להיות ישראלי דובר עברית פירושו לחיות בתוך שלל פרדוכסים. דובר העברית הוא אוקסימורון מהלך * צרור מחשבות ליום השפה העברית תשע"ט
להיות ישראלי דובר עברית פירושו לחיות בתוך שלל פרדוכסים. דובר העברית הוא אוקסימורון מהלך.
- יש לנו היום מילון עברי הגדול פי עשרה ממילון המקרא, ופי שלושה מהמילון של ראשית המאה העשרים, אבל אנחנו משוכנעים שהשפה הולכת ומידלדלת.
- אנחנו נושאים עינינו לסמכויות-על שיאמרו לנו מה נכון ומה לא נכון, אבל שונאים שנאה עזה את הטיפוסים שמתקנים לנו את העברית על כל צעד ושעל.
- אנחנו מעריצים את שדר החדשות המדבר בעברית צחה ומושלמת, אבל מנתקים מגע עם מי שיעז לדבר אתנו בשפה הזו בעבודה או בין חברים.
- שלוש ילדים זה נורא. שתי שקל עודף נבקש בלי להרגיש שעשינו טעות. אבל מתי אמרנו לאחרונה את המספר 18 כמו שצריך?
- המבוגרים שבנו מזועזעים מ"הסלנג של הצעירים", אבל ממשיכים לדבר בסלנג של הדור שלנו. "הָיוּש" זה מגוחך וילדותי, "אהלן" זה ממש בסדר.
- האינטרנט הורס את השפה, ברור. רגע אחד, מתי לאחרונה כתבנו מכתב בכתב ידנו ושלחנו בדואר?
- אימוז'ים? זוועה. שפת מערות. אז למה הווטסאפים שאנחנו שולחים זה לזה, בלי הבדל גיל, מין ועֵדה, עמוסים בידיים מתנופפות ופרצופים בוכים וצוחקים?
- מילים לועזיות? זה איום ונורא. דברו עברית! אבל מי שאיננו מבין את המילים אופורטוניסט, קונצ'רטו ואינטואיציה ואינו יודע להשתמש בהן הוא בור ועם הארץ.
- אקדמאים רבים יילחמו בלהט נגד הוראה באנגלית באוניברסיטה, אבל לך תבקש מהם מאמר בעברית. זה הרי לא עוזר להם בקידום.
- הילדים המתוקים שלנו ממציאים מילים חדשות בסרט נע, כי השפה כבר טבועה בהם, אבל אנחנו רצים להסביר להם שאין מילה כזאת בעברית.
- אנחנו מתגאים באוזני חברים בעולם הגדול שאנחנו מדברים בשפת התנ"ך, אבל מתי לאחרונה פתחנו את הספר הזה, ומה בדיוק אנחנו זוכרים ממנו?
- ביאליק, עגנון וס. יזהר, הם גאונים, מלכי העברית, אז מדוע הקריאה ביצירות שלהם היא עבודה קשה כל כך?
- אנחנו מתלוננים שהשפה מידלדלת, אבל אומרים לילדים לשים גרביים וחולצה, לקחת מקלחת, להביא נשיקה ולעשות כלים.
- אנחנו מזדעקים נגד אמריקניזמים בנוסח "זה מרגיש לי", אבל שואלים אלה את אלה כבר מאה שנה "מה נשמע?" ביידיש מעוברתת.
- אנחנו מתגעגים לסבא וסבתא או אבא ואמא שדיברו בעברית של פולנים, יקים או מרוקאים, אבל איך שהרוסים האלה שהגיעו מחבר העמים מדברים? למה נותנים להם בכלל להופיע בציבור?
- אנחנו אוהבים את השפה העברית, אבל נושאים את התיעוב מלימודי הדקדוק והתחביר של בית הספר התיכון כל חיינו.
- אנחנו מדברים עברית, אבל קרקע העברית נעה בלי הרף תחת רגלינו, או כמו שאמר הירקליטוס האפל: אתה נכנס לתוך נהר העברית, וכבר איננו אותו נהר. נכון, פרדוכס, אבל איזה פרדוכס נהדר.