סוד הניקיון

רוביק רוזנטל | 17 באוקטובר 2014
הודפס לראשונה במדור "הזירה הלשונית", סופשבוע, מעריב, 13.2.04
ילדי השדות
צילום העטיפה: רוביק רוזנטל

"מקום אחר בעיר זרה" דיבר אלי מכמה מקומות. מן הסביבה התל אביבית בה גדלתי, מן הישראליות החשופה, התמימה אך גם מוכתמת העולה ממנו, מן התעוזה בהחלטה להריק כך את פושקין לעברית; ובראש ובראשונה מן העברית עצמה הנחשפת בפשטותה ויופייה בדרך הכתיבה של מאיה. על כל אלה כתבתי במדורי "הזירה הלשונית" את הקטע הבא.

א

פִּתְחוּ הַכִּיס, הוֹשִׁיטוּ יָד

 נָא לְהַכִּיר: מָאיָה עָרָד

שְׁבָחִים הִכְבִּירוּ עַל סִפְרָהּ

"מָקוֹם אָחֵר וְעִיר זָרָה"

וַאֲנֹכִי, בְּרֹב שִׂמְחָה

שָׁזַרְתִּי חֲרוּזֵי  בְּרָכָה. 

ב

עַל שֻׁלְחָנִי צָנַח סִפְרוֹן

(אוֹדֶה: קְנִיתִיו תְּמוּרַת קוּפּוֹן)

סִבְרוֹ נָאֶה, וְיֵשׁ לוֹמַר

תּוֹכוֹ אַף עַל בָּרוֹ יִגְבַּר!

סַגְרִיר בַּחוּץ, רוּחוֹת שֶׁל יָם

נוֹשְׁפוֹת בִּרְחוֹב אַחַד הָעַם

(אִזְכּוּר הַכְּתֹבֶת, יְסֻלַּח

עִנְיָן חָשׁוּב, עוֹד נִוָּכַח)

עָלָה יָרֵחַ בַּשָּׁמַיִם

יָדִי הֵחֵלָּה לְדַפְדֵּף -

עַמּוּד אַחַר עַמּוּד רוֹדֵף;

נָקְפוּ שָׁעָה, וּשְׁעָתַיִם

פְּרוּסַת חֶמְאָה אַחַת טָעַמְתִּי

חֲצוֹת הַלֵּיל, הֶאָח, סִיַּמְתִּי!

ג

אֲנִי יָשֵׁן, אַךְ עֵר הַלֵּב

בְּפַעַם  תֹּם וּנְעוּרִים

כִּי בַּשּׁוּרוֹת וּבֵינֵיהֶן

טָמוּן תַּרְמִיל מָלֵא סְפָרִים

עִם אַלְתֶּרְמָן נָחִים, סָחִים

נוֹפִים, לֵצִים וּמְלָכִים

וּשְׁלוֹנְסְקִי מְלַהְטֵט וְשָׁר

נִגּוּן רוּסִי עַל גְּדוֹת נָהָר!

בְּמַחֲנֶה אֲכוּל אָבָק

מִתּוֹךְ מַדָּיו שֶׁל גֵ'יי רִיפְקִין

יִצְחַק וְיֶעֱגַם פּוּשְׁקִין

וְעִם רָחֵל בִּרְחוֹב רָנָ"ק

מֵעַפְעַפֶּיהָ שֶׁל אוֹרִית

זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת דּוֹבְרוֹת עִבְרִית.

ד

וּבְכָל עַמּוּד, בְּרֹב עֱזוּז

יִמְלֹךְ נָסִיךְ נִשְׁכָּח: חָרוּז!

מִן הַשִּירָה הֻשְׁלַךְ, וְאַף

פִּרְסוֹמָאִים הִפְנוּ לוֹ גַּב;

וְדֹק - לֹא רַק אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם

מְבוֹסְסִים בְּמֵי אַפְסַיִם

חָרוּז חֹרַז כָּאן עַל אָפְנָיו

לְאֶלֶף שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב!

מֵשִׁיב חָרוּז אַהֲבָתוֹ -

זוֹרֵם בְּשֶׁצֶף הַדָּנוּבָּה

סוֹעֵד לִבּוֹ בְּלֶבֶּן תְּנוּבָה;

מֵעִיד חָרוּז  עַל עָרְמָתוֹ -

גַּם שֶׁבַע אִם יֻשְׁלַךְ לַפַּח

בְּאַרְכִיּוֹן הַלֵּב יִפְרַח!

ה

כִּי הָעִבְרִית, שְׁדוּדָה, כּוֹאֶבֶת

בָּאֲפָרִים  תִּפְסַע נִכְזֶבֶת,

אֶת נְעוּרֶיהָ שֶׁאָבְדוּ

זָרִים וְנִבְעָרִים חָמְדוּ.

בֵּין אֶס.אֶם.אֶס. וְדִי.וִי.דִי.

"תָּבִיא שְׁתֵּי שֶׁקֶל, אָח שֶׁלִּי"

לְבֵין מִלִּים שֶׁל בֵּית מֶרְקַחַת

לִבַּת עִבְרִית הֵיכָן מוּנַחַת?

הָאָנוֹרֶקְטִית הִיא עַד עֶצֶם

אוֹ שֶׁמָּא אֲחוּזַת בּוֹלֶמְיָה

מִפַּחַד שׁוֹט הָאָקָדֶמְיָה?

אָבְדָה דַּרְכָּהּ, אָבַד הַקֶּסֶם

וּמְחַפֶּשֶׂת הִיא מָזוֹר:

אֶל נוֹף מוֹלַדְתָּהּ לַחְזֹר!

ו

אֶל הַחוּצוֹת, אֶל הֶחָצֵר

שִׂיחַת חֻלִּין, וִכּוּחַ עֵר

גִּבְעָה וָעֶמֶק,  כְּפָר וּכְרָךְ,

שַׁדְמוֹת גָּלִיל, דַּפֵּי תְּנָ"ךְ!

דִּיאֶטוֹת הִיא עָשְׂתָה תְּרֵיסָר, 

אֲבָל  בֵּינוֹת קִפְלֵי כְּרֵסָהּ

נִשְׁכַּח הַכְּלָל הַיְּסוֹדִי,

אָבַד הַנֶּשֶׁק הַסּוֹדִי:

יֶשְׁנָן שָׂפוֹת יָפוֹת יוֹתֵר

הִיא לֹא קְדוֹשָׁה (גַּם לֹא מִפְלֶצֶת)

קְצָת חֲסוּדָה (אוּלַי נִמְלֶצֶת)

אַךְ עַל כָּל אֵלֶּה יְכַפֵּר

וְיַעֲנֵה עַל פְּגָם וָחֶסֶר -

צִיּוּן בְּהִתְעַמְּלוּת לָהּ: עֶשֶׂר!

ז

גְּמִישָׁה הִיא הָעִבְרִית וּפְרַקְטִית

נָאָה, פְּשׁוּטָה וְגַם קוֹמְפַּקְטִית

חֵן מִשְׁפְּטֶיהָ הַקְּצָרִים

זֵר שָׁרָשֶׁיהָ הַפּוֹרִים

מִלִּים מְעָט בָּהּ, אַךְ הָהֵד

בְּכָל פִּנָּה רוֹטֵט, רוֹעֵד

וְכָל פִּסַּת שִׁירָה סְפוּגָה

בְּהוֹד קְדוּמִים וּבְעֶרְגָּה!

זֶה סוֹד הַגֶּמֶשׁ וְהַפֶּשֶׁט

וּמִי אֲשֶׁר אוֹתוֹ יַחְשֹׂף

יִרְוֶה מִמֶּנָּהּ עַד אֵין סוֹף.

עַל כָּךְ תּוֹדָה מְאֹד נִרְגֶּשֶׁת

הַמְשִׁיכִי מָאיָה, כִּי קוֹלֵךְ

בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ כְּבָר הוֹלֵךְ.

ח

עַד כָּאן דִּבְרֵי הַלֵּל וָרֹן

אֲבָל לִפְנֵי חָרוּז אַחֲרוֹן

מִשְׁפָּט מִרְמוּר אָנָּא הַרְשִׁי

וְעִנְיָנוֹ מְאֹד אִישִׁי

שֶׁכֵּן (וּלְעֵיל, וְכָאָמוּר)

בִּרְחוֹב אַחַד הָעַם אָגוּר

עָלָיו שִׁלַּחְתְּ אַשְׁפַּת חִצִּים

דִּבְרֵי דִּבָּה וְשִׁקּוּצִים:

"יָמִין וּשְׂמֹאל נִקְלָף הַטִּיחַ”?!

"מִמִּרְפָּסוֹת סְפוּנוֹת תְּרִיסִים

כָּאן לְיִּבּוּשׁ תְּלוּיִים כְּבָסִים"?!

כָּאן כָּל בִּנְיָן - הֵיכָל וּצְרִיחַ!

פָּרִיס קְטַנָּה! מַדְרִיד! בֶּרְלִין!

הֵן זוֹ פְּנִינַת מֶטְרוֹפּוֹלִין!

ט

מַסְפִּיק! אֶבְלַע אֶת הָעֶלְבּוֹן!

לֹא זוֹ הָעֵת לָבֹא חֶשְׁבּוֹן

כִּי שְׁאֵלָה אַחַת נוֹתֶרֶת

טוֹרֶדֶת הִיא וּמְנַקֶּרֶת -

חָשַׂפְתְּ אֶת סוֹד הַנִּקָּיוֹן:

צַחוּת, בְּדִיחוּת וְזִכָּרוֹן

בְּעִיר זָרָה, בִּכְרָךְ גָּדוֹל

טוֹרוֹנְטוֹ (שֶׁמָּא מוֹנְטְרֶאוֹל?)

וְאָנוּ כָּאן, בִּצְפִיף וּדְחָק

וְהַשָּׂפָה סְפוּגָה לִיזוֹל

כְּתָמִים מֵרֹאשׁ וְעַד קַרְסֹל!

הַזֶּה סוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּרְחָק?

הַאִם רַק שָׁם, סְחוּפַת צִנָּה

תָּשׁוּב עִבְרִית אֶל נְדָנָהּ?

י
על חטא שחטאנו


תגיות :
תמונה ראשית
פיוטים קודמים

שיר האלון הזקן

27 בספטמבר 2017

חגים בתהלוכה

31 במאי 2017

ילדי השדות

28 בפברואר 2017

סוד הניקיון

17 באוקטובר 2014