שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
181
צחי שואל/ת: שמו של חבר הכנסת באסל גאטס נהגה ראטס. אז מדוע מופיעה האות גימל בשמו? יש הכותבים גם ע'אטס. כמו כן ישנו מקום בגליל הנקרא מע'אר ונהגה מראר. תוכל להסביר את הדבר?
רוביק עונה:
מספר העיצורים/אותיות בערבית הוא 28, לעומת 22 עיצורים/אותיות בעברית. אחד מהעיצורים הערביים שאין להם סימון עברי או שימוש במילים עבריות הוא ﻍ, אות הקרויה ע'ין. היא קרובה אטימולוגית לע' העברית, אך זהו עיצור חיכי המזכירה ר' חיכי, ובשינוי קל ג, גם היא חיכית. לכן נמצא לה כמה כתיבים: אך הצורה ההגיונית יותר היא בע' המלווה בגרש – ע'טאס. כך גם מע'אר, ואילו בהגייה ובכתיב של ארצות המגרב (מערב) נהוגה דווקא הצורה בג', כנראה עקב הסמיכות לאות ר'.
182
אלכס שפי שואל/ת: מה התעתיק של האות v מלועזית לעברית: ב' רפה (לא דגושה) או ו' (וו בכתיב מלא)? עפ"י הדוגמאות להלן נראה שהבלגן חוגג: אם ניקח שתי מילים לועזיות שנקלטו בעברית כמו וגטטיבי או מכונית וולבו, נראה שהאות v,המופיעה פעמיים במילה הלועזית, מתועתקת לעברית בשתי האפשרויות הנ"ל באותה המילה! באמצע המילה כבר יש בלגן שלם: או ב' רפה או וו' לגבי אותה מילה: טלביזיה או טלוויזיה; ציביליזציה או ציוויליזציה, בוליביה או בוליוויה; ובשמות ערים: ז'נבה או ז'נווה; ליברפול או ליוורפול וכו'. האם האקדמיה ללשון קבעה איזשהם כללים לגבי הסוגייה הזאת?
רוביק עונה:
סוגיית תעתיק v מטרידה עורכים לשוניים, מגיהים ומתעתקים למיניהם לא מאתמול. תקנות האקדמיה אומרות ש-v בראש המילה מתועתקת בו' אחת, באמצע המילה בשני ווים אלא אם כן היא סמוכה לתנועות o ו-u. לכן יש לכתוב סובניר או וולבו, אבל טלוויזיה ונורווגיה. בסוף המילה תופיע תמיד ב'. במקרים רבים הנוהג גובר על החוק, ואין לראות בכללים שקבעה האקדמיה חוק דקדוקי אלא תקנה, ואפילו סוג של המלצה. מכל מקום, מי שכותב לטווייה ולא לטביה, ליוורפול ולא ליברפול ועוד, שיקום.
183
ר-ש שואל/ת: איך נכון לכתוב ללא ניקוד: מתיוונים או מתייוונים? חמשת בניו או חמשת בנייו?
רוביק עונה:
נכון לכתוב מתיוונים בי' אחת, כי ריבוי אימות הקריאה יוצר סרבול. לעומת זאת את המילה המקבילה בבניין התפעל 'מתייצבים' חייבים לכתוב בשני יודים. אין כל סיבה לכתוב בנייו בשני יודים. לגבי בניי (הבנים שלי), הכלל הוא י' כפולה.
184
בני שטיינר שואל/ת: האם ניתן לכתוב את המילה אם (if) בתוספת י' בכתיב מלא (אים), והאם ניתן לכתוב את המילה עם (with) בתוספת י' (עים)?
רוביק עונה:
לא ולא. אין לכתוב אים ועים בשום פנים ואופן. נכון ששתי מילים אלה ללא ניקוד יכולות להיקרא בדרכים שונות (אֵם; עַם) אך ההקשר מאפשר לדעת למה הכוונה.
185
פלי גלקר שואל/ת: כיצד נכון לכתוב בעברית את השם Leo, כדי שישמע כמו השם לאופולד בגרמנית, אך ייבדל משם המשפחה לָאוֹ (כמו הרב לאו)?
רוביק עונה:
הכתיב לאו לגיטימי ומקובל. אפשר גם לכתוב ליאו וכן ליאופולד אך כתיב זה פחות מומלץ. בכתיב שמות יש מקרים לא מעטים של בלבול אפשרי, ולכן נדרש ידע נוסף לקריאה נכונה של השם.
186
אייל הראל שואל/ת: האם נכון לכתוב נורמאלי עם א׳?
רוביק עונה:
שתי הצורות, נורמאלי ונורמלי, נהוגות וכל עורך, בית הוצאה או עיתון קובעים בעניין זה מדיניות. אני ממליץ להימנע ככל האפשר מתוספת א' המסרבלת את המילים. אדם בעל ידע סביר בשפה יכול לקרוא את המילה נורמלי ורבות כמוה בלי להזדקק לאם הקריאה א'.
187
יקי צ'פרק שואל/ת: נדרשת הכרעתך בין שניים המחשיבים עצמם כחובבי הלשון העברית - כיצד כותבים את המילה תענה (במובן של "תענה לבקשתו"; "תענה להצעתו")? עם האות י' או בלעדיה? (תענה או תיענה)?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא תיענה, מאחר שמדובר בבניין נפעל. בעבר: נעניתי לבקשתו, בעתיד תיענה, כמו תיכנס, תיחשב ועוד.
188
שוני שואל/ת: היכן נולדו ההבדלים באיות שמות הכלים "מסור" ו"משור"? כיצד יש לכתוב? ואם יש לכתוב דווקא "ניסרתי", מדוע?
רוביק עונה:
המילה 'מַשּׂוֹר' מופיעה בתנ"ך פעם אחת, בספר ישעיהו. השורש כאן הוא נשׂ"ר. בין העברית המקראית והמשנאית מומרת באופן קבוע ש' שמאלית בס'. אמנם המילה מסור אינה מופיעה במשנה, אך מופיע הפועל, לנסור או לנַסֵר, וכן שם העצם נֶסֶר. בעברית החדשה נבחר בעקבות הדרך המשנאית הכתיב מַסּוֹר אך שתי צורות הכתיב נהוגות ואף אחת מהן אינה שגויה.
189
לאה שואל/ת: כיצד מנקדים את השם יהב?
רוביק עונה:
המילה היא יְהָב, בעקבות הופעתה בצורה זו בארמית. היא משמשת בעיקר בניב "השליך את יהבו" וניבים קרובים לו. בעברית החדשה היא זכתה להסתפח באמצעות קריאת שמות לילדים ושמות משפחה עבריים למשקל הסגוליים, וכאן יש להגות אותה ולנקד יַהַב.
190
יונתן שואל/ת: באילו מקרים מנקדים את ה׳ הידיעה בסגול, והוגים אותה באופן זה, כמו 'הֶחתול'?
רוביק עונה:
ה' הידיעה מופיעה בסגול לפני העיצורים הגרוניים ה' וח' וע' כאשר ההברה שבאה אחריהן היא בקמץ ואינה מוטעמת: הֶעָלים, הֶהָרים, הֶחָבר; וכן לפני ח' בחטף קמץ קטן: הֶחֳדשים.
191
נצה שואל/ת: מדוע, לאחרונה, כותבים מירכאות בי', ולא מרכאות? וכבר שמעתי אנשים אומרים מִירכאות, בחיריק.
רוביק עונה:
אכן המעבר ממרכאות למירכאות הוא חדש, וניתן לראות אותו גם במילוני האקדמיה ובהחלטות מישיבותיה, שם הכתיב מירכא נהוג החל משנת 2000, ולפני כן הכתיב היה מרכאות, וביחיד מרכה. במילוני אבן שושן מן העבר הכתיב הוא מרכאות, במילון רב מילים – מירכאות. הכתיב הזה ייחודי, שכן תנועה e לא מוטעמת בהברה סגורה אינה מקבלת צירה מלא. אמנם כ' כאן רפה אך אין לראות בר' שווא נע אלא מעין שווא מרחף כמו 'במילה 'מלכי'. הסיבה לשינוי היא אימוץ הכתיב המקובל של הטעם המקראי מירכא (או מירכה), שממנו התגלגלו המירכאות של ימינו, למרות שבמקורות נמצא גם צורות בלי י' – מרכא או מרכה.
192
עידן שואל/ת: קראתי בעבר במדורך שאין הסכמה לגבי סיבת המעבר מ"ירושלם" ל"ירושלים". נוצר לי הרושם שהמעבר הסופי בין צורות הכתיבה חל בסוף שנות השלושים. רציתי לדעת האם הכתיב משקף שינוי שחל בצורת ההגייה, והאם ידוע אם זו תוצאה של החלטה כלשהי או תהליך שצמח מהרחוב?
רוביק עונה:
אכן השימוש בצורה ירושלם נעלם כמעט לגמרי בשנות השלושים. אין ספק שהכתיב ירושלים מבטא את ההגייה המקובלת, אך זה החל כאמור כבר בתקופת המשנה. מאחר ששתי הצורות נעוצות במסורת, יש כאן תהליך טבעי של השתלטות צורה מקובלת יותר, הנהוגה בלשון הדיבור, במרחב הציבורי, בספרות ובשירה.
193
חבי פסו שואל/ת: האם יש הסבר לניקוד המילה הִנֶּנִּי (בראשית פרק כ"ב) בשני דגשים, לעומת דגש אחד באות נון הראשונה? האם יש למילה משמעות שונה בשני המקרים?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת והנפוצה במקרה היא הִנְנִי, ללא כל דגש. צורת הנוכח הִנְּךָ מקבלת דגש כי מתלכדות בה שתי הנונים – נון של המילה הִנֵּה, ונ' של המדבר: הנה אֲנִי. הִנֶּנִי בשני דגשים משמשת כצורת הפסק, והטעם כאן מלעילי.
194
רחלי שואל/ת: מדוע המילה ״עֶגלתי״ בשיר ״היו לילות״ של רחל מנוקדת בסגול? האין עֶגלתי בסגול שייכות של עגלה, בתה של הפרה?
רוביק עונה:
עֶגלתי היא צורת הנטייה של שתי המילים: עֶגְלָה ועֲגָלָה. התלכדות צורות נטייה של מילים שונות בתנועותיהן אך זהות בעיצוריהן היא תופעה נפוצה. למשל: עֶרֶב ועֲרָבָה, צורת הסמיכות של שתיהן היא עַרְבֵי. במקרה של עגלה, הצורה התקנית לריבוי של עֶגְלָה זהה לזו של עֲגָלָה - עֲגָלות, אך נהוג ליצור בידול, והצורה ברבים ללא סמיכות עֶגְלות היא הרווחת והיא לגיטימית בהחלט.
195
דב ניימן שואל/ת: קראתי בספר של אחד הבלשנים ש'מלה', 'מלים', וכדומה נכתבות ללא י', על מנת להבחין בין ברית מילה, לבין מילים בשפה. בספרים ובעיתונות כותבים מילה, מה לעשות?
רוביק עונה:
'מילה' יש להמשיך לכתוב עם י'. זהו הכלל בכתיב חסר הניקוד, וכך נוח יותר לקרוא את המילה, ואין קושי להבין מההקשר שאין מדובר במילת התינוק. מלה בלי י' יכולה להיקרא מָלָה, כך שהנימוק אינו תקף כלל.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >