ספורט בטלוויזיה: פולחן בזמן אמת

יאיר גלילי ואילן תמיר | 07 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

ד"ר יאיר גלילי וד"ר אילן תמיר כותבים על העידן שבו מדורת השבט הטלוויזיונית מתפרקת למספר מדורות מקבילות, ואשר בו נותר הספורט ז'אנר ייחודי שמצליח לקבץ את צופיו לנקודת זמן אחת משותפת

 

בפראפרזה על אימרתו המפורסמת של מרק טווין, "הידיעות על מותי היו מוגזמות", ניכר כי ההספד שנישא על מותה של הטלוויזיה היה מעט מוקדם. אין חולק כי במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 גברה הפופולריות שלה, והיא הפכה ממכשיר שכוחו העיקרי במידע ובעיקר בידור, לכלי של סוציאליזציה מהמעלה הראשונה. פיתוחים טכנולוגיים מואצים בשליש האחרון של המאה ה-20, איימו, ועדיין מאיימים, על הטלוויזיה, שהיוותה במשך חצי מאה המסך המרכזי לא רק בכל בית כי אם בכל חדר כמעט. במרכז הפיתוחים האלה עומדת הקטנת המחשב האישי עד כדי יכולת נשיאתו ממקום למקום, וצמיחת העזרים הדיגיטליים הממוזערים שהשתלבו במכשיר הטלפון

האיום העיקרי על מכשיר הטלוויזיה היה התפתחות של הקלטת הווידאו הדיגיטלי (DVR). הטלוויזיה הרב-ערוצית והגלובלית, יחד עם חפיצים (גאדג'טים) מתוחכמים אחרים, כגון לוח וטלפון חכם, שינו משמעותית את הרגלי הצפייה בטלוויזיה בשנים האחרונות. מדורת השבט הטלוויזיונית הוחלפה במינִי-מדורות נפרדות, שעזרו לצופים להמשיך ולהתחמם בנפרד במקומות ובזמנים שונים. אכן, הציפייה בזמן אמת, בשידור ישיר או חי, כבר אינה גולת הכותרת.

התוכן הספורטיבי על המסך

סקרים רבים מרחבי העולם מוכיחים תדיר כי יכולת ההקלטה של שידורים וצפייה בהם ללא פרסומות, בדרך ובקצב הנוח להם, שכנעו צופי טלוויזיה רבים לשים קץ לתלות המוחלטת שלהם בלוחות הזמנים שהכתיבו רשתות הטלוויזיה. במידה רבה, מכשירי ההקלטה שחקו את המושג "פריים-טיים" ועמו גם את תפיסת הזמן של קהלי הצופים בטלוויזיה. במילים אחרות, נראה כי נשחק מקומה של הטלוויזיה בחייו של הפרט ובמרקם החיים החברתיים. ההשלכות הפיננסיות של שינויים אלה לא איחרו לבוא. הרגלי צפייה עצמאיים הפכו פופולריים יותר ויותר. הוויתור על צפייה בזמן אמת, הכרוכה בלוח שידורים נוקשה ובפרסומות המממנות תוכן, גרמו לקריסה של המודל המרכזי של הטלוויזיה המסחרית.

אולם, יש תוכן טלוויזיוני אחד השומר על מעמדו כבר יותר מ-80 שנה ואף הולך ומתחזק: הספורט, שמאז ומעולם היה תוכן משמעותי בכל אמצעי התקשורת. כתוכן משמעותי ייחודי, כזה שמאחד חדשות, דרמה ובידור, התחבב הספורט על מספר רב של ערוצים וצופים ברחבי העולם. סוד קסמו של הז'אנר מצוי במידה רבה בפשטותו. שהרי, הספורט מכיל בתוכו את כל אותם אלמנטים שהטלוויזיה אוהבת. מאבקים, דרמות, מהפכים, רגשות ושיאים הם חלק בלתי נפרד מהספורט ולעיתים אף נדמה שהם חזקים מכל דמיון ותסריט. כל שנותר הוא רק למקם את המצלמות. לא פלא אם כן שבמשחקים האולימפיים בלונדון בשנת 2012 צפו 5.7 מיליארד אנשים, למעלה משני שליש מאוכלוסיית העולם, בשידור אולימפי כלשהו. הנתונים ממשחקי הגביע העולמי בכדורגל, משדרי ליגת האלופות או רבים מאירועי הספורט הגלובלי, אינם שונים בהרבה.

מעבר לפופולריות יוצאת הדופן של שידורי הספורט, ואולי כפועל יוצא מכך, חשוב להבין שמדובר בסוגה טלוויזיונית ייחודית. שידורי הספורט שונים במהותם מסוגות אחרות ומכתיבים, כתוצאה מכך, חוויית צפייה שונה לחלוטין מהפאסיביות המאפיינת את הצפייה בטלוויזיה הקלאסית. מחקרם של גאנץ, וואנג, פול ופוטר ממחיש את ההבדלים בחוויית הצפייה בשידורי ספורט בהשוואה לתכנים מקבילים אחרים בטלוויזיה. צופי הספורט בטלוויזיה בולטים, כמעט בכל המדדים, במעורבות הרגשית שלהם, ובדחף לפעולה שמעורר בהם השידור.

בהשוואה לדרמה, קומדיה, תוכניות מציאות (ריאליטי), תוכניות אירוח ועוד, צופי הספורט בטלוויזיה נמצאו אקטיביים יותר בהכנות לפני השידור, במהלכו ואפילו לאחר סיומו. בשלב ההכנות למשל, צופי הספורט חושבים על השידור יותר מצופים של תוכניות אחרות, מדברים עליו עם חברים, ואפילו פעילים יותר (קניות, אוכל, הימורים וכו'). במהלך השידור, צופי הספורט מעורבים רגשית באופן בולט, ומכיוון שכך גם אינם מוכנים להחמיץ רגעים בשידור, אף שהם עושים זאת, כמעט באופן טבעי, פעמים רבות בשידורים אחרים. כדי להשלים את התמונה, החוקרים מוצאים כי גם לאחר סיום השידור רמת המעורבות של צופי הספורט בטלוויזיה נותרת חריגה בהשוואה לצפייה בתכנים אחרים. הם מחפשים תוכניות המשך, משתפים חברים ומושפעים ברמה הרגשית (Gantz, Wang, Paul & Potter, 2006).

מובן כי יש בכך שיקוף של מאפייני הספורט עצמו, שהרי עבור אוהדי הספורט, הקבוצה שאותה הם אוהדים אף פעם אינה רק קבוצה. היא שלוחה של קהילה עמה נמנים האוהדים, ברמה הלאומית, המעמדית, הפוליטית, הגיאוגרפית ועוד. הקבוצה היא מרכיב משמעותי בהגדרת הזהות של האוהדים, ועל כן המעורבות הרגשית שלהם כל כך גדולה (בן-פורת, 2007). אין זה מפתיע שמחקרים מצאו קשר בין תוצאות ספורטיביות למצב הרוח הלאומי, ואפילו למצבם הבריאותי של האוהדים. אולי זו הסיבה לכך שהמחקרים מזהים את הצפייה בשידורי הספורט כחריגה גם ביחס לשאלת הצפייה בזמן אמת. בניגוד לרוב תכני הטלוויזיה, ובכלל זה אפילו חדשות, שידורי הספורט נצפים כמעט באופן גורף בזמן אמת. מבחינת אוהד הספורט, האפשרות של צפייה נדחית כמעט אינה קיימת. צפייה שלא בזמן אמת, מעבר לשאלת המתח והדרמה, נתפסת כניתוק מהקהילה של האוהדים, ומהכללים והקודים המקובלים בה. לא במקרה ישנם רבים המשווים את הספורט לדת, ובמובן זה טקס הצפייה משול להתכנסות לשם תפילה.

התפתחויות עכשוויות

התפתחות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה לספורט התחרותי בשלושת העשורים האחרונים קשורה באופן ישיר לכמה תהליכים מקבילים: הפיכת הספורט מעיסוק עממי-חובבני ומקומי למקצועני-מסחרי וגלובלי; ההכרה כי כוחו של הספורט טמון ביכולתו לחצות גבולות של מעמד, דת, גזע, מין ולאום, אגב סגולותיו בטיפוח יכולות גופניות, רגשיות וכישורים חברתיים וקוגניטיביים; במקביל, הכרתה של הטלוויזיה שספורט אינו רק אירוע חדשותי ודרמטי אלא אמצעי בידורי ממדרגה ראשונה ובעל כוח משיכה שאין שני לו. אין תמה אם כך ששיווק הפעילות הספורטיבית, הפרסום וזכויות השידור הנלוות לאירועים הגדולים הפכו את הספורט לתעשייה כלכלית אדירה שמגלגלת מאות עד אלפי מיליארדי דולרים בשנה.

הספורט הינו תוכן ייחודי, שכן הוא מספק לטלוויזיה כל מה שהיא אוהבת: מתח, הפתעות, דינמיות, ריגושים, אסתטיקה. למעשה, הספורט מספק את המכנה המשותף הרחב ביותר של הכפר הגלובלי המודרני, וכפי שכבר צוין, הרווחים הכספיים אינם מאחרים לבוא. בשנים האחרונות כמעט ואין עוד ענף ספורט שלא התאים עצמו לשידור הטלוויזיוני, והפך טֶלֶגֶני. יש ענפים שהשתנו יותר וכאלה שהשתנו פחות, לרוב ביחס הפוך למידת הפופולריות העולמית או המקומית שלהם. ענף כמו כדורגל עבר שינויים מזעריים בהשוואה לענף הכדורעף, וענפים כמו גולף וטניס השתנו הרבה פחות בהשוואה לשחייה וג'ודו. השינויים היו בשני מישורים: ארגון התחרות וחוקי המשחק. כך או כך המוטיבציה שהניעה את הספורט לשינוי נבעה תמיד מהרצון להופיע בתדירות גבוהה יותר בטלוויזיה, כדי למשוך ספונסרים ולמלא את הקופה בחוזים כספיים ארוכי טווח.

מחקרים רבים מרחבי העולם מסבירים כי העניין התקשורתי הרב בשידורי הספורט אינו מקרי. הצפייה בספורט עונה על צרכים רבים, כמו תחושת שייכות, מסגרת שגרה, סיפוק גירויים, הקלת מתח, שחרור אגרסיביות, בידור והישגיות. ואכן מחקרים מראים כי אוהדי הספורט נאמנים וחשים מחויבות לשידורי הטלוויזיה יותר מצופים בז'אנרים הטלוויזיוניים האחרים. גם בשלב ההכנות לצפייה (מחשבות, שיחות והכנות פיזיות, כמו אוכל ושתייה), גם במהלך השידור וגם לאחריו, הרגשות הנלווים לצפייה בספורט הם העוצמתיים ביותר ביחס לז'אנרים טלוויזיוניים אחרים.

הטלוויזיה גם הפכה את הספורט לדינמי, צבעוני ואטרקטיבי יותר, תוך שהיא דואגת לסלק ממנו אלמנטים משעממים וארוכים מדי, ומשנה חוקים מסובכים לציבור שאינו מתמחה בספורט. הטלוויזיה הפכה את הספורט לתעשייה מודרנית תוססת, ולעסק משתלם המפרנס מגוון גדול של בעלי תפקידים. ביניהם שחקנים, מנהלים, רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין, סוכנים, שדרנים, פרשנים. והרשימה עוד ארוכה.

הטלוויזיה גם תורמת לשינויים חיוביים בהתנהגות ספורטאים, מאמנים ובעלי תפקידים אחרים בספורט. הידיעה שהם מצולמים וחשופים לעין מחייבת את הספורטאים לנהוג בצורה ראויה כדי ליצור לעצמם תדמית חיובית. בגלל החשיפה בטלוויזיה החלו ספורטאי צמרת לשפר את כושר הביטוי שלהם בקורסי הדרכה מיוחדים, ולקבל ייעוץ מקצועי לגבי הופעתם החיצונית כדי  "להופיע טוב", למשוך תשומת לב של חברות מסחריות, ולזכות בחוזי פרסום שמנים.

יש גם חסרונות לקשר בין ספורט וטלוויזיה. עומס רב מדי של שידורים מוריד לעיתים את הרמה, ועלול לעיתים לגרום לשובע ולבריחת צופים. העלייה המסחררת וחסרת ההיגיון לעיתים במחירי זכות השידור הספורטיבי כבר הובילה לא פעם לפשיטות רגל בשל אי היכולת להחזיר את ההשקעות היקרות. בנוסף לזה, הרדיפה אחרי רייטינג גבוה מובילה להדגשת יתר של סממנים מושכי קהל כמו תוקפנות ואלימות בשידורים, על חשבון אלמנטים חינוכיים, מקצועיים וספורטיביים (ויינגרטן, 2003). הרצון להרוויח כמה שיותר כסף משידורי הספורט גורם להפסקות רבות וארוכות מדי לשידורי פרסומות, ופוגע בשטף השידורים וביופי שלהם. לעיתים הוא אפילו פוגע באיכות המשחק ובבריאותם של השחקנים. בשל דרישות של גורמי שידור, נאלצות קבוצות לשחק במרווחי זמן לא פשוטים ובשעות לא אידיאליות. למשל, משחקי כדורגל בליגות אירופיות משוחקים בשעות הצהריים החמות, רק כדי שיוכלו להיות משודרים במזרח הרחוק, בגלל הבדלי השעות בין האזורים. היטיב לנסח זאת מאמן הכדורגל הסקוטי, אלכס פרגוסון, שטען ש"כשלוחצים יד לשטן, אסור להתלונן". 

(המשך בדף 2)


תגיות :
תמונה ראשית