המג"ד יכסתח בעזה"ש

רוביק רוזנטל | 15 במאי 2018
המאמר מופיע בגיליון החדש של כתב העת עתמול בהוצאת יד בן צבי

תרבות ראשי התיבות העברית עתיקה והתפשטה על פני תחומים שונים בעברית של היום, בעיקר בצבא ובשפה המשפטית

 

השפה, מספר לנו גיא דויטשר בספרו "גלגולי לשון", מוּנעת בדרכים שונות. אחת מהן, ולא הפחותה שבהן, היא העצלות, או מה שהוא מכנה "עקרון ההרס". השפה לא רק מתרחבת ומתעשרת. היא מצטמצמת, הורסת עיצורים, משמידה מילים וביטויים, מקצרת את עצמה לדעת.

נסעתי אחה"צ למשרדי הוצל"פ בת"א

לרשות העיקרון הזה עומדים אמצעים שונים, ואחד מהם הוא ראשי התיבות. ביטוי, מונח, צירוף או שם המכיל יותר ממילה אחת זוכה לגירסה מקוצרת ומהודקת, המורכבת מהאותיות הראשונות של המילים הבודדות. ראשי התיבות עברו מסלול דו כיווני. ראשיתם במעבר מן הדיבור אל הכתב, כלומר, הכתב הוא תנאי הכרחי ליצירת ראשי תיבות. מדברים במילים שלמות, כותבים באותיות ראשונות. בשלב הבא הופכים חלק מראשי התיבות למילים עצמאיות, ומעתה ואילך אנחנו יכולים ואפילו מעדיפים להשמיע אותם גם בדיבור בגירסה המקוצרת. תאוות הצמצום מעשירה את השפה בעוד ועוד מילים חדשות, עד שלא אחת נשכח הצירוף העומד מאחוריהן. מילה הנוצרת מראשי תיבות קרויה בעברית כבר בימי התלמוד נוטריקון. באנגלית היא נקראת אקרונים.

למשל: את המשפט הכתוב "נסעתי אחה"צ למשרדי הוצל"פ בת"א" נאמר במילים מלאות: "נסעתי אחר הצהריים למשרדי ההוצאה לפועל בתל אביב". לעומת זאת את המשפט "תמסור ד"ש למנכ"ל של בל"ל" נאמר בנוטריקונים. קצר וקומפקטי. ד"ש ומנכ"ל נמצאים על המסלול הבטוח של הפיכה למה שקרוי "נוטריקון לשעבר", ראשי תיבות שנטמעו עד כדי כך בשפה, שהגרשיים נשרו מהם. זה קרה לכמה וכמה נוטריקונים. תפוז (תפוח זהב), חידוש של יצחק אבינרי, היא מילה לכל דבר הזכאית בנטיות, וביאליק אפילו טבע בעקבותיה שם צבע: תָפֹז. הנוטריקונים כפופים לכללי הדקדוק, עם או בלי גרשיים: אוכלים תפוזים, מוסרים ד"שים וממנים מנכ"לית. הם גם זוכים לסיומות: השֶקֶמיסט הצבאי, הגד"שניק, הוא הפלח העובד בגידולי שדה בקיבוץ ועוד. הנוטריקון לשעבר הקלסי הוא דו"ח שלא רק איבד את הגרשיים אלא גם משמש בסיס לשורש חדש ולפעלים: דיוֵוח, דוּוַח, ועוד.

חשבון העו"ש של החרד"ל

העברית היא השפה שבה תרבות הנוטריקונים היא העתיקה ביותר מבין הלשונות החיות היום. הטקסטים של התלמוד, המדרש ובעיקר של חכמי ימי הביניים  זרועים בנוטריקונים. א"ל פירושו אמר לו, דעא"ג: דאף על גב (שאף על פי). זש"ה: זה שאמר הכתוב, נוטריקון המופיע למעלה מאלף פעם במדרש. העולם הדתי של היום ממשיך את המסורת. מל"ג הוא "מיועד להיות גיס" (בעוד בשפה הכללית הוא נוטריקון של המועצה להשכלה גבוהה), צו"ל הוא "צדיק ורע לו" המתייחס לחרדי קשה יום. איבת עולם עומדת בין החרד"ל (חרדי דתי לאומי) והדתל"ש (דתי לשעבר).

הנוטריקונים אופייניים גם לשפות אחרת, והאנגלית של היום זרועה בהם. ואולם, רוב ראשי התיבות באנגלית אינם הופכים למילים עצמאיות, אקרונימים, אלא נשארים ספונים באותיות הבודדות. הסיבה לכך נעוצה דווקא ביתרון של הכתב הלטיני, שבו יש לכל תנועה אות נפרדת. כאשר ראשי התיבות מכילים אות כזו אין בעיה: יש נוטריקון. נאטו. ראדאר. איידס. אונסקו. כאשר האותיות מייצגות עיצורים זה לא עובד. אֶף בִּי אַיי.  אֵייץ' אַיי וִי. יוּ אֶס אֵיי. חסרון התנועות בעברית הוא כאן יתרון. מוסיפים תנועה לעיצור, בדרך כלל תנועת a, ויש מילה. בצה"ל יוצאים לחַזְלָ"ש (חזרה לשגרה) ונכנסים לשָׂקָ"ש (שק שינה), בבנק יש חשבון עוֹש (עובר ושב), ובפוליטיקה החליף המַחְנָ"ץ את מַפַּא"י ההיסטורית. אגב, בערבית, שגם בה תנועות רבות ללא אות מקבילה, אין כמעט נוטריקונים, וזאת עקב הנתק המסוים בין שפת הכתיבה (פוצחה) לבין הדיאלקטים המדוברים במרחב הלשוני הערבי.

וכך נחתה מסורת הנוטריקונים התלמודית בעברית החדשה, והיא נוכחת כמעט בכל תחום חיים של המדינה הצעירה. חטיבת השפה המרכזית שבה הנוטריקונים הם אזרחי כבוד היא השפה הצבאית. הסיבה לכך פשוטה: הצבא אוהב קיצורים. הם חלק ממה שאני מכנה בעבודת המחקר על השפה הצבאית "השפה היעילה". הפקודות קצרות. שפת הקשר קצרה. שפת המסמכים קצרה. הסלנג קצר. הבלשן אורי תדמור תלה את התופעה בהשפעת המנדט הבריטי, שבצבאו היו נהוגים נוטריקונים. ואכן המחתרות והיחידות שפעלו לפני קום המדינה נקראו בנוטריקונים כגון חי"ל (חטיבה יהודית לוחמת), יע"ל (יחידה עברית להובלה), פו"ש (פלוגות שדה) פלמ"ח (פלוגות מח"ץ), ולצידם המחתרות ניל"י, אצ"ל, לח"י ואחרות. בימי מלחמת העצמאות התנדבו יהודים מחו"ל לעזרה ליישוב וזכו לראי התיבות גח"ל – גיוס חוץ לארץ. הצברים לא פרגנו והדביקו להם הכינוי הנוטריקוני המלעיג גַחַלֵץ.

טפ"ש לנגמ"ש ושחנ"ף לחפ"ש

רוב הנוטריקונים בשפה הצבאית הם בארבעה תחומים. בתחום הנשק והציוד לובשים שכפ"ץ, עולים על נגמ"ש ומתגוננים מפני בקת"ב (בקבוק תבערה). כמעט כל הדרגות זכו לנוטריקונים, מרב"ט ועד רא"ל. נהלים זוכים לניטרוק, כמו דח"ש (דחיית שירות) טפ"ש (טיפול שוטף) ונוהל אז"ר (אויב זרק רימון). אחרי האימונים יושבים בסעפָּ"שים (סידורים עניינים פה שם), עורכים  שַׂחְנָ"ף (שיחת נפש), מחַזְלְשים (חוזרים לשגרה), מגַלְחְצים (גילוח צחצוח), ובשעת הדחק מכַּסְתְחים (כיסוי תחת).

המילון המקוון לקיצורים וראשי תיבות קיצור – kizur.co.il - מביא עשרות תחומים שבהם זרועים ראשי תיבות. הבולטים בהם הם כאמור היהדות והצבא, אבל יש נוספים. על פי הספר "זאת ועו"ד" של רן לוסטיגמן ומיכל אהרוני, ראשי התיבות של השפה המשפטית הם חלק ממערכת לשונית היוצרת חומת ערפל בינה לבין האדם הסביר. השפה המשפטית אינה חדלה מלהניב קיצורים מקיצורים שונים. המחברים מדגימים: "הגשתי אתמול את הבר"ע בעניין השב"ח שהורשע בשבל"ר, וציטטתי את עמדת היועמ"ש בדנ"פ מרלי נ' מ"י, אבל אני לא אופטימי – לבן אדם יש ר"פ שחבל"ז". תרגום: בר"ע: בקשת רשות ערעור; שב"ח – שוהה בלתי חוקי; שבל"ר – שימוש ברכב ללא רשות; יועמ"ש – יועץ משפטי; דנ"פ מרלי נ' מ"י – דיון נוסף פלילי מרלי נגד מדינת ישראל; ר"פ – רישום פלילי. חבל"ז – חבל על הזמן, כדי שהדברים ינוסחו בלשון עממית ומובנת. הטקסט מומצא, הנוטריקונים אמיתיים.

הספרות התורנית יצרה ראשי תיבות  קצרים וארוכים שבאו להוסיף שבח או איכות לנוטריקונים שהתאזרחו בשפה. ז"ל, זכרו לברכה, התארך לזצ"ל, זכר צדיק לברכה, שהתארך לזצוקללה"ה, זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא. הברכה הצמודה לירושלים" ת"ו, תיבנה ותיכונן, התארכה לתובב"א, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

הטקסטים היהודיים אהבו להעניק מעמד נוטריקוני גם לשמות אנשים, הרגל שהתפתח בעיקר בימי הביניים. כולנו גדלנו על ברכי רש"י, הרמב"ם, רד"ק, שמענו על המהר"ל והאר"י וספגנו את מכתמי הבעש"ט. לא מעט שמות משפחה נוצרו על פי אותו עיקרון בהמשך הדרך: כ"ץ (כהן צדק) וש"ץ (שליח ציבור), בכ"ר (בן כבוד הרב) וז"ק (זרע קדושים). לפעמים הולבשו על שמות משפחה שאולים ראשי תיבות עבריים: בלוך היה ל"בני לוי כולנו", ואזולאי: "אשה זונה וחללה לא ייקחו", הלקוח מספר ויקרא, ראיה בדיעבד לכך שכל אזולאי הוא כהן. לא מעט גדולי תורה  זכו  להיקרא על פי הנוטריקון של הספר החשוב שכתבו. ר' ישעיה הורביץ נקרא השל"ה בעקבות ספרו "שני לוחות הברית". ר' יואל סירקש מכונה הב"ח, נוטריקון של הספר "בית חדש". ר' דוד הלוי סגל מכונה הט"ז על ספרו "טורי זהב", ביאור ל"שולחן ערוך" של ר' יוסף קארו.

איתן, משה וכלב כמנפ"ץ

המשכילים ואנשי תחיית הלשון אהבו שמות נוטריקוניים, וכך קיבלנו את יל"ג ושל"ג ואד"ם הכהן ומיכ"ל, ואחריהם את א"ד גורדון, ואז"ר ואב"י וי"ד ברקוביץ', ובהמשך את ראשי התיבות האנגליים לדוד בן גוריון: ביג'י. משמות האנשים נדדנו אל שמות המקומות, כיווּן שהושפע מכך ששמות רבים בעברית מורכבים משתי מילים: פ"ת, כפ"ס, ת"א, ק"ש, ב"ש, ראשל"צ ואפילו י-ם. חיסכון במודעות תכנון ובנייה יש כאן בלי ספק.

חכמינו אהבו ליצור נוטריקונים שנועדו להקל על הזיכרון. רבי יהודה קבע את אחד הקדומים בהם, נוטריקון עשר המכות דצ"ך, עד"ש, באח"ב. בתחום הלשון בולטים נוטריקונים המאחדים למילה אותיות שיש להן תפקיד משותף. כִּמְנַפֵּ"ץ הוא נוטריקון האותיות הסופיות. אותיות אֶהֱוִ"י הן אִמות הקריאה. "איתן, משה וכלב" הן אותיות השימוש והנטייה. את הנוטריקון הזה הגה ר' שלמה בן הענא במאה ה-18. רבי סעדיה גאון הציע לפניו את "האובים כְשִתלָן", ורבי מנחם בן סרוק את "שמלאכתו בינה". ר' יונתן אבן ג'נאח הביא את "שלומי אך תבנה", ושלמה אבן גבירול הציע בצניעות "אני שלמה כותב".

לא מעט נוטריקונים צבאיים משמשים לתרגול הזיכרון. כל חייל נושא לנצח את הנוטריקון פזצט"א: פול, זחל, צפה, טווח, אש. קבוצת ערכים מתייחדת בכך שהנוטריקונים הם מילים עצמאיות בעברית, שהופעתן בשפה קדמה ליצירת הנוטריקון, וביניהם פֶּסַ"ח (פינוי, סעד, חללים), מל"ח (משק לשעת חירום), או דילוגי"ם (דיווח לוגיסטי ממוחשב). אפשר למצוא גם מילות נוטריקון המתייחסות למשמעות הצירוף או מבקשות להוסיף לו ממד משמעות נוסף, כגון מהו"ת (מדור ההדרכה והתמיכה), או אמבו"ש (אינטגרציה, מודיעין, ביצוע ושליטה). במקרים בודדים מפוצלים ראשי התיבות ויוצרים מעין פסוקית, כמו "אתג"ר בַּצֶצֶ"ת ערפ"ד מקרט"ע באו"ר" (אור, תנועה, גוון, רעש; ברק, צורה, צל, תוואי-לוואי; עקבות, ריח, פרט-נוף בודד, דיבורים; מעטפת, קשר, רוח, תרמי, עשן;  בעיות-סביבה, אבק ורשף). מקבץ המילים הזה מרכז את אפשרויות הגילוי בשטח שבו רוצים להסתתר.

לצד המקומות, הנוטריקון הוא דרך המלך בשמות מוסדות וארגונים בישראל, אולי כחיקוי לנוהג דומה באנגלית. האזרח הנבוך מתבקש להבדיל בין בל"ל (בנק לאומי לישראל), בד"ל (בנק דיסקונט לישראל) ומל"ל (המוסד לביטוח לאומי).

האינטרנט העולמי והמקומי זרוע נוטריקונים. כמו הצבא, גם האינטרנט אוהב לקצר עצמו לדעת. בדרך כלל הנוטריקון האינטרנטי-עברי נבנה על תרגום של נוטריקון אנגלי. דוגמאות:  אאל"ט: אם אני לא טועה, המציין שהכותב אינו בטוח לחלוטין בדבריו ולכן כדאי לוודא דברים אלה באמצעות מקור נוסף. זאת בעקבות  iirc, ראשי תיבות של if i remember correctly. לו"ל הוא ביטוי לצחוק מתגלגל, תעתיק של ראשי התיבות הנפוצות באנגלית  lol - laughing out loud.  נִצְלֵ"ש הוא נוטריקון של  ניצל שרשור, השתמש בפתיל או שרשרת הודעות ותגובות כדי להעלות נושא חדש. נוטריקון אהוב במיוחד הוא אמל"ק: ארוך מדי, לא קראתי, שאף הוליד פועל: לאַמְלֵק.

קמתי, ראיתי, יאללה הביתה

הנוטריקונים נולדים אמנם בשפה הכתובה וממנה נודדים אל הדיבור,  אבל הסלנג הישראלי יוצר וממשיך ליצור נוטריקונים, ואלה – בסלנג כמו בסלנג – נשארים בשפה במקביל או יורשים את הצירוף המקורי. לחלק מהם כבר ותק לא מבוטל. דברי הבל הם בבל"ת: בלבולי ביצים ללא תועלת. מי שמגרד את מפשעתו מגרבץ (גירוד ביצים), חייל נואש הוא החייל השבוז (שבור זין), אדם המנותק מהמציאות הוא חַיְבָּ"ס (חי בסרט), וילד הכפות של פעם הוא פָּדָ"ם: פרצוף דורש מכה. הגששים תרמו לחבורה את בַּשְאָ"ש: בבטן של אמא שלו.

לשפה הרבה פנים. פני הדיבור ופני הספרות והעיתון, פני התקשורת ופני המשמעות, ויש גם פני המשחק. השפה היא מגרש משחקים ענק שאפשר להשתעשע בו, במשחקי שיכולים, מעתקי משמעות ודמיון בין מילים. בתחום הנוטריקונים המשחק הוא מה שאפשר לקרוא "נוטריקונים  בדיעבד". מילה תמימה מגלה שמאחוריה מסתתר משפט שלם או צירוף. הדוגמה העתיקה והמוכרת היא תיקו, שעברה תהליך רב שלבי. מקורה במילה הארמית תיקום, תעמוד, והיא נשמעת כאשר החכמים אינם מגיעים להסכמה על מחלוקת, ועל כן הסוגיה שבדיון "תעמוד". מאוחר יותר נצמדו למילה ראשי תיבות: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות", ומהר מאוד נשלו הגרשיים המייצגים נוטריקון, ונותרנו עם מילה עברית למהדרין, המוכרת למהמרי הכדורגל: תיקו. גורל מעניין אוּנה למילת הסלנג הצבאית פָקָצָה, ראשי תיבות של "פקידה צעירה", כלומר, חיילת חדשה במשרד הצבאי. לאחר שהשפה של כותבות הבלוגים הוורודים פרצה לחיינו הן זכו לתואר פָקָצות, והפעם בראשי תיבות חדשים: פרֵחָה קטנה וצעקנית.

לפעמים מילה רגילה זוכה שלא באשמתה לגרשיים כאילו נולדה כנוטריקון, כמו במונח "לימודי ליב"ה". ליבה, core,  היא מילה  עברית מקראית כשרה ונאה, ומשום מה מתייחסים אליה כנוטריקון. הליצנים הפכו אותה לנוטריקון בדיעבד: "לומדים יהדות במקום העבודה".

פיתוח משחקי חמוד הוא נוטריקון על נוטריקון. צירוף יוצר נוטריקון, והנוטריקון זוכה לפירוק חדש וחתרני. עוד לפני קום המדינה אמרו על הפלמ"ח (פלוגות המחץ): "פה לא מחלקים חופ"ש".  הג'ובניקים מנַטְרְקים את המתחם בסימבולי של הפקיד הצבאי, הקריה: "קמתי, ראיתי, יאללה הביתה". הקמב"ץ, קצין המבצעים, הוא אחד ש"קם בצהריים", והסמב"ס, סגן מפקד הבסיס, "סתם מסתובב בבסיס". הסופר בוריס זיידמן כותב בספרו "שפה שסועה": "בסדיר היה לב"ב ראשי תיבות של לחימה-בשטח-בנוי, אבל במילואים שדרגו את משמעותם ל-להעביר-את-הבאסה-בסבבה".

אז בסה"כ, בס"ד ובעזה"ש ראינו שבבתיה"ס בא"י לומדים תנ"ך ותושב"ע וש"י עגנון וח"ן ביאליק, מתגייסים לחש"ן או לנח"ל או לממר"ם והופכים לרס"ר בפלס"ר או למד"ס בבה"ד, לומדים באב"ג להיות עו"ד או רו"ח, משקיעים במט"ח ועוקבים אחרי מדד המעו"ף, מטיילים בארה"ב כי במזה"ת זה ממש לא מומלץ, נוחתים בנתב"ג ומספרים שהטיול היה חבל"ז. ומי שלא הבין דו"ד (דבר וחצי דבר, מחידושי המחבר) מן הפיסקה האחרונה, זב"שו.


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים