שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
איריס כרמל שואל/ת: כיצד מנקדים את ההֵא בצרוף "שלה" - הספר שלה - ספרה, המחברת שלה - מחברתה וכד'. יש מפיק בהא?
רוביק עונה:
אכן במקרים אלה יבוא תמיד מפיק בה"א. המפיק מציין שיש להגות את ה' כעיצור ולא כתנועה. למשל: כמָה בלי מפיק – מילת שאלה. כמַהּ עם מפיק – פועל במשמעות השתוקק או נכסף. כאשר יש כינוי קניין חבור (הספר שלה=ספרה) יבוא תמיד מפיק.
2
משה מכנס שואל/ת: בגיליון האחרון שלך מצאתי את הכותרת "מהם שמות טייסים". בצעירותי עבדתי זמן מה במדור ההוצאה לאור של מפקדת חיל האוויר, ושם היה דקדקן-טהרן, אשר גולן ז"ל איש אביחיל, שהקסים אותי בהקפדתו. הוא לא הניח לכתוב "מהם" כשאין ניקוד, מאחר שהקורא יאלץ לשבור את ראשו בשאלה האם יש לקרוא מ' קמוצה או מ' צרויה. מסקנתו, המקובלת עלי, הייתה כי כאשר מתכוונים ל-מ' צרויה, יכתבו "מהם", אך כשרוצים לכתוב מ' קמוצה יש לכתוב "מה הם", למען הבהירות ולמען רבים מאוד שאינם יודעים די הצורך את ההבחנה. ‬‬
רוביק עונה:
אני מעריך מאוד את הדקדקנות של גולן אבל אין לכך כל הצדקה. שליש מהמילים בעברית יכולות להיקרא ביותר מצורה אחת, לפעמים אפילו בחמש ובעשר דרכים. 'מה הם' היא צורה נכונה, אבל מסורבלת ומיותרת. הקורא יכול בנקל לדעת מתי מדובר ב'מָהֶם' ומתי ב'מֵהֵם'. למשל: "מהם המאפיינים של הקורונה" – ברור שהכוונה למָהֶם. "כמה מהם פעלו בדרך אחרת" – ברור שהכוונה למֵהֵם.‬
3
תלמה גלובוס שואל/ת: כיצד אומרים: להוציא לפועל, הוצאה לפועל, להוציא להורג, הוצאה להורג = האם ל' השנייה מנוקדת בקמץ או בשווא? והאם פ' דגושה או לא?
רוביק עונה:
שני המקרים שונים. במקרה הראשון ההגייה היא הוציא לַפּועל, הוצאה לַפּועַל, בעקבות הניב הימי-ביניימי "מן הכוח אל הפועל'. במקרה השני יש לומר הוצאה לְהורֵג, במלרע, שכן הכוונה היא הוצאה של אדם אל הורג, מי שאמור להרוג אותו. עם זאת נוצרה דרך דיבורית משובשת: הוצאה לָהורג, בקמץ ובמלעיל, אולי במעין אנלוגיה ל'הוצאה לפועל'. 'הורג' במלעיל אינה קיימת בעברית.
4
שואל/ת: יש לי כמה וכמה חברים ואנשים שאני מכיר מקיבוץ צוּבּה, או ליתר דיוק קיבוץ פלמ"ח צובה. היום נסעתי בסביבתו והופתעתי לראות שלטים רבים שכתוב עליהם באנגלית tsova או zova. הבנתי שהכתיב האנגלי יותר דומה לשם המקראי אבל השם הנהוג בקרב הצובאים ובכלל הוא tsuba. רציתי לדעת אם אפשר לומר שיש שם שהוא הנכון מבין האפשרויות, ובכלל לפי מה מוחלטים דברים כאלה.
רוביק עונה:
השם הרשמי והמבוסס על אתרים היסטוריים הוא צוֹבָה. השם צוּבָּה הוא שמו של הכפר הערבי ששכן במקום עד 1948.
5
ראובן פרומר שואל/ת: שמתי לב כי בזמן האחרון אומרים (בנקבה) התוספה חיריק ב"ה" וחולם ב"ו" בעוד אני הייתי רגיל לומר התווספה בפתח/קמץ מתחת ל"ו". מהי דרך הביטוי הנכונה?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת היא התווסף. בלשון חכמים מופיעה הצורה הִתוֹסף, וכן יִתוֹסף, ויש שמשתמשים בה למרות שאינה מקובלת.
6
שמעון בוגן שואל/ת: בפרשות השבוע שאנו קוראים החודש מופיעה במקום המלה 'היא' המלה 'הוא' מנוקדת בחיריק. כמו כן עוד שלושה מופעים בויקרא ובבמדבר. החיריק המלא קיים כבר מ'בראשית' וב'ויהי'. אפשר הסבר בבקשה?
רוביק עונה:
הכתיב הִוא הנקרא היא מופיע במקרא כחמישים פעם. הוא נקרא קרי רצף או קרי קונסֶקוטיב. הכתיב המסורתי במקרים אלה - הוא - אינו מתאים להקשר שהרי מדובר במין נקבה, ולכן נוצר הניגוד בין הכתיב והקרי. לא ברורות הסיבות לכך, וייתכן שהן מעידות על שלב שגם הנקבה קיבלה את כינוי הגוף הוא.
7
יפעת לם שואל/ת: בשיר "בשדמות בית לחם, בארץ אפרתה"... פעם רשום: מצֶבֶת ופעם מצָבֶת, וכן מילים נוספות בשיר. רציתי לשאול מדוע? האם זה לפי מיקום המילה במשפט? (לפי הנהוג בתורה?)
רוביק עונה:
כותב השיר אב"א ק. שפירא אכן השתמש בצורת ההפסק המקראית בהופעה השנייה של המילה המלעילית כאשר היא מסיימת את השורה, בדומה לאֶרֶץ/אָרֶץ, הֶבֶל/הָבֶל וכדומה. כך גם בסיום שורה נוספת: צועֶדֶת/צועָדֶת. יש לציין שבזמר המוקדם נעשה לא מעט שימוש בצורות הפסק.
8
גסטי שואל/ת: נעזרתי ב"נוקדן מורפיקס", המסייע בניקוד מדויק של מילים, כי המילה "העדר" (במשמעות "חוסר") מנוקדת בשני אֳפנים: הֶעְדֵּר - הֵעָדֵר. האם שתי צורות הניקוד נכונות? אם כן, באיזה הֶקשר משתמשים בכל אחת מהן.
רוביק עונה:
הֶעְדֵּר הוא שם עצם, על משקל הפרש, הבדל וכדומה. הֵעָדֵר. הוא מקור בבניין נפעל. שם הפועל הוא להֵעָדֵר.
9
ליאל שואל/ת: לא מזמן מצאתי את עצמי תוהה לגבי המלה "ויכולו" (ויכולו השמים והארץ). אני לא מבינה את המבנה הזה - נכון ששכחתי כבר מזמן את הדקדוק אבל לא מצליחה לשבץ את הצורה הזאת. השמים והארץ "נגמרו" "הושלמו", "השלימו את עצמם"? אשמח לקבל הבהרה בנושא.
רוביק עונה:
השורש הוא כל"ה, והבניין הוא פוּעַל. משמעות השורש: הסתיים, נשלם. שורש דומה הוא כס"ה, והפועל המקביל: יְכֻסּוּ. יְכֻלּוּ בעתיד - יושלמו, ישלימו אותם, אבל במבנה הזמנים המקראי הכוונה לעבר: נשלמו.
10
ניצה שפר שואל/ת: מתי עוצבו האותיות בכתב ובדפוס? מניין שתי צורות של א'?
רוביק עונה:
האותיות הקרויות היום אותיות דפוס אומצו בערך במחצית האלף הראשון לפני הספירה, בימי בית שני, והחליפו את הכתב הכנעני-פיניקי. אז אימצו תושבי הארץ את הכתב הארמי, והוא התפתח בשינויים קלים לכתב העברי המודרני. אותיות הקרויות אותיות כתיב, וגם 'כתב רהוט', ובלועזית קורסיבי, מוכרות מהתכתבות של חכמי אשכנז, והם נוצרו באופן טבעי מתוך אותיות הדפוס באופן שאפשרו כתיבה נוחה ומהירה. לצד הכתב הרהוט האשכנזי המשמש אותנו נוצרה גם גירסה מוכרת פחות של כתב רהוט ספרדי.
11
שרה שואל/ת: מה משמעות האותיות ט' (טֵת), ח' (חֵית) וה' (הֵא)? נגיד א' זה אלוף, ב' זה בית, גימל זה גמל, ד' זה דלת, וכו'.
רוביק עונה:
ייחוס חפצים או בעלי חיים לאותיות רלוונטי לכתב הכנעני פיניקי, שהוא הכתב העברי הראשון. ה' היא אות הקריאה, הֵיי. ח' דומה לסולם, גדר (חיץ) אך יש קושרים אותה לחטי הפיל. ט' היא ציור של גלגל טווייה.
12
יוחאי שואל/ת: אני מתייחס למילים המתחילות באותיות בגדכפת כמו ברק, כלב, פנס וכו׳. האם לא הגיע הזמן להקל על הדוברים עברית, ולהגות את המילים האלה באות תחילית של המילה הבסיסית כאות דגושה בכל השימושים האפשריים?
רוביק עונה:
אותיות כפ"ת אחרי רוב אותיות השימוש משתנות כידוע מדגושות לרפויות. זהו כלל דקדוקי מרכזי, והמוסדות המכוונים את השפה נמנעים בעקביות מלבטל כללים כאלה. בשפת הדיבור הכלל כמעט ואינו משמש, והדוברים שומרים על הדגש גם אחרי אותיות השימוש, וזו דוגמה נוספת לפער בין העברית התקנית לעברית המדוברת.
13
יעקב משי שואל/ת: איך לבטא שם חברת המחשבים הגדולה apple? בפתח או בסגול (או משהו באמצע, לאן יותר קרוב)?
רוביק עונה:
ההגייה האנגלית היא בתנועה הקרובה ל-a אם כי יש בה ניואנס המרמז על תנועת e.
14
אסתי שואל/ת: איך מנקדים את המלה ״כרך״ (עיר) בצורת הרבים שלה ״כרכים״? האם שתי אותיות כ׳ דגושות?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא בכ' דגושה פעמיים: כְּרַכִּים. בשימוש נשמע יותר את כרָכִים כשכ' שנייה רפויה, כדי ליצור בידול.
15
לימור שואל/ת: מדוע א׳ במילה אני מנוקדת בחטף? הרי היא לא נחטפת.
רוביק עונה:
א' במקורה אכן נחטפת במילה אני, וזאת בשפות מקבילות כמו ארמית ומנדעית. במקרה זה גם ההגייה קרובה לצורה החטופה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >