שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
136
אודי שואל/ת: בשירו של שאול טשרניחובסקי, "אני מאמין", בביצועו של אריק לביא, צמד המילים הראשונות נהגה "שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי", כאשר ב-ח' אין תנועה, בעוד שבכתוב אנו רואים חטף פתח ב-ח'. מחיפושים קצרים שעשיתי לא ראיתי עוד מקרים בהם הוגים חטף פתח כשווא נח. האם אריק לביא שוגה בהגייתו? כמו כן, אשמח לדעת האם וכיצד נכון לנקד ולהגות את המילה "שחקי" למילה "שחקו" ברבים.
רוביק עונה:
העיצור הלועי ח' מבוטא בעברית במקרים רבים בשני מימושים: חטף פתח (חצי תנועה) ושווא נח (אפס תנועה). בעברית הקלסית הנטייה היא לשווא הנע, ולכן למשל המילה מַחֲשָבָה המקראית נהגית היום מַחְשָבָה. במקרה של 'שחקי' ההבדל הוא בין ההגייה הספרדית לאשכנזית. בהגייה הספרדית המלרעית ח' אכן נהגית בשווא נע וכך היא אף מנוקדת: שַחֲקי. ההגייה האשכנזית המלעילית גוררת את הח' לאפס תנועה למרות הניקוד בשווא נע, וכך שר אותה אריק לביא, ולא רק הוא. צורת הרבים מנוקדת שַחֲקו.
137
ניבה שואל/ת: מדוע בכינוי הגוף אֲנִי האות אל״ף מנוקדת בחטף פתח?
רוביק עונה:
לא לכל ניקוד מסורתי יש הסבר מספק. במקרה של 'אני' יש למילה שתי צורות הגייה: צורת הקשר (באמצע משפט) שהיא מלרעית ומנוקדת אֲנִי, וצרת הפסק מלעילית המנוקדת אָנִי. החטף בצורת ההקשר מבדיל בינה לצורת ההפסק, ובמקרה זה לא יתכן לשים פתח שהיה מחייב דגש בנ'. נוסף לכך נמצא א' חטופה גם במילים המקבילות בארמית ובשפות נוספות. לצורת הרבים אֲנַחְנו יש צורת משנה – נַחנו, שבה א' נעלמת לגמרי.
138
ורד שואל/ת: נראה שבימינו ההגייה הרווחת של המילה "אסטרטגיה" היא בפתח בא'. זכור לי שבצעירותי ההגייה הרווחת הייתה דווקא בחיריק בא'. במאגר המונחים של האקדמיה המילה מנוקדת דווקא בסגול בא'. מהיכן הגיעו ההגיות השונות האלה (מניחה שממקורות יהודיים קאנוניים) וממה נובעים השינויים בהעדפה? האטימולוגיה הלועזית לא עוזרת לי כי הא' היא תוספת של העברית, הרי.
רוביק עונה:
המילה אסטרטגיה אכן זכתה לשלושה ניקודים שונים. הניקוד בחיריק, אִסטרטג, מיוסד על הופעת המילה בתלמוד הירושלמי: "למלך שהיו לו שני אִסטרטיגין". הניקוד בפתח היה מקובל כניקוד התקני, גם כן כהבנה של ההגייה במדרש. האקדמיה החליטה ב-1996 שלא להכריע בין הצורות בפתח ובחיריק. הצורה בסגול השתרשה בדיבור ובתקשורת וקשה להצביע על סיבה מובהקת לכך, אך במילון הסוציולוגיה של האקדמיה משנת 2015 היא אכן מופיעה בסגול, אֶסטרטגיה, בהתאמה לדרך ההגייה שהשתרשה.
139
איציק שואל/ת: כיצד מנקדים נכון את המלה ולראיה. הכוונה של ראיה במובן הוכחת נכונות. השילוב של ו' וגם ל' לפני השווא, מה תוצאתו?
רוביק עונה:
הניקוד וההגייה הנכונים הם וְלִרְאָיָה. השווא הנע בר' מחייב את תנועת החיריק בל', ועל כן ו' אינה משנה את תנועתה הקבועה, שווא נע. יש נטייה בלשון הדיבור ובתקשורת להחיל את השורוק בו' החיבור גם לפני ל' כמו לפני אותיות בומ"פ, במקרה זה: וּלִרְאָיה, אך זו אינה הגייה תקנית.
140
חיים טוביאס שואל/ת: בתהלים קי״ט מופיעות שתי צורות של המילה עֵדוּת (מצוות). בפסוק ב׳ (עֵדֹתָיו) שם היא כתובה ללא ו׳, ובפסוק קי״א מופיעה המילה עם האות ו׳ (עֵדְוֹתֶיךָ); אלא שאת הו׳ יש להגות שכן הד׳ מנוקדת בִּשְׁוָא ולכן מתבקש להגות את המילה edvotecha ולא edotecha. מדוע בפרק ק״ד בפסוק ב׳ מנוקדת האות ש׳ במילה לַשְׁפַנִּים ללא דגש חזק כפי שנדרש לאחר ה׳ הידיעה (או, כמו כאן, ה׳ הידיעה עם ל׳ השימוש). אשמח לשמוע את הסבריך.
רוביק עונה:
היקף החריגים בניקוד הטברני של התנ"ך גדול מאוד. למעשה, הניקוד הטברני קבע כללים קבועים הנשמרים מכאן ואילך, אבל נמנע מלשנות ניקוד שנקבע במסורה לפני כן. הסיבות לחריגות הן עניין להשערות, ולא תמיד יש סיבה נראית לעין.
141
ראובן פרומר שואל/ת: כאשר כותבים, האם צריך לכתוב "התדרדרה" (שמיעתו למשל) או: "הדרדרה"?
רוביק עונה:
על פי קביעת האקדמיה שתי הצורות תקינות ולשתיהן בסיס במקרא, וכך לגבי כל השורשים שפ' הפועל שלהם ד', בבניין התפעל. המלצתי היא לפעול על פי התחושה וצליל המילה. במקרה של דרד"ר עדיפה הצורה 'מידרדרת', ובוודאי כך בדמ"ה: הידַמּות ולא התדמות. במקרה של דפ"ק יש יתרון ל'מתדפק', ככתוב בספר שופטים: "מתדפקים על הדלת".
142
הארווי באק שואל/ת: את שם התנועה "סֶגוֹל" מנקדים, לפי רוב המילונים, בסגול תחת הסמ"ך ובלי דגש בגימ"ל. ההברה הראשונה במילה, אם כן, בלתי-מוטעמת, פתוחה, ומונעת בתנועה קטנה, בניגוד לכללי הניקוד בעברית. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
במילונים מוקדמים המילה מופיעה דגושה - סֶגּוֹל, אך בגירסאות מאוחרות יותר הסגול אכן נעלם, ולא מצאתי גורם המנמק זאת. יתכן שיש כאן השפעה של הצורה הקדומה החלופית סְגול, בעקבות המילה הארמית סְגולא.
143
זוהר לוי שואל/ת: בספר תהילים פרק סא פסוק ה' האות ס' במילה סֶּלָה בסוף מנוקדת בדגש. מדוע?
רוביק עונה:
הדגש ב'סלה' מופיע בכחמש הופעות של המילה מתוך 75 הופעותיה, כמעט תמיד אחרי התייחסות לגוף שני: יודוךָ סֶּלה, עניתָ סֶּלה. המסורה כידוע אינה מערכת שיטתית מוחלטת ויש בה יוצאים מהכלל רבים, כשההסברים להם הם בדיעבד. עם זאת כל הסבר מבוסס בעניין יתקבל ויצוטט.
144
דב ניימן שואל/ת: במכתב למערכת, באחד העיתונים כתבתי "אסור, ברמה הציבורית וכמובן ברמה הפוליטית, שמפלגה כמו עבודה תיאלם מהבמה הלאומית של מדינת ישראל". התכוונתי לכך שהיא אינה משמיעה את קולה. העיתון תיקן ל'תיעלם'. מי צודק?
רוביק עונה:
העיתון צודק. לו היית כותב 'מפלגת העבודה תיאלם' ללא תוספות, אפשר היה לקבל בדוחק מסוים את הגירסה בא'. מאחר שהוספת את 'מהבמה הלאומית' הצורה היחידה האפשרית היא 'תיעלם'.
145
יעקב בראון שואל/ת: איך מנקדים ''מילא'' - עם קמץ בלמד או סגול? בלשון הדיבור מבטאים עם סגול בלמד, האם אפשר לבטא כך גם בכתב?
רוביק עונה:
'מֵילֵא', במלעיל, היא ההגייה היידישאית-אשכנזית של מֵילָא הארמית, הנהגית גם במלעיל וגם במלרע. בניקוד ברירת המחדל היא בקמץ: מֵילָא, אלא אם כן מצטטים שיחה דיבורית.
146
ימית שואל/ת: מדוע אומרים מאצרה ולא מעצרה (מלשון לעצור)?
רוביק עונה:
המילה מַאֲצָר אינה קיימת בעברית. מַעֲצָר נשמעת כ'מאצר' מאחר שהע' הגרונית-לועית נעלמה כמעט לגמרי מהדיבור הישראלי, והיא נשמעת זהה לא'.
147
דפנה ויצטום שואל/ת: : ב"הזירה הלשונית" מה 22/2 מצאתי "ייחסו את האימרה" אימרה עם י' לפני שווא וגם "איך את לא מתבישת!" עם י' אחת. האם זאת טעות?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב מתביישת אף כי אלה אינם כללים מחייבים. אגב, אחרי תנועת u הכלל הוא שתופיע רק י' אחת: מסוימת. אין לכך קשר ל'ייחסו' שבה י' ראשונה היא עיצור ושנייה מייצגת את תנועת i.
148
יעקב בראון שואל/ת: איך מנקדים את המילה בחטף, בביטויים כמו - השנים חלפו בחטף, או - המוות בא בחטף, האם עם- סגול ו-סגול , או עם- חטף פתח ו- קמץ?
רוביק עונה:
הניקוד וההגייה הם הוא 'בַחֲטָף'. ב' כאות שימוש מקבלת את תנועת החטף של ח'. לצידה עומדת המילה המקראית חֶתֶף, שפירושה שוד, וכאן יהיו ההגייה והכתיב 'בְחֶתֶף'.
149
דני ב. שואל/ת: בשמואל א' פרק י'ז [המפורסם] פסוק א' - "וַיַּאַסְפוּ פלשתים את מחניהם למלחמה......" האותיות י' ו א' במילה ויאספו - מנוקדות בפתח. למה לא בסגול ? במשלי י'א - "תּוֹעֲבַת ה' עקשי לב........." - האות ע מנוקדת בחטף פתח - למה לא בצֵרה?
רוביק עונה:
עקשי במשלי מנוקדת עִקְּשֵי, צורת סמיכות של עקשים. ויַאַסְפו היא אכן חריגה מהכלל בפעלי פ"א כמו אסר, ארב וכדומה, שעל פיו היה צריך לכתוב יֶאֶספו. לצד הצורה המקובלת 'ויֶאֶרבו' בספר שופטים, מופיעה הצורה החריגה ויַאַספו כמה פעמים במקרא. צורת היחיד של אסף היא על פי הכלל: יֶאֱסֹף ולא יַאֲסֹף. חריגות אלה נובעות ממסורות קריאה מקודשות, ויש לא מעט חריגות מסוג זה במקרא.
150
מאיר שואל/ת: בפסוק כתוב ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. ב' בשלום אינה דגושה. למה?
רוביק עונה:
במסורת המקראית שהתקבלה ועוצבה בניקוד הטברני, מילה הנפתחת בדגש קל באותיות בג"ד כפ"ת לאחר מילה המסתיימת בתנועה, תהפוך בדרך כלל מדגושה לרפה. ההסבר לכך הוא בהידמות של העיצור לתנועה שלפניו, המרכך או גורם לעיצור להיות חוכך ולא פוצץ. כך זה במקרה הנוכחי: עמו (מסתיים בתנועת o), בשלום (מתחיל בב' דגושה ההופכת רפה).
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >