יאללה ביי 'תראות

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2014
המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה הרצאה בכינוס המתרגמים הארצי, 7.2.2006

הסלנג הישראלי רווי בהשפעות של שפות שונות. האנגלית המנדטורית והגלובאלית ממלאת בו תפקיד מרכזי

העברית החדשה היא, בין היתר, סיפור מתמשך של אהבה שנאה בין העברית הטהורה, המקורית, הבנויה על המבנים והלקסיקון של רובדי העבר, לבין שפות רבות ושונות אחרות. בכך היא מזכירה את סיפור האהבה-שנאה, המשיכה כנגד  הפחד, שאיפיין את היהודים לאורך כל הדורות. האידיאולוגיה היתה ברורה: על העברית לשרת את כל צרכי הדובר העברי. המציאות היתה ברורה לא פחות: זה בלתי אפשרי. השפה העברית אינה מסוגלת לכך, והדובר העברי אינו רוצה בכך. רוצים עברית, אבל רוצים לשמור בה על נוכחות משמעותית של שפות לועזיות.

נוכחות הלעז מתקיימת בכל משלבי השפה. היא חשובה בתחומי ידע מחקר והגות מרכזיים. מה היה חקר הספרות בלי פואמה, סאגה, קומדיה וטרגדיה? הלעז בולט ברפואה ובמוזיקה ובחיי הכספים. בחיי היומיום יש ללעז משקל רב בתחומי חיים כמו מזון וביגוד, וכך אנחנו מכינים ארוחה מבשר או מוצרי חלב ובוזקים מלח ופלפל, אבל המוצרים יהיו כמעט תמיד בלועזית: שניצל, ספגטי, קולה ואפילו מרק קניידלך.

הנוכחות של הלעז בסלנג הישראלי היא יוצאת דופן במשפחת שפות הדיבור בעולם. ב"מילון הסלנג המקיף" כמחצית הערכים, ואולי אף למעלה מזה, מקורם בדרך זו או אחרת בשפה לועזית כלשהי. הרקע לתופעה הוא תרבותי-חברתי. החברה הישראלית נוצרה כחברת מהגרים. כל קבוצת מהגרים מביאה אתה שפת אם אחת לפחות, ובדרך כלל שתיים: שפת ארץ המוצא והשפה היהודית העממית. שפת אם אין שוכחים, אבל כאשר אתה נדרש, מטעמים מעשיים או אידיאולוגיים, לדבר בשפה החדשה בעיקר במרחב הציבורי, הסלנג הוא מוצא טבעי ואפילו הכרחי, שכן טבעו של הסלנג שהוא מנער מעצמו סייגים לשונים ונורמות מקובלות. מאידך גיסא השפיעו על דוברי העברית שפות שאינן שפות אם בדרך של מפגש, כמו הערבים ילידי פלשתינה א"י בשנות השלושים והארבעים, או האנגלית הגלובאלית של הדור האחרון. בכל המקרים האלה אנחנו מדברים על חיכוך תרבותי בין שתי שפות דיבור: שפת דיבור חיה שלא נוצרה בסביבה יהודית, ושפת הדיבור המתפתחת בישראל בתהליך טבעי ודינמי. מסיבה זו, למשל, נמוכה ואולי אפסית היא השפעת הערבית הספרותית על הסלנג הישראלי, למרות שהשפעתה על משלבים גבוהים יותר חשובה ובולטת. הציוני החדש, ואולי בנו הצבר, ששמע את הערבים שהקיפו אותו בחיי היומיום שלו ביפו, עכו, כפרי הגליל וסימטאות ירושלים, שמע ערבית מדוברת על להגיה השונים אפילו במסגרת הקטנה של ארץ ישראל המנדטורית, וכך למד את הערבית שלו, לא מהספרים או הנאומים הנמלצים.

בין היידיש לערבית

השפות שהשפיעו על הסלנג הישראלי רבות מאוד, אך שלוש השפות המשפיעות ביותר הן יידיש, ערבית ואנגלית. היידיש השפיעה באופן מכריע במקביל לתחיית העברית. כאמור, היא היתה שפת אם של רוב רובם של העולים מאירופה עד קום המדינה והיתה מעין שפת מדף עבור הסלנג הישראלי. אמנם התפתחה ספרות ענפה ביידיש, אבל ביסודה היא שפת דיבור עממית ולכן היתה הבחירה הטבעית ביותר ליצירת הסלנג הישראלי. היידיש השפיעה בכמה וכמה ערוצים, אך הבולטים בהם הם מילים ביידיש שהפכו חלק מן השפה, לצד תרגומי שאילה רבים. בקבוצת המילים בולטת מאוד קבוצת משנה של תכונות אנוש, נושא שבו אין ליידיש מתחרים. היא הביאה אתה את החוכמה היהודית העממית המשלבת בדרך שלא ניתן לחקותה מעט רשעות בריאה עם אינטימיות וסלחנות. לא במקרה היידיש שולטת עד היום בזירת התכונות בסלנג הישראלי. אי אפשר לתאר את החברה הישראלית בלי הפרייער, השוויצר, הנודניק, המאכער וגם מילים שירדו מגדולתן כמו שמוק, שוואנץ שהם גם כינוי לאיבר המין הגברי, מענטש, פרסר, והחבורה המרשימה הצילייגר, הצידרייטר, הקליקער, הקאסוקער, הפצלוכענער והציפלויגענער. תרגומי השאילה השקיעו בעברית המדוברת ביטויי יסוד שאי אפשר בלעדיהם כמו "מה בוער?" (ווס ברענט), "איך לפעמים"  (ווי אַ מאָל), "בלי חוכמות" "ובלי טובות", "ומה עוד?". כך גם צירופים כמו "גילה את אמריקה", "יצאה לו הנשמה", "זה עוזר כמו כוסות רוח למת", "זו לא מציאה גדולה" או במקור, "נישט א גרויסע מציאה". גם הביטויים האלה מביאים אותה רוח יידישאית עממית אירונית, מתנצלת, ומה לומר, גלותית. היידיש העבירה בכך לשפת הדיבור הישראלית מנגינה מיוחדת שהעברית לא היתה מסוגלת לספק, ובהיחבא גם סוס טרויאני קטן ולא מאוד מזיק של מבנים תחביריים שנותרו גלומים בביטויים המתורגמים, גם אם לא השפיעו על התחביר והסגנון העברי השפעה מכרעת.

הערבית הארץ ישראלית השפיעה בהיקף בולט ומפתיע על הסלנג הישראלי. אמנם הערבים זוהו כאויב כבר עם ראשית הציונות, אבל היומיום יצר מפגש אנושי שוטף בין היהודים וערביים ובפועל הוא השפיע יותר מרגשי האיבה. הערבית נתפסה כשפת המקום, השפה הילידית, והיה לה תפקיד סמוי חשוב. היא היתה מנוגדת ברוחה ובמקורה ליידיש הגלותית, הנשית במידת מה, והציעה מולה חלופה עזת מבע, טעונה ברגשות חזקים, שפה גברית שתאמה לצורך הצברי ליצור זהות נגד לזהות הגלותית.  פתאום צצו לנו גברים כארזים: אחד אבדאי, שני אבו ג'ילדה, שלישי אבו עלי  ורביעי סתם ג'דע. מול "א מייסע" הספקני מיידיש, צצו מילים עזות מבע כמו ואללהי, אינשאללה ומילות ביטול חד משמעיות נוסח "בחיאת זומזום". זומזום, אגב, על שם אבן הקדושה ליד מכה. מול "שולם עליכם" זכינו לברכת גברים, אהלן וסהלן, סחטיין עליך, ומול יכנה וינטה המרכלות והצצקה המגלגלת ישבן ועיניים הבאנו מהערבית את הלהקה מסמרת השיער שרמוטה, שרלילה, שרשוחה ושרטוחה. לקלל? בערבית וברוסית המקלל דורס אותך. ביידיש הקללה נשמעת כמו מעשייה לא מזיקה: "שיישברו לך כל השיניים, ושתישאר אחת – לכאב שיניים". להתלהב? רצוי בערבית: אחלה, סבאבה, פנאן, והיתה וואחד מסיבה. שוויון מסתמן בקבוצת המכות: זץ, שמיר, פליק ופלאסק מול נוגרה, זפטה וכאפה.

ג'ינג'י, סילב ואגזוז

עד קום המדינה היתה לשפה האנגלית השפעה נמוכה לעומת היידיש והערבית. לכאורה, על פי עקרון החיכוך, היתה צריכה שפת המנדט הבריטי להיות נוכחת באופן מפורש ורחב בסלנג הישראלי, והדבר לא קרה. החיכוך עם הבריטית המנדטורית היה בעיקר בדרגות רשמיות והיה נמוך יחסית ביומיום. דוגמה המדגישה זאת היא דווקא תחום שבו הצליחה האנגלית להטביע את רישומה והוא תחום המוסכים והרכב הקשור בהיסטוריה של מלאכת הרכב הישראלית, וכך נותרה עד היום שפת מוסכים לא רשמית שיסודה בעיקר באנגלית: גיר, פרונט, בקאקס, וינקר, בודי, ועוד.

בכל זאת חילחלו מילים באנגלית לסלנג כבר בתקופת המנדט, אבל בדרך כלל שיבשו דוברי העברית את המילה האנגלית, וכך נוצרה קבוצה חביבה בלקסיקון הסלנג הקרויה פּינגליש, דהיינו, פלסטיניאן אינגליש. הדבר נולד אולי משליטה נמוכה יחסית באנגלית של הדוברים, עצלות לשונית  או אולי מחאה לא מודעת נגד המנדט הבריטי. מכל מקום, מאותה תקופה שגורות עד היום מילים כמו ג'ינג'י, שיבוש של ginger. הילדים בשכונה איימו איש על רעהו ב"אנזפ"  (hands up), ובמוסך שנזכר לעיל נפלטו אדי רעל מה"אגזוז" (exhaust), משכו ב"אמברקס" (handbrake) והדליקו "סילב". סילב נולד מהמונח האנגלי לפנס קדמי: sealed beam, שנשמע כצורת רבים: סילבים, ומכאן היחיד, סילב. פילם הפך לפילים, המסור jig saw הפך לג'קסון, ופנכת האוכל הצבאית mess tin הפכה למסטינג. בצבא ובמפקדי תנועות הנוער האירה את החשיכה קופסת פח קטנה ובתוכה פתיל טבול בנפט שנקראה גוזניק. זו אינה מילה סלאבית, אלא שיבוש של  הביטוי האנגלי goose-neck, צוואר אווז, ככינוי לרכיבים בעלי צורה מעוקלת. בחיל הים המציאו שיטה לגלישת צוקים: סנפלינג, שמקורה בשיבוש טבעת ההידוק האנגלית snap-link.

עם קום המדינה הלכה והתרחבה השפעת האנגלית על הסלנג הישראלי, ובעשורים האחרונים היא השפה השלטת  במשלב הזה, אם כי אין לזלזל בנוכחות המרשימה של הערבית. אני תולה את העלייה הדרמטית הזו בהשפעת האנגלית האמריקנית, שהשפעתה המכרעת על השפה היא פועל יוצא של השפעתה על הכלכלה, הפוליטיקה והתרבות העולמית. ההשפעה הזו נתמכה בהתפתחות המסחררת של הטכנולוגיה ששינתה את פניהם של תקשורת ההמונים, הטלקומוניקציה, הקולנוע, הטלוויזיה והפופ ועוד. בהרצאה הזו אתמקד בערוצים הלשוניים שבהם  חודרת ואף זורמת האנגלית לסלנג העברי, ושוב אציין כאן שהחדירה הזו אינה רק למשלב הסלנג או הדיבור, אלא גם לתחומים מקצועיים ואינטלקטואלים שאינם מתחום הדיון שלנו. בהיבט הלשוני החדירה הזו התרחשה בערוצים רבים, שאמנם קיימים גם בחדירת שפות אחרות לסלנג, אך האנגלית היא היום הזירה המרכזית שלהם.

דפנטלי ווטסואבר

הערוץ המרכזי של השימוש באנגלית בסלנג הישראלי הוא באמצעות שימוש במילים ובביטוים באנגלית כמות שהם, על פי הבלשנים: "שאילה ישירה",  אני קורא לקבוצה הזו "מילון אֶז איז". בניגוד למילון הפינגליש שהזכרתי לעיל, במילון אז איז המילים עוברות מהאנגלית לפה הישראלי המשוחח כמעט ללא שינוי או התאמה כלשהי, פונטית או מורפולוגית.

כאן עלי להעיר הערה מתודית ביחס לסלנג. בסלנג יש מילים לא מעטות העוברות שינוי פונטי,  מורפולוגי או סמנטי, המוגדר גם כ"סטייה" מנורמה או מכלל כלשהו. ואולם, כאשר מדובר במילים לועזיות, עצם השימוש בלעז בסביבה עברית עשוי להספיק לנו לראות בשימוש הזה סלנג, במידה שהוא משמש את התפקידים וההקשרים האופייניים לסלנג. כאשר נאמר על מישהו שהוא "תפס ג'וב" או "הוא יודע לעשות ביזנס" איננו משנים את משמעות המילה האנגלית "ג'וב" או "ביזנס", אך היא תהיה במשלב הסלנג משיקולים של דרכי השימוש, סביבת השימוש, ההקשר וכדומה. לעיתים קרובות המילה המקורית נחשבת סלנג כבר באנגלית, אך זה אינו תנאי הכרחי. דוגמה מעניינת לכך היא הצמד "סלבריטי", בעברית, ידוען. זו מילה אנגלית תקנית שבשימוש שלה בעברית הישראלית נתפסת מילת סלנג. בסלנג האמריקני התפתח לצידה הקיצור "סלב", וגם הוא נחת בסלנג הישראלי, לצד  "סלבריטי", ואפילו צמח לממדי "מגה-סלב". להלן טקסט יחצ"ני שנחת על המחשב שלי רק לאחרונה: " ר.נ.  ... בנה סיסטם חדש בישראל ולפיו הרכיב חדר כושר מיוחד ופרטי רק לאימונים של אחד על אחד... נשמח לכתבה על הטרנד החדש ונביא את כל הסלבס שתבחרו להתראיין בנושא. .. ר.נ. הוא מאמן סלבריטאים מוכר מתל אביב".

במילון בן אמוץ בן יהודה המשקף את הסלנג של העשורים הראשונים למדינה אפשר למצוא מעט מילים בקבוצה זו המקובלים בפי כל, כמו "אקשן" במשמעות פעילות סוערת, "ביזנס" ו"ג'וב" שנזכרו לעיל, וכן "פיפטי פיפטי" וכמובן  "או קיי", ביטוי שמקורו בראשי תיבות משובשים, שהפך למילה בינלאומית הנפוצה ביותר בעולם. ואולם, מרבית ערכי הסלנג במילון אז איז אופייניים לתקופות מאוחרות יותר. בקבוצה הזו בולטים מאוד ביטויי שיח יומיומי, ואני תולה את העלייה הזו בחשיפה הרבה לטקסטים יומיומיים בסדרות טלוויזיה.  כך ניתן לשמוע שוב ושוב בשיח רחוב משורבבים במשפטים עברים רגילים ביטויים כמו "יו נואו", "סו וואט", "גיב מי א ברייק", "דפנטלי", "ווטאבר", "פליז", "סורי", "ת'נק יו" ועוד רבים רבים. בחלק הראשון של מילון בן אמוץ אפשר למצוא בקבוצה הזו את "יול בי סורפרייזד", שכמעט אינו נשמע היום.

אני נשאל לעיתים  האם מדובר כאן בסלנג או בסתם שימוש מזדמן בלועזית. שימוש בלועזית מקובל כידוע בסלנג הישראלי בהיקפים נרחבים לא רק באנגלית, וכבר נתתי לכך כמה דוגמאות. ובכל זאת אין לנו ספק שיאללה, ואללה, אפעס וצ'או הן מילות סלנג, בעוד ביחס למילים החדשות האלה יש לנו פקפוק. הפקפוק אינו נובע מהבדל מהותי ביניהן למילים הוותיקות יותר, אלא מכך שעדיין לא התרגלנו אליהן או לא שוכנענו במעמדן האיתן בשפת הדיבור. בפועל הן מתפקדות ונפוצות בשפה בדיוק כמו מילות שיח ותיקות כמו אלה שהזכרתי ורבות אחרות. אני טוען טענה הפוכה: זהו דפנטלי סלנג, סלנג ווטסואבר. מילון אז איז הוא היום רכיב מוביל בסלנג הישראלי, והוא שינה לבלי הכר את השיח הישראלי היומיומי. באשר לעמידותו בעתיד, בעניין זה לא ראוי לנסות ולנבא.


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים