שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
דינה שואל/ת: אבקש לדעת מדוע נוהגים להשתמש בעברית בשם ברית נאט"ו כאשר מדובר בר"ת באנגלית, לעומת האו"ם, שהוא ר"ת של השם העברי, האומות המאוחדות.
רוביק עונה:
ראשי תיבות לצירוף לועזי מתורגם נדירים וניתנים רק כאשר מה שאליו הם מתייחסים מוכר ובעל חשיבות רבה. ברית המועצות – ברה"מ, האומות המאוחדות – או"ם. המונח המלא של נאטו מוכר למעטים ואינו משמש: The North Atlantic Treaty Organization, ארגון הברית הצפון אטלנטית, ובוודאי לא נקרא לו אבצ"א. מה גם שנאטו קל להגייה באשר הוא מכיל שתי תנועות.
2
צפורה נהיר שואל/ת: המילה א-פ-ר, איך מנקדים גוף שני יחיד?
רוביק עונה:
אם מדובר באֵפֶר המדורה: אֶפְרְךָ. אם מדובר באֲפָר במשמעות אחו: אֲפַרְךָ.
3
רותי שם טוב שואל/ת: בשיר הנפלא "עין גדי", מופיעה השורה "בך היופי יופע בכל הוד". מה פשר הפועל "יופע" וכיצד מבטאים אותו - בחולם או בשורוק?
רוביק עונה:
יוֹפַע היא צורת קיצור ספרותית של הפועל יופיע. מקורה בפסוקי מקרא, איוב: ואל-תופַע עליו נהרה.
4
שרית שואל/ת: במילים הללו היכן הטעם: עֵרָנוּתְךָ, רְגִישׁוּתְךָ.
רוביק עונה:
הטעם בהברה האחרונה: ךָ.
5
גיל שואל/ת: האם יש לכתוב "הסטוריה" או "היסטוריה"? מדוע?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב לכאורה הסטוריה. אלא שמדובר במילה לועזית והכללים כאן חופשיים יותר. הצורה המקובלת והשקופה הנוחה לקריאה היא היסטוריה, הנפוצה פי 30 בערך מ'הסטוריה'.
6
ידידיה שואל/ת: כיצד יש להגות להט"ב (קהילת הלהט"ב וכו'...) – lahatav או lahatab?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה יותר היא להטָבּ, ב' דגושה, ברבים להטַבּים. ב' מייצג את 'ביסקסואלים', בעלי משיכה לשני המינים.
7
יפתח הררי שואל/ת: איך אומרים להנות בציווי? הנה? אני מבין את הכשל הלוגי אבל נמאס לי להגיד 'נסה להנות' כדי לעקוף את זה.
רוביק עונה:
צורת הציווי של שורש הנ"י בניין נפעל: הֵהָנֵה. אין פסול בשימוש בצורת העתיד, המקובלת בדיבור: תֵהָנֶה.
8
רותי שואל/ת: כל הפעלים הבאים בבניין פעל בעבר מנוקדים בקמץ ובפתח. למשל: קראתי, חטאתי, יצאתי וכדומה. מדוע הפועל שנא מנוקד בקמץ ובציירה?
רוביק עונה:
צורות העבר בבניין קל מופיעות בשלוש גרסאות, כפי שנוכל לראות גם בערבית. פַעַל היא המקובלת ביותר, ולצדה פַעִלַ ופַעֻלַ. הפועל שנא שייך לקבוצת פַעִלַ, כפי שנוכל לראות גם במקבילה הערבית. שנֵא או שנֵאתי הוא במקרא בצירה שהתפתח מהחיריק, וזו צורתו התקנית.
9
אלי בן דוד שואל/ת: על פי האקדמיה יש הבדל בין קו מפריד לבין מקף עליון. המקף חייב להיות תמיד מקף עליון שאין בו רווח בין המלים (מילה-מקף עליון-מילה) ואילו קו מפריד הוא איננו מקף בעצם אלא כפשוטו קו מפריד בין מילים או משפטים. בעיה: אין מקלדת שיש בה מקף עליון, לכן כל המקפים במקלדות המוכרות לי הן קוים מפרידים. למה נקבע דבר שאין אפשרות לבצע אותו במיליוני המקלדות המשרתות את המשתמשים.
רוביק עונה:
למעשה יש שלושה מקפים. מקף קצר אמצעי הנקרא גם מקף מחבר, מקף מפריד ארוך ומקף עליון. המקף העליון כבר כמעט אינו משמש, והמקף המחבר המופיע במקלדת הוא האמצעי. המקף המפריד הארוך המופיע במקלדת תחת 'סימן' עולה אוטומטית כאשר יש רווח לפני המילה ורווח אחריה.
10
דפנה שואל/ת: מדוע האות כ' בשם התואר ארוכה הינה דגושה, שכן לשון הזכר היא ארוך ב-כ' רפה. מדוע אין ארוך וארוכה כדין רטוב, רטובה?
רוביק עונה:
שתי הצורות, רטוֹב ורטוּב נכונות. רבים של רטוֹב – רטֻבּים, של רטוּב – רטובים, ב' רפה. במקרה של ארוך הצורה מקבילה למשקל קָטֹל של שמות תואר כמו שמות הצבעים ולכן יבוא בה דגש. רטֻבּים / כחֻלּים / ארֻכּים. יש גם שמות תואר במשקל קָטוֹל, והם ניטים בלי דגש: גדוֹל - גדולים, מתוֹק – מתוקים.
11
דפנה שואל/ת: שלום, מדוע במילה 'דפים', ריבוי של המילה 'דף', האות פ' דגושה ולא רפה?
רוביק עונה:
דף היא מילה תלמודית בהשפעה המילה הארמית דַפָּא שבה פ' דגושה. גם במילים כמו גב, דוב וכדומה הדגש מופיעה רק בנטיות.
12
יעוד גונן שואל/ת: שמתי לבי שישראלים נוטים להחליף חולָם בשורוק במקרים רבים, כגון קוקוּס במקום קוקוֹס, רודוּס במקום רודוֹס, ודומני שגם שמו של פרופ' גרוטו צריך להיות גרוֹטוֹ ולא גרוּטוֹ, בהנחה שהוא קשור למילה האיטלקית למערה. האם יש לכך הסבר?
רוביק עונה:
ההסבר הוא בתופעה רחבה המשפיעה על ההגייה וגם על יצירת מילים, והיא הבידול או ההיבדלות, בלועזית: דיסימילציה. הדוברים יוצרים באופן טבעי בידול בין שתי התנועות הקרובות: חולם ושורוק, והופכים אחת מהן לשורוק. הבידול מקל על ההגייה, והוא חל גם על עיצורים. עם זאת יש גם תופעה הפוכה, הידמות או אסימילציה, החלה בעיקר על עיצורים, כגון בצורות 'הזדרז', 'הצטלם' וכדומה.
13
נחום שואל/ת: בתקופת המשנה כמדומני הייתה תופעה בעברית של הוספת -ן למילים שמסתיימות בהברה פתוחה כמו בקדיש, וכמו עם שמות כמו שלמה שנהיה סלומון או ארמגדון הר מגידו. לעומת זאת מצאתי כי המילה שומרון עברה תהליך הפוך, וברוב שפות העולם נקראת דווקא סמרה או סמריה. האם יש הסבר לכך?
רוביק עונה:
נ' סופית מקובלת מאוד בלשון חכמים בהשפעת הארמית: קורין, נישואין וכדומה. סולומון כשם יווני נוצר בעקבות הצורה הסורית הקלאסית של השם שלמה – סְלַיימוּן. הנטייה למילים המסתיימות ב-ון אופיינית ליוונית. לא מצאתי הסבר לסמרייה.
14
ניבה זהר שואל/ת: האם ניתן לכתוב את המילה אדום (וכוונתי לצבע) גם בכתיב חסר? שאלתי נובעת מכך שראיתי תמונה כיתתית של בן זוגי בהיותו בכיתה ב' שצולמה על רקע הלוח בכיתה על רקע הלוח, והבחנתי שבאותו היום הם למדו על הצבע האדום, והמורה כתבה כובע אדם עם חולם חסר.
רוביק עונה:
הצורה בחולם חסר נכונה כאשר המילה מנוקדת, וכך כל יתר הצבעים. כמובן שבכתיב חסר הניקוד חובה לכתוב אדום, ולשם הבהירות לא פסול לכתוב זאת גם בניקוד: אָדוֹם.
15
עמיחי שואל/ת: בקריאה בתנ"ך, ראיתי שיש מילים שלעולם לא מקבלות צורת הפסק, גם כשבאות בסוף פסוק או באתנחתא. למשל: תבן, מלך, צדק, נגב. האם יש כלל מתי התנועה תתארך בהפסק ומתי לא, או שאין כלל לצורת ההפסק, מי שכן - כן ומי שלא - לא...?
רוביק עונה:
קביעת הניקוד המקראי נעשתה על פי מסורות בעל פה שלעיתים קרובות אינן סדירות. בדרך כלל צורת ההפסק עונה על צרכים ספרותיים או פואטיים, וקשה להצביע על קטגוריה תכנית. גם המילים שבשאלה מעידות על כך, שכן למילים כמו צדק או מלך יש מעמד סמנטי גבוה ובכל זאת לא זכו לצורות הפסק.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >