שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
אוהד שואל/ת: במזמור "אשת חיל" נכתב המשפט "מרבדים עשתה לה". האות ש' במילה עשתה מנוקדת בשווא נע. האם ההגיה הנכונה של המילה היא עשתה בצירה (aseta) או שמא יש להגות עשתה בשווא (asta)?
רוביק עונה:
לא רק מזמור זה. בצורת העבר נסתרת בניין קל, משקל קָטְלָה, ע' הפועל תבוא תמיד בשווא נע. בהגייה הישראלית המקובלת במקרים רבים איננו הוגים את השווא הנע, והוא מתקצר בפועל לשווא נח, וכך גם במקרה זה.
2
חזי שילה שואל/ת: מתי בגד כפת לא מתקיים בראש מילה?
רוביק עונה:
כוונת השאלה היא ככל הנראה לחוק לפי בגד כפת בראש מילה יהיו תמיד דגושות. בעברית המודרנית הסוגיה מתייחסת לניקוד, ואילו בהגייה היא מתייחסת רק לאותיות בכ"פ. החוק הזה אינו חל על מילים לועזיות. כמו כן, בניקוד המקראי לא יבוא דגש בבגד כפת בראש מילה כאשר היא באה אחרי תנועה, מתוך התפיסה שהתנועה מרככת את העיצור הבא אחריה.
3
משה מגן שואל/ת: ידוע שהגלדיולה בעברית הוא בעברית סיפן. במחשב במילוג, כתוב סיפן סמך בקמץ. בלקסיקון לועזי של פינס כתוב סיפן, סמך בסגול. למען דייק אנא עשה סדר.
רוביק עונה:
ל'סיפן' שתי הגדרות. סֵיפָן, בצירה, הוא דג שגופו מזכיר חרב. סַיְפָן, בפתח (כך במילוג ובכל שאר המילונים) הוא הגלדיולה.
4
רותי שואל/ת: במילון רב-מילים כתוב שהמילה 'בלתי' היא תחילית. לפי מה שאני יודעת, אחרי תחילית צריך להיות מקף. למשל: בלתי-שפוי בלתי-אפשרי. אותה שאלה הופנתה לאקדמיה, ותשובתם היתה, שהמילה 'בלתי' אינה תחילית ויש לכתוב בלתי שפוי או בלתי אפשרי ללא מקף. האם תוכל לפסוק פה? ומהם הנימוקים?
רוביק עונה:
'בלתי' היא מילת שלילה, אבל לא הייתי נחרץ בקביעה שאינה תחילית. היא מופיעה רק בצירוף, ודומה לתחיליות שלילה שאין חולק עליהן כמו אל-זמני, אי-רצון ועוד. רב-לאומי מרבה, דו-עיצורי מכפיל, ובלתי-הגיוני שולל. השאלה אם הכרחי לתת כאן מקף אינה חוק דקדוקי אלא קביעה הנתונה לשיקולים של כותבים ועורכים. הנטייה היום היא לוותר על המקפים, אך יש כאלה המקפידים להשאיר אותם.
5
יהודה שואל/ת: המילה "צוהרים" כותבים עם האות וו. מה ההבנה של הדבר? הרי יש שם תנועה קמץ גדולה?
רוביק עונה:
תנועת העיצור צ' ב'צהריים' אינה a אלא o, הסימן הוא קמץ קטן ולא גדול, ועל כן נקבע שהיא תסומן בו': צוהריים. ה' היא בחטף קמץ קטן, ואינה זוכה בתנועה אחריה.
6
אהרן גל שואל/ת: יש המשיבים לברכה ״וכן לאמור״. להבנתי יש להגיד ״וכן למָר״. אם כך, מאין נובעת השגיאה? אני חושב שזה בגלל מבטאים של התימנים וגם של האשכנזים המבטאים קמץ כתנועת o (כמעט חולם). האם כך?
רוביק עונה:
השערה הגיונית בהחלט. הקמץ העברי מקביל בהגייה האשכנזית והתימנית לתנועת o, ומכאן השתרשה ככל הנראה ההגייה 'וכן למוֹר', הנשמעת 'וכן לאמור'.
7
אורן לוזון שואל/ת: קראתי במקום כלשהו שבעברית האות וו' אמורה להישמע כמו האות w ולא כמו האות v, ושזהו בעצם ההבדל בין ב' ל-וו'. האם נכון הדבר? ואם כך האם השם david בעצם אמור להיות dawid? והאם אנו בעצם מבטאים את וו' החיבור לא נכון כאשר אנו אומרים ve ולא we?
רוביק עונה:
על פי הערבית ניתן להניח שהגיית העיצור ו' הייתה קרובה ל-w. תורם לכך גם מעמדה של ו' כחצי תנועה, ובמעברים באות זו בין התנועה לעיצור, המתאימים יותר להגיית w. ואולם כמו בעיצורים אחרים גם כאן התקבעה הצורה החוככת של ו', הנשמעת כב' רפה. בוודאי אין להתייחס למגמות כאלה בהגייה כשגיאות. ו' החוככת היא הדרך המקובלת בעברית בת ימינו, וגם במקורות קודמים.
8
ורד שביט שואל/ת: למה מקלדת בחיריק ומדפסת בפתח?
רוביק עונה:
מדובר בשני משקלים לשמות מכשירים ושניהם לגיטימיים: מִקְטֶלֶת ומַקְטֶלֶת. במשקל מִקְטלת: מִברשת ומִקלדת ואחרות, ובמשקל מַקְטֶלֶת – מַלְקֶטֶת, מַפְסֶלֶת, מַלְחֶצֶת ומַדְפֶסֶת. המילה נקלטה כך מלכתחילה, אולי בהשפעת הפועל 'מדפיס'.
9
משה שואל/ת: לאחרונה ניסחתי עבור ספר ביוגרפי משפט - "אודות חייו ופועליו של x". לאחר ההדפסה חזר אליי הלקוח וקבל כי העירו לו שצריך לכתוב "פעליו", שכן "פועליו" משמע הפועלים [העובדים] שלו. הסברתי לו כי כיום נהוג בעברית להוסיף פעמים רבות ו' כאשר אין ניקוד, וכך גם במקרה זה. הצעתי שאם אכן המופע הזה צורם לאנשים, בהדפסה הבאה נתקן זאת. מה דעתך?
רוביק עונה:
מילים זהות בכתיבן נפוצות מאוד בעברית, למעשה שליש מהמילים המופיעות בטקסט עברי כלשהו ניתנות לכמה קריאות. הנטייה היא לא להתחשב בכך, מה גם ש"חייו ופעליו" יכול להיקרא כשיעור בדקדוק. במקרה זה כדאי להשתמש בצורת היחיד: חייו ופועלו של x, וכאן לא יהיה מקום לאי הבנה.
10
יעקב בורנשטין שואל/ת: איך ניתן לכתוב "תכן" (של ספר למשל) ברבים ובסמיכות: תוכני המקרא (מתנגש עם איצטגניני, אסטרונומי) או תכני המקרא?
רוביק עונה:
לאחרונה קבעה האקדמיה כי ברוב המכריע של המקרים בהם מופיעה תנועת o יש לכתוב ו' (חוכמה, תוכנית), וזאת בניגוד לתקנה קודמת שבה תנועת o בהברה סגורה לא מוטעמת נכתבה ללא ו' (חכמה, תכנית וכדומה). לכן לפי תקנה זו יש לכתוב תוכני. העובדה שיש מילים נוספות בכתיב דומה אינה שיקול, השפה העברית מלאה במקרים כאלה, הקרויים הומוגרפים.
11
משה אליאב שואל/ת: איך מנקדים את המילה ולמחרתו?
רוביק עונה:
וּלְמָחֳרָתוֹ.
12
נתי שואל/ת: כאיש צבא אני נתקל בשימוש רב במילה ״שותפות״ בצבא, בין בסמיכות ובין לאו, והיא כמעט תמיד נהגית (להבנתי בטעות) עם שווא בת׳. אשמח להבין אם יש לך הסבר לתופעה הזו.
רוביק עונה:
ההסבר הפשוט הוא עצלות הגייה, שהיא תופעה מרכזית בלשון הדיבור, לא רק הישראלית. המילה שותָפות בת שלוש ההברות מתקצרת לשתיים: שותְפות, ומעבר התנועות u-a-u הדורש מאמץ מסוים מתקצר ל-u-u. צורת ההגייה הזו של שותפות מוכרת לא רק בצבא. משפיעה כאן גם צורת הסמיכות. במסגרות רשמיות יותר נשמרת ההגייה המלאה.
13
תם שואל/ת: רציתי לדעת כיצד נכון להגות את המילה: שעועית או שועית?
רוביק עונה:
ההגייה הנכונה היא כמובן שעועית, שווא נע בש' ואחרי ע' בשורוק. כיוון שהעיצור ע' איבד את ההגייה הגרונית-לועית שלו אירע לו בלשון הדיבור מה שאירע מזמן לאות א', הוא נבלע בתנועה, ולכן בהגייה אנו שומעים לעיתים קרובות את 'שועית'. בכתב יש לשמור על האיות המלא.
14
ארז חורי שואל/ת: בגמרא במסכת פסחים ראיתי שכתוב - אמר ר' כך וכך, אמר ר' ...., אמר ר' .... וכו' בסוף הפיסקה כתוב - אמרו כולן ...... ותהיתי, כל הרבנים לעיל היו גברים, אז מדוע הגמרא משתמשת במילה כולן ולא כולם? משם זה הביא אותי לשאלה אחרת, מדוע אנו אומרים 'כולנו' בלשון נקבה ולא 'כולמו'?
רוביק עונה:
בעברית הסיומת נ' מייצגת בנטיות נקבה: שלהן, אתן, בואנה ועוד. לעומת זאת בארמית היא מייצגת נטייה זכרית: גוברין (גברים), כולן, וכך בכל מערכת הנטיות. השפה התלמודית היברידית ויש בה עירוב של עברית וארמית לכל אורך הטקסט. לן פירושו לנו, והוא משותף לגברים ולנשים, ממש כמו כולנו בעברית.
15
אלעד בן יהודה שואל/ת: מדוע על מטבעות של עשרה שקלים הכיתוב בעברית עתיקה מופיע משמאל לימין? האם כיוון הכתיבה של העברית העתיקה לא היה מימין לשמאל?
רוביק עונה:
הכיוון של הכתב הכנעני-פיניקי, הוא הכתב העברי הקדום, היה אכן מימין לשמאל. הכתובת העתיקה, שהיא כתובת שנמצאה על מטבע מקורית, כתובה בכיוון השעון, ואחריה בכיוון השעון הכתובת העברית. כיוון השעון מאפשר לכתוב כל טקסט לכל אחד מהכיוונים, ואנו קוראים אותו על פי נקודת המוצא שלו, ועל כן סוגיית 'ימין שמאל' אינה רלוונטית כאן.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >