שיר הצירופים

רוביק רוזנטל | 08 באוקטובר 2014
נכתב לערב העוסק בצירופי לשון בכינוס "לשון ראשון"
שיר העם הנבער
David Pacey; flickr
א

פנו דרך, תנו כבוד במחולות ובתופים

כי הנה יוצא לדרך שיר הצירופים

מן הגורן, מן היקב ובשעת בין השמשות

העברית בסך צועדת בזוגות ובשלשות

ב

בית הספר, בית הכנסת, אין כמו בבית

ויונת שלום רוחפת עם עלה של זית

אבן נגף, אבן בוחן, אבן חן ואבן קלע

בְנרות אותן חיפשנו אך אבד עליהן כלח.

ג

ראש ברזל וראש קטן, ראש ביצה וראש כחול

תנו כתף ותנו גם שכם, גב חזק ולב גדול

אם חלילה לא נשגיח רגל כאן נפשוט מיד

כי בסלתה ובשמנה יד רוחצת יד

ד

חמור נושא ספרים נשאר חמור חמורותיים

חתול  בשק עם עור של פיל נופל על הרגליים

כלבים נובחים אל הירח, שיירה עוברת

סוס שחור משמיע קול באופרה אחרת

ה

להיות או לא להיות, כי העולם כולו במה

מילים מילים מילים, ומהומה על מאומה

דֶמוקלס מתבונן נפחד בחרב מתהפכת

הכושי את שלו עשה, והוא יכול ללכת 

 

ו

אב עורקים ואב בניין ואב אבות טומאה 

אל תצא לשמש אם ראשך מלא חמאה 

אל תחרוז אף פעם את השור עם החמור 

כי ההר יוליד עכבר, ואידך זיל גְמוֹר

 

ז

דא עָקא ובמטותא והָא רְאָיה

התשבי פה יתרץ קושיה ואַבְעָיה

אח שלי, תהיה בריא, שיהיה רק בשמחות

ותמיד תמיד תזכור שאין לך אחות

ח

מה נשמע ומה הולך, מה אתה אומר?!

מה נסגר, מה'תה יודע, לי אתה מספר?!

אל תהיה כבד, אחי, כָנס לעניינים

מה עובר עליך שאתה על הפנים?

ט

צא מזה 'חת שתיים כי הכול חמש חמש

פקח עיניים שבע ותראה שש שש

השמיים הם הגבול, סוף הדרך שֶחבל

החיים זה פיקניק, אין כאן רגע דל

י

פנו דרך, תנו כבוד במחולות ובתופים

כי הנה יוצא לדרך שיר הצירופים

מן הגורן, מן היקב ובשעת בין השמשות

העברית בסך צועדת בזוגות ובשלשות

בצאת ישראל ממצרים


תגיות :
תמונה ראשית
פיוטים קודמים