שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יהודית אורבך שואל/ת: מהי המלה העברית המדויקת והנכונה ביותר להיפוך של "עודפות" – למשל, כאשר ארצה לציין שתי סטיות אפשריות מ"מידתיות" בענישה, האחת לכיוון ענישה עודפת והשנייה לכיוון ההפוך?
רוביק עונה:
אינני בטוח ש'עודפות' היא המילה המתאימה במקרה זה. אנחנו משתמשים ב'עודפות' כאשר יש שימוש מיותר ברכיב מסוים, למשל בשפה, או להבדיל בביטוחים. במקרה של חריגה ממידתיות נכון יותר להשתמש ב'ענישת יֶתֶר', ובתמונת הראי – 'ענישת חֶסֶר'.
2
מירב אליס שואל/ת: מהו מקור המילה "תעד"?
רוביק עונה:
'תעד' הוא פועל חדש יחסית, שנגזר מן המילה 'תעודה', שמקורה בתנ"ך ופירושה שם עדות או תורה. בעברית החדשה 'תעודה' משמשת במשמעות מסמך המציין תואר, הישגים וכדומה, וכן סוגה בספרות ובעיתונות הכתובה והמשודרת, המביאה בהרחבה אירועים שהתרחשו על פי מסמכים וראיונות. מן המילה 'תעודה', שהשורש שלה עו"ד, נגזר במשמעות השנייה שורש חדש: תע"ד, והפועל לתעד, מתועד וכדומה.
3
עמית רחמיאן שואל/ת: התווכחתי עם המפקדת שלי ואשמח לדעת מה מקור המילה ״קלוקל״? מה המשמעות שלה ובאיזה סיטואציה נהוג להשתמש בה. האם היא נחשבת מילה בשפה גבוהה?
רוביק עונה:
המילה 'קלוקל' מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר במדבר, שם נכתב "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". קלוקל פירושו גרוע, חסר ערך, וקושרים אותו לפועל קל"ל הקשור גם לקלות וחוסר ערך, וגם לקללה. זו אינה מילה יומיומית, אבל בהחלט אפשר לשמוע אותה בנסיבות שונות: "טקסט קלוקל", "התנהגות קלוקלת" וכדומה.
4
ציפי שואל/ת: מה מקור המילה צביון, מה משמעותה ופירושה המדויקים, והאם יש מילה כזו באנגלית או בשפות אחרות?
רוביק עונה:
'צביון' מופיעה בלשון חז"ל במשמעות רצון, תשוקה ושאיפה. השורש צב"ה משמש במשמעות זו במקורות, וקשור גם ל"צבי" במשמעות יופי והדר, כמו בביטוי שבתנ"ך "ארץ הצבי". מכאן, כבר בתלמוד 'צביון' פירושה גם דמות או צורה בהקשר רחב, הרחבה מהמשמעות הראשונה: 'הדרך שבה אנו שואפים שדבר מה ייראה'. בעברית החדשה זו המשמעות המקובלת של המילה. המילה הקרובה ביותר באנגלית היא character, אבל היא אינה עונה על הניואנס המיוחד של 'צביון'.
5
רוזליה שואל/ת: : מה האטימולוגיה של המילה צומת? באוטובוס בו נראו שמות התחנות בעברית ובערבית שמתי לב לדמיון ושוני בין שתי השפות: "מרכז" - בשתי השפות או "מתחל" (mathal)- כניסה בערבית. "צומת" בערבית נשמע לי כמו "מפרק" (mafrak) וזה די הגיוני, לדעתי. אז מאיפה המילה "צומת"?
רוביק עונה:
'צומת' היא מילה תלמודית שפירושה כמו היום, נקודת חיבור, במקרה התלמודי "צומת הגידים", בימינו "צומת דרכים". הפועל צָמַת בתלמוד פירושו חיבר. לפעלים ומילים מן השורש צמ"ת גם משמעות נוספת, שאינה קשורה, דיכא או הרס, וממנו כנראה נגזרו 'צמית' ו'לצמיתות'.
6
רותם ג'קסון שואל/ת: מאיזו שפה הגיעה המילה פמפלטים?
רוביק עונה:
המילה 'פמפלט' הגיעה מצרפתית במשמעות חוברת המציגה רעיונות, דעות וטענות. המקור הוא בשיר אהבה לטיני מן המאה ה-12 המתחיל במילה פמפילוס.
7
משה ישראלי שואל/ת: מה מקור הביטוי "חמדת ימים"?
רוביק עונה:
חמדת ימים הוא כינוי ליום השבת. המקור הוא בספרות הגאונים: "ובשביעי רצית בו וקידשתו, חמדת ימים אותו קראת" (סדר רב עמרם גאון, שחרית של שבת). הפסוק הזה היה לפיוט עממי המושר בהזדמנויות רבות. כמו כן הוא שמו של ספר קבלי שנוי במחלוקת.
8
ryhermony שואל/ת: בערוץ 10 מעלים סדרה בשם קופה ראשית. היא עוסקת בקניון בשם "שפע יששכר". לדעתי מבטאים "ישכר" אבל בתכנית שוגים בביטוי. נכון?
רוביק עונה:
השם 'יששכר', אחד מבני יעקב, מתייחד בכך שהוא נכתב בשתי שינים שמאליות, אבל על פי רוב המסורות יש לקרוא אותו בש' אחת. על פי המסורת הטברנית הש' השנייה אינה מנוקדת, וכאמור, לא נועדה להגייה. בעברית הישראלית לא נוהגים תמיד על פי ההגייה המקורית של שמות פרטיים, ובמקרה זה נוהגים לעיתים קרובות להגות גם את הש' השנייה, וכך גם בסדרה.
9
רינה גרטל שואל/ת: חברתי משכבר הימים קבלה בפניי על השמות הלא עבריים של נכדיה: זואי, לואי, אן וכו'. עניתי לה ששמה הפרטי גליה גם הוא איננו עברי במקור. למיטב ידיעתי גאליה היה שמה העתיק של צרפת המודרנית. אבל מצאתי באינטרנט משמעות מאולצת לשם גליה: גל + יה. כלומר אלוהים שמח. האם לדעתך גליה נחשב לשם עברי? ובכלל, האם אפשר להפוך כל שם לעברי על ידי מתן משמעות עברית לשם?
רוביק עונה:
יש קבוצה של שמות הנחשבים עבריים למרות שאין להם בסיס במקורות או מילה מקבילה בעברית, בעוד שהם מוכרים בשפות אחרות. הגבול אינו תמיד חד. שמות כמו נינה, מאיה ואלכס (אלכסנדר) מקורם סלאבי אבל הם נקלטו והשתרשו במאגר השמות העברי-ישראלי ואין לראות בהם שם לועזי. זה בוודאי כך לגבי גליה, שיש לו צליל עברי, אפשר לראות אותה גם כצירוף של המילים גל (במשמעות נחשול) ו'יה'. לעומת זאת לואי ואן מדיפים ריח חריף של שם נוכרי, ולפי תחושתי הם לא ייקלטו במאגר כפי שנקלטו 'גליה' וחברותיה. לגבי 'זואי', נראה שמשהו בשם מכשיר אותו אם כי אין לו משמעות עברית.
10
ולד שואל/ת: שאלה שמטרידה אותי היא מקור או סיבת ההחלטה שציפורן בלשון רבים תהיה 'ציפורניים'. הרי כל שאר האיברים בגוף הם עם סיומת "ַיים" בגלל שיש שניים מכל דבר, ידיים, רגליים, לחיים ואפילו אופניים. לעומת זאת אצבעות שעליהם נמצאות הציפורניים אינם אצבעותיים שזה הגיוני מכיוון שיש יותר משתי אצבעות, אז מה פשר הדבר?
רוביק עונה:
כמו הציפורניים גם השיניים אינן זוגות, שלא לדבר על המעיים. השפה אינה מערכת סגורה הבנויה על נוסחאות מוחלטות אלא יש דברים שהתגלגלו בה לאורך ההיסטוריה, ויש שימושים לא מעטים בצורת הזוגי שאינם מתייחסים לזוגות, בין היתר 'שמיים', 'אפיים' במשמעות פנים ועוד.
11
דב שואל/ת: באליפות אירופה באתלטיקה, בתחרות הקפיצה במוט, שדרנית הטלוויזיה ציינה כך: "הפולני עבר גובה של חמישה מטרים ששים ואחד" [5.61]. למרות של"חמישה" הוסיפה את שם העצם "מטרים", ל"שישים ואחד" לא הוסיפה את שם העצם "סנטימטרים". אני סברתי עד כה שאכן ניתן למנות ללא ציון שם העצם, אבל אז יש לעשות זאת על-ידי שימוש במספר סתמי, שכידוע בא בלשון נקבה. כלומר: "חמישה מטרים שישים ואחת", או אפילו: "חמש שישים ואחת". אשמח אם תעשה לי מעט סדר בעניין. יהודה ספיר מוסיף: שאלתי למחיר חפץ מסוים ונעניתי: חמישה שקלים ושישים אגורות. מצוין, שקל זה זכר. כששאלתי למחיר של חפץ אחר נעניתי: ארבע ושבעים. לא צוין המטבע. לכן נשמע כספירה סתמית, כלומר בלשון נקבה. האם זה נכון?
רוביק עונה:
נושא זה הוא ככל הנראה לָקוּנה במערכת התקנות של שם המספר, שהיא אחד התחומים הסבוכים יותר בדקדוק ובתחביר העברי. כאשר שם העצם מתייחס ישירות למספר הוא מותאם למין שם העצם: "אוטובוס אחד", "עשר ילדות". בצירופים שבהם המספר מציין מקום בסדרה (אבל לא כמספר סודר) המספר יהיה סתמי, כלומר, בצורה הנקבה: "אוטובוס מספר אחת", ולכן גם "הקילומטר המאה ואחת", למרות שנפוץ יותר "הקילומטר המאה ואחד". הלקונה מתייחסת למצבים שבהם שם העצם נעדר, ומובן מן ההקשר. לכאורה גם הוא צריך להיות מותאם למין העצם החסר (מטר שמונים ואחד), אבל יש נטייה בלשון הדיבור להשתמש גם כאן במספר הסתמי. נטייה כזו קיימת גם במקרים שבדוגמה של יהודה ספיר, אך הכלל הוא שיש לומר "ארבעה ושבעים".
12
רותי יודוביץ שואל/ת: מה פירוש המילה 'כלח' בביטוי: 'אבד עליו הכלח'?
רוביק עונה:
המילה 'כֶּלַח' נשמרה בצירוף 'אבד עליו הכלח' בעקבות פסוק מאיוב: "עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח" (ל 2). על משמעות המילה ניטש ויכוח שלא הוכרע. יש קובעים שמדובר בזִקנה ואחרים בעלומים, ברעננות או בקציר. משמעות 'קציר' היא גם על פי ההופעה השנייה של המילה, גם היא באיוב: "תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר, כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ" (ה 26).
13
אדי שואל/ת: איך נכון להגיד? הייתי הולכת הרבה לקניון או הלכתי הרבה לקניון?
רוביק עונה:
השאלה מתייחסת ל'הייתי הולכת' לעומת 'הלכתי'. 'הלכתי' היא הצורה המקובלת בעברית, והיא כמובן תקינה. 'הייתי הולכת' מזכיר את הדגם התלמודי "הוא היה אומר" שפירושו "הוא היה נוהג לומר". כאשר למשל אשה אומרת היום "הייתי הולכת", הכוונה היא למשמעות העבר הפשוט 'הלכתי' ולא למשמעות המתמשכת "הייתי נוהגת ללכת". במשמעות זו זהו נוהג דיבורי שיש לו שורשים ביהודית הצפון אפריקאית, הוא לא מתאים לשפה רשמית או לעיתונות, אבל בחיים היומיום אין לראות בו שגיאה.
14
רותי יודוביץ שואל/ת: האם זה לא נכון לומר: האיש שהולך (בזמן הווה), ויש לומר: האיש ההולך? ואם כן, מה ההסבר?
רוביק עונה:
הכלל הדקדוקי הקפדני הוא שלפני צורת בינוני תבוא מילית הזיקה ה- במקום מילית הזיקה שֶ-, וזאת על פי נוהג במקורות. הכלל הזה התערער מאוד בשימוש, והיום התפשטה מאוד המילית ש- לפני בינוני ולא רק לפני עבר ועתיד, עד כדי כך שמעטים רואים בכך שגיאה.
15
דרור שואל/ת: כיצד יש לומר את הפתגם: "חכם לא נכנס למקומות שפיקח יודע לצאת מהם", או שמא "פיקח לא נכנס למקומות שחכם יודע לצאת מהם?" אשמח לקבל סימוכין במידה וקיימים כאלו. במרשתת מצאנו את שני הסימוכין, ומכאן הבלבול.
רוביק עונה:
הפתגם הוא בגירסה הראשונה שבשאלה: חכם לא נכנס למקומות שפיקח יודע לצאת מהם. כוונתו שהימנעות ממלכודות ובעיות מעידה על חוכמה. הפיקח אומנם מצליח להסתדר לאחר שנכנס למצב קשה, אבל לא הייתה לו החוכמה המספקת לא להיכנס אליו. בגירסה השנייה אין היגיון פנימי, שכן לחכם על פי ההגדרה חוכמה רחבה יותר מהאינטליגנציה המעשית של הפיקח.