שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
אפרת שמחי אלוני שואל/ת: מה הקשר האטימולוגי בין המילה השפעה לבין המילה שפע?
רוביק עונה:
שתי המילים גזורות מן השורש שפ"ע, המתייחס לכמות רבה. שפע היא כמות רבה של דבר מה. 'השפיע' פירושו גם העניק דבר מה בכמות רבה (השפיע עליו מחמאות), וגם בלשון ימי הביניים יצר רושם רב, שינה את מחשבתו של אדם.
17
כפיר פסקין שואל/ת: האם יתכן כי מקור המילה "ספק" הוא במילה הלועזית suspicion? הרי המילה הופיעה לראשונה בלשון חז"ל, ובאותה תקופה כבר הייתה השפעה של יוונית ולטינית על העברית.
רוביק עונה:
'ספק' היא מילה תלמודית שיש לה גם מקבילה ארמית, ספֵקא, אך מקורה אינו ידוע. עם זאת קשה מאוד לראות השפעה יוונית או לטינית במקרה זה. הפועל הלטיני שממנו התגלגלה המילה לצרפתית ולאנגלית הוא suspicere, ולא מוכר גלגול מסוג זה מלטינית לעברית. נוסף לכך משמעות המילה האנגלית היא חשד ולא ספק.
18
מיכאל רונן שואל/ת: תהיתי מדוע למילה "מטיל" יש כל כך הרבה פירושים והאם יש קשר (מטיל זהב, מטיל ביצה, מטיל ספק וכו'). אפרת שמחי אלוני שואלת באותו עניין: מתי משתמשים בפועל הטיל משורש נ-ט-ל ( חסרי פ״נ)? ומתי הטיל מהשורש ט-ו-ל ע״י/ו)? הטיל כידון? התרנגולת הטילה ביצים? מה יהיה הניקוד?
רוביק עונה:
השורשים טו"ל ונט"ל קרובים ויתכן שהתגלגלו משורש דו עיצורי משותף. נט"ל פירושו בעיקר שָׂם או הניח, ובהפעיל הִטִּיל משימה, הִטִּיל אימה, הִטִּיל ספק. טו"ל פירושו השליך, פלט וכדומה: הֵטיל כידון, הֵטיל חכה, הֵטילה ביצה. המילה 'מְטיל' במשמעות מוט, המופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, אינה קשורה לשורשים אלה, ועל פי שפות מקבילות יש בה מ' שורשית.
19
סמי ארגון שואל/ת: תהיתי אם יש קשר אטימולוגי כלשהו בין המילים: חמוץ, החמצה, חמצן, או שמא זו רק קרבה פונטית?
רוביק עונה:
יש בהחלט קשר. 'חמוץ' הוא טעמו של החומץ, המוצר המשני של גידולי היין, והוא נקשר לטעמו של השאור התוסס בבצק החמץ. 'החמצה' היא אי ניצול הזדמנות. מקורה בלשון חכמים, במכילתא: "אל תקרא כן (המצוות) אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמצין את המצווה", וכאן החמיץ בהוראת השהה, דחה. הקשר של כל אלה ליסוד חמצן מורכב יותר. המילה המדעית לחמצן היא אוקסיגן. אוקסיגן היא במקורה מילה צרפתית שפירושה 'הרכיב החומצתי', acidifying constituent. אסיד הוא חומצה, מוצר כימי שטעמו חמוץ. פירושו בלטינית (אסידוס): חמוץ. האסיד הוא הבסיס ליצירת סם הל.ס.ד. וגם שם נרדף של הסם. החמצן עצמו, ללא תרכובות, הוא חסר ריח ושקוף, אבל לתרכובות שלו עם חומרים אחרים אנו קוראים תחמוצות. בן יהודה הציע לקרוא לחמצן אַבְחֶמֶץ, אך הצעה זו נדחתה.
20
דליה גוטליב שואל/ת: מה בין סח ושָׂח?
רוביק עונה:
מבחינת המשמעות זו אותה מילה, כאשר יש חילוף בין שׂ שמאלית במקרא לבין ס' בלשון חז"ל. בעברית החדשה נהוג לכתוב סח כפועל (מה אתה סח?), אבל במילים שיח, שיחה, לשוחח וכדומה האות, גם בעקבות המקורות, היא תמיד שׂ.
21
תמיר שואל/ת: איך אומרים ביסקויט? Bisquit Biskvit,?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת בדיבור בישראל היא הצורה הגרמנית, במלרע: ביסק-ויט, Biskvit. הצורה הבריטית היא 'ביסקיט', במלעיל. בשתי השפות המילה נכתבת Bisquit.
22
אסתר בן חור שואל/ת: איך נוצר המבטא הישראלי הנפוץ בארץ? אני מניחה שהיהודים שחיו בארץ וברובם דיברו אף ערבית עשו כן במבטא ספרדי. העולים מרוסיה ומרכז אירופה דיברו בהברה אשכנזית.
רוביק עונה:
קשה לקבוע מבטא אחד המשותף לכל הישראלים. הוא עדיין בהיווצרות, ואצל ילידים רבים אפשר לשמוע ספיחים של מבטאי מהגרים מארצות המזרח והמערב. המבטא המרכזי הוא בדרך כלל תוצר של מכנה משותף נמוך, שבו מוותרים על יסודות מסומנים וייחודיים (כמו הדגשת העיצורים הגרוניים), ונוטים לצורות ההיגוי הנוחות והקלות יותר.
23
גלי שואל/ת: האם כבר במאי 48 שיבשו את לשון הציווי לגוף שלישי עתיד: "תעזרו לי" "תענו לי"?
רוביק עונה:
צורות עתיד משמשות בתפקידי ציווי כבר בתנ"ך, למשל, "וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (בראשית יז 9). בלשון חכמים השימוש הזה כבר נפוץ למדי. בעברית החדשה, כבר מאז ראשית המאה העשרים, הוא דרך מרכזית, והציווי נדחק ללשון הספרות. הציווי מופיע בלשון הדיבור בעיקר בשורשים עלולים: טוס, סע, לך ועוד.
24
יוחנן שואל/ת: הסיפור *ה*משמש תפאורה או *ש*משמש תפאורה? העכבר *ש*גר בעלית הגג שלנו או העכבר *ה*גר שם? כתבתי טקסט ועורכת לשונית המירה את כל השי"נים שלי בה"אים. האם היא צודקת?
רוביק עונה:
בהופעות רבות במקורות, כולל במקרא, מילית הזיקה לפני צורות הבינוני היא ה-, בעוד שלפני עבר ועתיד היא תמיד אשר או ש-. בתנ"ך אין כמעט הופעות של ש-. בלשון חז"ל השימוש כבר מעורבב. למשל: 'הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור', לעומת 'ישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו'. מבחינת התקנות ניתן להשתמש בשתי מיליות הזיקה לפני בינוני (בתנאים מסוימים), אבל לטעמה של העורכת שבשאלה, וגם לטעמי, השימוש בה' הזיקה אלגנטי יותר ויש להעדיפו.
25
יוחנן שואל/ת: השולחן עשוי עץ או עשוי מעץ? המנורה עשויה זהב או עשויה מזהב?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. ב'עשוי עץ' הדגש הוא על השולחן, המזוהה עם החומר. 'עשוי מעץ' מדגיש את החומר. אבל זו אינה הבחנה מובהקת.
26
איתן בהט שואל/ת: הפציע השחר. אודה אם תשכיל אותי על מקור המילה, והאם אפשר להטות אותה בפעל: השחר פָצַע.
רוביק עונה:
'לפצוע' פירושו לגרום חבלה וגם להבקיע, לחדור בכוח וכדומה. בדרך כלל ההקשרים אלימים, אבל 'הפציע השחר' הוא דימוי משנאי לשחר הבוקע את הלילה. הוא משמש רק בהפעיל וכמעט רק בצירוף הנדון.
27
רותי שואל/ת: לגבי 'עשרת הדברות', מדוע 'דִבֵּר' ולא 'מצווה', או 'פקודה'. ומדוע 'דברות' ולא 'דברים'? מה מקור המילה 'דִבֵּר', האם הכוונה ל'מילה', 'דיבור'? 'דברים שנאמרו'?
רוביק עונה:
המילה 'דיבֵּר' במשמעות דיבור מופיעה פעמיים במקרא, ובהקשר דתי מובהק, כלומר, זה אינו דיבור סתם, אלא בעל תוקף אלוהי. 'עשרת הדיברות' הוא מונח תלמודי, כלומר, הבחירה במונח היא של חכמי התלמוד, ונראה כי הם ניסו לבדל את עשרת הדיברות ממצוות רגילות, ובוודאי מפקודות.
28
פוספוס שואל/ת: : אינני מצליח למצוא את מקור הביטוי "מה דלה הפסגה עת הושגה". אשמח אם תוכל לעזור.
רוביק עונה:
הביטוי נדיר מאוד ואין לו זכר במנועי החיפוש. אם מישהו מגולשינו מכיר אותו נשמח לעזרה.
29
אהובה שואל/ת: האם יש לומר "מגיל צעיר", או אפשר גם לומר "מגיל קטן"?
רוביק עונה:
'מגיל קטן' הוא ביטוי סלנג ויש בו עילגות מסוימת. עדיף בכל היבט לומר 'מגיל צעיר'.
30
אודי שואל/ת: בשירו של מאיר אריאל "סוף העולם בלוז" מופיעה השורה: "כמו שאמר הנביא, לקו המאורות". האמנם היה נביא שאמר דבר שכזה? והאם יש תקדים ומשמעות לביטוי "כמו שאמר הנביא" בעברית?
רוביק עונה:
'ליקוי מאורות' במשמעות המושאלת הוא צירוף ספרותי מודרני, בעקבות הצירופים 'ליקוי חמה' ו'ליקוי לבנה'. 'כמו שאמר הנביא' הוא ניסוח של מאיר אריאל, אבל הביטוי הוא פיתוח של צירוף מספרות ימי הביניים: 'כדברי הנביא'.