינה באמצעות מלה בודדת זו או אחרת, אלא היא מכבסה אסטרטגית, המעלה את השיח והדיווח כולו למדרגה שממנה הכל נראה נקי ומנומק.

הביטוי "צריבה תודעתית" האהוב על משה יעלון, למשל, מתייחס למלחמה כאל מעין מעבדה פסיכולוגית שבה פועלים זה כנגד זה תודעות וקוגניציות והן המניעות את הפעולה, מחשבה שאינה בהכרח מופרכת. השימוש ב"צריבה",  מושפע כאן משפת המחשבים שבה צריבה היא העתקת קבצים ואותות דיגיטליים לתקליטור. השפעת שפת האינטרנט ניכרת גם בשימוש הרב במונח "מסר": "שלחנו מסר לפלשתינאים", כמו גם ב"איתות" המוכר עוד מתקופת המורס בפלמ"ח. "מסר" אמנם אינו מונח חדש, אך השימוש בו התעצם ומשתלב בשפה החדשה. בכל אלה מעבירים המפקדים באמצעות השפה את המלחמה אל שדה הקרב הפסיכולוגי, ומשכיחים את העובדה שכל "מסר" או "איתות" פירושו בשר חרוך ובתים הרוסים. נפוץ מאוד השימוש במלה הנקייה "יעד" להגדרת אדם או מוסד המיועד לחיסול, ממשקל הסגוליים שנזכר לעיל, בתוספת שמות תואר: "יעד אסטרטגי", "יעד סמלי" וכדומה. לאלה הוסיף עולם הרפואה את הביטוי הלא חדש אך מצמרר "הפגזה כירורגית", דהיינו, פגיעה (או נסיון פגיעה) מדויק במטרה, בדרך כלל אנושית. ביטוי זה היה נפוץ גם בימי מלחמת ארה"ב בעירק, ואפשר ככלל להצביע על קשר לשוני בין הדיווחים והשפה הצבאית באותה מלחמה ובעימות המקומי.

מלות "המלחמה המדעית" יצאו מכל מחבוא אפשרי. "הכלה", שפירושה עצירת כוחות האויב, עיכובם או ביתורם, הגורמים לו לרכז את מאמציו בחזית מסוימת, ובאנגלית  ,containment נשמעה למרות שרוב הציבור לא הבין את משמעותה, אך היא השתלבה באפקט הרציונלי שניסו לשוות לה. קבוצת מלים המסתיימות ב"וּת" העניקו למלחמה את המימד המופשט המתבקש. "עוצמתיות" (לעומת "נשבור להם את העצמות", מדדו ועד רבין), "מידתיות", דהיינו, פעילות הבנויה על איזונים מתמידים נלקחה מלשון עולם המשפט; "עצימות" שנלקחה מאבק המילונים במשמעות אינטנסיביות.  "מוכנות" היתה מלה פופולרית בתקופה של טרום מלחמת בוש-סדאם, כאשר איש לא ידע מה ילד יום, ובאותה תקופה אך הבטיח אחד מראשי פיקוד העורף "הגנה דו שכבתית" לתושבי הערים במקרה של מתקפת טילים: פטריוט למטה, חץ למעלה. גם השימוש הנרחב ב"מתקפה" במקום במונח הוותיק "התקפה" משתלב במגמת השידרוג הלשוני.

עוד מלים אהובות: "תרחיש", המעידה על חשיבה קדימה, "אופציה" המעידה על חשיבה באמצעות חלופות, וכן שורה של מלים מן השורש הפופולרי ע.ר.ך.: מערך הכוחות, היערכות הכוחות, ערכות מכל הסוגים. "יש לבצע בדרך חד-צדדית היערכות בטחונית חדשה. קווי היערכות צה"ל לא יהיו גבולות בינלאומיים אלא קווי בטחון". השימוש הזה נועד שוב להצביע על עולם מסודר היטב שבו לכל חפץ או אדם יש תפקיד ברור. גם מקומו של משקל פיעול לא נפקד: המונח הפופולרי לאחרונה, בעיקר בתחום הכלכלה, "מינוף", דהיינו, העלאה וחיזוק של מרכיב מסוים של המערכת נכנס גם לתחום הצבאי, ולצידו "תיעדוף". "מינון", מן הביטוי "עימות במינון נמוך" מקורו בשפת המעבדה.

השפה המשודרגת זכתה גם למלות יחס או קישור אופייניות. כך החל להישמע בשיח המפקדים המונח השאול מאנגלית "בהינתן" given that)), כמו בציטוט הבא מפי מפקד המודיעין לשעבר עמוס מלכא: "בהינתן האירוע תהיה הערכת מצב, שבעקבותיה ייקבע מה ייעשה בעקבות המצב". או שימוש הייתר במלה "רמה", בציטטה נוספת מפי מלכא: "אני נשאר עם רמת ספק מסוימת".  ואחרון חביב, השימוש הכמעט משעשע במלת ההעצמה "מאוד" בתיאור בסיכויים למתקפה לא קונבנציונלית מצד עירק. מבוהלים מכשלונות המהדהד של צבי יעבץ לפני מלחמת המפרץ הראשונה, שבה קבע נחרצות כי לא יפלו טילים על ישראל, הפך "מאוד" מעין מכפיל זהירות: "סבירות נמוכה" נשמע רע גם עקב מלחמת יום כיפור, והמחוג נע בין "סבירות מאוד נמוכה" ל"סבירות מאוד מאוד מאוד נמוכה".

המשך בדף 3


עוד בנושא
מאמרים קודמים