שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
משה אליאב שואל/ת: איך מנקדים את המילים "שבעה דנחמתא"?
רוביק עונה:
הניקוד וההגייה הם שִׁבְעָה דְנֶחֱמָתָא.
2
יצחק שואל/ת: האם כותבים: "משיחת מכחול" או "משיכת מכחול"?
רוביק עונה:
שתי צורות הכתיב נהוגות, שתיהן תקינות ושתיהן מביעות משמעות זהה. משיחת מכחול מתייחסת לכך שהצבע נמשח או נמרח על הנייר. משיכת מכחול מתייחסת לתנועת הצייר, ומכאן גם 'משיכת קולמוס'. זוהי דוגמה למה שאני מכנה 'הומופונים נודדים', מילים הנשמעות זהות וקרובות במשמעות הופכות למעין יחידת משמעות אחת. 'משיכת מכחול' נפוצה יותר ביחס של 1:3, ככל הנראה מאחר שהפועל 'משח' גבוה ונדיר יותר מ'משך'.
3
אלברט חברוני שואל/ת: אבקשך להבהיר: מה ההטיה הנכונה למילה סבים שלי (בבקשה עם ניקוד).
רוביק עונה:
צורת הרבים היא סָבים, ב' רפה, וכן סָבִי (הסב שלי), וכדומה. הנטייה להגות סַבִּים נגזרת מהמילה הארמית סבא, בהגייה ישראלית: סַבָּא.
4
ד"ר שלמה וולשטיין שואל/ת: תשרי (בצירה) או תשרי (בחיריק)?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת והנפוצה היא תשרֵי. עם זאת, בעקבות ניקוד המילה במקורות שונים נחשבת גם ההגייה תשרִי, והיא מקובלת יותר במסורת הספרדית.
5
לילך שואל/ת: רציתי לדעת האם זו חובה לשים פסיק לפני הבאת ציטוט ישיר. כמו למשל: הוא אמר "זה יום יפה". האם חייבים לשים פסיק אחרי 'הוא אמר' או שזה לא חובה. הסתכלתי בספרים שונים וחלקם שמים פסיק וחלקם לא. הייתי רוצה לדעת מה הכלל בנוגע לכך.
רוביק עונה:
כללי הפיסוק אינם כללים דקדוקיים אלא סגנוניים ונשענים על קצב הטקסט ומשמעותו. אחרי 'הוא אמר' במקרה זה ניתן להציב נקודתיים, פסיק או ללא כל סימן פיסוק.
6
עידית לוי שואל/ת: איך נכון לנקד את המילה מירבית? (כמו עוצמה מירבית) האם מֵירָבִית או מְרַבִּית?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא מְרַבִּית. השורש הוא רב"ב ולכן נדרש דגש, וצורת הנקבה על פי חוק החיטוף היא בשווא באות הפותחת, וכך גם מְרַבִּי, לעומת צורת השם ביחיד זכר: מֵרַב. צורה זו השפיעה של הצורה השגויה מֵירָבִי.
7
אריאל שואל/ת: מדוע במילה פספוס הפ' הראשונה אינה דגושה, למרות כלל בגד כפת בראש מילה?
רוביק עונה:
פִספוס היא מילת סלנג, שלא חלים עליה כללי בגד כפת, וכמוה פַספוס במשמעות ילד קטן, שמקורה ערבי.
8
דב שפירא שואל/ת: מה הסיבה לכך שהאות ת' במילה מתי (when) מנוקדת בפתח? במילה 'מחר' האות ח' קמוצה וזה עפ"י הכלל הידוע של הברה סגורה מוטעמת. האם הכלל הזה אינו חל על 'מתי'? מדוע?
רוביק עונה:
'מתי' שייכת לקבוצה גדולה של מילים בסיומת –ַי (ay) מוטעמת, או המכילות בתוכן הברה מוטעמת בסיומת זו. בכל המקרים האלה הניקוד הוא בפתח, וזאת על פי עקרונות הניקוד הטברני: עלַי, ילדַי, עיתונַאי, שַי, לַילה, הבַיתה. אין הסבר ברור מדוע נקבע החריג הזה, אך הוא קשור למעמדה המיוחד של האות י', המייצגת גם עיצור וגם תנועה.
9
יהודה שואל/ת: למה את המילה "קיץ" כותבים עם יוד אחת ולא שתיים?
רוביק עונה:
'קיץ', וכן מים, בית וכדומה שייכות למשקל הסגוליים-מלעיליים. י' משמשת כאן במעמד של עיצור מובלע, או תנועה מורחבת, ואין סיבה לכתוב את המילה בי' כפולה: קייץ. לעומת זאת במילים זוגיות כמו בינתיים ומשקפיים הי' מודגשת יותר, וכמו כן החשש מקריאה לא נכונה של המילה גבוה, ולכן נדרשת י' כפולה. זו גם הסיבה שהאקדמיה ממליצה לכתוב שמיים בי' כפולה.
10
יהודה שואל/ת: ברצוני לשאול האם אחר הנקודתיים יבוא מרכאות במשפט הזה. בשיר "אדמה" מובאת שורה: וללטף, בעדינות, שרשים המוצצים לשדו עד תום.
רוביק עונה:
בהחלט. התפקיד המרכזי של המירכאות הכפולות הוא בראשיתו ובסופו של ציטוט.
11
יעקב שואל/ת: כיצד מנקדים את המילה זמינות בסמיכות, לדוגמה: זמינות ביולוגית, bioavailability, בשווא או פתח בראש המילה?
רוביק עונה:
זְמינות תהיה תמיד בשווא, גם בצורת הנפרד וגם בצורת הסמיכות. הקמץ שבשם התואר זָמין נחטף עקב ההתרחקות מהטעם.
12
צבי אורבך שואל/ת: למה באופן טבעי אני כותב תש"פ - פה רגילה בעוד שאת תש"ך כתבתי, בטבעיות, בכף סופית?
רוביק עונה:
עניין של הרגל, שהרי כבר מאה שנה לא נזקקנו לסיומת הזו לציון שנה עברית. השנים העבריות, כמו ראשי תיבות בכלל, מסתיימות באות סופית: תש"ך, תש"ם, תש"ן, תש"ף, ובקרוב: תש"ץ. כאשר האות היא כ' או פ' דגושות הן ייכתבו באות הלא סופית: רס"פּ, שב"כּ.
13
רותי שואל/ת: נשאלתי שאלה מאדם שלא דובר עברית אבל יכול לקרוא עברית, איך הוא יכול להבחין בין קמץ קטן לקמץ גדול?
רוביק עונה:
הקמץ הקטן הוא מוקש ידוע לקוראי עברית מנוקדת. אין כל דרך להבחין בינו לקמץ הגדול, ויש להכיר את הגיית המילה לצורך ההבחנה.
14
אליהו שואל/ת: כיצד יש לנקד את הב' הראשונה במילה "שובבה" ובצרוף המילים "ילדה שובבה"? האם מנקדים בשווא או בקמץ והאם יש אפשרות של גם וגם?
רוביק עונה:
שתי הצורות הן שובָבָה ושובֵבָה. שובָבָה היא צורת הנקבה של 'שובָב', המופיעה פעמיים בתנ"ך. שובֵבָה היא צורת הנקבה של שובֵב, והיא עצמה מופיעה פעמיים במקרא, כמו בירמיהו: "עד מתי תתחמקין הבת השובֵבָה". שובָב ושובֵב הן צורות מקבילות, אך היום אנו משתמשים רק בשובָב, והצורה שובֵבָה מופיעה רק בשירה ובספרות.
15
שלמה לנובו שואל/ת: למה ה-ל במילה תפילת (יעקוב) מנוקדת בפתח שהיא תנועה קטנה?
רוביק עונה:
תפילת יעקב היא סמיכות (וכן תפילת מנחה, תפילת מעריב ועוד ועוד). בסמיכות תנועת הקמץ של מילים בנקבה מתקצרת לפתח, מאחר שהסמיכות נתפסת כיחידה לשונית אחת והטעם נודד לסומך. התפילָה של יעקב: תפילַת יעקב.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >