איזה מין טלוויזיה

קרן איל | 07 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

ד"ר קרן אייל כותבת על מסרים על מין בתוכניות טלוויזיה לבני נוער והשפעותיהן על הקהל הצעיר

 

התנהגותם המינית של בני הנוער הינה נושא חשוב ובעל השלכות משמעותיות להמשך התפתחותם הפיזית והרגשית. גיל הנעורים מאופיין בפיתוח ובעיצוב הזהות האישית ובכללה, גיבוש הזהות המינית של הפרט. בתוך כך, מאופיינת תקופה זו בהתגברות ההתעניינות בנושאי מין ומיניות ובציפיות וחששות רבים בתחומים אלה. למשל, איבוד הבתולין שבמקרים רבים מתרחש בגיל הנעורים ומהווה נקודת מעבר משמעותית לכיוון הבגרות, טורד רבות את מנוחתם הקוגניטיבית והרגשית של הצעירים. להחלטות הכרוכות בהתנהגות זו יש השלכות רבות על בריאותם.

אף כי שיעור בני הנוער המקיימים יחסי מין בגיל הנעורים נמוך בישראל יחסית למדינות אחרות, נמצא כי כמעט חמישית מתלמידי כיתה י' במגזר היהודי דיווחו כי קיימו יחסי מין מלאים (הראל-פיש, וולש, נסים-בוניאל, דז'אלובסקי, אמית, וטסלר, 2011). במחקר שביצעתי בקרב כ-1,500 תלמידי כיתות י'-י"ב בישראל בשנת 2011-12 דיווחו כ-20% מהם כי קיימו בעבר יחסי מין או מין אוראלי. אחוזים גבוהים יותר של בני הנוער דיווחו כי התנשקו נשיקה אינטימית (74%) ו/או נגעו באיברי מין אינטימיים של מישהו אחר (56%). רק 21% מבין בני הנוער שהשתתפו במחקר דיווחו כי לא לקחו חלק באף אחת מהפעילויות המיניות הללו.

ידוע כי פעילות מינית בגיל צעיר יותר כרוכה לעיתים בהתנהגויות מסוכנות ובלתי אחראיות, כגון קשר עם מספר רב של בני זוג למין ואי שימוש עקבי באמצעי מניעה אשר עלול להוביל למחלות מין. בישראל, בין השנים 2000-2009 דווחו למשרד הבריאות כ-2,500 מקרים של הידבקויות במחלות מין בקרב גילאי 15-19 וההנחה היא כי שיעור המחלות אף גבוה מכך בשל הקושי בזיהוי מחלות מין ללא סימפטומים ובשל אי דיווח מלא (רבינוביץ', 2010).

הורים וחברים מהווים לרוב מקורות המידע העיקריים בנושא מין ומיניות עבור בני נוער       (Sutton,  Brown, Wilson, & Klein, 2000). אך סוכני חברות אלה מוגבלים, שכן מין הינו נושא רגיש המהווה טאבו הן עבור הצעירים והן עבור הוריהם. שיחות עם חברים בנושא מין אמנם רווחות יותר, וייתכן שאף מביכות פחות מאשר שיחות עם הורים, אך גם בקרב בני קבוצת השווים קיימים פערים רבים בידע המיני ובניסיון המיני המגבילים את יכולתם להוות מקורות מידע מהימנים ומדויקים. גם הלחץ החברתי הגדול בגיל הנעורים פוגע ביכולתם של החברים להוות מקור מידע מלא בנושא. בנוסף, מין – בניגוד להתנהגויות חברתיות אחרות – אינו פעילות שבני הנוער נחשפים אליה באופן מלא בסביבתם הטבעית. כך, על אף ההתעניינות הרבה והסקרנות והחשש הקיימים בקרב בני נוער בנוגע למין ומיניות, אין להם גישה פשוטה ונוחה למידע ולמודלים המציגים נושא זה.

הנסיבות הללו מביאות לכך שאמצעי התקשורת בכלל, והטלוויזיה בפרט, מהווים סוכני חברות מרכזיים עבור בני נוער בנושא של מין ומיניות. העובדה שבני הנוער יכולים לחפש בקלות מידע על מין באמצעי התקשורת ולהיחשף למידע זה בפרטיות ותוך שמירה על אנונימיות, מעצימה את יתרונה של התקשורת. הטלוויזיה מעניינת במיוחד בהקשר זה שכן מחקרים מצאו שתוכן מיני נפוץ בה מאד ומוצג באופן מושך במיוחד, תוך התעלמות לרוב מהתוצאות השליליות וארוכות הטווח שעלולות להיות להתנהגות מינית מסוכנת (Cope-Farrar & Kunkel, 2002). איל, רז ולוי (Eyal, Raz, & Levi, 2014) מצאו שכ-80% מתוכניות צפיית השיא בערוצי הטלוויזיה בישראל כללו לפחות סצנה אחת עם מסר בנושא מין. ובממוצע כל תוכנית כזו כללה חמש סצנות מיניות. במאמר זה יוצגו ממצאי מחקרים שבחנו את המסרים על מין בתוכניות טלוויזיה בעולם ובתוכניות המשודרות בישראל.

התוכן המיני בתוכניות טלוויזיה המיועדות למבוגרים ולבני נוער

על מנת להבין את הקשר שבין החשיפה  לתכני התקשורת לבין העמדות וההתנהגות המינית של בני נוער, חשוב לבחון את המסרים המועברים בטלוויזיה בנושא מין ומיניות ובעיקר בתוכניות המיועדות לבני נוער ונצפות על ידם. מרבית ניתוחי התוכן הטלוויזיוניים נעשו בארה"ב, אך התכנים שנבדקו הינם תכנים פופולריים ששודרו ומשודרים כעת גם בישראל. וואן דם (Van Damme, 2010) ניתחה שתי סדרות טלוויזיה פופולריות לבני נוער – "אחת שיודעת" (Gossip Girl) ו"מגרש ביתי" (One Tree Hill) – ובחנה את המסרים הנסתרים המועברים בהן בהקשר של מין ומגדר. וואן דם מצאה שפעילות מינית, ובעיקר פעילות מינית מזדמנת, הייתה נפוצה מאוד בסדרות הללו. בהתאם למוסר הכפול שנמצא רבות באמצעי התקשורת, מצאה וואן דם במחקרה שנשים וגברים צעירים זוכים ליחס שונה בסדרות בהקשר של מיניות. בעוד הסדרות הציגו את הנערים כמוטרדים תמידית מנושא המין וככאלה שאינם מוותרים על הזדמנות לקיים יחסי מין, הנערות הוצגו כפאסיביות וכאובייקטים מיניים עבור הגברים. המצלמה התמקדה רבות בגופן של הדמויות הנשיות בסדרות והראתה לעיתים קרובות כיצד נערות אלו עושות שימוש בגופן ובחיטוביהן על מנת להשיג את מבוקשן מהנערים. 

אף כי וואן דם מצאה בסדרות גם עדויות לכך שהנערים מוצגים כאובייקטים מיניים, אלו היו שכיחות פחות ומעודנות יותר. שתי הסדרות הציגו את החשיבות של יחסי מין בגיל הנעורים ובעיקר עד כמה חשוב להשיג פרטנר למיניות על מנת לגבש זהות אישית. אף כי יחסי המין עצמם בדרך כלל רק נרמזו בסדרות, הצגתם הייתה אידיאלית ולא מציאותית והשימוש באמצעי מניעה לא הוזכר כלל. בעוד אחת הסדרות עסקה בהיריון בלתי מתוכנן כתוצאה מיחסי מין, ההשלכות הרגשיות של התנהגות מינית המטרידות בני נוער רבים במציאות, לא הוצגו בסדרות הללו באופן משמעותי.  

קלי (Kelly, 2010) בחנה את הייצוג של איבוד בתולין בסדרות דרמה המיועדות לבני נוער, שכן פעילות זו, כמצוין לעיל, הינה מרכזית ורלוונטית במיוחד בגיל זה. קלי בדקה כיצד סדרות הטלוויזיה הללו מציגות 44 דמויות מרכזיות של בני נוער המתחבטות בסוגיה זו ואילו מסרים מעבירות הסדרות במשך עונה שלמה שלאורכה מתפתחים הסיפורים. היא מצאה שלושה תסריטים (תמות) מרכזיים שגורים: באחד, הוצגו הבתולין כמתנה שיש לשמרה ולהעניקה ל"אדם הנכון" ובזמן הנכון. בתסריט זה הוצגו יחסי מין כגורמי לחץ אצל צעירים, אשר מביאים לרוב לתוצאות שליליות ולחרטה. תסריט זה היה מקובל יותר בקרב דמויות של נערות אך נמצאו מספר דוגמאות של בחורים שהחליטו לשמור על בתוליהם.

התסריט השני התמקד בניהול הסיטואציה של איבוד הבתולין, כלומר, בבחירת בן הזוג המתאים ובהכנה לפעולה. תסריט זה הציג דווקא את שימור הבתולין כבעייתי ואת התוצאות של איבודם – כאשר הדבר נעשה בדרך "הנכונה" – כחיוביות. בתסריט זה היה אזכור של אמצעי מניעה ומבוגרים, דוגמת ההורים, שהיו מעורבים בהחלטה לאבד את הבתולין. התסריט השלישי, המקובל בסדרות הנוער, התמקד בסטיגמה השלילית של הבתולין ובתחושת הדחיפות לאבדם. בתסריט זה הוצגו בני הנוער כנואשים לאבד את בתוליהם וכלחוצים מתפקודם המיני בסיטואציה זו. למרות זאת, לרוב היו תוצאות הפעולה בתסריט זה חיוביות עבור בני הנוער.

 קלי טענה שהן תסריט הבתולין כמתנה והן תסריט הבתולין כסטיגמה מעניקים משקל רב מדי לאיבוד הבתולין וכוללים אלמנטים של פחד, שעלולים להוביל ללחץ ולאי נוחות בקרב הצופים הצעירים. היא ציינה מספר ממצאים מעודדים שגרמו לה להסיק כי הסדרות מציגות מודל אחראי ובריא למיניות עבור הקהל. בין השאר, הזכירה קלי את העובדה שכשליש מהדמויות אותן בחנה בחרו להישאר בבתוליהן בסיום עונת השידורים, שחלקן הגדול דנו ועשו שימוש באמצעי מניעה, וכי המקרים של איבוד הבתולין בסדרות הנוער התנהלו במסגרת מערכות יחסים מונוגמיות ותוך הסכמה של שני הצדדים.

סיכונים מיניים כתימה מרכזית

מחקרים נוספים בחנו את הצגת האחריות והסיכונים הכרוכים בקיום יחסי מין (כגון היריון בלתי מתוכנן, הידבקות במחלות מין, שימוש באמצעי מניעה וכו') בסדרות טלוויזיה ובשאר תכני מדיה המועדפים על בני הנוער.

איל, קונקל, בילי ופינרטי (2007 Eyal, Kunkel, Biely, & Finnerty) בדקו את 20 התוכניות הפופולריות ביותר בקרב בני 12-17 בארה"ב ומצאו שכ-70% מהתוכניות ששודרו בעונת השידורים 2004-05 כללו תוכן מיני. מתוך כלל התוכניות שכללו מסרים על מין, 68% מהן כללו שיחות בנושא ואילו 45% כללו ייצוגים של התנהגות מינית, לרוב נשיקה אינטימית. אף כי ייצוגים אלה שכיחים פחות בטלוויזיה, 8% מהתוכניות המועדפות על בני נוער הציגו יחסי מין על המרקע, בין אם במרומז או במפורש. על אף שכיחותם הנמוכה יחסית, סביר שייצוגים אלה ימשכו את תשומת לב הצופים הצעירים המתעניינים בנושא ואשר אין להם, בדרך כלל, גישה נוחה ונעימה למקורות מידע בנושא רגיש זה. רק 10% מהפרקים שכללו מסרים על מין התייחסו גם לאחריות ולסיכונים הכרוכים בקיום יחסי מין, אך האחוז היה גבוה יותר (25%) בתוכניות שהתייחסו ספציפית ליחסי מין.

על אף החשיבות של הנושא והיכולת של הטלוויזיה לשמש כפלטפורמה משמעותית להעביר מידע ומסרים בנוגע למין לצופים הצעירים, רק 5% מבין התוכניות האהובות על בני נוער שכללו תוכן מיני הקדישו תשומת לב משמעותית לנושא של אחריות וסיכונים מיניים כתמה מרכזית בפרק. גם אוברי, בהם-מורוביץ' וקים (Aubrey, Behm-Morawitz, & Kim, 2014) ציינו שפרקים רבים בסדרת הנוער, תוכנית המציאות הדוקומנטרית של רשת MTV, "בת 16 ובהיריון", שמטרתה למזער הריונות בגיל הנעורים,  לא הקדישו תשומת לב לאמצעי מניעה והתייחסו לסיכונים הכרוכים במין ולבריאות מינית בחטף בלבד, ובאופן המדגיש על פניהם את הצדדים החיוביים של היריון בגיל זה. בעוד שברמת הסצנה הוצגו תוצאות שליליות של היריון בלתי מתוכנן בגיל הנעורים, ברמת התוכנית ובמסר הכללי המועבר בה, הודגשו דווקא יתרונות המצב.

האסט, בראון ול'אנגל (Hust, Brown, & L’Engle, 2008) בחנו גם הן את ההתייחסות לבריאות מינית בתכנים המועדפים על בני נוער והרחיבו את הבחינה גם לתכני מוזיקה, סרטים ומגזינים. הן גילו שבעוד 12% מהתוכן אליו בוחרים בני הנוער להיחשף היה מיני, רק כחצי אחוז ממנו התמקד בנושאים של בריאות מינית כגון אוננות, היריון, אמצעי מניעה ובגרות מינית. בבחינה איכותנית של התכנים, גילו האסט ושות' מספר תמות מרכזיות. ראשית, בריאות מינית הוצגה לרוב בהומור, כנושא מצחיק או משפיל. גם במסגרת תכנים רציניים, כגון טורי עצות במגזינים, שאלות על בגרות מינית זכו לזלזול והיוו מוקד לגיחוך, דבר שעלול להוביל לבושה ולהניא בני נוער מלשאול שאלות בנושא.  תמה שנייה הייתה הצגתם של בנים כאובססיביים למין ולביצועים מיניים. כאן התמקדה התמה בדחיפות שבאיבוד הבתולין, בדומה לממצא של קלי (2010) לעיל. התמה השלישית הציגה את האחריות על השימוש באמצעי מניעה ועל ניהול הסיכונים המיניים כמוטלת על בנות בלבד ופטרה את הבנים מהתעסקות באחריות זו. תמה זו חיזקה ייצוגים סטריאוטיפים של נשים וגברים בהקשר של מיניות.

ייצוג המיניות בתוכניות המועדפות על בני הנוער בישראל

כדי לאפיין את המסרים על מין בתוכניות טלוויזיה המשודרות בישראל, נערך ניתוח תוכן גדול ובו נבדקו היקף המסרים וההקשר שבתוכו התוכן משולב. במסגרת מחקר מקיף (Eyal et al., 2014), נבחנו גם 25 התוכניות המועדפות על בני נוער בכיתות י'-י"ב בישראל. באמצעות סקר בקרב כ-1,500 תלמידי תיכון מאזורים שונים בארץ, גובשה רשימת התוכניות העלילתיות המועדפות עליהם בחודשים שקדמו למחקר. התוכניות כללו מגוון רחב של קומדיות, דרמות, תוכניות מציאות ותוכניות בידור מקומיות וזרות (למשל, "עספור", "המרוץ למיליון", "איך פגשתי את אמא").

ניתוח התוכן הכמותי התבסס על מדגם של שלושה פרקים שנבחרו אקראית מכל אחת מהתוכניות המועדפות בשנים 2010-2012. בסך הכל, נכללו במדגם 75 פרקים. פרקי המדגם קודדו במסגרת ניתוח התוכן הגדול על ידי עשרה מקודדים שאומנו לשם כך. משתני המחקר כללו את היקף הימצאותם של מסרים על מין בתוכניות, תוך התייחסות לשיחות על מין ולהתנהגות מינית, וכן משתנים שונים שבחנו את אופי הייצוג, למשל מי הן הדמויות שמדברות על ומקיימות יחסי מין. בשל החשיבות של נושא הבריאות המינית, נבדקו גם ייצוגים טלוויזיוניים של אחריות וסיכונים מיניים. המשתנים קודדו ברמת הסכמה גבוהה בין המקודדים (קרונבך אלפא בין.83 ו-1.00 לכל משתנה. נתונים מלאים זמינים מכותבת המאמר).

(המשך בדף 2)


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים