על הגשר הצר

רוביק רוזנטל | 19 בדצמבר 2017
השיר הופיע בספר "האור והקסם: 101 סיפורים על תל אביב של פעם" בהוצאת ידיעות אחרונות (2008) ועמותת המייסדים

בית העלמין טרומפלדור הוא פנתיאון של גדולי האומה, אנשי רוח, מנהיגים, רבנים, מייסדי תל אביב וגם גלמודים ואלמונים. השיר המובא כאן נכתב לכבודם במלאת מאה שנה לתל אביב, העיר העברית הראשונה

א

העולם כולו גשר צר

גשר צר הוא רחוב טרומפלדור

נושאת תל אביב את מתֵיהָ

לעולם שכולו אור

 

כל מצבת סיפור תמַלֵל

וכל קבר עולם מלא

כאן נחים המתים בדממה

אך שוקקת נשמת האומה

ב

את שינקין ליווינו בעצב

בשליחות הציבור הוא נסע

איש חזון וגם איש מעשה

ועתה על כתף הוא נישא

 

מקס נורדאו, מנהיג ומורד

הוא קרא לאחוז בשלח

אחריו עם עצום מתנהל

בלוויה היאה למלך

ג

נעמי וייסר, בדמי ימיה

את עיניה עצמה לעד

ועתה מרדכי אביה

אחרי ארונה יצעד

 

ראש ענק לאחד העם

וגופו הצנום מכוסה

אל הקבר יֵרֵד, אך דברו

בהיכל החוכמה יתנשא

ד

נתהלך והשיר בלבנו

לזמרת מלאכים נאזינה

כי פקע באחת מיתרו

של מורנו קרצ'בסקי חנינא

 

את הנשק נרים, כראוי

לגיבור אשר מת על משמרת

כשדהר בדרכי ההרים

השוטר קופרשטיין אלימלך

ה

כאחים אלי קבר יורדים

הרוגי שנת עשרים ואחת

הסדין שהוכתם מכסה  

את גופם שרוצץ ונשחת

 

ואומר יוסף חיים ברנר:

הדיבור ממני נלקח

אך אוריש לכם כאן לתמיד

את הזכות לצַעק צעקה   

ו

בקברה הנודד מצפה

יוכבד, והיא לבדה

בא לשכב לידה לנצח

זרח מושלי, רעה ודודה

 

ופוקחים עיניהם בתמיהה

גברים ונשים וילדים

שנספו באותה מגיפה

ועתה שוב אינם גלמודים

ז

אחרי ראשונים נלכה

שיסדו עיר ואם ושכונה

אהרן המדפיס, מיכאל הנדיב

ורבקה, אלמנה נבונה

 

בת תשע היא דבורה קטינסקי

אמה מבכה את מותה

בגַנָּהּ ילדים הצמיחה

לא זכתה לגדל את בתה

ח

אירה יאן עגומת העין

בלי צבעיה ובלי מכחולה

ושובל אהבת המשורר

מרחף ונמוג בחלל

 

ואומר יעקב שרתוק

בני משה לגדולות נועד

יענה ברוך הוז ויאמר

דב בני את עמנו יסעד

ט

כל מצבת סיפור תמַלֵל

וכל קבר עולם מלא

כאן נחים המתים בדממה

אך שוקקת נשמת האומה

 

י
שיר האלון הזקן


תמונה ראשית
פיוטים קודמים