שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
סיון חלימי שואל/ת: איך אומרים לכתוב? עם כ דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא בב' רפה, כמו לפעול, לבכות וכדומה. הצורה בכ' דגושה (לִכְּתוב) נשמעת לפעמים בשפת הדיבור, בהשפעת הפעלים בעבר ובהווה: כתבתי, כותב וכדומה.
2
ברק שואל/ת: מה המונח המדויק - שעת ת"ש או שעת ט"ש (טרום שינה)?
רוביק עונה:
המונח הוא שעת ט"ש, שעה הניתנת לפני כיבוי האורות לסידורים פרטיים. במקביל קיימים בשפה הצבאית ראשי התיבות ת"ש, תנאי שירות, הקשורים בפעולות רווחה של הצבא. הקרבה בין התחומים (פנאי ורווחה) והדמיון בדיבור יוצרים בלבול גם בכתיבה.
3
איתי שואל/ת: במשפחתי נהוג לאפות עוגיות בשם ע'ריבא (נהגה במלעיל כ-רִ'יבַּא, ובערבית-מרוקאית - غْرِيبَة). העוגיות הללו נפוצות בכל רחבי העולם הערבי, אך לא מצאתי כל מקור אטימולוגי לשמן. אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי בכך.
רוביק עונה:
ביהודית המרוקאית אכן כמה גירסאות של עוגייה מתוקה: ע'גיבא, וכן ע'גיפא שהיא גם כינוי למצה. השפה המרוקאית מושפעת מן הערבית ומן השפה הברברית וקשה לעיתים לקבוע את המקור. יתכן שיש לשם העוגייה קשר למילה ע'גבּה שפירושה בקשה ומשאלה, ולפועל ע'גבּ, ביקש. שיש קושרים אותו למילה העברית רעב. קישור אפשרי אחר היא המילה התלמודית ערֵבָה, שהיא כלי עץ שבו לשים בצק.
4
ברוך משה גולדברג שואל/ת: מה מקור המילה שכוי?
רוביק עונה:
המילה שכוי מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב: "מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִֽי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָֽה?" (לח 36). על משמעות המילה יש מחלוקת. חלק טוענים שזהו איבר בגוף, בהקבלה ל'טוחות' שפירושה כנראה כליות. התרגום לארמית קובע ששכוי הוא תרנגול בר, והמשמעות הזו התקבלה גם בתלמוד והתרחבה לתרנגול בכלל. בתפילת השחר נכתב: ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום לבין לילה. יש קושרים את המילה לשורש הארמי סכה (או שׂכה) שפירושו לראות, להתבונן, והוא נקשר למילים שכייה ומשכית. בלשון חכמים מופיעה גם צורת הנקבה: שכווייה.
5
רותי אדלר שואל/ת: מה מקור המילה ״אַרס״?
רוביק עונה:
המקור הוא בערבית: עַרְס, רועה זונות. בדרך כלל השימוש בו בסלנג הישראלי רחב יותר, כינוי לעבריין או נער אלים, ובסלנג של פעם – ערמומי ופיקח.
6
מנחם שוקרון שואל/ת: האם נכון ששם המשפחה שוקרון משמעותו ג'ינג'י?
רוביק עונה:
שוקרון פירושו בעל גוון צהוב. אשקר اشقر פירושו בערבית בלונדיני.
7
תמיר ב. שואל/ת: מהיכן הגיע המנהג של שם אמצעי, ומדוע הוא לא אומץ על ידי יהודים?
רוביק עונה:
לשם האמצעי מקורות רבים בתרבויות שונות. בחלק מהמקרים זהו שם האב ולעיתים אף הסב, כמו בתרבות הערבית. במקרים אחרים, אצל נשים, נשמר שם הנעורים כשם אמצעי. לגבי היהודים יש לזכור שנוהג שמות המשפחה חדש יחסית, והוא נקבע בהשפעה הסביבה שבה חיו היהודים. ואולם, היום נהוגים שמות אמצעיים בין הישראלים בצורות שונות. לעיתים שומר אדם ששמו עוברַת על שמו המקורי כשם אמצעי, כמו במקרה המפורסם של אריה מחלוף דרעי. במקרים לא מעטים נשמר שם הסב או האב שנפטר לפני הולדת הילד כשם אמצעי. שמות אמצעיים רבים בתקופה האחרונה נועדו לשמור את שם הנעורים של האשה.
8
עדי קליס שואל/ת: אני צריכה להטות את ״הצטלבתי״ רק בגוף לנסתרות. נכון לומר הן הצטלבו? נשמע לי לא הגיוני כי תמיד יש ״נה״ בהן נקבה. לדוגמה: תותרנה.. אבל לא מצאתי משהו שקרוב לזה.
רוביק עונה:
בעבר בחלק מהמקרים יש צורה משותפת לזכר ונקבה: הצטלבתי, הצטלבנו, הצטלבו, וכך בעתיד: אצטלב, נצטלב. בגוף שני יש צורות נפרדות: הצטלבתם/תן, הצטלבתָ/תְ. ביחיד בגוף שלישי: הצטלב/הצטלבה. בעתיד נוכחות ונסתרות יש שתי צורות שאפשר לבחור ביניהן: תצטלבו או יצטלבו, לצד תצטלבנה; וכך בציווי: הצטלבו וגם הצטלבנה, שתי הצורות תקינות. כאמור, 'הצטלבו' בעבר היא הצורה הבלעדית לזכר ולנקבה כאחד, מאז ימי התנ"ך ועד ימינו אלה.
9
עדי שואל/ת: אשמח לדעת מה מקור המילה 'מופקרת', ומה הייתה המשמעות המקורית של המילה.
רוביק עונה:
השורש פק"ר מופיע במשנה ובתקופות המאוחרות יותר של העברית, והוא קשור לזניחה ונטישה בתחומים שונים. מכאן גם הפועל 'התפקר', ו'הפקר' שהוא שטח שאין לו בעלים. 'מופקר' היא צורת הבינוני-הופעל של השורש (אדמה מופקרת). פעם אחת פירושה בתלמוד זונה, על פי רבי עקיבא.
10
אנור שואל/ת: האם נכון להגיד: לא היה מתוכנן כלל? הכוונה שלא היה מתוכנן בכלל.
רוביק עונה:
הדרך התקינה והקדומה יותר בעברית היא בשימוש במילה 'כלל' במשמעות לגמרי, לחלוטין, במשפטי שלילה. היא מופיעה במשנה, למשל: "לא היו מתעַנִין כלל" (מסכת תענית). הצורה 'בכלל' במשמעות הזו נכנסה לשימוש בעברית החדשה, והיא אופיינית היום יותר לשפת הדיבור.
11
גיורא שנר שואל/ת: איך נכון לומר: אני סבור או אני סובר. אם אני משווה לפעלים אחרים, כי אז נכון לומר "סובר" אני חושב ש... ולא אני חשוב ש... אני יודע ש... ולא אני ידוע ש... עם זאת, במרבית המקרים אומרים "אני סבור ש.." אשמח אם תאיר את עיניי.
רוביק עונה:
ההסבר ההיסטורי הוא שזו דרך המשנה, ושם היא דרך נפוצה וכמעט בלעדית: "סבור אני...", "סבור הייתי...", וכך היא משמשת עד היום. לצד זה "אני סובר ש..." היא דרך ביטוי נכונה ולגיטימית. פילוסופית אפשר לראות כאן דרך חשיבה שלפיה הידיעה הנכונה מוקנית לאדם מסביבתו או מאיזו חוכמה כללית ולכן יש כאן מקום לצורה הסבילה.
12
דני ב. שואל/ת: בתנ'ך מופיע הביטוי "משתין בקיר" כמה פעמים, בדרך כלל כדימוי לכלב . מדוע משתמשים ב"שם פעולה" במקום שם עצם? הרי לא מכנים בנסיבות דומות בן אדם כ"הולך על שתיים", למרות שפה ושם משתמשים בביטוי כזה?
רוביק עונה:
'משתין' אינו שם פעולה (שם הפעולה הוא השתָנָה) אלא צורת בינוני. צורת הבינוני נמצאת בתפר שבין הפועל ושם העצם. שמות עצם רבים מאוד הם בצורת בינוני: מדריך, שופט, מְקָרֵר. גם צירופים רבים מתבססים על צורות בינוני, כמו עובד אדמה, מדיח כלים, וכאמור, משתין בקיר.
13
נתנאל פישר שואל/ת: לאחרונה נתקלתי במילה חדשה בעולם התכנון (תכנון פיזי/תכנון ערים): התליה. במקום לומר להתנות, אומרים "להתלות". לדוגמה: בנייתן של X יחידות דיור באזור מסוים, תהיה תלויה בסלילתו המוקדמת של כביש באזור. ואני תוהה מדוע להתלות ולא להתנות? ובכלל, ממתי התחילו להשתמש במילה זו?
רוביק עונה:
יש להפריד בשאלה בין 'התליה' לבין 'תלויה'. 'התליה' פירושה השעיה, הפסקה זמנית של פעילות במקום העבודה, של פוליסת ביטוח וכדומה. סיום ההתליה כפוף לתנאים מסוימים. במקרה של 'תלוי' לצד 'מותנה', יש אכן קרבת משמעות בין שתי המילים. עם זאת 'מותנה' נחשבת מילה חזקה יותר ואף חד משמעית: אם לא יקרה א' (סלילת הכביש) לא יקרה ב' (הקמת הבתים). בשימוש במילה 'תלוי' יש יסוד פחות פורמלי וחד משמעי, אך כאמור המילים קרובות זו לזו.
14
נתנאל פישר שואל/ת: ממתי התחלנו להשתמש במילה 'מנעד'? מהיכן זו הגיע פתאום ומה היתרון שלה על פני המילה 'מגוון'?
רוביק עונה:
'מנעד' היא מילה שנוצרה בתחום המוזיקה ופירושה טווח הצלילים האפשרי ביצירה מוזיקלית, בקולו של זמר או כלי וכדומה. היא נכללה לראשונה במילון המוזיקה של האקדמיה משנת 1955. 'מנעד' הרחיבה את השימושים בה לתחומים נוספים, כמו 'מנעד היכולות' של אדם או מכונה. 'מנעד' נוצרה מחיבור של מילות היחס מן+עד. 'מנעד' אינה מילה נרדפת ל'מגוון'. מגוון מציג שורה של אפשרויות בהקשר כלשהו. מנעד מציגה את תחום האפשרויות, ומדגיש את הצורות הקיצוניות של התחום.
15
רותי שואל/ת: פעלי ע״ו בהווה מנוקדים בקמץ תחת האות הראשונה. למשל, טס, גר, בא. מדוע הפועל מות מנוקד בצירה?
רוביק עונה:
פעלי ע"ו גזורים משורשים שלהם שני עיצורים וביניהם תנועה. התנועה משתנה בכל מערכת הפועל. למשל, מהשורש טו"ס אפשר ליצור מילים שבהן תנועות שונות: טָס, מטוֹס, לטוּס, להטִיס, הֶטֵּס. בבניין קל התנועה בעבר היא בדרך כלל תנועת a, אך לא תמיד. היא יכולה להיות תנועת o – בוש, ותנועת e – מֵת, וגם זאת רק בגוף שלישי ובצורות בינוני.