המרקע כ'מראָה לחיים'

שלי גפן | 07 ביולי 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

ד"ר שלי גפן כותבת על תהליכים של למידה הורית מצפייה בתכני משפחה בטלוויזיה

 

 

תפיסת המשפחה ומקומה בחברה הישראלית השתנתה בעשורים האחרונים והדבר בא לידי ביטוי גם באופן הייצוג שלה על המרקע. מאמר זה מתעד מחקר איכותני שבחן את משמעותם של תכנים משפחתיים בטלוויזיה כבסיס ללמידה הורית של הצופים. המחקר נעשה באמצעות ראיונות עומק של הורים ממסגרות משפחתיות שונות (נשואים, גרושים, חד הוריים וחד מיניים) בשילוב שיח הורי לאור צפייה בתכנים משפחתיים מגוונים המייצגים ניגודים  (מהמשפחה האידיאלית בפרסומות למול המשפחה ה'בעייתית' בריאליטי 'סופר נני').

בנוסף, ההורים הצופים בתכנים יכולים לקבל מענה לצרכים הוריים שונים בשל התמורות שחלו במשפחה והעלו אצלם שאלות ודילמות רבות. כך הצפייה תורמת לגיבוש עמדות, תפיסות והתנהגויות של ההורים, המשפיעות על התנהלות היחסים במשפחה הלכה למעשה.

מחקרים שונים עסקו בלמידה מהטלוויזיה בהתייחס לילדים, אך פחות התמקדו במבוגרים ככלל, ובהורים בפרט, וכן לא ניתן דגש לאופני הלמידה השונים העולים מהתכנים בהקשר המשפחתי של הצופים.

מטרתו של מחקר זה הנה לבחון את משמעותם של תכנים תקשורתיים המייצגים את המשפחה עבור הורים כקהל צופים, במטרה לקבל מענה לצרכים הוריים ולעשות שימוש בתכנים בחיי היומיום בהתנהלות המשפחה. זאת תוך התייחסות לשינויים באופן ייצוג המשפחה בתקשורת למול השינויים בתפיסת המשפחה בחברה בכלל, ובמשפחה בישראל בפרט.

תפיסת המשפחה בחברה הישראלית

המשפחה מהווה מוסד חברתי מרכזי ומכונן בהוויה הישראלית. היא נמצאת כמעט בכל סיפור ישראלי ומהווה חוויה בלתי נפרדת מהמציאות הישראלית ופרקטיקות החיים (נווה, 2004). תפיסת המשפחתיות נורמטיבית ומרכזית בחיי הפרט ומייצגת ערכים תרבותיים (אלמוג, 2004). במסגרתה נתפסת המשפחה כבסיס לביטחון וכמקור לאהבה ולנתינה ללא גבולות. מיתוס המשפחה מייצג יחסים קרובים ואידיאליים בין בני המשפחה. יחסים אלה מהווים מודלים מרכזיים להורות טובה וליחסים רצויים במשפחה, לחוויות וליחסים במציאות (נווה, 2004).

תפיסת המשפחה בישראל היא לרוב שמרנית ומבוססת על חלוקה בין תפקיד הגבר המרכזי והאחראי על ביטחון הבית לבין תפקידי האישה האחראית על טיפול בבית ובילדים (קליינברג, 2004).

הדבר ניכר בשינוי ובהרחבה של המבנה המשפחתי המקובל וביצירת משפחות חדשות, אלטרנטיביות ופוסט-מודרניות, חד-הוריות וחד-מיניות, לצד המשפחה הקלאסית. מגמה זו מניעה תהליך של מיסוד חוקתי בישראל ברוח התפיסות החדשות (Fogiel–Bijaoui, 2013).

התמורות בסדר החברתי, ובראשן השוויון בין המינים, וכן עליית ערכו של הפרט משפיעות על מערך היחסים בין גברים לנשים במשפחה הישראלית. מקומן של הנשים משתנה בעקבות תהליכי פמיניזם ויציאת הנשים לעבודה. תהליכים אלה מובילים לשינוי ביחסי הכוחות ובחלוקת התפקידים במשפחה ולהיווצרותו של מוסד אבהות חדש. "האב החדש" משנה את תפיסתו ואת מקומו במארג המשפחתי ומגלה את אבהותו, אהבתו ורגישותו למשפחה (אלמוג, 2004). האבות נוכחים יותר ונוטלים חלק פעיל בטיפול בילדים ובחינוכם (שפירא, 2003).

לצד אלה, תהליכים טכנולוגיים מאפשרים לנשים להיכנס להיריון וללדת ילדים ללא תלות בגבר (שלו, 2007). נשים רבות אף משיגות עצמאות כלכלית המאפשרת להן לבנות מסגרת משפחתית יחידנית ללא בן זוג ולפרנס את ילדיהן. במקביל גברים המצויים בזוגיות חד-מינית או חד-הוריים יכולים להביא ילדים לעולם בעזרת אם פונדקאית. מצב זה מאפשר לנתק בין קשר זוגי לבין הקמת משפחה. כך לצד המבנה המשפחתי הקלאסי, נשים וגברים גם יחד נהנים כיום מאפשרויות רבות יותר להפוך להורים ולהקים משפחה וכן מיכולת לבחור מתוך מגוון רחב יותר של מסגרות משפחתיות (קליינברג, 2004).

כך המשפחה הישראלית הופכת לפוסט-מודרנית, פתוחה ושוויונית יותר תוך שינוי הגדרותיה ותפיסותיה המסורתיות בחלוקה בין אבות ואימהות וביחסים בין הורים וילדים (דור, 2005). שינויים אלה מעלים לדיון מחודש את תפיסת ההורות ומובילים לקשיים ולצרכים הוריים במטרה להבין ולהפנים שינויים אלה במשפחה המשתנה.

שינויים בייצוג המשפחה על המרקע

המשפחה ואופן התנהלותה באים לידי ביטוי בתכני הטלוויזיה לאורך השנים המשקפים ערכים ודימויים מקובלים בחברה (Signorielli & Morgan, 1990). ייצוג המשפחה והדמויות הנכללות בה לרוב משמר את התפיסה המקובלת באופן סטריאוטיפי ושמרני. למולו נראים ייצוגים חלופיים באופן מקפח ולעיתים אף ניכרת הכחדה סימבולית (Signorielli & Morgan, 2001). בהתאם, ניתן לזהות בתכנים שונים דומיננטיות מובהקת של הייצוג האידיאלי של המשפחה לצד שילוב דימויים מגוונים יותר של המשפחה, אך למעשה נשמרת הדומיננטיות של המשפחה המסורתית (למיש, 2010).

אופן ייצוג המשפחה הקלאסית בא לידי ביטוי בפרסומות. הטלוויזיה לרוב מייצגת את המודלים המשפחתיים אותם מציבה החברה כשאיפה (Brown & Hayes, 2001). מחקרים שונים מצאו כי המשפחה מציעה מודל אידיאלי, דרך ביטוי חיובי והרמוני של יחסי קירבה, אהבה, נתינה ואלטרואיזם בין בני המשפחה. יחסים אלה מסמלים אהבה, טוהר, משפחתיוּת ואושר (Seiter, 1995). גם למיש (2000) מצאה בניתוח פרסומות ישראליות, חיזוק לייצוג המשפחתי הקלאסי כאשר המשפחה הגרעינית ממעמד בינוני מככבת בהן תוך ייצוג של יחסים הרמוניים של אהבה, הענקה וחום בין ההורים והילדים.

עם זאת, התקשורת מושפעת משינויים חברתיים המציעים מגוון רחב יותר של משפחות ובאים לידי ביטוי באופן ייצוג המשפחה בסוגות שונות -  Morgan. Leggett & Shanahan, 1999. צ'מברס (Chambers, 2001) זיהתה שלושה מודלים משפחתיים במדיה: המודל הראשון מייצג ומשמר את המשפחה האידיאלית המופיעה בפרסומות ומבטאת ערכים כגון אהבה, קרבה ורגש. המודל השני מציג משפחה לא יציבה דרך משברים, עימותים, חוסר מוסריות והתנהגויות לא מקובלות המופיעה בדרמה, ואילו המודל השלישי מציע ייצוגים חדשים של משפחות חד-הוריות וחד-מיניות כביטוי לשינויים ביחסי הכוחות, יחסי המגדר וחלוקת התפקידים בחברה ובמשפחה.

בשנים האחרונות המשפחה נראית רבות בתוכניות ריאליטי העוסקות באנשים אמיתיים ומתעדות אירועים בחייהם מול המצלמות (Dovey, 2000) ומטשטשות בין מציאות ובדיון ובין מרחב ציבורי ופרטי (Kompare, 2004). תוכניות אלה מעלות מקרי בוחן שונים לדיון ומאפשרות הסתכלות רחבה דרך נקודות מבט של מנחים, מומחים, הורים וקהל במטרה למצוא פתרונות אפשריים למצבים שונים בחיי היומיום (Quellette & Hay, 2008).

מקום הטלוויזיה כסוכן חיברות

אמצעי התקשורת מהווים סוכני חיברות מרכזיים הנותנים מענה לצרכים                            (1974, Katz, Blumler, & Gurevitch) עבור הצופים בכלל, והורים בפרט, בהבנת המציאות ובהתנהלות מתאימה בה (ברזל, 1980). הטלוויזיה משמשת כמקור מידע וייעוץ בסביבה המשתנה שבה מתנהלים חיי היומיום, על רקע היחלשותן של רשתות חברתיות מסורתיות, וזאת באמצעות הצעת תכנים שעוסקים בייעוץ (Gauntlett, 2008).

אמצעי התקשורת, ובכללם הטלוויזיה, מספרים סיפורים ומשקפים ערכים מקובלים באמצעות שיח המהווה מקור משותף להפנמת נורמות והתנהגויות (Hermes, 2005 בתוך: Hill, 2007). התקשורת מהווה מקור להגדרה, להערכה ולשיפוט לשם התנהלות ממשית בסיטואציות שונות (Renckstorf & Wester, 2001). זאת באמצעות ייצוג ערכים ומודלים רצויים תוך עיסוק ביחסים חברתיים ובחיי משפחה בפרט (McQuail, 1997).

תיאורית הלמידה החברתית (Social Learning Theory) מניחה כי אנשים מעצבים את תפיסת עולמם על פי ניסיון אישי, לצד צפייה באחרים כמודלים בסביבה החברתית ובכללם התקשורת. הנחת היסוד גורסת כי אנשים חיים במציאות מתווכת ונחשפים לאחרים דרך ייצוגים תקשורתיים המהווים מודלים לחיקוי, להזדהות ולהשוואה למציאות החברתית של הצופים (Bandura, 1977, 2002). התקשורת מלמדת את הפרטים כיצד להתנהל וכיצד להתייחס למסגרות ולאנשים - McNamee, 1996. היא מספקת להם מידע מעבר לניסיונם החברתי באשר לאופן התפקוד הרצוי כצרכנים וכאזרחים (Goodnow & Collins, 1990).

יתרונם של אמצעי תקשורת ההמונים טמון ביכולתם להגיע להורים רבים, שלרוב אינם נעזרים בייעוץ אישי ולהציע להם כלים להתמודדות עם מצבים שונים דרך צפייה בטלוויזיה או גלישה ברשת (Sanders, Calam, Durand, Liversidge & Carmont, 2008) המאפשרים קבלת מענה (אילוז, 1998 ; Plantine & Daneback, 2009) לשם הטמעה ויישום של המידע במטרה להביא לשיפור התפקוד החברתי (Wicks, 2001).

למידה מתכני הטלוויזיה

מצידו השני של המתרס, הורים רבים חשים חוסר אונים ומחסור בכלים ובמיומנויות הדרושים להתמודדות במצבים שונים במשפחתם ובעיקר עם ילדיהם -  Dahlstedt, & Fejes, 2014. סוצקבר-כהן (2002) תיארה את הקשיים של הורים להבין מהי התנהגות הורית ראויה ונכונה בניסיון ליצור "סדר הורי" חדש. מצב זה יוצר צורך בקבלת מידע לשם התנהלות חברתית נכונה ולפתרון בעיות משפחתיות בחיי היומיום במציאות המשתנה (אילוז, 1998). 

בהתאם, משפחות רבות צופות בטלוויזיה מדי ערב ונחשפות לעשרות ייצוגים משפחתיים. המשפחות בטלוויזיה מייצגות מודלים רצויים להזדהות עבור ההורים הצופים כבסיס ללמידה חברתית (Lull, 1980). הצפייה גם מאפשרת סיפוק לצרכים פסיכולוגיים וחברתיים, ברוח תיאורית השימושים והסיפוקים (Katz, Blumer., & Gurevitch, 1974). הצופים לומדים על עצמם ועל החברה מהתכנים הנצפים - Schroder, Drotner, Kline, & Murray, 2003. לנדי ואחרים מצאו כי הצפייה בריאליטי נותנת מענה לצרכים אסקפיסטיים, לצד צרכים חברתיים, בשל יכולת החדירה לחייהם של אנשים אמיתיים המדמים סיטואציות מוכרות מהחיים ומאפשרים שיח חברתי - Lundy, Ruth & Park, 2008.

הצפייה באחרים על המרקע גם מהווה בסיס ללמידה  -Nabi, Biely, Morgan.,& Stitt,.2003. רייז וויץ' (Reiss & Wiltz, 2004) טענו כי הצפייה מאפשרת השוואה בין חיי הצופים לחיי אחרים, לסגנונות חיים אחרים ולמציאויות אחרות, כאשר  הדמויות הטלוויזיוניות משמשות להם מודלים ללמידה על התנהגויות מקובלות בחברה ובמשפחה       (Bandura, 1977, 2002).

התקשורת עוזרת להורים להבין מה מצופה מהם ואיך עליהם לנהוג כהורים, תוך התייחסות למה נחשב הורה טוב (Assarson & Aarsand, 2008). התכנים מציגים את אופן ההתנהלות הרצוי של ההורה האידיאלי בחיי היומיום במשפחה באופן פרקטי המאפשר למידה הורית של המשתתפים והצופים (Dahlstedt, & Fejes,2014). הול (Hall, 2006) טענה כי הצפייה מאפשרת לצופים לחזק את ביטחונם והתנהגותם או לקבל השראה לשינוי. זאת לאור כוחו של הפרט ליצור שינוי התלוי בעבודה קשה ובהסתכלות חדשה על המציאות (Brancato, 2007).

בסיטואציה זו הצופים ממלאים תפקיד אקטיבי בהפקת המשמעות ובהתאמתה לצרכיהם, ברוח 'תיאורית הפעולה החברתית' (Social Action Theory) התופסת את הפרטים כאנשים פעילים במחשבתם, בתפקודם היומיומי ובאינטראקציות שלהם עם הסביבה ובכללן תקשורת ההמונים ומסריה - Renckstorf & McQuail, 1996. המסר התקשורתי נבחר באופן סלקטיבי ומפורש על ידי קהל המשתמש בסביבתו הסימבולית למימוש מטרותיו דרך פעולות משמוע וקישורן לשגרת חייו (Schoening & Anderson, 1995). תיאוריה זו מבוססת על גישת הסוציולוגיה הפרשנית של ובר, אשר הגדיר "פעולה חברתית" (social action) כפעולה שהפרט מייחס לה משמעות תוך התייחסות להתנהגותם של אחרים ומכוונת כלפיהם.

לפי תפיסה זו ראוי להתמקד באופן שבו הפרט מפרש את הדמויות והמסרים המוצגים בתקשורת, משליך מהם על חייו ומגבש התנהגות מתאימה במציאות החברתית שלו. בהתאם לכך, ניתן לטעון כי הורים עושים שימוש בתכנים הטלוויזיוניים לשם הבניית ידע שימושי לפתרון בעיות במצבים שונים ולתפקוד יומיומי במשפחה ועם הילדים (Finucane & Horvath, 2000). זאת ועוד, התקשורת מעבירה מסר דומיננטי בתפיסת ההורה כמרכזי וכמעורב בחינוך ילדיו וככזה מוטלת עליו האחריות להשתנות ולשנות את עצמו ואת ההתנהלות בבית לשם שיפור המצב הקיים (Assarson & Aarsand, 2008).

(המשך בדף 2)


תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים