הישראליות החדשה היא מזרחית

עמית לביא דינור ויובל קרניאל | 07 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

(המשך מדף 1)

עליית הפופולריות של דמויות מזרחיות

כדי לבחון את דמותו של הישראלי הפופולרי, האהוד, החדש, הזוכה לתמיכה של ציבור רחב כאשר הוא משתתף בתכניות הריאליטי, בדקנו את כל תכניות המציאות ששודרו בישראל בערוצי הטלוויזיה המסחרית הפופולרית בישראל בשנים האחרונות.

בבחינת תכניות המציאות בישראל, בין השנים 2008-2014, ניתן לראות כי המתמודדים שהגיעו לגמר, כמו גם המנצחים, ברוב המקרים הם מזרחיים.הדוגמא המובהקת לכך היא תכנית הדגל "האח הגדול", הנחשבת לתכנית הריאליטי האהודה והמשפיעה ביותר בישראל. התכנית זוכה בכל עונה לכ-40% רייטינג, ועד כה שודרו בישראל 6 עונות (כולל עונת VIP). התכנית זוכה לא רק לצפייה בשיעורים גבוהים אלא גם לנוכחות בולטת בשיח הציבורי בישראל.

בעונתה הראשונה, בשנת 2008, העלתה התכנית על סדר היום של החברה הישראלית את המתח העדתי והביאה אותו לשיאים חדשים, שלא נודעו כמותם בתרבות הפופולרית. הקונפליקט העדתי, המכונה לעיתים גם "השד העדתי" הוצג במלוא עוצמתו במעין "מלחמה" שפרצה בין דיירי הבית שהתפלגו בין "הבובלילים" ל"פרידמנים". בבית שהו אב ובתו ששם משפחתם בובליל ומוצאם ממרוקו. הם ייצגו באופן מובהק וכמעט סטריאוטיפי את מה שנחשב לכאורה, בחברה הישראלית כערכים המזרחיים המוכרים שהם: חום, משפחתיות, פשטות, קולניות, קללות והתנהגות רועשת על גבול האלימות. לעומתם, "הפרידמנים", כלומר החנונים, יוצגו על-ידי דמויות אשכנזיות כשבראשם שפרה קורנפלד, אישה צעירה, משכילה מבית דתי אשכנזי, אינטליגנטית המדברת בשקט ובשפה גבוהה. הביטוי "פרידמנים מתים" שטבעה עינב בובליל חזר שוב ושוב במהלך העונה. משמעותו התרבותית היא כי אשכנזים הם אנשים קרים ומתנשאים.

הקונפליקטים בין שתי הקבוצות חלחל חזק לחברה הישראלית ונכנס לשפה ולשיח הציבורי במדינה, לא רק בהקשר לשיח העדתי. כך למשל כתב הפרשן הבכיר בן כספית, שנה לאחר מכן, על מבצע "עופרת יצוקה":

"המלחמה בטרור עולה קומה, ובאותה הזדמנות מפילה את הקומה על משפחת הטרור שרוחצת בניקיון כפיה למטה. הדמוקרטיה, שעד לא מזמן הייתה מתחננת, סוף סוף מתגוננת. או במילותיו של בכיר בצה"ל אתמול: חמאס חשבו שיש להם עסק עם פרידמנים. ובכן, אנחנו בובלילים" (בן כספית, 96 שעות, "מעריב", 2 בינואר 2009).

טקסט זה, הוא דוגמא לכך שמה שהיה בעבר ביטוי לנחשלות ופרימיטיביות, הפך תוך שנים ספורות, לביטוי נחשק לעוצמה.

הקרב בבית האח הגדול

בעונה הראשונה של "האח הגדול", התנהל בבית האח הגדול ובחברה הישראלית, קרב של ממש על אופייה של הישראליות החדשה. הציבור, משני הצדדים, התגייס באופן מרשים, מספרית ותרבותית. שפרה ניצחה בעונה הראשונה, ומאז נעלמה מהעין הציבורית. המנצחים האמיתיים של העונה היו משפחת בובליל, והערכים שהם מייצגים. השניים נשארו בעין הציבורית, הפכו לסלבריטאים מוכרים ובולטים, הובילו תכניות טלוויזיה, לרבות התכנית "הבובלילים" ששודרה בערוץ 2, ואף חזרו לאחר שבע שנים להשתתף בעונה השישית של התכנית, כמייצגים של ישראליות נורמטיבית.

ערכים שבעבר היו מיוחסים למזרחיים, כמו: עממיות, פשטות, "עמך", חום ומשפחתיות, חשיבות האוכל, "שכונה", הפכו בהדרגה לערכים נחשקים שאינם מצביעים על פרימיטיביות ונחיתות אלא על אותנטיות ו"אמיתיות" ישראלית. המעבר האידיאולוגי שעברה החברה הישראלית מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם, מהאדרת ערכי החברה להאדרת האני ומימושו, בנה חברה של יחידים שעסוקים בהעצמה ובהערצה של האינדיבידואל. המונח "להיות אמיתי", "להיות נאמן לעצמך" חוזר שוב ושוב בקרב צעירים ומצביע על שינוי תודעתי עמוק בו היחיד צריך לממש את עצמו, להביע את עצמו ולא לחשוש ולבטל את עצמו מול הזולת.

ערכים כמו: שקול, זהיר, מודע לעצמך, ביקורתי, רציונלי, שנתפסו בעבר כתכונות חשובות ובעיקר אשכנזיות, הוחלפו. הדמות הקרה והרציונלית של האשכנזי הנאור הוחלפה בדמות חמה שאינה שוקלת כל מילה, מתבטאת לעיתים בעילגות ולא בשפה תקינה וגבוהה, אך אומרת את אשר "על ליבה". הדמויות שניצחו בתכניות "האח הגדול" מייצגות באופן ברור ערכים אלה: אלירז שדה, זוכה העונה השנייה, ג'קי מנחם, זוכה העונה השלישית,  וקותי סבג, זוכה העונה הרביעית. כולם התבססו על דמות הגבר העממי, ממשפחה מזרחית צנועה מהפריפריה, בעל שפה דלה.

ברבים מהפורומים שעסקו בתכנית הייתה התייחסות לשפה ו"לעילגות המידרדרת מעונה לעונה של הזוכה" (הבלוג של נירית בן-ארי). זוכים אלה חובקו בחום על ידי חלק נרחב בחברה הישראלית וזכו להשתתף ואף להוביל תכניות טלוויזיה נוספות. שדה הוביל תכנית קבועה בערוץ 24, השתתף בתכנית הריאליטי "גולסטאר", מגיש תוכניות בערוץ 10 ובערוץ 20, ואף "זכה בנערה" – מנהל זוגיות מתוקשרת עם מלכת היופי לשעבר אילנית לוי, שהייתה אשתו של אייל גולן, המהווה עוד סמל תרבות של התרבות הישראלית המזרחית הפופולרית. גם קותי סבג הפך לכוכב ומנחה של תכניות טלוויזיה, לצדה של אורנה דץ בערוץ 24 ולצידם של חיים אתגר וסיוון קליין, מלכת היופי לשעבר, בערוץ 2. 

תכניות ריאליטי במהותן מבוססות על משתתפים שאמורים להיות אמיתיים כמו בחיים גם בנסיבות שאינן טבעיות, כאשר המנצחים הם לרוב אנשים המקרינים מידת אותנטיות גבוהה. הם נראים ככאלה שלא שיחקו מול המצלמה והיו אמיתיים. ולכן דווקא אותן תכונות הנתפסות כשייכות לזהות המזרחית הן התכונות הנחשקות והנדרשות בז'אנר תכנית מציאות. היכולת להיות חם, אקספרסיבי, פשוט ואותנטי מדגישה לצופים כי מדובר באדם "אמיתי" שלא שיחק תפקיד מול המצלמות, שהביע את עצמו ולכן ניתן לבטוח בו, לאהוב אותו ובעיקר לסמס לו כדי שיזכה.

מזרחים בסדרות דרמה

דמויות מזרחיות אהודות בולטות בשנים האחרונות לא רק בהקשר לזוכים בתכניות ריאליטי, ובראשן תכניות המוזיקה השונות, אלא גם מבחינת דמות הגיבור בסדרות הדרמה המעטות הנוצרות בישראל. במסגרת קצרה זו ניתן להזכיר את עמוס דהרי מהסדרה "להיות איתה", המגולם על ידי אביב אלוש. מדובר באופה פשוט מבית מזרחי בבת ים, הזוכה בדוגמנית העל (בת דמותה של בר רפאלי המגולמת על ידי רותם סלע). הסדרה נכתבה על ידי אסי עזר, שבעצמו מגלם בחייו את דמות המזרחי הפשוט, שהפך לכוכב עליון כמנחה של התכניות "האח הגדול" ו"הכוכב הבא", בשידורי קשת.

דמות חשובה נוספת היא כמובן אביאל זגורי (גור), אותו מגלם הכוכב עוז זהבי, בסדרה המצליחה של הוט, "זגורי אימפריה". סדרה זו עוסקת במשפחה מזרחית מבאר שבע, מלאת אמונות טפלות, ובעלת מאפיינים מזרחיים סטריאוטיפיים בולטים, אך מוצגת כמשפחה חזקה ומובילה, המייצגת את הישראליות החדשה, זו שלא מתנצלת על אופייה המזרחי. הבחירה בשחקן אשכנזי כדי לגלם דמות של מזרחי, מדגישה את העובדה שהיום, גם הישראלי האשכנזי צריך לאמץ משחק או מראה ומאפיינים מזרחיים כדי להיות כוכב בטלוויזיה. לצדם אפשר למנות גם את דמותו של אריק ארבל, בדרמה היחידה המשודרת בשנים האחרונות בערוץ 10,  "אחד אפס אפס", שכבר זכתה לשלוש עונות, ובה מגלם השחקן עמוס תמם דמות של גיבור ישראלי, מזרחי כמובן, מחוספס ואלים.

חלחול של דמויות מזרחיות אלה למסך, הן בדרמות והן בריאליטי, מייצר הגמוניה תרבותית שבה הישראלי-הצבר החדש הוא מזרחי. המראה הבהיר והמגולח עם השפה התקנית והרקע האירופי השתנה למראה כהה ולא מגולח עם שפה עממית ועילגת, ויותר מרמז למזג סוער שלא לומר אלים. הטלוויזיה מעבירה אותנו תהליך של סוציאליזציה כאשר דימויים וערכים שנתפסו בעבר כמועדפים מתחלפים ומשתנים.

הישראליות החדשה

כאשר מסתכלים על הגנטיקה של החברה הישראלית רואים כי היא קמה על תרבות של עבודה, חלוציות, בניית המדינה, קולקטיביזם, ערכים של נתינה לקהילה, שותפות והעדפת תרבות החבר'ה. הקיבוץ, שהוא המייצג המובהק של הישראליות המקורית, הוא מקום של שיתוף, קהילה, חמולה, שחרור, וגם של רעש. כך גם החבר'ה של פעם, היחידה הצבאית, וכן תנועת הנוער. הישראליות המקורית היא קולקטיבית, למרות שהוקמה על ידי אשכנזים. למעשה, הקולקטיביות הייתה המרד של הצעירים הציונים האשכנזים, נגד הבורגנות והאינדיבידואליזם של המערב. הציונות הייתה אוונגרד. השיבה למזרח, לארץ ישראל, לעבודה, הייתה גם חזרה למזרחיות. מה שאז נהגו לכנות כנעניות.

ערכים אלה תואמים באופן לא מפתיע דווקא את הערכים והתרבות של המזרחית המבוססת על חמולות, משפחתיות גדולה, נתינה וחום אנושי, היעדר גבולות בין הפרט לסביבה. האידיאולוגיה האינדיבידואלית שהתפתחה בשנות ה-60 וה-70 בישראל צמחה מתוך אימוץ ערכי האמריקניזציה שהתבססו על נהנתנות אישית והעדפת "האני" במרכז (סמוחה, 1991). אמנם ערכי הקולקטיביזם והאינדיבידואליזם צמחו בד בבד ולא ביטלו זה את זה (לביא-דינור, 1998) אך ערכי השיתוף והשייכות לקבוצה היוו את הבסיס להקמת המדינה.

התרבות האשכנזית השלטת, נטשה את ערכי הקיבוץ והשיתוף, הצעירים עברו לעיר הגדולה, הפכו לבורגנים, כשמה של הסדרה הפופולרית ששודרה בערוץ 2 (בשנים 2000-2004)  - אינדיבידואלים, חומרנים ובודדים. הציונות הפכה בורגנית. את תנועת העבודה החליפו בשלטון הבורגנים של תנועות חירות והליברלים, שהפכו לליכוד. אבל הכמיהה בלב של הישראליות היא לחבורה, לביחד הישראלי ולכוח שהוא מעניק לפרט.

סיכום

בחינה של התרבות הפופולרית בישראל, כפי שהיא משתקפת בערוץ המוזיקה הישראלי, הוא ערוץ 24, ובתכניות הריאליטי הפופולריות ביותר בישראל, מעלה כי היא מאוד מושפעת מתרבות מזרחית ומעלה גיבורי תרבות מרקע, מוצא או מאפייני תרבות ואישיות הנחשבים מזרחיים.

החברה הישראלית סגרה למעשה מעגל. בתרבות הפופולרית החליפה המזרחיות את האשכנזיות רק כדי לחזור מעט לחבר'ה של פעם, לתחושת השיתוף, לשמחה, למשפחה. החבורה הזאת נמצאת היום במשפחת זגורי, בבית האח הגדול, בקבוצות הספורט, ביחידה הצבאית של גולני, המשקפים את ערכי הישראליות המזרחית החדשה.

היום אנו חיים בחברה משתנה טכנולוגית וערכית, בה ניתן לראות כי התרבות השיתופית של הרשת, הסלולר ושאר הטכנולוגיות - דומיננטית ומתפתחת (Karniel & Lavie-Dinur, 2012). תרבות זו מאפיינת בערכיה את התרבות המזרחית. התופעה לפיה דמויות מזרחיות מופיעות יותר ויותר על מסך הטלוויזיה, בין אם מדובר במנצחי תכניות מציאות או גיבורי דרמות, תואמת את התהליך שבו החברה הישראלית, באמצעות הטכנולוגיה, חוזרת לשורשיה המקוריים, הקולקטיביים. הישראליות החדשה היא מזרחית. לא רק בטלוויזיה.

ביבליוגרפיה

אלמוג, עוז, 1997. הצבר – דיוקן,  תל-אביב: עם עובד

בן ארי, נ. 03.04.2012. "שם קוד: עילגים",מתוך: אתר העוקץ.  http://www.haokets.org/2012/04/03/%D7%A9%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%9D%E2%80%AC/

וימן, ג., כהן, י. ובר סיני ע., 2009. "כוכב מושפל": בחינת הקשר בין השפלה בתכניות מציאות ובין הנאת הצופים מהן. מסגרות מדיה, 3, עמ' 1-26.

לביא-דינור, עמית, 1998. "ערכים, אמונות ודפוסי יחסים חברתיים בפרסומות ובתשדירי שירות בטלוויזיה הישראלית". עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטה העברית

סמוחה, סמי, 1991. "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל", בתוך: החברה הישראלית, עמ' 172-202.

קחטן, דנה, 2013. "אשכנזי זה מוצא, צהוב זה אופי': הבניית זהויות אתניות בקרב חיילים קרביים", בתוך: זאב שביט, אורנה ששון–לוי וגיא בן–פורת (עורכים), מראי מקום : זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד, עמ' 84-57.

שוחט, אלה, 1989. הקולנוע הישראלי: מזרח/מערב והפוליטיקה של הייצוג. ישראל: האוניברסיטה הפתוחה

שוחט, אלה. 2001. "מזרחים בישראל: הציונות מנקודת מבטם של קרבנותיה היהודים", זיכרונות אסורים: לקראת מחשבה רב-תחומית, תל-אביב: בימת קדם לספרות, עמ' 176-140

שנהב, יהודה, 2004. היהודים הערבים: לאומיות, דת ואתניות, תל-אביב: הוצאת עם עובד.

שנהב, יהודה, וחבר חיים, 2004. קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, ירושלים: מכון ון־ליר; הקיבוץ המאוחד.

Beck, D., Hellmueller, L. C., & Aeschbacher, N. (2012). Factual entertainment and reality TV. Communication Research Trends, 31 (2), pp. 4-27

Eposito, J. (2009), "What does race have to do with Ugly Betty: an analysis of privilege and postracial (?) Representation on a Television sitcom".  Television & New Media, vol. 10, no.6, pp. 521-35‏

Frau-Meigs, D. (2006). Big Brother and Reality TV in Europe Towards a Theory of Situated Acculturation by the Media. European Journal ofCommunication,21(1), 33-56‏

Hill, A. (2002). Big Brother The Real Audience. Television & New Media, 3  323-340‏

Karniel, Y., & Lavie-Dinur, A. (2012). Privacy in new media in Israel – How social  networks are helping to shape the perception of privacy in Israeli society.  Journal of Information, Communication & Ethics in Society, Vol 10, Issue 4. pp. 288-304

Kellner, D. (2011). Cultural studies, multiculturalism, and media culture. Gender, race, and class in media: A critical reader, 7-18‏

Lavie-Dinur, A., & Karniel, Y. (2013). 'Esti Ha'mechoeret': Ugly Esti. In: J. McCabe  & K. Akass (Eds.) TV's Betty goes global: From telenovela to international brand  I.B. Tauris, pp. 167-174

Lipsitz, G. (1990). Listening to Learn and Learning to Listen: Popular Culture, Cultural Theory, and American Studies. American Quarterly, 615-636

          Poniewozik, J. (2010). What is Right with Reality TV? Time, 0040781X, 2/22/2010, Vol. 175, Issue 7

ד"ר עמית לביא-דינור היא סגנית דקאן בבי"ס סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. ד"ר יובל קרניאל הוא מרצה בכיר בבי"ס סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. כיהן כיו"ר ועדת האתיקה של רשות השידור וכיועץ המשפטי של הרשות השנייה


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים