מסע רועה הזונות מגרמניה לארץ הקודש

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2014
המאמר מבוסס על הרצאה שניתנה בכינוס השנתי של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, קיץ 2010

פרייער, ובשלילה "לא פרייער" הפך להיות אחד מסימני ההיכר של החברה הישראלית. מהיכן התגלגלה המילה הזו ומה סוד כוחה?

 

ואתחיל בווידוי. שם משפחתה של אמי הוא פרייער. כאשר אני מצהיר על כך ברבים מסיבות שונות, צפויות שתי תגובות. התגובה הראשונה באה בעיקר מצד הציבור הוותיק: "נו, אז יש לכם אולי קשר עם רחה פרייער? ועם שלושת הבנים שלה עם השמות המוזרים? נו, אלה, זרם, שלהבת ועמוד?"

התשובה לשאלה זו היא "לא". אין קשר. משפחתו של סב סבי, הרב סימון פרייער,  נדדה ממזרח פולין למערבה במאה ה-19, התפתחה כמשפחה יהודית-גרמנית מן השורה, התפזרה ברחבי העולם, וככל הידוע לי השם פרייער לא שרד בין צאצאיה הרבים של המשפחה.

התגובה הנפוצה יותר היא צחקוק של מבוכה, השתתפות בצער ושאלה העומדת על קצה הלשון אך אינה נשאלת: ואיך צלחתם את החיים עם שם נורא שכזה?

התשובה לתגובה זו, באותם מקרים בהם שיתפתי את אמי בגורלו העגום של השם, היא עניין גרמני פנימי. "נו, באמת", היתה אמא אומרת, "הרי אנחנו כותבים Freyer, עם אפסילון, ולא Freier. הרי אי אפשר להשוות". בכל מקרה, זו היתה משפחה גאה ורבת הישגים, וחבריה לא העלו בדעתם שיש בעיה עם שם המשפחה.

רווק, לא חופשי

Freier, בלי אפסילון, היא מילה גרמנית מן השורה. במבט ראשון נראה שהיא נגזרת מן התואר הגרמני frei, חופשי, המוכרת לשמצה בהיסטוריה היהודית מן הסיסמה שבשער אושוויץ: Arbeit macht frei, "העבודה עושה אותך חופשי", כלומר, משחררת.

מה פירושה של המילה? כאן מתחילה שרשרת הפתעות שאינה נגמרת בגרמנית. הפירוש הבסיסי והתקין של Freier כשם עצם בגרמנית הוא  מחַזר, אדם שאינו נשוי העוגב אחר אשה.

לכאורה יש קשר בין המחזר אחרי אשה והחופש: המחזר אינו נשוי, כלומר חופשי. ואולם הקשר הזה אינו כה מובן מאליו, בעיקר כאשר מגלים שבגרמנית פירושו גם חתן, שכבר אינו חופשי, וגם רועה זונות, וכן זונה ממין זכר, ומה לכל אלה ולחופש? כאן מזומנת ההפתעה הגדולה, שהוצגה על ידי יוסף בראל במאמר "מה זה פרייער" בספרונו "מלי דעלמא". Freier  אינו קשור כלל ל-Frei במשמעות חופש, אלא ל-Frau, בגרמנית, אשה. הפועל הרלוונטי לענייננו בגרמנית הואfreien  שפירושו להתחתן, והוא נגזר מהמילה fri  שפירושה בגרמנית הקדומה אשה, וקשור לפועל frijon שפירושו ברבדים קדומים של הגרמנית לאהוב.

הפרייער הגרמני הוא אם כן גבר שיש לו עניין עם נשים. הוא יכול להיות חתן, הוא יכול להיות מחזר, הוא יכול להיות רועה זונות, והוא יכול להיות אדם ההולך לזונות. מה אם כן הקשר בין החתן המאהב לבין המשמעות שהתגלגלה ממנו, משמעות הפתי? בראל כותב: "מותר לשער, שהחתן, ה'פרייער', נושא בכל ההוצאות של משתאות החתונה שהוא עורך לחבריו, ומותר לשער שכאן, אם לא גופו של השורש, אולי הסתעפות שלו לזיהויו של 'המשלם חשבונות האחרים" עם החתן'". אפשרות זו מופיעה בסלנג הנוכלים ומוצגת במילון הגנבים הגרמני של זיגמונד וולף. Bräutigam, חתן, הוא על פי אותו מילון "אדם שמרמים אותו או גונבים ממנו" וכותב המילון מפנה כאן לערך אחר במילון: "Freier". אפשרות זו מתחזקת גם מניב ביידיש: "אַלא נאַראָנים האָבן דעם חתנס פּנים" (לכל הטיפשים פרצוף של חתנים).

הסבר נוסף, הנראה סביר יותר, מצוי באותו מילון גנבים עצמו. שם מופיעה גם הגדרה ל"Freier": "אדם הנוהג לבקר אצל זונות, זה שקל להונות אותו או לגנוב ממנו, הקורבן המיועד של מעשה נוכלות".  משמעות אחרת של המילה בגרמנית של היום, הקשורה לענייני נוכלות והונאה, היא טריק, תעלול, מעשה נכלים. מכל מקום, פרייער הוא שוטה או פתי כבר בגרמנית, בלשון הגנבים והנוכלים, ומכאן התגלגלה פרייער בהוראת הוראת השוטה או הפתי ברחבי אירופה, ועד ארץ ישראל הגיעה.

שם התואר freier, והפעם בהוראתו כאדם חופשי, מצטרף לצירופים שונים  בתחומים שונים. freier Makler הוא סוכן בורסה, freier handler הוא בעל מקצוע חופשי, freier Sitzplatz הוא מקום ישיבה פנוי ועוד ועוד. הגירסה שאומצה על ידי משפחתי, Freyer, אינה מוכרת כמילה בגרמנית.

נעדרת מהמילונים

כדרכן של מילים רבות בגרמנית נדדה גם Freier ליידיש, בשתי המשמעויות, החופשי והפתי, וכאן גילתה כר נרחב של שימושים חדשים. בשפה זו היא נכתבת פרייער, ובתעתיק ליידיש פֿרער. בחוגי החרדים אימצו אותה, במשמעותה כאדם חופשי, כשם נרדף לחילוניים, תרגום פשוט של הכינוי העברי "חופשים". בשימוש הלשוני הזה גילו החרדים, יש לומר, מידה נאצלה של נייטרליות לשונית. ברחוב החרדי היום וגם בעבר מזומן לחילוניים ארסנל כינויי-גידוף, החל מ"אוכלי שפנים" (ראו הרב ש"ך), "מקולקלים", "מופקעים", "אפיקוירסים", והקשה מכולם "מחשמוניקים", כלומר, יימח שמם. "חופשיים" נשמע מפיהם כמחמאה ואפילו כאירוניה עצמית.

יידיש היא הסוכן הנוסע בשפות אירופה, אבל גם כאן צצה חידה. כאשר מחפשים את המילה פרייער במילונים ביידיש, התוצאה מפתיעה ואפילו מביכה. מתוך שישה מילונים מובילים ביידיש, כולל המילון המקיף והאיכותי של סטויטשקוב, מופיעה המילה פרייער רק במילון אחד. המילון הזה הוא מילון יידיש-צרפתית, והוא הופיע בשנת 2002. במילון זה משמעות המילה פרייער היא במשמעות אדם נאיבי או פתי.

האם פירוש הדבר שפרייער כלל אינה מילה ביידיש? לא. המילה קיימת ביידיש, ונמצאת בשימוש ביידיש מימים ימימה, ובשתי המשמעויות.  ביידיש הוורשאית היתה ל"פרייער" משמעות נוספת – אדם שאינו חבר באיגוד בעלי מקצוע, ועל כן חסר מעמד, וזאת על פי פרייער מספר אחת, האדם החופשי. נראה שמילוני היידיש זיהו במילה את הוראתה כשפת גנבים וויתרו עליה מטעמי תקינות פוליטית, וחבל.

פרייער הפתי המשיך, בלי להתחשב במילונים, את נדודיו אל מזרח היבשת, והתנחל בשתי שפות חשובות: פולנית ורוסית, וזאת באמצעות היידיש. בפולנית פירוש המילה גנב. בסלנג הפולני נמצא גם את צורת הנקבה, "פראיירית" (frajerka), ואת הביטוי "מוות לפראיירים" (śmierć frajerom). ברוסית החלה פרייער להרחיב את משמעויותיה, ובשפת הדיבור הרוסית, המוכרת כבר מראשית המאה העשרים, פרייער, בעקבות הגרמנית, הוא אדם נאיבי, מטופש וחסר ניסיון, וכן אדם שאינו גנב, וגם סתם גבר. המילה נעלמה מהמילונים בתקופת רוסיה הסובייטית, שניסתה להעלים מילים לא נאות, אבל חזרה למילונים בתקופה האחרונה כמילה של עבריינים. לארץ הקודש הגיעה המילה מן היידיש, ככל הנראה בהשפעת הסלנג הרוסי, במשמעות הפתי, וכך נקבעה בסלנג הישראלי הכללי, עד היום הזה.

אדם המועד ליפול בפח

בשלב זה יש לעשות אתנחתא ולהתייחס לאחת הבעיות הכאובות של המילה: איך כותבים אותה. יש ארבע גירסאות שונות ולכל אחת נימוקים משלה. הגירסה המנוקדת: פְרָיֶר, הנמצאת במילון בן יהודה-בן אמוץ. הגירסה היידישאית שבה השתמשתי עד כה היא פרייער. הגירסה בכתיב מלא היא פרייר, ובכתיב מלא עוד יותר: פראייר. כיוון שאני רואה במילה חלק לגיטימי של העברית המדוברת, היא תיכתב מעתה בדרך הכתיב המלא העברי: פראייר.

פראייר היא חלק מקבוצה רחבה של מילים ביידיש שלא רק פשטו על הסלנג הישראלי כבר מראשיתו, אי שם בשנות העשרים של המאה הקודמת, אלא גם שרדו את הדורות שחלפו, את תהליכי ההתיישנות החלים על הסלנג, ואת השחיקה של השימוש במילים ביידיש. בקבוצה הזו בולטות מאוד מילים המציינות תכונות אנוש. בתחום זה היידיש היא עד היום מלכת הסלנג. תכונות האנוש הן ברוב רובם של המקרים תכונות שליליות, אבל בטון ובשימוש שלהם ביידיש יש מידה של סלחנות או קריצה המעדנת את השלילה. אין מדובר בגזר דין ההופך אדם לרשע או לטיפש גמור, אלא במעין רכילות עיירתית שאינה משאירה אף אדם חף מפגמים.

אז מה יש לנו בחבורה הזו של בני אדם המלאים חסרונות כרימון? נודניק, מן הפועל נודזשען, הוא הטרחן היהודי. נאג'ס או ניג'ס הוא טרחן כנ"ל. שוויצר, גאוותן, שם תואר שהשימוש שלו ירד במידת מה, נגזר מ"שוויץ", זעה, כלומר, השוויצר לא רק מזיע אלא טורח שכולנו נדע על כך בזמן אמת. קוטר, המתלונן הנצחי, הוא חתול זכר מיוחם, וכבר ביידיש כונה כך הגבר המתבכיין. חאפר הוא אדם לא מקצועי הלוכד לקוחות או חוטף נכסים, מכרזים וכדומה בשיטות לא ראויות. זאת בעקבות "חאפ" ביידיש: לחטוף. חרופר הוא נמנמן כרוני, מן הפועל היידישאי כראפ, לנחור. מוישה גרויס, משה-גדול, הוא אדם מלא חשיבות עצמית חסרת הצדקה. בעבר היה נהוג גם השילוש הקדוש צילייגר, ציפלויגנר וציקרוכנר: כולן גירסאות שונות של הגבר החלשלוש, ואליהם מצטרף הקליקר. צילייגר, אגב, הוא לשון סגי נהור: פירושו המילולי גבר חזק ונאה. הבוק (תיש) הוא טיפש גמור, אובר-חוכם הוא המתחכם, פוץ, שוואנץ ושמוק הם תכונות אנוש שעלו מתחת לחגורה, והרשימה עוד ארוכה.. יש גם מעט פרגון, וכך מצטרפות לגלרייה מענטש, חברהמן ועוד ברנש חיובי אחד או שניים.

גם הנשים לא נמלטו מגלריית הדמויות המעוקמת של היידיש. יכנע וינטע, הוויברס המרושלות והרכלניות, הן במקורן שמות פרטיים של נשים. צצקע (צעצוע) היא הפרחה מן העיירה, קורבע היא הזנזונת המקומית. מיידלה היא נערה קלת דעת, אלטע מויד היא הבתולה הזקנה.

הטיפש והמעופף

בחבורה הזו היה דווקא השימוש ב"פראייר" נמוך יחסית בתקופת פריחת היידיש, אך המילה היתה מוכרת כבר בשנות החמישים. באותה תקופה ממש החלה הדעיכה של השימוש במילים ביידיש בסלנג הישראלי, ועיקר השפעתה הנמשכת של היידיש היא באמצעות ביטויים מתורגמים. ואולם, השימוש בפרייאר הלך והתעצם, והיום על פי כל הבדיקות שערכתי היא המילה הנפוצה ביותר מבין המילים ביידיש בסלנג הישראלי.

במילון הסלנג הראשון, שיצא בשנת 1963 ונכתב בידי רפאל ספן מופיעה המילה בכתיב פְרָיֵיר, מוצגת כמילה ביידיש ופירושה טיפש. במילון העולמי לעברית מדוברת, חלק א' של מילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, שיצא ב-1972, מוגדרת פראייר (כתיב מנוקד כאמור) כמילה ביידיש. ההגדרה: "אדם המועד ליפול בפח, המועד להונאה". הציטטה שנכתבה בידי דן בן אמוץ היא "שמע, תתפוס לך פרייר אחר. אותי לא עשו באצבע". הציטטה הנוספת מעניינת בהחלט, היא מובאת מדברי עזר וייצמן, ששילב ביטויי סלנג ביידיש בלשונו: "היו משוכנעים שאיש חיל האוויר הוא מין פרייר כזה, המתרוצץ לו בין העננים". הוא אמר את הדברים בראיון לרפאל בשן באפריל 1963, ונראה שכאן התכוון לפרייר במשמעות של אדם תלוש, המנותק מהמציאות, מילה הקרובה יותר למשמעות המקורית של פרייר.

בחלק השני של המילון, "מילון אחול מניוקי לעברית מדוברת", נוסף הערך "פרייריות", וכן הערך "פרייר של גולדה", שהגדרתו: "כינוי שמשמעותו אדם שנותן למולדת לנצל אותו מעבר למגיע ממנו". הדוגמה: "א: אתה תעבוד שתי משמרות רצופות. ב: מה אתה חושב שאני, פרייר של גולדה?" ברור שהביטוי הזה, שנעלם מאז, נולד בתקופה שבה גולדה מאיר היתה ראש ממשלת ישראל, כלומר, בין השנים 1969 ו-1974. בלקסיקון הסלנג העברי והצבאי שיצא בשנת 1993 בהוצאת פרולוג, ניתנת לפראייר משמעות נוספת על זו המקובלת: הולך בטל, חופשי מכל חובה ומחויבות. הציטוט: "כל היום יושב על המרפסת ומסתכל למטה, מין פראייר כזה, שבגיל 40 עוד לא מצא ת'צמו בחיים". יוסף בר-אל מביא משמעות נלווית נוספת המתייחסת לבחורה. פריירית היא "בחורה המעניקה מחסדי גופה לאחרים, פרוצה נואפת בלי אתנן". הציטוט הוא ממעריב, 24.11.78, בכתבה של יגאל לב: "אחד החבר'ה אמר, שהחברה שלו היא בעצם פריירית גדולה. היינו במסיבה... כיבו את האורות. הוא ביקש ממנה להתפשט, היא התפשטה".

נראה שמבין המשמעויות השונות שיוחסו למילה, המשמעות העיקרית ואולי היחידה המשמשת היום היא משמעות הפתי, הנותן לכל אדם להונות אותו. ואולם, במבט מדוקדק ההגדרה הזו חסרה ניואנס חשוב. הפראייר הישראלי אינו סתם אידיוט. פראייר הוא אידיוט מפני שהוא נוהג על פי החוקים, אם אלה חוקי המדינה הפורמליים ואם אלה קודים של התנהגות מכובדת. הנחת היסוד של המילה פראייר היא ששמירה על החוקים היא התנהגות ילדותית ומטופשת. לאלה נוסף ניואנס אחר, ואולי החשוב מכולם: פראייר, כמו פתי, מאמין לכל אחד, ומכאן שהוא טיפש, שהרי אי אפשר להאמין באף אחד. בני אדם הם רמאים ונכלוליים מטבעם. התנהגות הבנויה על קוד האמון, הנחשבת ערך נעלה בחברות מסוימת, נתפסת על פי הגדרת פראייר כהתנהגות מטופשת.

הצצה לשימושים המקובלים מדגישה זו. ב"מילון הסלנג המקיף" הבאתי כמה ציטוטים, ולאו דווקא משפת הרחוב: "פראייר מי שמשאיר את המשכנתא בבנק" (כותרת בעיתון הארץ, 16.2.99). הנחה מוסווית: אל תאמין בבנקים. ציטוט שני:  "בחברה הישראלית קיימת שמירה מופרזת על כבוד מדומה. הכבוד המדומה הוא הכבוד של מי שאינו נחשב פראייר" (אסא כשר, אתר אור ירוק, 2004). בערך "פראייריות" הבאתי את הציטוט הבא, המדבר בעד עצמו: "הפכנו למדינה שבה הציות לחוק הוא בגדר פראייריות: פראייר מי שמשלם מיסים" (יוני להב, אתר פוליטיקה עכשיו, 20.3.03).

ככל שהשימוש במילה פראייר הלך והתפתח, הוא חבר לצירופי לשון ולמודלים לשוניים, השופכים גם הם אור על השימוש בו.

יצא פראייר

"לא פראייר", ניגודו של הפראייר, או האידיאל של התרבות שהפכה את הפראייר למונח מוביל. במובן מסוים "לא פראייר" הוא המפתח לשימוש הנרחב ב"פראייר". כשאומרים למישהו "איזה פראייר אתה" מתכוונים לומר: לא פעלת על פי הקוד האומר שאסור להיות פראייר. מכאן גם "לא פראייר שלך" (או שלו), וכן "לא פראייר של אף אחד". הצירוף הזה הונצח בשירו של יאיר ניצני "האשם תמיד": "האשם הוא שלנו, האשם לא לבד/ הוא בטח לא פראייר של אף אחד". האשם הערבי הישראלי מוצג כמי שרוצה לחקות את האתוס הישראלי של הלא פראייר.

"יצא פראייר", שפירושו, נתפס לאחר אירוע מסוים כטיפש. הצירוף בנוי על דגם "יצא גבר" שהושאל מן הערבית (טַלַע רַגֻ'ל). צירופי "יצא ..." מתחלקים לשתי קבוצות: מי שנתפס חזק ומנצח לאחר האירוע, כגון "יצא גבר", "יצא גדול", "יצא ענק", "יצא צדיק" ועוד; ומי שנתפס חלש יותר: "יצא פראייר", "יצא סמרטוט", "יצא חומוס" (כלומר הוכלם בפומבי) ועוד. בערבית נאמר על מי שנכשל "טַלַע מַרַה": "יצא אשה".  ברקע מהדהדים גם ניבים   במשלבים גבוהים יותר, רובם מן המקורות: "יצא וזנבו בין רגליו", "יצא וידיו על ראשו", "יצא בשן ועין", "יצא ואוזניו מקוטפות", "יצא קרח מכאן ומכאן" ועוד.

פְרָאיֶירים לא מתים, הם רק מתחלפים. אמרה לפי תמיד יהיו אנשים שניתן להונות אותם, שהונצחה גם בשיר של חיילי הנקמה: "אני מכיר את המשחק/ אני מכיר את החוקים/ פראיירים לא מתים/ הם רק מתחלפים". הצירוף נוצר על משקל האימרה האנגלית "חיילים זקנים אינם מתים, הם נמוגים". אמרה קרובה באנגלית המוכרת מן המאה ה-19: There’s a sucker born every minute (בכל רגע נולד פראייר חדש). אמרה קרובה ביידיש: טיפשים וסרפד גדלים ללא גשם.

מדינה חדשה, עצמאית וחצופה

מה הביא לפריחתה של המילה פראייר, נגד כל הסיכויים, שהרי עד שנות החמישים זו היתה מילה נדירה יחסית ביידיש שמשמעותה אינה ברורה, ומשנות החמישים היידיש עצמה החלה לדעוך. אין כאן כל מקריות, כפי ששימוש בשפה בכלל אינו עניין מקרי. מילה זוכה לשימוש נרחב מפני שהיא דרושה, ומפני שאין מילה אחרת היכולה למלא את התפקיד. המילה "פראייר" במשמעותה המשודרגת (טיפש המאמין באחרים, פועל על פי הכללים ועושה מה שאומרים לו) זכתה לעדנה כאשר היתה דרושה כדי לציין על דרך השלילה אתוס ישראלי מוביל: אנחנו, הישראלים, למודי ניסיון, סבל, הבטחות שווא, אבל זה נגמר. אנחנו כבר לא פראיירים של אף אחד. על פי השקפתי, פראייר שגשג על יסודות הקמת מדינת היהודים; ובעצם, מי ששגשג הוא צירוף השלילה: "לא פראייר".

את עידן הלא-פראייר (או, הישראלים לא פראיירים של אף אחד) בישר אבי המדינה היהודית, דוד בן גוריון, במשפט המפורסם ביותר שלו "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים", וכן בכינוי המזלזל "אום שמום", המסתמך גם הוא על מודל הזלזול ביידיש, המוסיף "שמ..." לאובייקט מזולזל כלשהו (במקרה זה האו"ם). האתוס הזה מתייחס באופן ברור לשואה ולתחושת הבושה על חולשתם של היהודים בשואה; ומציג את מדינת היהודים כתשובה לשואה: אין יותר לסמוך על איש, אין להאמין באומות העולם ואין לשחק על פי חוקיהם.

את האתוס הזה אפשר להבין גם אם לא בהכרח להסכים. אלא שהפראייר הלאומי התערבב עם הפראייר הפרטי, והאתוס של הלא פראייר הבונה מדינה חדשה, עצמאית וחצופה הפך לאתוס של הישראלי הפרטי שאינו מתחשב בכללים, אינו מאמין לאף אחד ואינו מעז לגלות חולשה. נציג ראשון ובולט של הישראלי הלא פראייר נוצר על ידי אפרים חד עין, הוא אפרים קישון, איש התרבות ההונגרית המעודנת, הפראיירית למדי, שהגה את ארבינקא, הישראלי העסוק בנכלולים קטנים ואינו מאמין לאיש, וכמובן אינו מתכוון להתנהג על פי הכללים. באותה תקופה נוצרה גם אחת המילים הישראליות היותר מסקרנות: התחמן (או תכמן), מילה שנולדה כנראה בין אנשי חיל האוויר, וכמו הפראייר גם היא ענתה על צורך לשוני חסר. וכך נעים חיינו מאז במשולש הישראלי: הפראייר והתחמן, שאינן יכולים האחד בלי רעהו, והקומבינה שביניהם. מקורה של המילה קומבינה הוא מלדינו, אף שהיא מזכירה גם את המילה היידית קומבינאציע.

בין החנון והיורם

פראייר לא רק הצליחה, היא חלק משרשרת מפוארת של מילים המייצגות את הפתי מהזן הישראלי שהחלה להתגלגל מאז. ראשיתה ב"יורם" (במלעיל) וב"סבון", שתי מילים שמקורן ככל הנראה בהתייחסות לניצולי השואה, ובעיקר לנערים שבהם, כדמויות חלשות. השימוש ב"סבון" ירד מתוך תחושה שהאסוציאציה שלו לשואה קשה מדי, אך יורם נשאר עימנו.  בשנות התשעים נוספה לחבורה המילה "לפלף" מבית היוצר של הקומדי סטור, ועם הזמן דבקה בכל אלה משמעות נלווית של אשכנזי. "יורם" הוא בוודאי אשכנזי, "סבון" על פי אחד הפירושים הוא אדם שאינו מצליח להשתזף. ככל שנקפו השנים הפך "אשכנזי", ובגירסה האשקלונית "פרידמן",  שם נרדף לאדם חיוור לא רק בצבע עורו אלא גם בהתנהגותו וביכולתו להשיב מנה אחת אפיים לתוקפיו. המקבילה האמריקנית של כל האלה היא גיק (geek), שבה הדגש הוא על אדם המכור למחשבים ואינו חי את החיים האמיתיים. היא לא נכנסה כמעט לסלנג הישראלי.

המילה האחרונה והאופנתית היום בשרשרת הדמויות המבוזות היא החנון. מקורה של המילה בערבית המרוקנית, שם "חנונה" או "חנאנה" פירושה נזלת. הילד שאפו נוטף הוא סמל רב תרבותי לאדם חלש שאינו יכול להגן על עצמו ושהכול מתעמרים בו. וכך אנו מוצאים בלדינו את "מוקוזו" ובקיצור "מוקו", באותה משמעות; ביידיש, בעקבות רוסית, את סמארקץ', הילד עם הסמארק, ילד שובב ופוחח אמנם יותר מהחנון, אבל זוכה למידת זלזול קטנה לא פחות. בעברית החדשה התפתח במקביל הצירוף העברי "זב חוטם", בעקבות הביטוי התנ"כי "כל צרוע וכל זב".

כל הביטויים האלה משקפים את החברה האנושית ככלל ולאו דווקא את הישראלי. לעיתים נדמה שאין הבדל של ממש בין להקת תרנגולות המנקרת עד מוות עוף המתחיל לצלוע או לגלות חולשה, ממש כפי שהפראייר, החנון, הלפלף והלוזר מוצאים עצמם במעגל קסמים של התעמרות וחולשה הולכת וגדלה. ייחודו של הפראייר הישראלי הוא בכך שהוא מחבר אתוס לאומי נסתר עם הבוז האנושי לחולשה.

באוקטובר 2009, באחד מנאומי ראש האופוזיציה, אמרה ציפי לבני לביבי נתניהו: "החזוןשלך לעם ישראל הוא שלא נצא פראיירים. הציונות בהתגלמותה". לבני לא דיברה בחלל לשוני ריק. חודש לפני כן הופיע נתניהו בכנס הליכוד והודיע: "הוכחנו שוב ושוב שאנחנו מוכנים לעשות פשרות למען השלום, אבל לא נוליך את עצמנו שולל. אנחנו לא מוכנים להיות פראיירים".  מי מהשניים קלע לליבותיהם או לראשם של ישראלים רבים יותר? על פי המפה הפוליטית, הפראיירית היא דווקא לבני. זו אכן מהות הציונות בעיני רבים, רבים מאוד: אנחנו כבר לא פראיירים של אף אחד.

והרהור סיום: יש אירוניה מסוימת בתהליך הלשוני שעברה המילה. רועה הזונות הגרמני והגנב היהודי מאודסה העניקו מילת מפתח לישראלי הרוצה להשליך מאחוריו את משא הגלות ואת היהודי הקטן והחלש מן השואה. כמו הפראיירים, גם המילה פראייר לא מתה, היא רק החליפה בעלים, הקשרים ומשמעות.

תודה לד"ר יוסף גורי על עזרתו באיתור גלגוליה של פרייער ביידיש.

מקורות

בן אמוץ, דן ובן יהודה, נתיבה. מילון אחול-מניוקי לעברית מדוברת, כרך ב', זמורה ביתן, 1982.

בן אמוץ, דן ובן יהודה, נתיבה. מילון עולמי לעברית מדוברת, כרך א', זמורה ביתן, 1982. 

בר-אל, יוסף, מלי דעלמא, או: אזוי זאגט די וועלט: והוא קובץ מאמרים לתולדות המלה והאמרה בלשון יידיש... ותוספת ת"ק פתגמים... רמת גן: לימודי יידיש, אוניברסיטת בר אילן, תשל"ט

לקסיקון הסלנג העברי והצבאי, פרולוג מוציאים לאור, 1993.

ספן, רפאל, מילון הסלנג הישראלי, קרית ספר, 1965.

רוזנטל, רוביק, מילון הסלנג המקיף, כתר, 2005

רוזנטל, רוביק, מילון הצירופים, כתר, 2005

Wolf, siegmund A., Worterbuch des rotwelschen, Deutsche Gaunersrache, Bibliographisches Institut ag, Mannheim, 1956


1
מאמרים קודמים