מחזור להגדה של פסח

רוביק רוזנטל | 08 באוקטובר 2014
הופיע לראשונה ב"הזירה הלשונית", 7.4.2006

אחד מי יודע? אחת אני יודע. אחת היא העברית: עתיקה וחדשה, קטנה וגדולה, בנויה לתלפיות אך גמישה, של העולם כולו היא, וכל כולה שלנו

א

אחד מי יודע? אחת אני יודע. אחת היא העברית: עתיקה וחדשה, קטנה וגדולה, בנויה לתלפיות אך גמישה, של העולם כולו היא, וכל כולה שלנו.

שניים מי יודע? שניים אני יודע. שני מינייא: זכר ונקבה, איש ואשה, חמש וחמישה, רומח וחנית, שולחן וכוננית, רון ורננה, יום ושנה, להאדיר שגגה ומשל ושנינה.

שלושה מי יודע? שלושה אני יודע.  שלושה זמנייא: עבר, הווה, עתיד, מאז ולתמיד.

ארבעה מי יודע? ארבע אני יודע. ארבע אימות קריאה: אל"ף למאריכים, ה"א לחותמים, וי"ו לחולמים ולשורקים, יו"ד למצייצים ולחורקים.

חמישה מי יודע? חמש אני יודע. חמש גרונייא: אל"ף אומרת, ה"א מהדרת, חי"ת חופרת, עי"ן עוצרת, רי"ש מתגלגלת תרון בפי רגישי גרון.

שישה מי יודע? שש אני יודע. שש דגושייא: בג"ד כפ"ת כמובן, רב כוחן בראש מילה, תש כוחן באחריתה.

שבעה מי יודע? שבעה אני יודע. שבעה בנייניא: פשוט וקל, נסבל ונפעל, הפעיל המוביל והופעל המובל. פיעל, התפעל ופוּעל לוקים ר"ל בעודף משקל.

שמונה מי יודע? שמונה אני יודע. שמונה תיאורייא: איפה ומתי, למה ומדוע, אם ועל אף, איך ומה המצב.

תשעה מי יודע? תשעה אני יודע. תשעה פיסוקייא: פסיק ונקודה-פסיק וגרש (קו נטוי "גרשיים"); נקודה וגם נקודתיים, מפריד -  וסוגר. סימן שאלה? סימן קריאה!

עשרה מי יודע? עשר אני יודע. עשר גזרייא: נחים, כפולים וחסרים, שיהיו כולם בריאים ושלמים, עד מאה ועשרים.

אחד עשר מי יודע? אחת עשרה אני יודע: אחת עשרה שימושייא, אותיות לכל עת ותכלית, מאחור ובחזית, לאוזן ולעין וללב, איתן משה וכלב.

שנים עשר מי יודע? שנים עשר אני יודע. שנים עשר  גופייא: מדבר ומדברת, נסתר ונסתרת, נוכח ונוכחת, היחיד לחוד והרבים יחד.

שלושה עשר מי יודע? שלוש עשרה אני יודע. שלוש עשרה  תנועייא: קמץ גדול וגם קטן וחטופים שלושה, חיריק וחולם חסר ומלא, שורוק וקיבוץ,  סגול וצירה; בדד נותר, קצת נח, קצת נע, אחיהן האילם, השווא.

ועל כל אלה נשיר כולנו:

שלוש עשרה תנועייא, שנים עשר גופייא, אחת עשרה שימושייא, עשר  גזרייא, תשעה פיסוקייא, שמונה תיאורייא, שבעה בניינייא, שש דגושייא, חמש גרונייא, ארבע אימות קריאה, שלושה זמנייא, שני מינייא, אחת היא העברית, של העולם כולו היא, וכל כולה שלנו.

ב

כוס ראשונה נרים לכבודה של לשון המקרא,

הפשוטה והברה.

כוס שנייה נרים לכבודה של לשון חכמים,

המפולפלת והמתגלגלת.

כוס שלישית נרים לכבודה של לשון ימי הביניים,

הספוגה דעת וחוכמה.

כוס רביעית נרים לכבודה של העברית החדשה,

עץ רענן ומתחדש ששורשיו עתיקים.

לחיים!

ג
הא לחמא*

הא לחמא עניא,

זה הדיקטים מהמנות קרב,

די אכלו אבהתנא,

שטחנו החתיארים של האוגדה

בארעא דמצריים

בחווה הסינית.

כל דכפין ייתי ויאכול,

לא להידחף, יש ים לוף!

כל דצריך ייתי ויפסח

מי שצריך לקרוסלה – לפי הריח.

השתא הכא

כואבת לי עצם הפז"ם,

בשנה הבאה בארעא דישראל

עוד עשר חודש למנאייק!

השתא עבדי,

סינג'רו אותנו, אחי -

בשנה הבאה בני חורין

במסיבת שחרור יהיו מלא כוסיות.

*גירסה מתורגמת לחיילינו הגיבורים
ד

ואלו עשר המכות שלקו בהן בני ישראל:

דילים

פוילשטיקים

קומבינות

אוכלי חינם

נפוטיזם

ישראבלוף

בישולים

ספינים

רשימות חיסול

טריקים

רבי לינדנשטראוס היה נותן בהם סימנים:

דֶפֶ"ק אנ"י בסר"ט

ה

תולשין הדגש מהפ"א ואומרין:

פרגן לך געפילטע פיש

קובעין הגרש בצד"י ואומרין:

בצ'יק צ'ק יצאו אבותינו ממצריים

נופחים רוח בוי"ו ואומרין:

וואו, משה רבנו, וואחד נביא!

גוזזין מחלפותיה של ה"א ואומרין:

אָסֶדֶר אָיה מאָ-מֵם

ו

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. 

חכם מה הוא אומר:

"המסוגלות של הפרדיגמה הקונספטואלית מציגה דילמה של סטיגמה פונקציונלית"

ואף אתה אמור לו: תרגם, תרגם, בסך הכול אתה מוכר לנו עוד תיאוריה בנאלית.

רשע מה הוא אומר:

"ואללה צא לי מהעיניים, עזוב אותך מדיבור של בית מרקחת, מה אני נראה לך לפלף?"

ואמרת לו: לשון נאה לעיתים מכסה, לשון גסה תמיד חושפת: גסה שפתך וגסה נפשך.

תם מה הוא אומר:

"העברית הזאתי כאילו זה מין אחלה כזה, למרות שאני מה זה דקדוק מביא לי נרבים?"

ואמרת אליו: עזוב דקדוק, רק פתח מילון, חבוב, יש הרבה מילים, רק תבחר, השימוש בחינם.

ושאינו יודע לשאול

את פתח לו את עיניו וסבר את אוזניו, וספר לו על נפלאות השפה ודרכיה, ויבוא אליה מאהבה.

ז

שפוך חמתך על הנבערים אשר בשיעורי הדקדוק נרדָמו, ואת "ודייק" לא קרָאו.

רדוף אותם בבית וברחוב, תקן אותם בשצף קצף ובאותות ובמופתים.

הלעז – לא יוּתַר! הסלנג – יורחק ולאלתר!

אם יחליף הדובר בין נקבה לזכר ויתפלק לו "הם" במקום "הן", סרס אותו! 

אם יאמר "מזרון" השלך אותו בזעם - אל המזרן! 

אם יאמר "צומת אחת", דרוס אותו בצומת הבא!

אם יאמר "עבוּר" ו"אודות" הקהה את שיניו: "בעבור" ו"על אודות"! רק כך ולא אחרת!

אם יאמר "בגדול" תלוש את אוזניו ולמדהו עברית כהלכה: "במידה רבה", ואולי "באופן מרשים", ושמא "בקול ענות תרועה".

אם ישתרבב בדיבורו עשב שוטה כגון "יו נואו" או  "סוֹ קוֹלְד" אמור לו בלעג מר: "כל כך קר?"

אם יפלוט "עשה ימים כלילות" השלך אותו לצינוק, ויעשה שם לילות כימים!

כי לעברית אויב נורא, אויב גלוי, והם דובריה. עליהם נאמר, מהרסייך ומחריבייך. כולם חוטאים בלעז ומורידים אותה לזנות הסלנג. כולם שוגים, ואין משפט ללא טעות, קטנה כגדולה. דין כולם לסקילה! 

שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תרדוף באף ותתקנם, עד ישתתקו דוברי העברית מפחד חרונך, ולא יישמע עוד דברם הרצוף שגיאות ומעקשים. אז תישארו אתה והעברית לבדכם, כלה חסודה ואוהב נאמן, ואנחת עינוגיכם תעלה עד לב השמיים.

ח
ט
י
שיר המכבסה


תגיות :
תמונה ראשית
פיוטים קודמים

שיר האלון הזקן

27 בספטמבר 2017

חגים בתהלוכה

31 במאי 2017

ילדי השדות

28 בפברואר 2017

סוד הניקיון

17 באוקטובר 2014