שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
בני שליטא שואל/ת: במדורך ציינת כי הכתיב הנכון הוא ראשל"צ - וזה נכון מבחינת מיקום הגרשיים. אולם היות וראשי תיבות הנאמרים כמילה (למשל להד"ם) נכתבים עם אות סופית, כך צריך לכתוב גם את ראשל"ץ. אני טועה?
רוביק עונה:
ראשי תיבות הנהגים כמילה אחת יקבלו תמיד אות סופית: בג"ץ, קמ"ן, אג"ם וכדומה. יוצאת מכלל זה פ', שהיא בראש מילה דגושה, ולכן ייכתב חר"פּ. כאשר ראשי התיבות אינם נהגים כמילה אלא בצורה השלמה, הנטייה היא לאות לא סופית. איננו אומרים שאנחנו נוסעים לרַשְׁלָץ, אלא לראשון לציון.
2
משה מגן שואל/ת: במחשב כתוב קפָּנדְריא האות פא בקמץ. אצל אבן שושן קפֶּנדְריה, פא בסגול. אצל מאיר מדן (מאלף ועד תו] כתוב קפָּנדָריה. איך נכון לבטא?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת היום היא קַפַּנְדְרִיָה, פ' בפתח. היא מאחדת שתי צורות הגייה קדומות של המילה. הצורה קַפַּנְדַּרְיָה היא הצורה המשנאית, בעוד קפֶּנדְריה היא הצורה התלמודית, בעקבות הלטינית – compendiaria. שתי הצורות הקדומות אינן כמעט בשימוש היום.
3
רותי בית אור שואל/ת: אנחנו מכירים את הגרש היחיד כמסמן קיצור (פרופ'), את הגרשיים כמסמנים ראשי תיבות (ת"א, ב"ש, וגם יוצא הדופן ד"ר), אבל איך, ומתוך איזה צורך, נולד הקיצור י-ם למילה ירושלים?
רוביק עונה:
הקיצור נולד מתוך הצורך לקצר בכתיבה בשמות החוזרים פעמים רבות, והוא אופייני לשמות מקומות מורכבים, ורלוונטי לשם המסורבל ירושלים. בדיבור ייאמר תמיד השם המלא. כאשר שם העיר מורכב משתי מילים הפתרון הוא גרשיים: פ"ת, כפ"ס וכו'. זה אינו מתאים לירושלים, ולכן נכנסה בעיתונות החדשה הצורה י-ם, אות ראשונה ואות אחרונה. בשמות קצרים של יישובים אין צורך בקיצור, כמו חיפה ועכו.
4
סתיו שואל/ת: למה ירושלמי ולא ירושלימי (כמו שאר השיוכים - שם העיר במלואה והסיומת י)?
רוביק עונה:
התוספת י' בשם ירושלים מאוחרת. במקרא ירושלים מופיעה ללא י', ובמסורה הוסיפו חיריק מתחת למ' הסופית. הכתיב 'ירושלים' הוא תלמודי. גם צורת המגמה המקראית נעדרת י': ירושלמה. שם התואר 'ירושלמי' מופיעה במשנה, ויש כאן גם השפעה של נוחות ההגייה.
5
אילנה שואל/ת: נכדי קיבל חוברת ללימוד עברית בשם פתפותי אותיות - שערותי סמרו!!!!! היש כדבר הזה? יש מילה כזאת? מתי שינו פטפוט לפתפות?
רוביק עונה:
המילה 'פתפות', וכן 'פתפותים' ברבים היא מילה תלמודית שפירושה פתיתים, חתיכות קטנות, ומכאן הביטוי 'פתפותי ביצים'. כבר במקורות התערבבו הפטפוט והפתפות לבלתי הכר. בכל מקרה, שם החוברת מעיד דווקא על ידע לשוני, ובוודאי לא על טעות כתיב.
6
גיל בר לוי שואל/ת: כיצד מנקדים את המילה כרישים?
רוביק עונה:
המילה ביחיד היא כָריש בקמץ. ברבים: כְרישים, מאחר שכ' המתרחקת מן הטעם נחטפת.
7
מיכל שואל/ת: מדוע יש פתח ב-ר' של מילה משרעת? ההברה מוטעמת ופתוחה - אמורה להיות מנוקדת בקמץ? כנ״ל מקלחת מטפחת וגם מקלדת מברשת - (אולי קשור למשקל – מ' תחילית)?
רוביק עונה:
משקל מִקְטֶלֶת הוא משקל מלעילי, וחלים עליו כללי הניקוד של מילים מלעיליות כמו יֶלֶד, פַחַד ועוד, שבהן ההברה הראשונה היא בתנועה קטנה. זאת בהשפעת ההיסטוריה הלשונית שבה בעבר המילים היו בנות הברה אחת, והעיצור השני בשווא. כאשר ל' הפועל היא גרונית, פ' הפועל ול' הפועל יהיו בפתח: מטפַחַת, משרַעַת (אמפליטודה). כאשר אינה גרונית – בשני סגולים – מקלֶדֶת, מברֶשֶת.
8
דליה שואל/ת: כאשר אני שומעת את המילה "ריבּה" (כשההברה הראשונה מוטעמת), ואת המילה "רפסודה" (כשההברה השנייה מוטעמת) אוזני הוותיקות מזדעקות... האם אוזני צודקות?
רוביק עונה:
אוזנייך צודקות עניינית אבל אין צורך להזדעק. 'ריבה' במלעיל היא חלק מתופעה של נדידת הטעמים ממלרע למלעיל בעברית המדוברת, ויש לה דוגמאות רבות שחלקן מקובלות לגמרי. 'רפסודה' היא מילה מקראית מלרעית, וכאן נראה שיש השפעה למילים לועזיות כמו רפסודיה המלעילית, או למילה הימי-ביניימית המקבילה רפסודֶת, המלעילית אף היא.
9
יוסי שואל/ת: למה יש דגש במילים חמשה וששה באות ש'?
רוביק עונה:
צורות אלה הן גזירה מצורות היסוד חָמֵש ושֵש, שבהן תנועת ההברה האחרונה היא ארוכה מוטעמת. הארכת המילה – חֲמִשָּה ושִשָּה הביאה לקיצור התנועה הלפני האחרונה לחיריק חסר, הדורש אחריו השלמת הברה או הכפלה.
10
טלי שואל/ת: מדוע במילה 'כמה' יש דגש? האם משלים את ה' הידיעה? או דגש לתפארת הקריאה?
רוביק עונה:
אין במילה זו דגש לתפארת הקריאה כיוון שכ' מנוקדת בפתח. כַּמָּה היא חיבור של כ' הדימוי+מה, ונראה שהדגש הוא רמז ליידוע.
11
יפית זדה שואל/ת: בתכנית הריאליטי "משחקי השף" אומרת המנחה - אנחנו נפרדים מ-(בסגול/צירי) ... השהייה/פרסומת... ובהמשך מציינת את שם המודח. השאלה שלי: האם יכולים לומר נפרדים מֵ(סגול)? או שמא יש לומר נפרדים מִ(בחיריק)... שם המודח???
רוביק עונה:
תלוי בשם המודח. אם שמו מתחיל באחת האותיות הגרוניות או ר' (א,ה,ח,ע,ר) יש לומר מֵ-, בצירה. בכל יתר האותיות ההגייה היא מִ-, בחיריק חסר, ואחריה דגש.
12
יעקב אנגלמן שואל/ת: כיצד צריך לכתוב בטקסט לא מנוקד, קוהלת או קהלת (הכוונה לאחת המגילות בתנך)?
רוביק עונה:
ניקוד השם הוא קֹהֱלֶת, כלומר, הק' היא בחולם חסר, ה' נחטפת. במקרים אלה הצורה הקרובה יותר למקור תהיה ללא ו', קהלת. עם זאת במילים רבות שיש בהן חולם חסר, הכתיב חסר הניקוד יכלול ו': יופי, צמרמורת וכדומה, כך ש'קוהלת' תקין אף הוא. דוגמה לסוגיה היא השם נעם, המועדף בדרך כלל בכתיב זה על נועם.
13
יהודה יערי שואל/ת: להזר או להזיר (כשמדובר בהזרה, כלומר בלהפוך מישהו או משהו לזר)?
רוביק עונה:
הַזָּרָה פירושה הפרשה והבדלה, היא מן השורש נז"ר, וצורת ההפעיל היא הִזִּיר, מכאן גם 'נזיר'. לשורש זו"ר הקשור למילים זָר וזָרות אין צורת הפעיל. אם היתה כזו היא הייתה נהגית הֵזיר.
14
שמוליק שואל/ת: האם במשפט "עשה לו לזכר" - במילה לזכר, את האות ל' יש להגות בצרה או בפתח?
רוביק עונה:
לזכר כאן אינה מילה מיודעת. יש להגות לְזכר.
15
יעקב שואל/ת: מהם כללי התעתיק מלועזית לעברית הנוגעים לשמות שבמקורם אינם מבוטאים כדרך כתיבתם, למשל: Girona בספרדית: חירונה bologna באיטלקית: בולוניה, וכדומה.
רוביק עונה:
ההגייה העברית הולכת לעיתים בעקבות שפה משפיעה כלשהי ולאו דווקא השפה המקורית. בדרך כלל זו אנגלית או גרמנית. ג'ירונה היא ההגייה המקובלת באנגלית, כפי ש'חורחה' הספרדי הוא ג'ורג' האנגלי. במקרים רבים אחרים מאומצת ההגייה המקורית. 'מוסקבה' נהגית בדרך הרוסית ולא האנגלית או הגרמנית. "רומא" נהגית בדרך האיטלקית ולא האנגלית, ובמקרה של בולוניה גם האיטלקים אינם הוגים "בולוגנה".
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >