שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
דני ב. שואל/ת: בספר ישעיהו מופיע הביטוי "שמיר ושית" כאשר האות ו' מנוקדת בקמץ. חשבתי שנכון לנקד במקום זאת - מתחת לאות ו' פתח – ו' הידיעה - ולהוסיף דגש באות ש'.
רוביק עונה:
ו' משמשת כאן כו' החיבור במבנה מיוחד האופייני לתנ"ך: צמד מילים המהוות מטבע לשון. ביניהם 'יום וָלילה', 'שוד וָשבר', וגם 'שמיר וָשית'. בכל המקרים האלה ו' מנוקדת בקמץ.
2
ראובן פרומר שואל/ת: כתבתי באיזשהו קטע : נשבעו לו בנקיטת-חפץ. האם יש לכתוב ב"נקיטת-חפץ", או בלי גרשיים, וכן מה הדין בכל מקרה אשר בו משתמשים במונח מעין זה שהוא ייחודי?
רוביק עונה:
בעבר נטו כותבים רבים להשתמש בגרשיים כדי לציין מילה או ביטוי שיש בהם חריגות כלשהי: מטבע לשון, מילה לועזית, מילת סלנג, ביטוי דו-משמעי וכדומה. זהו נוהג מיושן ונפסד, מעין התנצלות מיותרת על שימוש במילה או ביטוי. גם היום אפשר למצוא שימוש כזה במירכאות, אבל כאמור ראוי להימנע ממנו.
3
חיים טוביאס שואל/ת: בתשובתך למר אמוץ מרום הזכרת את שמו הפרטי של אביו של ישעיהו הנביא, אמוץ, ואת הצבע אָמֹץ. האם יש הבדל מהותי בין שתי המלים? שכן שתי ההברות, חולם חסר (ללא ו׳) וחולם מלא (עם ו׳), ארוכות וזהות הן, ולכאורה נכון לכן לאיית את שמו הפרטי של אביו של ישעיהו גם אָמֹץ, ואת הצבע - גם אמוץ? גונן שואל באותו עניין: מדוע במעבר מכף לכּפית יש דגש? כנ"ל לגבי דב דֻבָּה, צהוב צְהֻבּה וכו.
רוביק עונה:
חולם חסר ומלא הן תנועות ארוכות, אך לא זהות. החולם החסר מרמז במקרים מסוימים על גזרת הכפולים (כֹּל, תֹף, דֹב ועוד), או על מילה שבנטייה תקבל דגש בל' הפועל, לאחר שהחולם ישתנה לקובוץ. זה חל בין היתר על שמות הצבעים: יָרֹק/יְרֻקִּים, צָהֹב/צְהֻבִּים, אָמֹץ/אֲמֻצִּים. לעומת זאת החולם המלא מעיד במקרה שבשאלה על משקל קָטוֹל, המאפיין בעיקר שמות תואר: גָדוֹל, מָתוֹק, וגם אָמוֹץ (אף כי הוא אינו משמש כשם תואר אלא רק כשם פרטי), ובנטיות החולם המלא נשמר או הופך לשורוק: גדוֹלים, מתוּקים. לשאלתו של גונן, הכלל חל לא רק על תנועת o. כך למשל כַף תקבל דגש בנטייה על סמך השורש כפ"ף (כַפּות, כַפּי), עַם – עמ"ם (עַמּים) ועוד.
4
סמדר שרת שואל/ת: איך כותבים, התעשתי או התעשתתי?
רוביק עונה:
כאשר ל' הפועל היא ת' היא מתלכדת עם ת' הכינוי : הִתְעַשַׁתִּי, הִתְעַשַׁתָּ, הִתְעַשַׁתְּ, הִתְעַשַׁתֶּם, הִתְעַשַׁתֶּן.
5
אודי שואל/ת: בשירו של שאול טשרניחובסקי, "אני מאמין", בביצועו של אריק לביא, צמד המילים הראשונות נהגה "שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי", כאשר ב-ח' אין תנועה, בעוד שבכתוב אנו רואים חטף פתח ב-ח'. מחיפושים קצרים שעשיתי לא ראיתי עוד מקרים בהם הוגים חטף פתח כשווא נח. האם אריק לביא שוגה בהגייתו? כמו כן, אשמח לדעת האם וכיצד נכון לנקד ולהגות את המילה "שחקי" למילה "שחקו" ברבים.
רוביק עונה:
העיצור הלועי ח' מבוטא בעברית במקרים רבים בשני מימושים: חטף פתח (חצי תנועה) ושווא נח (אפס תנועה). בעברית הקלסית הנטייה היא לשווא הנע, ולכן למשל המילה מַחֲשָבָה המקראית נהגית היום מַחְשָבָה. במקרה של 'שחקי' ההבדל הוא בין ההגייה הספרדית לאשכנזית. בהגייה הספרדית המלרעית ח' אכן נהגית בשווא נע וכך היא אף מנוקדת: שַחֲקי. ההגייה האשכנזית המלעילית גוררת את הח' לאפס תנועה למרות הניקוד בשווא נע, וכך שר אותה אריק לביא, ולא רק הוא. צורת הרבים מנוקדת שַחֲקו.
6
ניבה שואל/ת: מדוע בכינוי הגוף אֲנִי האות אל״ף מנוקדת בחטף פתח?
רוביק עונה:
לא לכל ניקוד מסורתי יש הסבר מספק. במקרה של 'אני' יש למילה שתי צורות הגייה: צורת הקשר (באמצע משפט) שהיא מלרעית ומנוקדת אֲנִי, וצרת הפסק מלעילית המנוקדת אָנִי. החטף בצורת ההקשר מבדיל בינה לצורת ההפסק, ובמקרה זה לא יתכן לשים פתח שהיה מחייב דגש בנ'. נוסף לכך נמצא א' חטופה גם במילים המקבילות בארמית ובשפות נוספות. לצורת הרבים אֲנַחְנו יש צורת משנה – נַחנו, שבה א' נעלמת לגמרי.
7
איציק שואל/ת: כיצד מנקדים נכון את המלה ולראיה. הכוונה של ראיה במובן הוכחת נכונות. השילוב של ו' וגם ל' לפני השווא, מה תוצאתו?
רוביק עונה:
הניקוד וההגייה הנכונים הם וְלִרְאָיָה. השווא הנע בר' מחייב את תנועת החיריק בל', ועל כן ו' אינה משנה את תנועתה הקבועה, שווא נע. יש נטייה בלשון הדיבור ובתקשורת להחיל את השורוק בו' החיבור גם לפני ל' כמו לפני אותיות בומ"פ, במקרה זה: וּלִרְאָיה, אך זו אינה הגייה תקנית.
8
ורד שואל/ת: נראה שבימינו ההגייה הרווחת של המילה "אסטרטגיה" היא בפתח בא'. זכור לי שבצעירותי ההגייה הרווחת הייתה דווקא בחיריק בא'. במאגר המונחים של האקדמיה המילה מנוקדת דווקא בסגול בא'. מהיכן הגיעו ההגיות השונות האלה (מניחה שממקורות יהודיים קאנוניים) וממה נובעים השינויים בהעדפה? האטימולוגיה הלועזית לא עוזרת לי כי הא' היא תוספת של העברית, הרי.
רוביק עונה:
המילה אסטרטגיה אכן זכתה לשלושה ניקודים שונים. הניקוד בחיריק, אִסטרטג, מיוסד על הופעת המילה בתלמוד הירושלמי: "למלך שהיו לו שני אִסטרטיגין". הניקוד בפתח היה מקובל כניקוד התקני, גם כן כהבנה של ההגייה במדרש. האקדמיה החליטה ב-1996 שלא להכריע בין הצורות בפתח ובחיריק. הצורה בסגול השתרשה בדיבור ובתקשורת וקשה להצביע על סיבה מובהקת לכך, אך במילון הסוציולוגיה של האקדמיה משנת 2015 היא אכן מופיעה בסגול, אֶסטרטגיה, בהתאמה לדרך ההגייה שהשתרשה.
9
חיים טוביאס שואל/ת: בתהלים קי״ט מופיעות שתי צורות של המילה עֵדוּת (מצוות). בפסוק ב׳ (עֵדֹתָיו) שם היא כתובה ללא ו׳, ובפסוק קי״א מופיעה המילה עם האות ו׳ (עֵדְוֹתֶיךָ); אלא שאת הו׳ יש להגות שכן הד׳ מנוקדת בִּשְׁוָא ולכן מתבקש להגות את המילה edvotecha ולא edotecha. מדוע בפרק ק״ד בפסוק ב׳ מנוקדת האות ש׳ במילה לַשְׁפַנִּים ללא דגש חזק כפי שנדרש לאחר ה׳ הידיעה (או, כמו כאן, ה׳ הידיעה עם ל׳ השימוש). אשמח לשמוע את הסבריך.
רוביק עונה:
היקף החריגים בניקוד הטברני של התנ"ך גדול מאוד. למעשה, הניקוד הטברני קבע כללים קבועים הנשמרים מכאן ואילך, אבל נמנע מלשנות ניקוד שנקבע במסורה לפני כן. הסיבות לחריגות הן עניין להשערות, ולא תמיד יש סיבה נראית לעין.
10
דב ניימן שואל/ת: במכתב למערכת, באחד העיתונים כתבתי "אסור, ברמה הציבורית וכמובן ברמה הפוליטית, שמפלגה כמו עבודה תיאלם מהבמה הלאומית של מדינת ישראל". התכוונתי לכך שהיא אינה משמיעה את קולה. העיתון תיקן ל'תיעלם'. מי צודק?
רוביק עונה:
העיתון צודק. לו היית כותב 'מפלגת העבודה תיאלם' ללא תוספות, אפשר היה לקבל בדוחק מסוים את הגירסה בא'. מאחר שהוספת את 'מהבמה הלאומית' הצורה היחידה האפשרית היא 'תיעלם'.
11
הארווי באק שואל/ת: את שם התנועה "סֶגוֹל" מנקדים, לפי רוב המילונים, בסגול תחת הסמ"ך ובלי דגש בגימ"ל. ההברה הראשונה במילה, אם כן, בלתי-מוטעמת, פתוחה, ומונעת בתנועה קטנה, בניגוד לכללי הניקוד בעברית. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
במילונים מוקדמים המילה מופיעה דגושה - סֶגּוֹל, אך בגירסאות מאוחרות יותר הסגול אכן נעלם, ולא מצאתי גורם המנמק זאת. יתכן שיש כאן השפעה של הצורה הקדומה החלופית סְגול, בעקבות המילה הארמית סְגולא.
12
זוהר לוי שואל/ת: בספר תהילים פרק סא פסוק ה' האות ס' במילה סֶּלָה בסוף מנוקדת בדגש. מדוע?
רוביק עונה:
הדגש ב'סלה' מופיע בכחמש הופעות של המילה מתוך 75 הופעותיה, כמעט תמיד אחרי התייחסות לגוף שני: יודוךָ סֶּלה, עניתָ סֶּלה. המסורה כידוע אינה מערכת שיטתית מוחלטת ויש בה יוצאים מהכלל רבים, כשההסברים להם הם בדיעבד. עם זאת כל הסבר מבוסס בעניין יתקבל ויצוטט.
13
ראובן פרומר שואל/ת: כאשר כותבים, האם צריך לכתוב "התדרדרה" (שמיעתו למשל) או: "הדרדרה"?
רוביק עונה:
על פי קביעת האקדמיה שתי הצורות תקינות ולשתיהן בסיס במקרא, וכך לגבי כל השורשים שפ' הפועל שלהם ד', בבניין התפעל. המלצתי היא לפעול על פי התחושה וצליל המילה. במקרה של דרד"ר עדיפה הצורה 'מידרדרת', ובוודאי כך בדמ"ה: הידַמּות ולא התדמות. במקרה של דפ"ק יש יתרון ל'מתדפק', ככתוב בספר שופטים: "מתדפקים על הדלת".
14
דפנה ויצטום שואל/ת: : ב"הזירה הלשונית" מה 22/2 מצאתי "ייחסו את האימרה" אימרה עם י' לפני שווא וגם "איך את לא מתבישת!" עם י' אחת. האם זאת טעות?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב מתביישת אף כי אלה אינם כללים מחייבים. אגב, אחרי תנועת u הכלל הוא שתופיע רק י' אחת: מסוימת. אין לכך קשר ל'ייחסו' שבה י' ראשונה היא עיצור ושנייה מייצגת את תנועת i.
15
ימית שואל/ת: מדוע אומרים מאצרה ולא מעצרה (מלשון לעצור)?
רוביק עונה:
המילה מַאֲצָר אינה קיימת בעברית. מַעֲצָר נשמעת כ'מאצר' מאחר שהע' הגרונית-לועית נעלמה כמעט לגמרי מהדיבור הישראלי, והיא נשמעת זהה לא'.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >