ילדי השדות

רוביק רוזנטל | 28 בפברואר 2017
השיר הופיע בספר "70: סיפורו של קיבוץ רבדים"
חגים בתהלוכה
צילום: מיכה לובטון

אמרו שאנחנו ילדי השמש

קראו לנו גם "ילדי המחר"

כתבו מחקרים על "ילדי החלום"

טענו: "כישלון מפואר"

אבל איש לא ניחש מעולם

את הסוד הכמוס מכולם

א

קמנו 'תלבשנו צחצחנו שיניים

לבשנו חולצה וגרבנו גרביים

אכלנו ביצה, עגבנייה וזיתים

בשקט גמור ובסדר מופתי

אבל איש לא ניחש מעולם

את הסוד הכמוס מכולם:

 

אנחנו ילדי השדות

ילדי המרחב הפתוח

נצרבנו בשמש, נרטבנו מטל

נשמנו בקצב הרוח

ב

למדנו חשבון ועברית

שמענו בקול המורים

הכנו קישוט לסוכה

הדלקנו נרות חנוכה

אך בחוץ השדה ער וחי

קורא לנו: בואו אלי!

 

לרוץ יחפים בדרכי העפר

לחתור בתוך ים שיבולים

לרחוץ את פנינו במי מעיין

לכבוש ברגלינו שבילים

ג

סידרנו מיטות בכל בוקר

כל ספל זכה לשטיפה

שפשפנו כל כתם ורבב

צחצחנו כל יום ת'רצפה

אך הלב משך דרך קבע,

החוצה, לנוף, לטבע

 

לאסוף תאנים, תותי בר וחמציץ

לקטוף פטריות בחורשת אורנים

לרדוף אחרי לטאות ונחשים

לצפות במאורת דורבנים

ד

מקלחת כל יום זה חשוב

כוס תה ופרוסה עם ריבה

צועדים ילדים אל חדר ההורים

הגיעה שעה ארבע

אך הרוח קוראת, צוחקים השמיים

מי רוצה להיות בבית?

 

לנסוע בטרקטור עם אבא לשטח

לצאת לטיול אופניים

לראות איך זורם החלב ברפתות

להדליק מדורה לעת לַיִל

ה

חינוך משותף זו שיטה לתפארת

הכל בה סדור וקבוע

כל רגע כתוב, יש חוקים וכללים

לכל יום מימות השבוע

אך הלב כבר קורא החוצה

מושכֵני לבי וארוצה

 

לראות איך בוקע אפרוח,

לטפל בגדיים וכבשים

להכיר פרפרים בשמם הפרטי

לרדוף אחרי טווסים.

ו

עם ערב קוראת המטפלת

סיפור לעת השכבה

כבו האורות, נעצמו העיניים

על הבית יורדת שלווה

אך ירח לוחש סודותיו

ואנחנו שבויים בקסמיו

 

לשעוט בחשאי בשבילים אפלים

לברוח מעין השומרת

לספור כוכבים בשמים

לראות בגניבה סרט

ז

שיניים צחצחנו במרץ

צללים טרם בוקר, השמש עולה

הולכים בשורה עורפית

עולים על גבי עגלה

הרוח נושבת קרירה

והלב אומר שירה

 

לקטוף תפוחים במטע ספוג טל

להדק ערימות של כותנה

לעקור עשבים בשדה

ויש ארטיק בסוף – מתנה

ח

קבוצת ילדים היא סיר לחץ

אין לאן לברוח, אין רגע לבד

הזמן צלקות בנפש מותיר

לא רצוי להיות 'מיוחד'

אך מעבר לדלת קורא העולם:

אצלי תמצאו גאולה

 

 

לברוח לנחל, לתל, למכתש

לדלוג על הגשר, לסור לחווה

לשכב על מצע של פרחים רמוסים

לחלום שאין איש בסביבה

ט

נוסעים אל העיר, אל הדוד והסבתא

ישנים במיטה לא מוכרת

טיילת ופארק וחוף ים

פלאפל וגלידה וסרט

חוזרים במכונית בשעות בין ערביים

כמה טוב להיות בבית

 

לחזור אל הדשא, החורש, האור

המציף את הלב בשמחה

החופש לרוץ, החופש לצעוק

כי הכל כאן, הכל כאן שלך

י

אמרו שאנחנו ילדי השמש

קראו לנו גם "ילדי המחר"

כתבו מחקרים על "ילדי החלום"

טענו: "כישלון מפואר"

אבל איש לא ניחש מעולם

את הסוד הכמוס מכולם

 

אנחנו ילדי השדות

ילדי המרחב הפתוח

נצרבנו בשמש, נרטבנו מטל

נשמנו בקצב הרוח.

סוד הניקיון


תגיות :
תמונה ראשית
פיוטים קודמים