שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
דפנה שואל/ת: לפני אילו בני משפחה לא מוסיפים את ה' הידיעה? לא אומרים האמא שלי אלא אמא שלי. מה באשר לאח/אחות/סבא/סבתא?
רוביק עונה:
למעשה ניתן להוסיף ה' הידיעה לכל אחד מבני המשפחה כאשר רוצים ליידע אותו, כלומר, להבהיר שאין מדובר בשם כללי. נכון שבמקור 'אמא' היא בארמית 'האם', אך היא נקלטה בעברית ללא תווית יידוע. לכן לגיטימי לומר 'האמא של החיילים', למשל. כאשר מוסיפים כינוי קניין, ה' הידיעה מתייתרת: 'אמא שלי' הוא צירוף מיודע. כך גם בכינוי קניין חבור: אמי, בתי, אבל יש לומר 'הבת שלי' כשהכוונה לבת ידועה, בעוד 'בת שלי' אינו מיודע, ויכול להתייחס לכמה בנות או להוות מעין כינוי חיבה. כך 'אח שלי' הוא כינוי חיבה, לעומת 'האח שלי' שהוא מיודע.
17
ילנה שואל/ת: האם ניתן להשתמש בפועל "להתוודע" גם כלפי שמות עצם דוממים?
רוביק עונה:
'להתוודע' פירושו להכיר מישהו או דבר מה חדש. ההתוודעות היא בדרך כלל למערכות מורכבות או לרעיונות מופשטים, כלומר, דבר מה המכיל ידע חדש: 'התוודעתי לתורת האבולוציה', 'התוודעתי למטרות הארגון', 'התוודעתי למתכון חדש' ואפשר גם בדוחק 'התוודעתי לשולחן החדש של איקאה'.
18
מרים מילשטיין שואל/ת: האם השימוש הרווח במילה 'מסגרת' גם כשאין מסגרת תקין? למשל במסגרת פעולות ההסברה? במסגרת הכנס האחרון?
רוביק עונה:
השימוש ב'מסגרת' במשמעות תחום כלשהו שאינו בהכרח פיזי הוא על דרך הדימוי. במקור המקראי מסגרת היא מעין גדר פיזית או חומה הסוגרת על מקום יישוב. עם זאת להרחבה המטפורית יש רמז כבר במקרא, בספר תהלים: "בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ, וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶֽם". הרחבה מטפורית מקבילה נמצא באנגלית: frame וביתר קירבה framework.
19
רפאל פרידמן שואל/ת: האם הכללתו של סעיף זה בחוק חיונית למימושו, או האם דווקא כלילתו בחוק היא חיונית?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. כלל אותו בחוק – שם הפעולה הוא כלילה. הכליל אותו בחוק – שם הפעולה הוא הכללה.
20
שני לוי שואל/ת: האם אפשר לומר כמה + הרבה? לדוגמא "וואו, כמה הרבה חטיפים!" או "כמה מעט כסף יש לנו". זה לא מצלצל לי טוב באוזן, אבל לא מצאתי מקום בו כתוב שזה שגוי.
רוביק עונה:
'כמה' כמילת העצמה, כמו מאוד, הכי, כל-כך ועוד, היא דרך מקובלת בלשון הדיבור. "וואו, כמה חטיפים" פירושו הרבה חטיפים. "כמה הרבה חטיפים" היא העצמה כפולה, הלגיטימית בלשון הדיבור. 'כמה מעט' הוא גם כן דרך העצמה: כל כך מעט כסף, וכאן ההעצמה נדרשת שכן אינה כלולה ב'מעט'.
21
דוד כהן קלס שואל/ת: מה הקשר בין דריכת אקדח או קשת לדריכה על הרגל?
רוביק עונה:
השורש דר"ך פירושו הבסיסי הוא הלך או צעד, ומכאן גם דֶרֶך, הדרכה ועוד. מכאן גם דריכת הענבים בגת – הליכה על הענבים תוך רמיסה שלהם להוצאת המיץ. מכאן גם הדריכה על הרגל, שהיא פעולת ההליכה. במקרא מופיע הביטוי 'דרך קשתו' – כאשר הכנת הקשת לפעולה נעשתה על ידי דריכה בכף הרגל. 'דרך את הנשק' הוא גירסה עברית מודרנית ל'דרך קשתו', למרות שלרגל אין כאן כבר תפקיד כלשהו.
22
עמיחי שואל/ת: קראתי הבוקר ב"הארץ" שבלנאולוג הוא מומחה לטיפול במרחצאות וכדומה. האם הקשר למילה העברית בלן הוא מקרי?
רוביק עונה:
הקשר אינו מקרי אלא הדוק. בַּלְנֶאוֹלוֹג הוא אכן מומחה למעיינות מרפא. המונח לטיני במקורו, שם בַלְנֶאוּם פירושה אמבטיה. ביוונית בַּלְנֶאוּס הוא מי שעובד בבית המרחץ, וממילה זו נגזר בעל המקצוע בעברית: בַּלָּן.
23
עופר שואל/ת: המילים לכפר ולכפור שותפים לאותו שורש אך במשמעות הפוכה כמעט. הכיצד?
רוביק עונה:
ככל הנראה זהות השורשים מקרית. כפ"ר א' פירושו לנקות, לכסות, ומכאן לנקות את החטאים. כפ"ר ב' פירושו להכחיש, ומכאן להכחיש את קיום האל ומצוותיו.
24
רינה גרטל שואל/ת: ראיתי במילון שאותיות השורש של המילה מכולת הן: נ.כ.ל. השורש הזה מוכר לי במשמעות שלילית מהמילים נוכל נכלולי וכ'ו. כיצד זה מתקשר למשמעות של מזון או מצרכי מזון?
רוביק עונה:
השורש המקורי של מכולת, מילה המופיעה פעמיים במקרא, אינו נכ"ל אלא אכ"ל, וזהו קיצור של מאכולת, תוך הכפלת כ' כתשלום על נשילת א'.
25
איריס כרמל שואל/ת: כיצד מנקדים את ההֵא בצרוף "שלה" - הספר שלה - ספרה, המחברת שלה - מחברתה וכד'. יש מפיק בהא?
רוביק עונה:
אכן במקרים אלה יבוא תמיד מפיק בה"א. המפיק מציין שיש להגות את ה' כעיצור ולא כתנועה. למשל: כמָה בלי מפיק – מילת שאלה. כמַהּ עם מפיק – פועל במשמעות השתוקק או נכסף. כאשר יש כינוי קניין חבור (הספר שלה=ספרה) יבוא תמיד מפיק.
26
משה מכנס שואל/ת: בגיליון האחרון שלך מצאתי את הכותרת "מהם שמות טייסים". בצעירותי עבדתי זמן מה במדור ההוצאה לאור של מפקדת חיל האוויר, ושם היה דקדקן-טהרן, אשר גולן ז"ל איש אביחיל, שהקסים אותי בהקפדתו. הוא לא הניח לכתוב "מהם" כשאין ניקוד, מאחר שהקורא יאלץ לשבור את ראשו בשאלה האם יש לקרוא מ' קמוצה או מ' צרויה. מסקנתו, המקובלת עלי, הייתה כי כאשר מתכוונים ל-מ' צרויה, יכתבו "מהם", אך כשרוצים לכתוב מ' קמוצה יש לכתוב "מה הם", למען הבהירות ולמען רבים מאוד שאינם יודעים די הצורך את ההבחנה. ‬‬
רוביק עונה:
אני מעריך מאוד את הדקדקנות של גולן אבל אין לכך כל הצדקה. שליש מהמילים בעברית יכולות להיקרא ביותר מצורה אחת, לפעמים אפילו בחמש ובעשר דרכים. 'מה הם' היא צורה נכונה, אבל מסורבלת ומיותרת. הקורא יכול בנקל לדעת מתי מדובר ב'מָהֶם' ומתי ב'מֵהֵם'. למשל: "מהם המאפיינים של הקורונה" – ברור שהכוונה למָהֶם. "כמה מהם פעלו בדרך אחרת" – ברור שהכוונה למֵהֵם.‬
27
תלמה גלובוס שואל/ת: כיצד אומרים: להוציא לפועל, הוצאה לפועל, להוציא להורג, הוצאה להורג = האם ל' השנייה מנוקדת בקמץ או בשווא? והאם פ' דגושה או לא?
רוביק עונה:
שני המקרים שונים. במקרה הראשון ההגייה היא הוציא לַפּועל, הוצאה לַפּועַל, בעקבות הניב הימי-ביניימי "מן הכוח אל הפועל'. במקרה השני יש לומר הוצאה לְהורֵג, במלרע, שכן הכוונה היא הוצאה של אדם אל הורג, מי שאמור להרוג אותו. עם זאת נוצרה דרך דיבורית משובשת: הוצאה לָהורג, בקמץ ובמלעיל, אולי במעין אנלוגיה ל'הוצאה לפועל'. 'הורג' במלעיל אינה קיימת בעברית.
28
אודי שואל/ת: איך קוראים לשם הפעולה או לתחושה הנלווית לכך שמשהו חורה לי? באופן אינטואיטיבי הייתי אומר שזה חרון, אך המילה חרון מביאה איכות הרבה יותר חמורה מהביטוי "זה חורה לי", שיש לו אופי עדין יותר מן הכעס שבחרון.
רוביק עונה:
התחושה היא פשוט כעס, שהיא שם גנרי למגוון רגשות רחב. זה חורה לי: זה מכעיס אותי, גורם לי כעס. חרון היא אכן מילה ספרותית בעלת מטען רגשי חזק יותר.
29
ארז שמרלר שואל/ת: סיימתי לאחרונה לקרוא ספר המנתח את התרחקות האדם מהטבע דרך השימוש בשפה בכלל ושפה כתובה בפרט. הוא טוען כי המעבר לשפה כתובה וכתב פונטי היווה גורם מרכזי בהיבדלות האדם מהטבע והניכור ממנו. בספר הוא מדבר רבות על השפה העברית כבסיס למעבר העולם המערבי לכתב פונטי, זאת על ידי אימוץ האותיות העבריות על ידי היוונים והפיכת אותיות אהו"י לאימות קריאה. בספר נטען כי במקור אותיות הא"ב ייצגו חיות וחפצים (א=שור, ב=בית, ג=גמל וכו') ועם המעבר לכתב פונטי בו האותיות מייצגות צליל ותו לא נוצר גם ריחוק בין האדם לטבע. האם אכן העברית הייתה חלוצה במעבר לכתב פונטי, והאם באמת אימוץ אותיות הא"ב על ידי היוונים ובהמשך על ידי הרומאים, היה גורם מפתח בהתפתחות הכתב הלטיני כפונטי?
רוביק עונה:
התיאור נכון באופן חלקי. הכתיב שבו עומד עיצור מול אות כתובה הוא תגלית של פועלים כנענים שעבדו במכרות במצרים, והכתב הוא כתב ציורים כנעני-פיניקי המושפע מכתב החרטומין, שכבר איבד את הקשר הישיר בין הציור והאות, ואומץ על ידי אבותינו עד שהוחלף בכתב הארמי המרובע. מאזורנו נדדה השיטה החדשה ליוון, ושם פתרו את חולשת השיטה החסרה באמצעות סימנים לתנועות, על ידי הצבת חמישה סימנים המייצגים תנועות ולא עיצורים. האם בגלל שינוי אופי הכתב התרחק האדם מהטבע? תמהני. זה בוודאי לא רלוונטי לכתב היתדות, שאין בו יסוד פיגורטיבי כלשהו.
30
הלי שואל/ת: אשמח לדעת מדוע העתיד של הגופים "אתה" ו"היא" זהים?
רוביק עונה:
השאלה הטרידה חוקרים רבים ולא נמצאה לה תשובה. אין ספק שת' של הנוכח: אתה תשמור, אתה תעבוד וכדומה היא גילום של כינוי הגוף אתה: אתה שְמור, אתה עבוד וכדומה. לעומת זאת, כפי שמנסח זאת המדקדק גזניוס, לא נמצא הסבר מספיק לת' של הנסתרת: היא תעבוד. גזניוס מזכיר שת' מיוחדת לצורות נקביות בשמות העצם, אך זו ת' מסיימת ולכן זה אינו מספק עדיין הסבר.