כיצד מרקדים לפני הכלה?

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2014
המאמר מבוסס על הרצאה בפני עובדי משרד הרווחה

זקן, מבוגר, אזרח ותיק

לצד מכבסת השפה אנו נוהגים להשתמש באותו עניין לכאורה במונח "תקינות פוליטית" (political correctness). השימוש בו מעורר תהייה. בניגוד למכבסת השפה, שהמניע שלה הוא ממסדים וכוחות פוליטיים, התחומים בהם אנו עוסקים כאן אינם מטעם הכוחות הפוליטיים אלא מכוונים לעיתים נגדם דווקא. המונח הזה מקורו היסטורי. הוא ככל הנראה בתרגום מילולי מסינית, מתוך "הספר האדום הקטן" של מאו טסה טונג. בארצות הברית הוא נכנס כסלע מחלוקת פוליטי, והחל ככינוי אירוני בפי חוגים שהתנגדו לדרכי ההתנהגות של ארגונים ליברליים בארה"ב. בדרך זו ביקשו להצביע בצורה אירונית על חוסר הסובלנות של ארגונים אלה.

התקינות הפוליטית התמקדה בראשיתה בעיקר בשני תחומים: מעמד האשה ומעמדן של קבוצות אתניות. בשני המקרים עמדה בבסיסה טענה הנובעת משיח הזכויות האופייני לליברליזם המערבי. בשיח זה הודגש שיש קבוצות באוכלוסייה שאמנם זוכות לשוויון זכויות אזרחי וחוקתי, אבל יש כלפיהן אפליה נסתרת וגלויה בכל ששדרות החברה והתרבות. בתעסוקה, ביכולת להשתלב במערכות השלטון ולזכות בתפקידי הנהגה וניהול, ביחס היומיומי כלפי בני קבוצות אלה, ולכל אלה יש ביטוי גם בשפה.

אחד מן הצעדים הראשונים של "תיקון פוליטי" בלשון היה השימוש במלה  gender  במקום במילה sex לצורך ההבחנה בין המינים, גם מחוץ לענייני דקדוק. גם בעברית חיפשו אחר מונח נייטרלי לג'נדר, וכך נוצרה והתקבלה המילה מגדר.  מונח זה שימש תחילה סוציולוגים בתקשורת הפנים-אקדמית, ועבר במשך הזמן לשיח הציבורי הכללי.

במקרה המגדרי יש לתקינות הפוליטית בעברית היבט מיוחד. העברית, כמו שפות שמיות אחרות, נגועה בסקסיזם פרדיגמטי. בכל עניין יש חלוקה לזכר ולנקבה, שכבר הוא מעורר בעיות רבות, וברירת המחדל היא תמיד הזכר. וכך עולות על השולחן שאלות רבות של ניסוח, כמו למשל "גולדה מאיר ראש הממשלה". כשעלתה אנג'לה מרקל לשלטון בגרמניה, אשה ראשונה בתפקיד קנצלר, הומצאה בה מילה חדשה: Kanzlerin.

התחום האתני מעסיק מאוד את האמריקנים, בחברת מהגרים שבה קבוצות שונות ממקורות שונים הרוצים לשמר את תרבותן וזהותן הנפרדים. כאן הגורם המניע אינו רק שיח הזכויות אלא גם שיח הזהויות, שהוא חלק מהתפיסה הרב תרבותית. ארצות הברית נעה בין גזענות כבושה ואיבה בין הקבוצות השונות, הבאה לידי ביטוי בסלנג אתני נרחב, לבין התפיסה המוצהרת שיש לכבד כל קבוצה על השונות שלה. כך נוצרו הביטויים המוכרים היום לכל אפרו-אמריקנים, אמריקנים-ילידים ועוד. סטפן תרנסטרום, פרופסור מכובד ועטור פרסים מאוניברסיטת הרווארד, כמעט איבד את משרתו לאחר שבסתיו שנת 1987 השתמש בשיעוריו במלה "אינדיאנים", שנחשבה ללא תקינה מבחינה פוליטית. סטודנטים לייו אותו בשבילי הקמפוס בצעקות כמו  "גזען!" ו"פשיסט!".

בחברה הישראלית התפתח מילון גזעני עשיר, שהוגדר בדרך כלל כסלנג ולכן  לא נתפס כמשהו שיש עניין להילחם נגדו. במשך דורות התעמתו ביניהם הווּסווּסים והיֶקה פוץ, שהתאגדו כנגד הפרנק פארח ומאוחר יותר המרוקו-סכין והעיראקי פיג'מה. כלפי הערבים היו מקובלים בעבר הערבוש והאראבר, ומאוחר יותר האחמד והמוחמד. גל התקינות הפוליטית בעולם השפיע על המתרחש בחברה הישראלית והשימוש הגלוי במונחים אלה פחת. זאת גם אחר כמה מבחנים משפטיים, וכך הורשע נהג שהשתמש במילה "כושי" כלפי אתיופי. על הצ'חצ'חים של טופז, ולאחרונה של "בכיר במחנה ציפי לבני" כבר נשפכו נהרות דיו. השר לביטחון פנים עבר זובור ציבורי לאחר שהשתמש במילה ערבוש, ועוד הבהיר שכוונתו היתה בסך הכול לכך שהנ"ל מלוכלך. הביטוי האתני היחיד המותר בשימוש ולא נתקל בחומות התקינות הפוליטית הוא אשכנזי ונרדפותיו: צהוב, ורוד, פרידמן ועוד. גם השימוש בלאומיות המקורית של העולים נחשב בלתי תקין, ומילים כמו "גרוזינים", "מרוקאים" ו"רומנים"  במקום "עולי גרוזיה" (או גיאורגיה) וכדומה זוכה לביקורת, אך לא למתקפה רבתי כמו בשימוש הציבורי בביטויי הסלנג האתניים.

לצד התחום המיני והאתני מרבה התקינות הפוליטית לעסוק בקבוצות של  החלשים בגופם ובנפשם, ביכולתם להגן על עצמם וכדומה. הדבר כך ביחס לאוכלוסיית הקשישים. גם בתחום  זה חלו שינויים בולטים בשימוש במונחים המסורתיים. המילה "זקן" הפכה בלתי תקינה בשיח הציבורי הרשמי, ובמקומה מקובל להשתמש בחלופות דוגמת "אזרח ותיק" (תרגום שאילה מן האנגלית, senior citizen) או "מבוגר". בית זקנים או מושב זקנים, מונחים שהיו מקובלים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, יצאו מהמודה, ומקובל להשתמש בימינו בצירופים "בית אבות" ו"בית הורים", והביטוי הנקי והמכובס מכולם, "דיור מוגן".

לתקינות הפוליטית קמו מבקרים ומתנגדים מכמה כיוונים. טוענים כנגדה שהיא מתייפייפת, שהיא מעודדת מגמות טוטליטריות בשם הליברליזם. טוענים ששינוי השפה עלול אפילו לגרום נזק מפני שהוא אינו מאפשר לראות את המציאות כהווייתה. במקום שהשפה תחשוף את המציאות  ותאפשר להתמודד אתה, היא עוטפת אותה בצמר גפן לשוני, ומאפשרת לנו להתחמק מהבעיות האמיתיות. הטענה היא כי חסידי התקינות הפוליטית מרוכזים מדי בשינוי הלשון במקום לשנות במישרין את המציאות החברתית עצמה. על פי ההשקפה הזו המציאות חזקה מן הלשון, ועל ללשון לנסות ולהתיימר לעצב אותה.

היכן האמת? כרגיל, באמצע. התקינות הפוליטית אכן הפכה כוח פוליטי, שלא בטובתה, וגרמה לעיוות השיח ולשיפוט לא הוגן במקרים רבים. גורמים פוליטיים שונים, בעיקר בארצות הברית וכן באירופה, השתמשו בה בדרך המנוגדת לערכי הליברליזם והסובלנות העומדים בבסיסה. מצד שני, אי אפשר לטעון באופן רציני שלשפה אין השפעה על עיצוב ערכי החברה. הרי כל אידיאולוגיה חדשה וכל משטר חדש ממהרים תחילה אל אזורי הלשון ומנסים לעצב אותם מחדש. בחברה דמוקרטית, שבה המסרים עוברים בדרך מורכבת יותר, יש לשפה השפעה על עיצוב הערכים של ילדים קטנים כמו של הציבור כולו באמצעות התקשורת והאמנות.  תחום האנשים המוגבלים מציג את המצב הזה בדרך מיוחדת שתוצג להלן.

כבד ראייה או נכה חושים

מהו אם כן ההבדל בין מכבסת השפה לתקינות הפוליטית? מכבסת השפה, כאמור, משרתת אינטרסים של קבוצת כוח החוברת לאמצעי התקשורת. תקינות פוליטית היא כלי של החברה האזרחית להגן על הקבוצות החלשות בתוכה, כלומר, היא מתמודדת כנגד קבוצות הכוח ההגמוניות. הלשון הנקייה בכלל מדברת על מצבים ספציפיים ביחסי אנוש. התקינות הפוליטית עוסקת בקבוצות. הקבוצות שאנו עוסקים בהם כאן משותפות  בכך שחולשת חבריהם נחשבת מכת גורל. אנו משווים אותם לדגם האדם האידיאלי, הבריא, שכל חושיו פועלים, שכל איבריו מתפקדים, שמוחו קולט ומבין ושהוא נראה כלפי חוץ כאחד האדם. לבני הקבוצה הזו חסר משהו. החוסר הזה הוא אובייקטיבי. הם אינם יכולים לעשות דברים כדרך שנוהג אדם נורמלי. הם יכולים לעשות פחות. על כך הם זוכים במקרה הטוב לרחמים וחמלה, ובמקרה הגרוע לבוז ולנידוי.

כאן נכנסת לפעולה התקינות הפוליטית. היא מזהה בשפה יסודות המבטאים יחס שלילי לקבוצות אלה, ומפעילה מנגנוני שינוי. השינוי, על פי התפיסה התקינות הפוליטית, הוא שינוי לשוני שאמור להביא בכנפיו שינוי בהתייחסות. היסודות השליליים יכולים להיות מכמה סוגים:

יסודות של פגיעה ועלבון.  בכינוי שניתן לקבוצה יש כדי לגרום לה לתחושה של נחיתות ודחייה.

יסודות של אפליהבכינוי שניתן לקבוצה יש בסיס לראות בה קבוצה נחותה בעיני האזרחים וגם בעיני מוסדות המדינה והציבור.

יסודות של קטגוריזציה. הכינוי מציג את בני הקבוצה כקבוצה נבדלת משאר בני האדם, ולא כבני אדם שווים שנבראו בצלם.

הקבוצה הראשונה שקשורה לענייננו היא הפגועים בגופם. לאנשים אלה מספקת העברית כבר בתנ"ך שמות ברורים, ישירים – אילם, חירש, עיוור, פיסח. הם מוצגים כאנשים בשולי החברה, הזקוקים לחמלה ולתמיכה, אבל הגורל, או במקרה זה אלוהים היכה בהם וגרם לאסונם. כל אלה מתמקדים במילה "נכה". נכה נגזר מן השורש נכ"ה, השורש של מילים כמו מכה, הפועל להכות, ונכה הוא מי שחטף מכה קשה. ליהונתן היה ילד נכה רגלים. בתהילים כתוב "נאספו עלי נכים" ועל זה כותב רש"י: בעלי מומין, כמו פרעה נכה (מלכים ב' כג) והיו מלעיגים עלי.

האם "נכה" היא מילה העומדת בכללי התקינות הפוליטית? היא עצמה אינה מכילה יסוד משמעות של נחיתות, אם כי ההקשרים במקרא ובתלמוד מציגים את הנכה כנחות. ואולם, היא מילה מקטלגת. באנגלית חל מעבר על פי התקינות הפוליטית מ-handicapped או cripple  ל-disabled. יש טענה ש-handicapped פירושו קבצן המחזיק כובע כדי לקבל נדבה, אך זו ככל הנראה אטימולוגיה עממית, והמילה המקורית קשורה במירוצי סוסים. cripple  התגלגלה מ-creep, לזחול, ומצביעה על נכות קשה במיוחד לפני היות כיסאות הגלגלים וההליכונים. בכל מקרה, שתי המילים נתפסו פוגעניות ויש מגמה להחליף אותם.

האם disable פוגעני פחות, מקטלג פחות? הוא לפחות יוצר תחושה כזו בכך שהוא מתייחס לנתונים אובייקטיביים לכאורה. עדיין הוא מכיל כמובן את יסוד השלילה: חסרות לאותו אדם יכולות שיש לאחרים. בעברית, לעומת זאת, המילה "נכה" לא רק שלא הומרה ועברה איכשהו את ביקורת התקינות הפוליטית, היא התבססה כמילה מוסדית ואפילו כמקור כוח. נציג ארגון נכי צה"ל יושב בכנסת, והמאבק לנגישות לנכים נעשה בריש גלי. בין היתר תרמה לכך העובדה שהמילה נכה מוברגת במערכת המוסדית, בחקיקה, בחוקי עזר ועוד, וגם אם מישהו מתקשה לעכל אותה, הוא נאלץ להתיידד אתה.

הבעיה אינה פשוטה כל כך עם בעלי המומים. לפני זמן מה נערכה שיחת רדיו עם אדם עיוור וחשתי בהיסוס ובמבוכה של המראיין לפני ששאל את המרואיין אם הוא עיוור. עיוור היא מילת טאבו. רואיינתי פעם על ידי נערה בתוכנית מיוחדת  ברשת א'. היא שאלה משהו והצעתי לה לקרוא דבר מה שכתבתי אמרה, כן, יקראו לי את זה, כי אני "לא רואה".

הניסיונות לדבר על "כבד ראייה" או "כבד שמיעה" במקרה העיוורון או  החירשות אינם צולחים, כי כבד ראייה נתפס כאדם הרואה מעט או אפילו בעל משקפיים עבים, וכבד שמיעה הוא כל מי שהולך עם מכשיר שמיעה. ניסיון מעניין אחר הוא לאמץ את ההצלחה של "נכים" ולהשתמש במונח "נכי חושים", אך הוא בשימוש בעיקר, אם בכלל, בקהילייה המקצועית.

הקבוצה השנייה שקשורה לענייננו היא הפגועים בנפשם או בשכלם. לעומת הנכים פיזית לא שפר גורלם הלשוני של בעלי המוגבלות הנפשית או השכלית. הסיבה לכך היא שהסטיגמה על הקבוצה הזו עמוקה וקמאית הרבה יותר. אדם שאינו יכול ללכת, אך מדבר אתנו מכיסא הגלגלים שלנו על סודות היקום, או משמש נשיא ארצות הברית, נפשו שלמה ושכלו צלול, הוא בעינינו אדם שלם. אדם העומד לפנינו שלם בגופו, ולעיתים מזומנות אפילו בעל חזות נורמלית ואפילו נאה, אבל מתברר לנו ששכלו משובש, נפשו מעוותת וחולה או הוא אינו מסוגל ליצור קשר עם סביבתו הוא אדם חסר. הוא לא סתם "נכה", הוא מאיים על ישותנו כבני אדם. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך מאבד אדם את יכולת ההליכה או את רגליו, אבל הנכה נפשית או שכלית חי בתוך סוד אפל.

אנחנו מבחינים כאן בכמה תת-קבוצות.

  • המוגבלים ביכולתם השכלית

  • המוגבלים ביכולתם הלימודית

  • פגועי הנפש

  • בעלי הפרעות הקשב

המגבלה השכלית מזהה את תת הקבוצה הראשונה באופן כמעט טבעי עם אחת מתכונות האנוש המבוזות ביותר, הטיפשות. הגבול בין אדם נכה שכלית לבין טיפש הוא דק וקשה לשרטט אותו, אבל נאמר לצורך הדיון שטיפש הוא אדם שיש לו יכולות שכליות סבירות אבל הוא אינו משתמש בהם. לעומתו הנכה או המוגבל שכלית חסר מלכתחילה את היסודות האלה. אני לא בטוח שההבחנה הזו עומדת במבחן, אבל היא יוצרת את המילכוד הלשוני. המוגבל שכלית אינו על פי התגובה הראשונית שלנו אדם פגוע הראוי בחמלה ובשוויון  ערך אלא טיפש מסוג קיצוני כלשהו הראוי בזלזול, ובוודאי אי אפשר לעשות אתו עסקים.

פסיכי ודפקטיבי

האבחנות האלה מחזירות אותנו לעניין הסלנג. יוצרי הסלנג זיהו בדרכם את הקשר בין מוגבלות שכלית מולדת לבין טיפשות, ומאז היות הסלנג הוא שואב את המונחים שלו מהאבחנות הפסיכולוגיות של לוקים בשכלם. מונחים אלה נוסחו בגרמנית והתגלגלו לשיח העברי בדרך הגרמנית. מורון (moron)  הוא מי שסובל ממנת משכל בין 50 ל-70, ודביל הוא בעל מנת משכל מ-70 עד 90. אידיוט הוא בעל מנת משכל מ-25 ומטה. כל אלה הפכו לביטויים שגורים לטיפש. moron לא נקלטה בעברית. דווקא המילה אידיוט, המתייחסת לבעל פיגור שכלי עמוק כל כך שאי אפשר לראות אותו כלל בחברת בני אדם, היא המילה הנפוצה ביותר. הסיבה לכך היא שהמילה דומה למילה התלמודית הדיוט, שפירושו בתלמוד אדם פשוט. גם הדיוט העברי וגם אידיוט הגרמני התגלגלו מיוונית שם פירוש המילה הוא אדם ללא כשרונות מיוחדים.

הנדידה הזו מהמינוח הפסיכולוגי מדעי אל הסלנג מודגמת גם במילים נוספות כמו דֶגֶנֶרָט. דֶפֶקְט, דֶפֶקְטִיבִי, פְּסִיך, פְּסִיכִי. גם המיון הצבאי על פי יכולות שכליות ופסיכולוגיות עשה את שלו.  דפ"ר, דרגה פסיכוטכנית ראשונית, הוא מונח נייטרלי המתייחס לכל סוגי הדירוג הפסיכוטכני בצבא, אבל הפך שם נרדף לטיפש. קָבָּא, ראשי תיבות: קבוצת איכות, וכן קבאיסט יוחסו לדווקא למי שנכשל וזכה לקבוצת איכות נמוכה.

הדוגמה המרכזית בעניין זה היא  המילה "מפגר". היא נועדה להציג את האדם בעל היכולת השכלית המוגבלת על דרך ההשוואה. כלומר, הוא אינו לומד או מבין דברים בקצב המקובל. המילה הושפעה מאנגלית (retarded) והגרמנית (behindert), במשמעות מי שמתקדם לאט, כלומר, מפגר. במקרה הגרמני משמשת המילה behindert שפירושה מי שמשתרך מאחור גם לנכים פיזית וגם לפגועים שכלית. "מפגר" הפכה בשפות השונות וגם בעברית שם מטרייה לבעלי המוגבלות השכלית. הסלנג, כידוע, זיהה אותה, ו"מפגר" הפך להיות מילת גנאי נפוצה. מפגר הוא גם טיפש, גם נחות, גם סתם אחד שרוצים לבוז לו. היא גם נפוצה בשיח היומיומי ודווקא נשחקה ואיבדה את המשמעות הדרמטית שלה. אתמול ראינו סדרה "מפגרת" בטלוויזיה, ומחר אנחנו מוזמנים לאיזו מסיבה "מפגרת". כך קרה גם ל"פיגור", כמו בשיח הבא באינטרנט: "מה זה האתר המשעמם הזה אין בו כלום ....איזה פיגור". גם הסטירה אוהבת מפגרים, כמו במערכון של אסי וגורי "למי קראת מפגר", שהפך למטבע לשון בפני עצמו.

מה שקרה למילה מפגר הוא מה שאני קורא לצורך הדיון עקרון החטוטרת. המילה באה לשרת עניין כלשהו, במקרה זו מוגבלות שכלית. היא החזיקה מעמד זמן רב ולא נתפסה בלתי ראויה. ואולם, עם הזמן נדבק אליה כחטוטרת יחסה של החברה לאנשים המוגבלים שכלית, והמילה הפכה להיות מילה נגועה. מפגר הוא לא אדם החושב לאט, אלא טיפש גמור, אדם נחות שיש להתרחק ממנו. השאלה שבפניה נעמוד עוד מעט היא מה קורה לחטוטרת כאשר מחליפים את המילה, והאם החטוטרת אינה עוברת למילה החדשה ונדבקת גם אליה,  ואפילו ממשיכה לגדול.

(המשך בעמוד 3)


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים