אגדת הטלוויזיה השקופה

אורנית קליין שגריר | 07 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

ד"ר אורנית קליין שגריר כותבת כי הטלוויזיה בעידן הדיגיטלי מזמינה את הצופים אל מאחורי הקלעים. האם הטלוויזיה הפכה למדיום שקוף ופתוח, או שהיא הייתה ונשארה מדיום חד כיווני במהותו?

 

השידור של טקס פרסי הטלוויזיה האמריקנית (פרסי האמי) ב-2009 נפתח בסיור מודרך בשידור חי, שערך המנחה ניל פטריק האריס לצופי הטלוויזיה ברחבי הבמה הגדולה. המנחה הסב את תשומת לב הצופים לחדר הבקרה של השידור שהוצב בתוך חדר זכוכית שקוף, באופן יוצא דופן על הבמה ולא מאחורי הקלעים כמקובל. הוא הסביר כי בפעם הראשונה יוכלו הצופים בבית לראות את צוות ההפקה בעבודתו במהלך השידור כולו.

הצבת חדר הבקרה על הבמה היא אכן דבר יוצא דופן, שכן הוא נחשב לקודש הקודשים של השידור הטלוויזיוני. הוא סגור בדלת כבדה, מבודד מפני רעש, ואור אדום מעל אותה דלת מסמן ברגע תחילת השידור, שהכניסה לאנשים מבחוץ אסורה. לדברי המגיש, מפיקי הטקס בחרו, באופן יוצא דופן, לחשוף בפני הצופים את המנגנון הטלוויזיוני המורכב המעורב בהפקת הטקס. חדר הבקרה של השידור וגם התזמורת המלווה את הטקס, הנסתרים מן העין בדרך כלל, מוקמו על הבמה, ובכך זכה "מאחורי הקלעים" הטלוויזיוני לייצוג ב"קדמת הבמה", במושגיו של גופמן (1989). מיקום חדר הבקרה של השידור על הבמה עצמה, בתוך קופסת זכוכית שקופה, המחיש לצופים את העובדה שמאחורי הקלעים הטלוויזיוני הוא "מקום" פיזי ממשי שאותו ניתן לראות, ואליו ניתן גם להיכנס.

בקשותיו של מגיש הטקס מאנשי ההפקה בחדר הבקרה שלא לשלוח מסרונים (לסמס) במהלך הטקס, ולא להעביר לערוצים אחרים במוניטורים שלפניהם, הציגו את ההפקה כסביבת עבודה אנושית ורגילה, המוכרת גם לצופים מחייהם הפרטיים. דברים אלה של מגיש הטקס אף הגדירו למעשה את טווח ההתנהגויות המתאים למרחב של קדמת הבמה, לעומת זה האפשרי בדרך כלל באזור מאחורי הקלעים.

בהמשך שידור הטקס ניתן היה להיווכח כי מדובר רק ב"מעין הזמנה" אל מאחורי הקלעים, שיש בה חשיפה חלקית בלבד. חדר הבקרה מוקם אמנם על הבמה, אולם בינו לבין המופיעים והקהל חצצו קירות זכוכית אטומים לרעש, ומצלמות הטלוויזיה מיעטו להראות את המתרחש בו במהלך הטקס.

שיר הפתיחה בטקס פרסי האמי הציב את "מאחורי הקלעים" של שידור הטלוויזיה על הבמה בצורה מאוד ויזואלית, טלוויזיונית, שהמחישה את ההזמנה אל מאחורי הקלעים השלוחה אל הצופים ואת הניסיון לטשטוש הקו בין קדמת הבמה ומאחורי הקלעים המאפיינים תכנים טלוויזיוניים רבים לאחרונה. מניתוח מקיף של תכני הערוצים המסחריים עולה, כי כמעט כל תוכן טלוויזיוני המשודר בזמן צפיית שיא, מלווה בתכנים מגוונים של מאחורי הקלעים. אני מציעה להסביר את התופעה הזו על רקע הסביבה התקשורתית המשתנה.

סביבת תקשורת דיגיטלית ואינטראקטיבית

במהלך הדורות האחרונים, עם התפתחותם של אמצעי תקשורת שונים כמו עיתון, רדיו, קולנוע וטלוויזיה, התרגל הקהל להיות נמען נאמן למסרי תקשורת ההמונים וקיבל בהשלמה את העובדה שאין לו השפעה מיידית וישירה על המסרים הללו. אולם בשנים האחרונות, מדיה חדשים, דיגיטליים, מבטאים שינוי פרדיגמה: ממדיה "פאסיביים" לכיוון של מדיה "תגובתיים" (Reactive) ואינטראקטיביים אשר מגיבים לפעולות המשתמשים.

שינויים אלה מאפשרים ערוצים חדשים של תקשורת ומצמיחים פרקטיקות תרבותיות חדשות המעודדות את השתתפות הנמענים ביצירה ובהפצה של תוכן ושל רעיונות. כך, לדוגמה, הטכנולוגיות המאפשרות יצירת תוכן, כמו מצלמות סטילס, מצלמות וידאו ותוכנות עריכה, נעשו זולות ונגישות לרבים. נוסף על כך, גם ערוצי הפצה של תוכן באינטרנט נעשו נגישים בפלטפורמות אינטרנטיות כמו יוטיוב ורשתות חברתיות דוגמת פייסבוק ועוד. 

Jenkins (2006), מצליח לסכם את השינוי בשיח התרבותי במשפט אחד קולע: אם בעבר נהגו לדון ב-"impressions" על הקהל, הרי שכיום השיח הפופולארי והאקדמי עוסק ב-"expressions" של המשתמשים.

מבין המדיה החדשים יש המתאפיינים באפשרויות אינטראקטיביות התורמות לטשטוש הקו בין הספירות של הפקת וצריכת תוכנים. אינטראקטיביות מאפשרת את טשטוש הקו בין מוען לבין נמען ומדגישה את הפוטנציאל לחילופי תפקידים ביניהם  (Williams, Rice & Rogers, 1988) אינטראקטיביות מגלמת עבור צרכני המדיה הבטחה להפוך ליוצרים בעצמם.

טשטוש הקו בין מפיקים לבין צופים אינו סוגיה טכנולוגית בלבד ולכן יש לדון בה גם בהתחשב בפרקטיקות התרבותיות שהתפתחו סביב האמצעים הטכנולוגיים. "תרבות ההשתתפות" (participatory culture) שצמחה על הקרקע הפורייה של המדיה החדשים, רואה את הקהל לא רק כנמענים אלא גם כמשתתפים וכמפיקי מסרים בעצמם. משמעות הדבר היא שהנמענים והמפיקים אינם מצויים עוד משני צדי המתרס, אלא הם משתתפים היוצרים אינטראקציה אלה עם אלה על פי חוקים חדשים (Jenkins, 2006).

למרות כל זאת ההפקה של תכנים טלוויזיוניים היא עניין מורכב ויקר, ולכן היכולת לשתף את הצופים בהפקתם באופן ממשי מוגבלת.למרות זאת, וככל שסביבת התקשורת משתנה גם מפיקי הטלוויזיה, מדיום ותיק, מעוניינים ליצור חווית צפייה משתפת בתכנים, אבל גם בתהליך הפקתם.

הטלוויזיה משתפת את הצופים

במחקר שערכתי מצאתי כי תכנים המראים את מאחורי הקלעים הטלוויזיוני הפכו לחלק בלתי נפרד מהחוויה הטלוויזיונית.

ראשית, תכנים טלוויזיוניים בדיוניים רבים ממוקמים מאחורי הקלעים של תעשיית הטלוויזיה:  בארץ, סדרות טלוויזיה כמו "חשופים" שהתרחשה מאחורי הקלעים של חברת חדשות טלוויזיונית, ובארצות הברית זכתה הסדרה "30 ROC" בכיכובה של טינה פיי (NBC) להצלחה עצומה. גיבוריה הם אנשי תעשיית הטלוויזיה, המעורבים בהפקת תכנית בידור פופולארית. הסדרה הבריטית "השעה" התרחשה מאחורי הקלעים של תכנית חדשות ב-BBC, הסדרה Newsroom  האמריקנית ועוד.

בנוסף, מצאתי כי כמעט כל התוכניות המרכזיות ששודרו בזמן צפיית שיא במהלך תקופת המחקר (2008-2011) בערוצים 2, 10 לוו בתכנים מגוונים של "מאחורי הקלעים": תוכניות של "הצצה מאחורי הקלעים", קדימונים (פרומואים), אייטמים ייעודיים בתוכניות אחרות וסיקור חדשותי של תהליך ההפקה.

אחת הדרכים המעודכנות ליצירת תחושה של כניסה אל מאחורי הקלעים ושיתוף הצופים היא בעזרת אפליקציות ותכנים מסייעים באתרי האינטרנט הנלווים לתוכניות. יישומים אלה מאפשרים התבוננות ישירה אל "מאחורי הקלעים" דרך מצלמות מעקב המותקנות למשל בחדרי החזרות. שתי דוגמאות בולטות לתוכניות כאלה הן רוקדים עם כוכבים (רשת), וכוכב נולד(קשת), שתיהן שודרו בערוץ 2. החידוש והייחוד בדוגמאות הבאות טמון בעובדה שהערוץ המשדר מאפשר, באמצעות אתר האינטרנט, מבט ישיר ועצמאי לכאורה של הצופים אל תוך חדרי החזרות לפני השידור, וכן אל "מאחורי הקלעים" בזמן שידור התוכנית עצמה.

בעונה החמישית (במהלך 2010) של התוכנית רוקדים עם כוכבים, הוזמנו הצופים להיכנס במהלך כל שעות היום לאזור ייעודי באתר האינטרנט של התוכנית ולצפות בשידור חי מתוך חדרי החזרות שבהם התאמנו המשתתפים. הצילומים, שנראו כצילומים ממצלמות מעקב פשוטות, באיכות ירודה, לוו בסאונד עמום וקשה להבנה של המתרחש. בזמנים מסוימים חדרי החזרות היו ריקים וללא פעילות ועדיין השידור מהם נמשך כך שגולשי האתר הוזמנו לצפות ב"חדר החזרות" במשמעות הפיזית של המושג, כלומר בחדר עצמו. איכות הצילום והסאונד הגבירו את התחושה של מעקב עצמאי וצמוד, כאילו מדובר במצלמות מעקב, של הצופים אחר המתרחש ללא תיווך של שידור הטלוויזיה.

מפיקי כוכב נולד (2010) בשיתוף עם צוות אתר קשת (MAKO) עוד הגדילו לעשות בעונה השמינית של התוכנית. הם מיקמו את חדר החזרות של המשתתפים באולפן הצילומים בנווה אילן, המשמש גם את התוכנית של האח הגדול. אולפן זה מרושת בעשרות מצלמות ומיקרופונים, וכך התאפשר מעקב צמוד של הצופים דרך אתר האינטרנט אחר המתרחש בכל רגע נתון במהלך השבוע שבין השידורים החיים בתוכנית. האזור הייעודי באתר נקרא חדר חזרות לייב והוא שידר לגולשים את המתרחש בשידור חי, אך בניגוד לדוגמה הקודמת של רוקדים עם כוכבים, הצילומים שהועברו היו באיכות גבוהה, עברו עריכה ובחירה של נתב השידור האינטרנטי החי, וגם הסאונד שהועבר היה צלול ובאיכות טובה.

המצלמות הרבות ורמתן הטכנולוגית אפשרו זויות צילום מגוונות בהתאם להתרחשות וגם צילומי תקריב מרובים של פני המשתתפים, עובדה שעשויה הייתה להגביר את תחושת הקרבה והקשר של הצופים למשתתפים. תחושת הקִרבה של הצופים חוזקה גם על ידי כותרת האזור הייעודי באתר האינטרנט: "מעקב צמוד" שחולק לשלושה מדורים: "חדר החזרות", "מלווים את האולפן" ו"מאחורי הקלעים". כלומר, הצופים זוכים להיות "צמודים" גם למשתתפים וגם לצוות ההפקה ומלווים אותם בכל המקומות והמרחבים שבהם מופקת התוכנית. למעשה, כל מרחבי מאחורי הקלעים פתוחים בפני הצופים והם מוזמנים להיכנס, לראות, לעקוב ולהרגיש חלק מההתרחשות בכל עת ובכל מקום, כשדבר אינו מוסתר מהם, הכול גלוי.

תוספת חדשנית נוספת לעונה השמינית (2010) של כוכב נולד (קשת) היתה האפשרות לצפות במתרחש מאחורי הקלעים של במת המופע דרך אתר האינטרנט במהלך השידור החי בטלוויזיה. מנחה המופע, צביקה הדר, פנה אל הצופים במהלך השידור:

"שימו לב יש לנו עוד חידוש בשבילכם. השנה, במהלך הפרסומות, המתמודדים לא נחים. היכנסו ל-MAKO ותראו את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים של כוכב נולד. כבר חוזרים".

[הפסקת פרסומות]

[צביקה הדר, מנחה התכנית]: "חזרנו בשידור חי. בזמן הפרסומות קיבלתם הצצה למתרחש מאחורי הקלעים של כוכב נולד, ואפשר לעשות זאת בזמן כל השידור שלנו באתר MAKO. אנחנו כאן..." (כוכב נולד, קשת, 8.6.2010).

דוגמאות אלה מתארות הזמנה של הצופים לנוע אחורה ולהכנס אל המרחב של מאחורי הקלעים, אבל למעשה ניתן להבחין כאן בנתיב סמלי דו סטרי: כאשר בנתיב בכיוון אחד, כפי שראינו, התנועה היא אחורה ופנימה ובנתיב המקביל ניתן למצוא תכנים, תהליכים וגינונים אשר באופן מסורתי התקיימו מאחורי הקלעים, אבל מוצבים היום על המרקע כחלק מהתכנים של קדמת הבמה. זו תנועה דו סטרית שמטשטשת  את הקו המפריד בין הבמה לבין מאחורי הקלעים. 

מאחורי הקלעים של כוכב נולד

הדוגמה הוותיקה והמוכרת ביותר לשילוב "מאחורי הקלעים" בתכני קדמת הבמה, כייצוג  ויזואלי, היא קיר הזכוכית הממוקם מאחורי גבם של קרייני החדשות, אשר דרכו ניתן לצפות במה שאמור להיראות כ"מערכת החדשות בפעולה". יש להודות כי מה שהצופים רואים דרך קיר זכוכית הוא בעיקר אנשים מדברים בטלפון, מתבוננים בצגי מחשב או מתרוצצים. הצגת דימוי ויזואלי של מערכת החדשות ברקע יוצרת את התחושה של "מקום", שבו נאספת האינפורמציה החדשותית באווירה של דחיפות מחד, אך גם מתוך שיגרה מוכרת של מקום עבודה. קיר הזכוכית מהווה ארטיפקט סימבולי ראוי לשקיפות הנדרשת לשם יצירת דימוי אמין לעבודתם של עיתונאים בפרט ולמערכת חדשות בכלל.

בשנים האחרונות מבחני הבמה (האודישנים) הפכו לחלק בלתי נפרד מהתכנים הטלוויזיוניים. מבחני במה (אודישנים) מתקיימים באופן מסורתי לפני תחילת הצגה, מופע או שידור, ונערכים בנוכחות מעגל מצומצם של אנשי הפקה באזור ובזמן המוגדרים כ"מאחורי הקלעים". לעומת זאת, בתוכנית דוגמת כוכב נולד תהליך האודישנים עצמו מצולם חודשים לפני תחילת שידור העונה והוא נערך בפורמט של דוקודרמה מרגשת. האודישנים מוצגים כפתוחים לכולם, רבי משתתפים ונועדו, בין השאר, ליצור אצל הצופים תחושה של השתתפות והזדהות.

על מידת הפופולאריות של האודישנים מעידה העובדה כי למשל, בעונה השמינית של כוכב נולד (2009), הקדישו מפיקי התוכנית לשלב האודישנים 12 תוכניות מלאות של 90 דקות כל אחת, ששודרו בשעות הפריים-טיים של ערוץ 2. אורכן של התוכניות מאפשר לכלול לא רק נבחנים מעניינים במיוחד, אלא גם דקות ארוכות מתוך הדינמיקה בין השופטים: דקות של עייפות ושל שעמום, לצד מאפייני התנהגות האופייניים למתרחש מאחורי הקלעים (גופמן, 1989) כמו פרצי צחוק בלתי נשלטים, פיהוקים, חילופי דברים פרטיים בין השופטים ועוד. "חדר האודישנים" הוצב על הבמה, ועליה הוצגו גם האספקטים השגרתיים והפחות מעניינים של תהליך מבחני הבמה.

הצופים זכו לצפות בתהליך שבדרך הכלל הנגישות אליו מוגבלת ולחוות יחד עם השופטים את הימים הארוכים והמתישים שבהם הם מאזינים לעשרות רבות של נבחנים מוכשרים יותר ופחות, ומנסים לבחור מתוכם את המתמודדים המתאימים ביותר. הצופים אפילו מוזמנים לצפות ברגעים אינטימיים ובלתי צפויים, כמו מתמודד שבתום ביצוע השיר שלו התעלף וצנח אל הרצפה. הצופים מוזמנים להיות שותפים גם לשיח המקצועי המתנהל בין השופטים, אבל בעיקר לרגעים אנושיים רגילים בין השופטים כבני אדם וכחברים לעבודה ולמחוות אנושיות טבעיות, התואמות התנהגות של מאחורי הקלעים ולא של קדמת הבמה.

דוגמה נוספת להבאת תהליך שמקומו מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה והפיכתו לחלק מהתוכנית, ניתן היה לראות בתוכנית המגזין עם אשרת קוטלר (ערוץ 10). באחת מן העונות של תוכנית זו נערכה מעין "ישיבת הפקה" מבוימת אל מול המצלמות, בה הכתבים עדכנו את חבריהם על הכתבות והתחקירים שערכו באותו השבוע. חלק זה שודר בצמוד לתחילת התוכנית והפך למעשה לחלק בלתי נפרד ממנה.

(המשך בדף 2)


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים