איך תיראה העברית בשנת 2040

רוביק רוזנטל | 26 בפברואר 2020
הושמע לראשונה במסגרת מושב יום העברית של האקדמיה ללשון בבית ביאליק, 16.1.20

הטכנולוגיה ביטלה את 'הספרות של האדם הסביר', שאינו סופר, שידע לכתוב מכתבים ולהתבטא. החליפו אותו כותבי הפוסטים והבלוגים, ומשוררי הספוקן וורד, והאפשרות להוציא ספר בקלות וללא תלות בהוצאות ספרים

 

איך חוזים את העתיד? מצלמים את ההווה ומתקדמים אתו. על פי האמונה שההיסטוריה היא ליניארית. המתכון לכישלון ברור. ההיסטוריה מתקדמת בקפיצות, בפיתולים, בנסיגות.

אבל אין ברירה. זה מה יש היום, ועם זה נצא למלחמת החיזוי.

*

יהיו לנו הרבה מילים חדשות. המפעל הציוני-עברי הוא הרי בית חרושת למילים, מאז ימי הפבריקנטים של בן יהודה וחבריו. אבל המילון ימשיך להתפזר לצדדים, כשהמרכז, שרובו מבוסס על העברית הקלסית יישאר יציב. עוד ועוד מילים יעשירו את התחומים המתפתחים. נמשיך לקנפג ולקמפל בהיי טק. להאשטאג וללייק יקומו ממשיכים גלובליים. ספינים ופייק ניוז ימשיכו למלא את ערוצי התקשורת, הטלנטים יככבו והפורמטים יצמחו. לצ'ופ סואי האסייתי ולאינג'ירה האתיופית יתווספו מאכלים בשלל שפות. והאקדמיה תמשיך להיאבק במלחמת מאסף קדושה על חלופות עבריות. וזה אומר שהאידיאולוגיה של העברית כשפת התנועה הלאומית היהודית ושפת המדינה לא תגווע.

גם הסלנג הישראלי ימשיך להתפתח, ולהשתנות. אחת המגמות המעניינות בו היא עליית מעמד העברית בסלנג. הנודניק הפך לחופר, השוויצר עף על עצמו, וגם למדהים ולמאמם הנשחקים יקומו יורשים עבריים.  נראה שהערבית הפלסטינית ובוודאי היידיש מיצו את תרומתן. היהודית המרוקאית עדיין חיה ובועטת. לצד העברית ספקית הסלנג תהיה האנגלית הגלובלית, וזה כבר קורה. הדושבאג והסוואגר כבר החליפו את הקאקר והצילייגר. וזוהי רק ההתחלה.

*

ככל שהשפה תתפזר לצדדים, היא תתחיל להתרוקן מן המרכז. עוד ועוד מילים ינדדו למשלב הספרותי ומשם ייעלמו. סכנת הכחדה של ממש מרחפת על עולם צירופי הלשון, שהם כמוסות תרבותיות. במדגם לא מייצג אנשים צעירים כמעט ולא נתקלים כבר עתה בביטויים כמו "מצוות מאנשים מלומדה" או "נכסי צאן ברזל". בתחום הזה יתרחב הפער בין בוגרי החינוך הדתי לחינוך הממלכתי. ההתרוקנות של מדעי הרוח באקדמיה מבשרת רעות בתחום הידע הלשוני, ההכרות עם שפת המקרא והמשנה ועם סופרי ומשוררי העברית החדשה.

ביחס לדקדוק, הדקדוק הוא חמור הגָרם העקשן של השפה, ולא רק העברית. שמרן, נוקשה, שאינו מתחשב בתמורות העיתים. הוא ימשיך להתעקש גם בעשורים הבאים, גם מפני שהעברית הישראלית על שלל הניואנסים והסטיות שלה מן התקן הלשוני לא יצרה עד כה לפחות מערכת חלופית קוהרנטית, דקדוק חדש כהגדרת נתיבה בן יהודה. "אני יגיד לך" קיים כבר מאה שנה לפחות ולא זכה לתו תקן. גם סוגיית שם המספר תישאר תלויה באוויר, אני לא רואה את המדקדק שיעז להכריז על ביטול המגדר במספרים.

ולא. לא אימוג'ים. זה לא יקרה. תוציאו את זה מהראש. השפה הזאת פשוט מוגבלת מדי בהגדרה, והניסיונות להפוך אותו מפעולות דיבור פשוטות שבהן היא מככבת לשפת סיפור נכשלו, ולא במקרה.

*

התהליך הלשוני המעניין ביותר בעיני שימשיך ויתפתח הוא הסגנון, דרך הכתיבה, האופן שבו נכתבים מאמרים, סיפורים, שירים ומאמרי דעה. הפלטפורמות שלהן התגוונו והשתנו בזכות הטכנולוגיה. היא ביטלה את מה שאני קורא לו 'הספרות של האדם הסביר', שאינו סופר, שידע לכתוב מכתבים ולהתבטא. החליפו אותו כותבי הפוסטים והבלוגים, ומשוררי הספוקן וורד, והאפשרות להוציא ספר בקלות וללא תלות בהוצאות ספרים ועוד. מעמדו של העורך הספרותי התערער, ובעיקר התערערה איזו מוסכמה של "הכתיבה המהוגנת", הכתיבה ההדוקה, הכתיבה השומרת על משפטים רציפים.

האופי המעין-דיבורי של הרשת משפיע מאוד על סוגות הביניים שהזכרתי. למשל, בלוג פופולרי של צפריר בשן העוסק בהדרכה בכתיבת טקסטים כתוב כולו בפרחית מסוגננת: "פעם, לפני שלוש או חמש שנים, איזה מומחה לשיווק נסע בטח לכנס דינמיקה של אסטרטגיות גלובליות בשיווק דיגיטלי, או משהו בסגנון. הוא נרדם טיפה באוטובוס בדרך לבית המלון, רייר טיפה על עצמו כמו שעושים כשנרדמים טיפה באוטובוסים - וחשב לעצמו, 'מעניין מה יגישו לארוחת הצהריים'. אחר כך, בין נים לנום, הוא חשב גם: 'סטורי טלינג זה צמד מילים שאין דברים כאלה. צריך למכור איתו משהו'".

האם המגמה הזו תזלוג גם לעיתונות הממוסדת, לשפת המגישים והשדרנים ברדיו ובטלוויזיה ואל הספרות? זה בוודאי יקרה בשוליים, אבל המגמה הזו משנה את השפה, וממשיכה במאמץ לקרב בין השפה הטבעית לשפה הנכונה, היפה והמהוגנת. תהליכי הקירוב והריחוק האלה, המלווים אותנו לכל אורך חייה של העברית החדשה, ימשיכו להיות הסיפור של עשרים השנים הבאות.


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים

עושים אהבה בלשון

19 באוגוסט 2020

הלהט"בים

21 ביולי 2020

מעשה בשקית

11 במאי 2020