על פודרה, פילים וברוס ויליס

רוביק רוזנטל | 06 באוגוסט 2019
המאמר הופיע לראשונה בעיתון הבוגרים של אוניברסיטת בר אילן, 2014

השפה הצבאית עשירה בדימויים המעניקים לחיי הצבא האפורים ממד של דמיון ויצירתיות. בין הדימויים בולטים תחומים לא צבאיים ובראשם עולם החי, הקולנוע והספורט

 

יש משהו מבלבל בשפה הצבאית. מצד אחד, זו שפה מהודקת, קצרה, עמוסה ראשי תיבות, ובנויה על פי עקרון המברק המפורסם מהבדיחה היהודית: אם אפשר להסתדר בלי מילה כזו או אחרת, מוותרים עליה. שפה משימתית ואינסטרומנטלית. מצד שני השפה הצבאית היא שפה יצירתית, מלאה הפתעות, לפעמים אפילו מסתורית. הסלנג והז'רגון המקצועי הרווחים בשפה הזו משתנים ללא הרף, והחיילים המתגייסים היום בבקו"ם מתבקשים ללמוד את החידושים האחרונים, וליצור את החידושים הבאים.

בתוך אלה לא נפקד מקומו של אחד מאפיקי היצירה הלשונית הפוריים ומעוררי הדמיון בשפה באשר היא: המטאפורה, הדימוי. ביצירת מטאפורות אנחנו מגייסים את כוח הדמיון לשירות השפה, מעשירים אותה ויוצרים בתוכה קשרים חדשים ומורכבים. השפה הצבאית מלאה במטאפורות, ובמאמר הזה אגע במעט מן העושר הזה.

בורקס, פטריות ופיתות

יש מטאפורות מזדמנות. אחת האהובות עלי לקוחה מחיל השריון: פודרה. עבור שריונאים זו מילת מפתח, והיא מתייחסת לאבק שנוצר מתחת לזחלי הטנקים, הטוחנים את הקרקע לאבק. "פודרה" היא גם שם לסרט תיעודי על חיי השריונרים. המילה מגיעה מתחום האיפור, כידוע, ומקורה רוסי, והרי לכם מטאפורה אירונית: החומר המשמש לטיפוח הפנים מוענק לאבק המכסה את פני השטח, וגם את פני השריונר.

לעיתים המטאפורה משקפת צורה של דבר מה. משכני סוללות העפר העגולות של הסורים נקראו פיתות, ומתקן השירותים הידוע לשמצה בכמה מחנות צבא נקרא קרוסלה. היצירתיים יותר כינו אותו "בול פגיעה". הכובע שהפך לסמלו המסחרי של הרמטכ"ל רפול נקרא כובע פטרייה (היו אפילו שקראו לו 'רפולון'), והקת המשולשת של רובי M16 הארוכים 'בורקס'. המם-צדיקים מכונים גם קאלימרוס, בעקבות אותו אפרוח מהסדרות המצוירות שהילך ועל ראשו קליפת ביצה, הדומה לקסדת השוטרים. אל הניווטים בזוגות נשאל דימוי מן המסורת היהודית, שאותו מתארות חיילות בכמה ספרים: שתיים יוצאים לדרך, אבל אחת מנווטת חצי מסלול, ובזמן הזה השנייה היא "גולם".

פנתרים, אריות וברווזים

תופעה מרתקת בשפה הצבאית היא קבוצות דימויים. כאן מתארגנים הדימויים הצבאיים בהתאמה לקבוצות דימויים מהעולם הכללי. בשפה הבלשנית נאמר ששדה סמנטי כללי מספק דימויים לשדה סמנטי צבאי. במסגרת המחקר עלו כמה קבוצות דימויים כאלה.

עולם החיות הוא מקור בלתי נדלה לדימויים בכל תחום כמעט. בשפה הצבאית הדימויים מספרים לנו איך מתנהל הצבא, איך חושבים מפקדים ואיך מרגישים חיילים. החיות נחלקות לשתי קבוצות. מצד אחד ניצבות חיות אמיצות ומפחידות, שהן המקור לדימויים על החייל הקרבי, המורעל, שהוא חלק מקבוצת חיילים הדומים לו. חיילי גולני קוראים לעצמם "אריות", יחידת צנחנים מכנה את חבריה "נמרים", ובסרטו של איתן פוקס "אפטר" אומר אחד המפקדים "לילה טוב, פנתרים, תשמרו הלילה כמו שצריך". בחיל הים ובעיקר בצוללות 'אריה' הוא דימוי לסיטואציה לא הירואית במיוחד: חייל המקיא בשל מחלת ים, ועל פי ההסבר "הוא שואג בדלי".

מן הצד השני עומדות חיות קטנות וחסרות ישע, המייצגות מצבים של פחד וחוסר אונים. הדימוי המפורסם שבהם הוא דימוי הברווזים במטווח, החוזר על עצמו במצבים שונים מאז ימי קו ברלב של טרום יום הכיפורים. הדימוי הזה מתורגם מהביטוי האנגלי sitting ducks, והוא לקוח ממשחקי הקליעה בגני שעשועים, שם יורים בברווזים מעץ. באותה תקופה נבנו גם חפירות בחול, מול האויב המצרי, שנקראו "שפניות". בסרט "המלחמה האחרונה שלי" אומר אחד החיילים על אווירת המגננה: "הרגשה של עכברים, כל שנייה אתה רץ לתוך הכלי".

יש מטפורות בעלי חיים הקשורות לממדי גוף, והן פלשו אל הסלנג הצבאי הסקסיסטי, שאפשר להתקומם נגדו אך קשה להתעלם מנוכחותו: בחורה קרבית קרויה 'בחורילה', הלחם של בחורה+גורילה, ובכמה יחידות נקראת מש"קית הת"ש היפופות"ש. הפילים מספרים על משא כבד במסעות ארוכים, כמו בביטויים "מסע פילים" וכן "תד"ל פילים", שעל פי התקנות יצא מהתקן. הביטוי "פילים בקנה" מתייחס לכאורה לגודלם של גרגרי האבק בקנה כלי הירי, אבל מקורו בפולנית וברוסית, שם 'פיל' פירושו אבק. סוס משמש בשני תפקידים: חייל שמקפצים מעליו מעל מכשול, וקצין התומך בקידומו של קצין אחר, במסגרת ראשי התיבות עמו"ס המתייחסות לקידום מהיר של קצין ופירושן "עיתוי, מזל וסוס". העכבר והעכברוש משמשים גם כינויים לאמצעי ראיית לילה מסוגים שונים, אולי מתוך הערכה מיוחדת לכישורי הראייה שלהם.

רמבו, ואן דאם ושבעת המופלאים

תחום הדימויים השני הוא הקולנוע. חיי השגרה הצבאיים מתרפקים על הפנטזיה של סרטי המלחמה והפעולה וגיבוריהם. וכך המילה המספרת על אירוע מבצעי מסעיר נקראת "אקשן", בעקבות סרטי הפעולה ואולי גם פקודת הבמאי לפצוח בצילומים על הסט.  המלחמה נדמית בעיני הלוחמים המתארים אותה לאחר מעשה כסרט, כמו דברי חייל מהסרט "מבוזבזים": "ממש נוחתים לידינו פצמ"רים, סרט מלחמה לחלוטין". ואיך נקראות שבע חטיבות השדה הנחשקות אצל מי שרוצה להיות קרבי? "שבעת המופלאים", בעקבות המערבון המיתולוגי. חיילים קרביים רוצים להיות דומים לגיבורי סרטי פעולה, המוביל בהם הוא רמבו, אבל בשטח פועלים גם ואן דאם, ברוס ויליס ואחרים. לא נפקד מקומם של סרטי אנימציה, עכבר העל מייטי מאוס מככב כלוחם ללא חת, לעומת הקַטְקָטִים, שהתקבלו בשפת הקשר הצבאי ככינוי לילדים-נערים הלוחמים בשורות האויב.

קבוצת דימויים שלישית היא דימויי המשחק. המחקר מספר על חיילים המתייחסים לפעילות הצבאית כאל משחק בבובות קרטון, ולחילופין כמין תשבץ. מטפורות המשחק מאפשרות להרחיק את אימי המלחמה. שלא במפתיע מקור הדימויים המרכזי הוא הכדורגל. משחק הכדורגל עצמו הוא משחק-דימוי של מלחמה, על פי התנהלותו שבה קבוצת מתקיפים מנסה לפרוץ את שער היריב, וקבוצת מגינים מנסה למנוע זאת מהם. וכך מתהפכים התפקידים. המדומה, המשחק, הופך למקור הדימוי, והמלחמה הופכת למדומה. לפעמים הדימוי הזה מצמרר. בסרט "בטון" אומר אחד החיילים: "המטול פגע במשקוף, בכדורגל זה גול מאוד יפה, קורה פנים".

קייטנה, בית הבראה וצוות זונה

קבוצת הדימויים המשעשעת מכל בחינה היא הדרך שבה מתארים חיילים קרביים מצבים שאינם מצבי קרב או מבצע. הדימויים האלה לקוחים מעולם הנופש וההווי, והמבחר רב:  קייטנה, טיול, בית הבראה, פיקניק ועוד. בספר "חיילת אחת" של ל. ענת היא מספרת ש"מחנה שמונים זה קייטנה, בית הבראה". ואיך קוראים החיילים לבסיס האימונים החטיבתי? לונה בא"ח. נחמד.

כשהכיף והאווירה הנינוחה הופכים לאווירה של אנרכיה ואי סדר פורץ דימוי חדש: "בית זונות". בדימוי הזה משולב גם יסוד סמנטי של עונג, נוחות והנאה מן המצב. ברק חמדני כותב בספר "אבק": "אני מקנא בשלומי המניאק שעושה בית זונות בבסיס דלק", ואצל בעז נוימן בספר "חייל טוב" הוא משמש על דרך השלילה: "כאן זה לא בית זונות. לרוץ. מהר. מהר". לדימוי הזה מצטרף הדימוי הרווח  'זונה', שהפכה בשפה הצבאית מטאפורה קבועה למצב של חוסר קביעות, ומשתמשים בה לכל דבר ועניין. חיילים שאין להם תפקיד מוגדר ומוקפצים לכל משימה הם על פי בוריס זיידמן שכתב את "שפה שסועה" 'זונות יום' או 'זונות לילה'. מפקד טנק שאין לו טנק קבוע נקרא מט"ק זונה, והצוות שלו, "צוות זונה". המחזור אחרון במסלול צבאי הוא "מחזור זונה", כלומר, לאף אחד לא אכפת. ואיך קוראים לפז"מניק הוותיק שאיבד כבר כל עניין ורק מחכה ליום השחרור? עציץ. למה? כי הוא מרגיש כמו עציץ, ומעוניין להישאר במקומו ולא לזוז עוד, עד הבקו"ם.

ספרו של ד"ר רוביק רוזנטל "מדברים צהלית: דיוקן שפת הצבא הישראלית" יופיע בחודשים הקרובים בהוצאת מוסד ביאליק


1
מאמרים קודמים