שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
דב שפירא שואל/ת: מאחר שהחג נקרא שבועות (ש' קמוצה) אני מניח שבביטוי "שבוע הספר" האות ש' גם קמוצה. רבים אומרים "שבוע הספר" ומבטאים את האות ש' בשוא. האם הם טועים או אני טועה?
רוביק עונה:
'שָבועות' היא מילה בצורות הנפרד ולכן היא נפתחת בקמץ, וכמוה 'שָבוע'. בצורות הסמיכות ש' הופכת לשווא על פי חוק החיטוף ולכן יש לומר 'שְבוע הספר', 'שְבועות חופשת הפסח'.
2
יהודה שואל/ת: אני יודע שמילת יחס "את" הוא מושא ולא יבוא סימן פיסוק לפני המושא, אבל ראיתי את משפט הזה "לכולנו יש כבוד לדגל, כי הוא בעצם מסמל את המדינה שבה אנו חיים, את הדגל אנחנו רואים בכל מקום. כאן במשפט יש פסיק לפני את, מדוע? והאם יש כלל ברור בזה?
רוביק עונה:
אין חוקים מחייבים בתחום הפיסוק, והוא נקבע על פי זרימת הטקסט. במקרה שבשאלה 'אֶת המדינה' מתייחס ל'מסמל' המופיע לפניו, בעוד 'את הדגל' מתייחס ל'רואים' המופיע אחריו. הפסיק נועד להפריד בין שתי הפסוקיות.
3
יהודה שואל/ת: ראיתי כותבים "הנהג הראשון" שתחת האות נון יש ניקוד סגול. האם זה תקני?
רוביק עונה:
כתב יהודה: ראיתי כותבים "הנהג הראשון" שתחת האות נון יש ניקוד סגול. האם זה תקני? המילה היא במשקל המקצועות. ברוב המקרים ההגייה היא בשתי תנועות a ובדגש בע' הפועל. סַפָּר, מַלָּח, גַשָּש וכדומה. כאשר ע' הפועל היא ע', ה' או ח' מתקיים תשלום דגש באמצעות סגול: נֶהָג, פֶחָח, שֶעָן ועוד. עם זאת בעברית החדשה נהוגה גם הצורה הקרובה לאחרות: נָהָג, פַחָח, שָעָן.
4
עידית לוי שואל/ת: במקרא בספר מיכה א' ח' מובא הציטוט הבא: "...עַל-זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שילל (שׁוֹלָל) וְעָרוֹם; אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה..." משם נובע הניב "הוליך שולל" אך רציתי לדעת מדוע רשום אילכה? מאיפה המילה הזו הגיעה? למה לא רשום הוליך? או הלך? אשמח להסבר!!!
רוביק עונה:
'אילכה' מופיעה כאן ברצף של צורות עתיד מוארכות (קוהורטטיב), המקובלות בשפה המקראית. במקום אספוד, אילל ואלך נכתב אספדה, אילילה, אילכה. אילכה נכתבת בצירה מלא במקום בצירה חסר (אֵלְכָה), חריג שאינו נדיר בכתיב המקראי, שבו אימות הקריאה מופיעות באופן לא סדיר.
5
שלי שואל/ת: מלים ושמות שיש בהן א'. צוואר, פארן, קאפח (שֵם), ראמאדן איך יודעים איפה להכניס את הא'?
רוביק עונה:
במילים עבריות המכילות א' כאם קריאה, א' היא חלק מן המילה שאינו ניתן לשינוי, ויש רבות מאוד כאלה: צוואר, ראש, מלאכה ועוד ועוד. כך גם לגבי שמות מקראיים או עבריים חדשים כמו פארן. במילים שמקורן בערבית יש ללכת בעקבות המקור. כאשר יש אליף כאם קריאה בערבית, היא תופיע גם בעברית, וכאשר התנועה קצרה, לא תופיע א', כמו במילה רמדאן. מכאן נאסר, חאפז, אבל עבד, קפח.
6
אילת מורגנשטרן שואל/ת: אני כותבת דוקטורט ויש לי הרבה התלבטויות לשוניות. אחת מהן נוגעת למילה חסך או חשך במזון - הפירוש של deprivation - כשמונעים ממישהו או הוא מונע מעצמו מזון. כיצד נכון לכתוב זאת, עם ס' או ש'?
רוביק עונה:
הצמד חשך/חסך הוא אחד מני רבים שבהם אפשר לכתוב את המילה בס' או בש', כמו תפש/תפס, פרש/פרס, יחש/יחס ועוד. האפשרויות האלה נובעות מהבידול בכתיב בין לשון המקרא (שם נהוגה ש' שמאלית) ולשון המשנה, שם נהוגה ס'. היום הנטייה היא לצורות בס', אך גם חשך תקין.
7
נופר שואל/ת: בשאלה שענית עליה השבוע אמרת שבתעתיק ללועזית, רצוי להשתמש בוו כפולה יותר מאשר בבית רפה. למה זה?
רוביק עונה:
בעיקר עניין של טעם. השימוש בב' מעניק לשם או למילה אופי מעין עברי, אבל הן אינן עברית.
8
אפרת סרויה שואל/ת: כיצד כותבים את שמו של אהרון דוד גורדון, א.ד. גורדון או א"ד גורדון?
רוביק עונה:
אין העדפה מובהקת בין שתי האפשרויות. הצורה א"ד מתאימה יותר לאופי העברית החובבת ראשי תיבות בדרך זו וזורמת יותר, ומכאן ש"י עגנון, ח"ן ביאליק. הצורה א.ד. גורדון מושפעת מהדרך בה נכתבים ראשי תיבות של שמות כפולים בשפות שונות, והיא מועדפת בכתיב בעיקר מפני שבניגוד לשַ"י עגנון, למשל, אין אומרים אַד גורדון אלא מפרקים את האותיות.
9
גבי שחר שואל/ת: את שמה של להקת Queen כותבים בעברית קווין, ואת שמו הפרטי של המתאבק Kevin Von Erich כותבים, גם, קווין. זהו עומס יתר על כתפיה הרזות של הו'. האם לא עדיף קבין? ואולי, במקום זאת, כדאי לעבור לשלושה ווים כמייצגי ה-w וכך נפסיק לכנות את Harvard כ Harward? זבולון ויצמן שואל באותו עניין: איך מאייתים: צוו או צווו (לשון רבים, עבר. קובוץ תחת ה-צ')? אבי שואל: האם שם משפחתי הוא שוורץ, שורץ או שווארץ (כן, ככה התעקשה מזכירת המחלקה באוניברסיטה..), ובאנגלית: shvartz, shwartz, schwartz ועוד גרסאות אקזוטיות יותר. כיום אני "שוורץ" ו- "shvartz".
רוביק עונה:
הכתפיים הצרות של וו כפולה יכולות בהחלט להחזיק גם את קְווין (הלהקה), גם את קֶווין (שם פרטי) וגם את קְוַויין (פילוסוף), ולצד אלה את שוודיה ואת הארווארד. השימוש בב' רפה במקומה במילים לועזיות רצוי ונפוץ פחות. לגבי צווו – כמה מכללי האקדמיה פורשו באופן שיצר מוטציה של שלושה ווים רצופים, כאשר יש תנועת o או u, ואחרי ו' עיצורית: רוווח (rove-ach), מגווון (Me-gu-van). המוטציה הזו צריכה להיפסל ואין להשתמש בה מאחר שאינה קריאה. במקרה של אי הבנה עדיף ניקוד חלקי: צֻווּ, רוֹוֵח, מגֻוָון. ולגבי שוורץ, כשהוא נכתב ב-ו' אחת הוא עלול להיקרא שוֹרץ, בב' הוא מגוחך – שברץ (אם כי זה שם רחוב ברעננה), והא' ודאי מיותרת. אני ממליץ על שוורץ, ותסלח לי ידידתי הבלשנית אורה שורצולד. בלועזית, אגב, הכתיב הנכון הוא Schwartz, שפירושו בגרמנית שחור.
10
יעל שואל/ת: המילה לכייל, ב-כ' דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
על פי הדקדוק בכ' רפה, אחרי ל' בשווא נע. בדיבור יש נטייה לשמור על התנועה של הפועל (וגם שם העצם) ללא אות היחס, ולכן נשמעת בדרך כלל הצורה לכּייל, וגם לכּייס, לכּכב, לכַּתר וכדומה. נטייה זו אינה מופיעה כשמדובר בב' או פ': לבשל, לפתח וכדומה שומרים על פ' הפועל רפה.
11
צח קרצ'ר שואל/ת: מדוע המילה פיסטוק נהגית ללא דגש? אבל המילה הזאת נהגית בשפות אחרות בפא דגושה: Pistah בפרסית, Pistachio באנגלית ובשמו המדעי Pistacia vera. בארמית מופיעה המילה פִּסְתְּקָא, וכן גם פִּסְתָּק בלשון חז"ל. נראה שהאגוז הזה קשה יותר לפיצוח.
רוביק עונה:
אכן האגוז הנ"ל מופיע בשפות רבות, כולל בלשון חז"ל בעברית, אבל השימוש הישראלי המודרני הוא מערבית: פיסטוק, בפ' רפה, שהרי בערבית אין פ' דגושה.
12
רותם שואל/ת: מה הצורה התקינה, נולדות עם קמץ ב-ל או עם שווא? למה? כי הרי כותב, הופך לכותבות ויש שינוי לשווא.
רוביק עונה:
ההבדל הוא בבניין. כותְבות הוא בבניין קל, נולָדות – בניין נפעל, שבו תנועת a נשמרת בע' הפועל. יולְדות, למשל, בבניין קל, נהגית ומנוקדת בשווא.
13
אהרן גל שואל/ת: במאמרך ״תפארת״ שהתפרסם ב28 באוקטובר 2014, ציינת מספר מלים שהדגש בהן הוא ״דגש לתפארת הקריאה״. כתבת שיש עוד. לדעתי המלים ״בתים אלה למה המה שמה אנה המה ימה״ הם בדגש לתפארת הקריאה, ועם זאת חריגים מבחינה דקדוקית, שכן בא בהם דגש אחרי תנועה גדולה. לעומתן מילים כמו ״את ענבי״ או ״מקדש״ גם בהם דגש לתפארת הקריאה, אך ידועים פחות, אולי משום שאינם חריגים מבחינה דקדוקית. אני תמה על המושג ״דגש לתפארת הקריאה״. איזה תפארת קריאה יש ב״את ענבי״? מאין נוצר המושג הזה?
רוביק עונה:
מקור הביטוי במונחי הדקדוק שנקבעו בימי הביניים המוקדמים והוא מתייחס בקביעות למקומות במקרא שבהם הדגש אינו נדרש, כמו ענּבי או מקּדש (בהופעה בודדת), שגם ניקודן חריג מכללי הדקדוק, וכן המילים שהוצגו בשאלה ואחרות. מי שקבע לגבי מילים מקראיות רבות המנוקדות בדגש חריג שמדובר בדגש לתפארת הקריאה הוא רד"ק. בכל מקרה תפקיד הדגש הזה הוא רטורי.
14
אריק שואל/ת: שלוש שאלות לי אליך : 1. במשפט : "הם נקברים חיים..." שמים דגש ב"ב" של המילה "נקברים" או לא? 2. "וכמו רוחות...". ישנו דגש ב"כ"? לדעתי לא. 3. "ולהוציא קצת אור..." מבטאים את ה"ו" בתחילת המשפט או לא?
רוביק עונה:
נקבָּרים – בדגש בב'. וכמו – אין דגש בכ' כיוון שהיא באה אחרי ו' החיבור: וּכְמו. ולהוציא – ו' נהגית בשורוק ועל כן היא נעדרת את העיצור v. וּלהוציא.
15
גילי חנלביץ' חן שואל/ת: בתנ"ך מופיע הביטוי פֶּה לָפֶה, כשהלמד קמוצה (לָ), ב"ודייק" מופיעות שתי גרסאות; מִפֶּה לְפֶה, ו-מִפֶּה אל פֶּה. 1. מהו הנימוק הדקדוקי לניקוד הלמד בקמץ בגרסה התנ"כית (למשל במלכים ב, י, כא)? האם מדובר ב"הפסק" כמו בביטוי "כפתור וֶָפֶרח" (וו קמוצה). ברור לי שבשתי הדוגמאות (בהן הפה רפה והאות שלפניה אינה בפתח) לא מדובר ביידוע. 2. לאור הכתוב ב"ודייק", מהי הצורה הנכונה לשימוש בשפת היום-יום.
רוביק עונה:
בצמדי מילים לא מעטים במקרא נמצא שאות יחס המנוקדת בדרך כלל בשווא מנוקדת בקמץ. הסיבה לכך היא מעתק קדום שבו ו' או ל' לפני הברה פתוחה מוטעמת מתארכות לקמץ. מכאן ביטויים כמו 'כפתור וָפרח', 'הלוך וָשוב', 'פה לָפה', וכן שמות הפועל לָקום, לָשבת ואחרים. בעברית החדשה התופעה נשמרה רק בשמות הפועל ובכמה צירופים כבולים. להמשך השאלה, אין עדיפות לאחת משתי הגירסאות. חילופי ל'/אל מקובלים בעברית בהקשרים מגוונים.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >