חדשות הטלוויזיה בין מסורת לחידוש

מיכל חמו | 08 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

ד"ר מיכל חמו כותבת כי חדשות הטלוויזיה הן ביסודן סוגה המדגישה רצינות, מכובדות, שמרנות. יחד עם זה, הן נתונות בתהליכי התפתחות ושינוי משמעותיים ובלתי פוסקים

 

החדשות הן סוגה טלוויזיונית ותיקה ומרכזית מאוד, שלה מעמד ייחודי ומועדף. מהדורות החדשות בטלוויזיה הן לב-ליבה של "מדורת השבט", סביבה מתכנסת הקהילה הלאומית ובמסגרתה היא מקיימת דיון ציבורי. המהדורות מתפקדות במידה רבה כמעין 'חלון ראווה', המקרין דימוי פומבי ומלוטש של הזהות התרבותית המשותפת. מהדורת החדשות היא גם חלון ראווה מרכזי של ערוץ השידור, המציג באופן מזוקק את עוצמתו הכלכלית והארגונית ואת כובד משקלו החברתי והפוליטי. על רקע זה, חדשות הטלוויזיה הן ביסודן סוגה המדגישה רצינות, מכובדות, שמרנות והיצמדות לזרם המרכזי של התרבות והשיח הציבורי. בד בבד, חדשות הטלוויזיה נתונות מראשיתן בתהליכי התפתחות ושינוי משמעותיים ובלתי פוסקים, המובילים לחוסר יציבות ז'אנרית ונורמטיבית.

מאמר זה מבוסס על ממצאי מחקר, בתמיכת קרן המר של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שביקש לבחון תהליכי שינוי אלה ואת השלכותיהם על דפוסי השיח בחדשות הטלוויזיה. לשם כך, נבחן מדגם מייצג של מכלול חדשות הטלוויזיה בישראל של שנת 2008 – על מגוון הערוצים, שעות השידור, הפורמטים ותחומי הסיקור שלהן – באמצעות ניתוח איכותני, ניתוח כמותי, וניתוח שיח פרטני. כפי שיידון להלן, ממצאי המחקר מצביעים על המשך התרחבותן של מגמות שינוי משמעותיות במבנים המשמשים להצגת החדשות, ועל צמיחתן של אסטרטגיות חדשות לביסוס סמכותו ואמינותו של הטקסט החדשותי. כתוצאה מכך, מעוצב השיח החדשותי כיום על-ידי מתחים פנימיים בין מודלים שונים, ותיקים ועדכניים, והופך מורכב יותר מאשר בעבר.

ניתוח מקרה בוחן

על מנת להדגים את מגמות השינוי המרכזיות בחדשות הטלוויזיה, כפי שנידונו במחקרים קודמים ובמחקר הנוכחי, ואת ממצאי המחקר בנוגע להשלכותיהן על השיח החדשותי ולמורכבויות שהן מייצרות, אתמקד במאמר הנוכחי בניתוח מפורט של דוגמה קצרה אחת. הקטע שיוצג להלן שודר לקראת סופה של המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 ב-23.3.08, כאייטם ה-12 מבין 16 אייטמים, ובמסגרתו אירחה מגישת המהדורה, יונית לוי, את אילנה דיין, מגישת תוכנית התחקירים והתעודה "עובדה", באולפן החדשות.

זהו קטע משולי המהדורה, שאינו עוסק בנושא חדשותי עדכני אלא בתוכן מגזיני יותר באופיו, ובהתאם, לא משתתפים בו כתבים או פרשנים ממערכת חדשות ערוץ 2. לכן, זו אינה דוגמה טיפוסית המייצגת את מסד הנתונים של המחקר, אלא דוגמה ייחודית, המאפשרת להמחיש באופן מזוקק וברור רבים מדפוסי השיח והמתחים שתועדו במסגרת הניתוח המקיף והשיטתי. 

בקטע שלהלן ניתן לזהות ביטויים למספר מגמות שינוי, השזורות זו בזו באופן הדוק, אך מתחוללות במישורים שונים של הטקסט הטלוויזיוני – החל ממאפייניו הכלליים ביותר ועד לתופעות שיח נקודתיות, המזמינות ניתוח מדוקדק. על מנת לאפשר ניתוח כזה, יוצג להלן תעתיק פרטני של הקטע, על היבטיו המילוליים, הפארא-מילוליים והחזותיים (ראו נספח למקרא סימני תעתיק).

 

 

תעתיק

מידע   חזותי

1       

לוי: מנוע החיפוש גוגל כבר מזמן   הפך לאימפריה, בגיל שלושים וחמש שני המייסדים הצעירים הם בין עשירי תבל,   לראשונה קיבל צוות ישראלי, צוות עובדה, אישור להיכנס למטה המרהיב בצפון   קליפורניה, אילנה, אכן (.) <מקום העבודה הכי טוב בעולם?>

 

MS לוי

מחווה בידיה

מרימה גבה

פונה ימינה

מעבר לLS: לוי ודיין ליד   שולחן

2       

דיין: אכן מקום העבודה הכי טוב בעולם   ויש שמה עוד משהו מעניין, את יודעת ששום דבר לא נכנס לתרבות האמריקאית עד שהוא   לא מונצח בסימפסונים, .ה ביום שב- את זוכרת את הקטע הזה? ביום שבו מארג' סימפסון   <מתקתקת את הכתובת שלה> בגוגל, היא מגלה שהומר של:ה (.) משתזף עירום על   הערסל בחצר האחורית, <היא צועקת לו שכולם רואים וייכנס פנימה,> גוגל כבשה   [סופית את אמריקה

 

מחווה בידיה

ZI

לוי מהנהנת

מעבר לMS דיין, מחווה   בידיה

מעבר לLSצידי דיין ולוי, לוי מחייכת ומנידה   ראש

מעבר לMS דיין, מחווה   בידיה, מרימה גבות

3       

לוי: [לא חש-   לא חלמתי שיגיע היום שנדבר על סימפסונס בשידור, כן ((צוחקת))=

 

מעבר לLS דיין ולוי, לוי   צוחקת, רוכנת קדימה ומחווה לעבר דיין

4       

דיין: =אבל, אני חושבת ששם הם הבינו   את זה בגוגל, את העובדה שאנחנו מחפשים כל הזמן. מידע דילים סקס אהבה, אנחנו נורא   נהנים מחוויית החיפוש. והם הבינו עוד משהו, הם הבינו שכדי להצליח המקום הזה צריך   לפעול אחרת, תראי, (.) את היום הרגיל לגמרי שצילמנו גלעד טוקטלי ואני   במטה היפה הזה של גוגל בצפון ק- קליפורניה, סתם יום של חול, במשרד.

 

מחווה בידיה

מעבר לMS דיין

מחווה בידיה תנועות ספירה והדגשות

 

מעבר לLS דיין ולוי, דיין   מחווה בידיה

ZO

5       

משודר קטע באורך דקה מכתבת עובדה,   המציג את תנאי העבודה במטה "גוגל". הקטע מלווה בכתובית קטנה בפינת   המסך השמאלית העליונה: הערב ב"עובדה".

6       

דיין: יש ארבעה חדרי כושר כאלה יונית   בגו[גל.

LS דיין ולוי, דיין   מחווה בידיה

7       

לוי:                                               [יפה, אגב בדקת כמה אילנה דיין יש בגוגל? [(°עשית חיפוש?°)

לוי רוכנת לעבר דיין

8       

דיין: [כמ:ה יונית לוי?

 

9       

לוי: הרבההרבה פחות, וכך ראוי.   ((צוחקת))=

לוי מחווה בידיה, צוחקת

10   

דיין: =כמה מארג' סימפסון?

דיין מצביעה לעבר לוי

11   

לוי: (.) לא בדקתי.=

 

12   

דיין: =שש מאות עשרים ותשעה אלף   [(...)

 

13   

לוי: [זה מה שבדקת, מארג' סימפסון? ((צוחקת))=

 

14   

דיין: =זה↑ מה שבדקתי, [(..) ((בנימה משועשעת))

מעבר לMS דיין

15   

לוי: [(יפה.) מיד אחרינו. תודה   אילנה.=

מעבר לLSצידי דיין ולוי

16   

דיין: =תודה.

 

 

מגמות שינוי בשיח חדשות הטלוויזיה

במבט ראשון, ניכר שהתכנים המוצגים בקטע והתפקודים המרכזיים שהוא ממלא חורגים באופן בולט מההגדרה המסורתית של חדשות, כמוקדשות לדיווח של עובדות עדכניות ביחס לאירועים בעלי משקל ציבורי. הקטע מתמקד בהיבטים קלילים, משעשעים ורכילותיים של "גוגל" – תנאי העבודה המפנקים ומעוררי הקנאה במטה החברה והאופן שבו היא מיוצגת בתרבות הפופולרית. העיסוק בנושא משמש קדימון לתוכנית המשודרת בהמשך הערב, באופן הרותם את מרכזיותה של מהדורת החדשות לצרכיו המסחריים של הערוץ.

כך, משקף הקטע את התרחבות טווח התכנים והתפקודים של חדשות הטלוויזיה (Montgomery, 2007): ממיקוד בלבדי בנושאים חדשותיים מסורתיים, דוגמת פוליטיקה, ביטחון וכלכלה, מעבר לעיסוק גם בבידור, בצרכנות ובפנאי; ממיקוד כמעט בלעדי בדיווח על מידע עובדתי, דגש הולך וגובר על תפקודים משלימים, הנשענים על מידע קיים ומוסיפים עליו פרשנות, הסבר, הרחבה, דרמטיזציה והבלטה של היבטים אנושיים, רגשיים, יומיומיים ואינטימיים.

התרחבות תוכנית ותפקודית זאת של החדשות לאורך השנים נובעת במידה רבה מהתחרות הגוברת בשדה התקשורת בעידן הרב-ערוצי והדיגיטלי: ראשית, מתהליכי מסחור, בידוריזציה ופופולריזציה בתגובה להחרפת הלחצים הכלכליים איתם מתמודדים גופי השידור. שנית, מהשימוש הנרחב כיום באמצעי תקשורת חדשים – ובראשם האינטרנט והטלפונים החכמים – כספקי מידע עדכני באופן שוטף לאורך כל היום, המוביל את חדשות הטלוויזיה לסגל לעצמן תפקודים משלימים.

הפופולריזציה של החדשות – כלומר, הניסיון להפוך אותן לקלילות, מבדרות, נגישות ורלוונטיות לחיי היומיום של הצופים – ניכרת לא רק בתכני החדשות ובתפקודיהן אלא גם במבנים ובסגנונות שלהן. הקטע שלפנינו, שבנוי כאינטראקציה זוגית בין יונית לוי ואילנה דיין, משקף את מגמת השינוי המרכזית במבנים המשמשים להצגת החדשות בטלוויזיה לאורך השנים: אם באופן מסורתי, הוצגו החדשות כמונולוגים כתובים מראש ומקוריינים – של המגיש באולפן או של הכתב ב-voice over במסגרת כתבות מצולמות וערוכות – כיום הן כוללות שימוש הולך ומתרחב במבנים דיאלוגיים ושיחתיים, במסגרתם מגיש המהדורה מקבל עדכונים מכתב בשטח, מנהל דיון של פאנל פרשנים באולפן, מקיים שיחת חולין קלילה עם החזאי, או מוסיף הערה אישית בפנייה כמו ספונטנית ושיחתית לצופים (Montgomery, 2007).

עם זאת, המחקר הנוכחי ומחקרים קודמים על שיחתיות בחדשות, מלמדים כי האימוץ של מבנים של אינטראקציה אינו מוביל בהכרח להיווצרותו של שיח דיאלוגי, רב-קולי, דינמי ופתוח יותר, אלא משמש לעתים כמסגרת חיצונית בלבד להצגה של שיח מתוכנן מראש ומונולוגי במהותו (חמו, 2009).

מתח זה, בין מונולוגיות לדיאלוגיות ובין תכנון מראש לדינמיות, בא לידי ביטוי בדוגמה שלפנינו, בעיקר כאשר בוחנים זה מול זה את חלקיה השונים. הקטע נפתח במספר תורות ארוכים למדי (1,2,4), במסגרתם לוי ודיין מציגות טקסט רהוט וקולח, שניכר בו שהוא כתוב מראש, תוך שמירה על חלוקת תפקידים ברורה – לוי, מגישת המהדורה, פותחת את הקטע ומפנה לדיין שאלה, ובתגובה דיין מציגה את הכתבה. לעומת זאת, לאחר שמשודר הקטע מכתבת "עובדה", הופך השיח בין לוי לדיין לשיחתי ולדינמי הרבה יותר (6-14). הוא מתנהל ברובו כחילופי שאלות ותשובות הדדיים מאוד בין שתי בנות שיח שוות זכויות, חובות ותפקידים, ומתאפיין בתורות קצרים, המתחלפים במהירות ותוך ריבוי של חפיפות וכניסות מהירות למרחב השיחה. לכן, ניתן לשער כי בין אם חילופי דברים אלה אכן ספונטניים לחלוטין, ובין אם הם מבוססים על מידה מסוימת של תכנון ותיאום מראש בין בנות השיח, הם נועדו להתפענח על-ידי הצופה הסביר כשיחה ספונטנית וטבעית למדי.

באופן הזה, משקפת הדוגמה הנוכחית את מורכבותה של אינטראקציה טלוויזיונית, המעוצבת על-ידי שילוב ועירוב של יסודות שיחתיים, טבעיים, שוויוניים וספונטניים מחד, ומוסדיים, א-סימטריים ומתוכננים מראש מאידך.

משמעות מגדרית נלווית

כאמור, מגמת השיחתיות של החדשות ניכרת לא רק במבני השיח אלא גם בסגנונו. עם השנים, מתרחב בהדרגה הטווח הסגנוני של החדשות, מההקפדה המסורתית על משלב ודפוסי הגייה אחידים ורשמיים לגיוון לשוני גדל, בשני היבטים: ראשית, בדמות נוכחות מסוימת של מבטאים ודפוסי הגייה האופייניים למיעוטים, מהגרים או קבוצות מוחלשות, המאפשרת ייצוג, גם אם מוגבל, של רב-תרבותיות. שנית, בדמות שימוש הולך ומתגבר גם במשלב נמוך, בסגנון דיבור א-פורמלי ובביטויים עממיים, המחזקים את האופי היומיומי, הבין-אישי והשיחתי של החדשות, ומהדהדים נטייה כללית לסובלנות ולהעדפה גוברות לסגנון שיח לא רשמי גם בהקשרים ציבוריים וממוסדים (Coupland, 2001).

 מגמה זאת ניכרת גם בקטע שלפנינו: הוא מתנהל ברובו בשפה פשוטה ולא פורמלית, והנימה הקלילה שלו, שמעוצבת על-ידי שימוש נרחב בחיוכים, בצחוק ובטון דיבור משועשע, תורמת אף היא לאופיו הלא רשמי.

במקרה שלפנינו, המבנה והסגנון השיחתיים והבין-אישיים של הקטע עשויים לשאת משמעות נלווית נוספת, מגדרית, מכיוון שדפוסי חילופי התורות, הסגנון והנימה שתוארו לעיל מזוהים במידת מה עם שיח נשי סולידרי ושיתופי (טנן, 1991). שיח כזה מתאפיין גם ברמות גבוהות של תמיכה הדדית, שניכרות בקטע שלפנינו במחמאות (9) ובהקפדה על תגובתיות וקישוריות בין הדוברות (לדוגמה, "זה מה שבדקת" – "זה מה שבדקתי", 13-14). כל אלה עשויים לתרום לפענוח הקטע כמימוש של 'שיחת בנות' חברית ואינטימית בין שתי עמיתות לעבודה.

פרשנות זאת מצביעה על מתח פנימי נוסף. על אף בולטותן ומעמדן של נשים דוגמת יונית לוי ואילנה דיין, הן עדיין נדירות, ועל רקע זה, ניתן לפרש את הדוגמה הנוכחית כמעין מובלעת נשית-אינטימית חריגה בתוך חדשות הטלוויזיה, שביסודן, גם כיום, נשלטות על-ידי גברים (לביא, 2006). מתח דומה מהדהד גם בהיבט החזותי של הקטע: לוי ודיין נמצאות באולפן רחב ידיים, בעל מראה מלוטש ונקי, ולובשות חליפות, אך רוכנות זו אל זו ומחוות זו אל זו בידיהן, וכך מעצבות מרחב שיחתי, קטן ואינטימי ביניהן. ניגוד זה, ומאפייניו הסגנוניים של הקטע בכלל, הולמים את מיקומו השולי, לקראת סופה של המהדורה, ומהדהדים את העירוב ואת טשטוש הגבולות בין מרחבים ציבוריים ופרטיים, האופייני לטלוויזיה ולתקשורת עכשווית בכלל. 

(המשך בדף 2)


תגיות :
תמונה ראשית