שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
196
גילה שואל/ת: בזמן האחרון אני רואה במקומות אחדים שכותבים "אמתי" ולא "אמיתי", כמו שהיה נהוג במשך שנים רבות. גם "וורד" מתקן לי כשאני כותבת "אמיתי". מדוע זאת טעות כשאני כותבת בכתיב חסר?
רוביק עונה:
כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה קובעים כי במילים שבצורת היסוד שלהן אין תנועת i כגון לבי (מן לֵב), מקלים (=מְקִלִּים, מן מֵקֵל), אמתי (=אֲמִתִּי מן אֱמֶת), וכך גם אתי, אתך (אִתִּי, אִתְּךָ מן אֶת), לא יפיע חיריק מלא. כך גם בפעלים בבניין הפעיל, גם אם אחרי ה' אין שווא, כגון הפיל, הכה (=הִכָּה), הציל, הצלתי (=הִצַּלְתִּי), הציע. תיקוני התוכנה ממלאים אחרי כללים אלה, ולכן יופיע הסימון. ברוב המקרים הכלל הזה מקובל, וכתיב כמו 'איתי' או 'היציל' אינו ראוי. ואולם, כמו בכמה מקרים גם כאן לא הכול מקבלים את הנחיית האקדמיה. למעשה, ברוב המוחלט של הטקסטים הכתובים נמצא את הכתיב אמיתי, מאחר ש'אמתי' יוצר מעין בלבול בקריאה. בוודאי אין לראות בכתיב 'אמיתי' שגיאה.
197
רון טובלר שואל/ת: העיצורים הנכתבים צ' ז' ג' נכתבו בעבר בתעתיק יידי טש/זש/דשז. מתי הוחלט, ועל ידי מי, לשנות את התעתיק היידי לצורה המקובלת היום? מה צורך היה בשינוי? למה מה שהיה טוב לטשרניחובסקי לא טוב לצ'כנובר?
רוביק עונה:
לא ידוע על החלטות מלמעלה לשינוי הכתיב היידי. הצורות מן העבר נשענו על תפיסה שיש להתרחק מהתעתיק הישיר מלועזית, הדורש גרש שאינו מקובל בעברית, ולמצוא חלופה של עיצורים עבריים בלבד. אלא שהפתרון יצר סרבול וגם לא שיקף בתמונת ראי מדויקת את העיצור הלועזי, ולכן ננטש. מה עדיף, ז'אן ולז'אן, או בגירסה היידית המיושנת: דזשאן ולדזשאן?
198
אריק שואל/ת: הייתי רוצה לדעת כיצד מנקדים את המילה מטה (predisposes), במשמעות של להטות.
רוביק עונה:
הניקוד הוא מַטֶּה. השורש הוא נטה, גזרת חסרי פ"נ, הדגש 'מייצג' את הנון החסרה.
199
צחי שואל/ת: שמו של חבר הכנסת באסל גאטס נהגה ראטס. אז מדוע מופיעה האות גימל בשמו? יש הכותבים גם ע'אטס. כמו כן ישנו מקום בגליל הנקרא מע'אר ונהגה מראר. תוכל להסביר את הדבר?
רוביק עונה:
מספר העיצורים/אותיות בערבית הוא 28, לעומת 22 עיצורים/אותיות בעברית. אחד מהעיצורים הערביים שאין להם סימון עברי או שימוש במילים עבריות הוא ﻍ, אות הקרויה ע'ין. היא קרובה אטימולוגית לע' העברית, אך זהו עיצור חיכי המזכירה ר' חיכי, ובשינוי קל ג, גם היא חיכית. לכן נמצא לה כמה כתיבים: אך הצורה ההגיונית יותר היא בע' המלווה בגרש – ע'טאס. כך גם מע'אר, ואילו בהגייה ובכתיב של ארצות המגרב (מערב) נהוגה דווקא הצורה בג', כנראה עקב הסמיכות לאות ר'.
200
אלכס שפי שואל/ת: מה התעתיק של האות v מלועזית לעברית: ב' רפה (לא דגושה) או ו' (וו בכתיב מלא)? עפ"י הדוגמאות להלן נראה שהבלגן חוגג: אם ניקח שתי מילים לועזיות שנקלטו בעברית כמו וגטטיבי או מכונית וולבו, נראה שהאות v,המופיעה פעמיים במילה הלועזית, מתועתקת לעברית בשתי האפשרויות הנ"ל באותה המילה! באמצע המילה כבר יש בלגן שלם: או ב' רפה או וו' לגבי אותה מילה: טלביזיה או טלוויזיה; ציביליזציה או ציוויליזציה, בוליביה או בוליוויה; ובשמות ערים: ז'נבה או ז'נווה; ליברפול או ליוורפול וכו'. האם האקדמיה ללשון קבעה איזשהם כללים לגבי הסוגייה הזאת?
רוביק עונה:
סוגיית תעתיק v מטרידה עורכים לשוניים, מגיהים ומתעתקים למיניהם לא מאתמול. תקנות האקדמיה אומרות ש-v בראש המילה מתועתקת בו' אחת, באמצע המילה בשני ווים אלא אם כן היא סמוכה לתנועות o ו-u. לכן יש לכתוב סובניר או וולבו, אבל טלוויזיה ונורווגיה. בסוף המילה תופיע תמיד ב'. במקרים רבים הנוהג גובר על החוק, ואין לראות בכללים שקבעה האקדמיה חוק דקדוקי אלא תקנה, ואפילו סוג של המלצה. מכל מקום, מי שכותב לטווייה ולא לטביה, ליוורפול ולא ליברפול ועוד, שיקום.
201
ר-ש שואל/ת: איך נכון לכתוב ללא ניקוד: מתיוונים או מתייוונים? חמשת בניו או חמשת בנייו?
רוביק עונה:
נכון לכתוב מתיוונים בי' אחת, כי ריבוי אימות הקריאה יוצר סרבול. לעומת זאת את המילה המקבילה בבניין התפעל 'מתייצבים' חייבים לכתוב בשני יודים. אין כל סיבה לכתוב בנייו בשני יודים. לגבי בניי (הבנים שלי), הכלל הוא י' כפולה.
202
בני שטיינר שואל/ת: האם ניתן לכתוב את המילה אם (if) בתוספת י' בכתיב מלא (אים), והאם ניתן לכתוב את המילה עם (with) בתוספת י' (עים)?
רוביק עונה:
לא ולא. אין לכתוב אים ועים בשום פנים ואופן. נכון ששתי מילים אלה ללא ניקוד יכולות להיקרא בדרכים שונות (אֵם; עַם) אך ההקשר מאפשר לדעת למה הכוונה.
203
פלי גלקר שואל/ת: כיצד נכון לכתוב בעברית את השם Leo, כדי שישמע כמו השם לאופולד בגרמנית, אך ייבדל משם המשפחה לָאוֹ (כמו הרב לאו)?
רוביק עונה:
הכתיב לאו לגיטימי ומקובל. אפשר גם לכתוב ליאו וכן ליאופולד אך כתיב זה פחות מומלץ. בכתיב שמות יש מקרים לא מעטים של בלבול אפשרי, ולכן נדרש ידע נוסף לקריאה נכונה של השם.
204
אייל הראל שואל/ת: האם נכון לכתוב נורמאלי עם א׳?
רוביק עונה:
שתי הצורות, נורמאלי ונורמלי, נהוגות וכל עורך, בית הוצאה או עיתון קובעים בעניין זה מדיניות. אני ממליץ להימנע ככל האפשר מתוספת א' המסרבלת את המילים. אדם בעל ידע סביר בשפה יכול לקרוא את המילה נורמלי ורבות כמוה בלי להזדקק לאם הקריאה א'.
205
יקי צ'פרק שואל/ת: נדרשת הכרעתך בין שניים המחשיבים עצמם כחובבי הלשון העברית - כיצד כותבים את המילה תענה (במובן של "תענה לבקשתו"; "תענה להצעתו")? עם האות י' או בלעדיה? (תענה או תיענה)?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא תיענה, מאחר שמדובר בבניין נפעל. בעבר: נעניתי לבקשתו, בעתיד תיענה, כמו תיכנס, תיחשב ועוד.
206
שוני שואל/ת: היכן נולדו ההבדלים באיות שמות הכלים "מסור" ו"משור"? כיצד יש לכתוב? ואם יש לכתוב דווקא "ניסרתי", מדוע?
רוביק עונה:
המילה 'מַשּׂוֹר' מופיעה בתנ"ך פעם אחת, בספר ישעיהו. השורש כאן הוא נשׂ"ר. בין העברית המקראית והמשנאית מומרת באופן קבוע ש' שמאלית בס'. אמנם המילה מסור אינה מופיעה במשנה, אך מופיע הפועל, לנסור או לנַסֵר, וכן שם העצם נֶסֶר. בעברית החדשה נבחר בעקבות הדרך המשנאית הכתיב מַסּוֹר אך שתי צורות הכתיב נהוגות ואף אחת מהן אינה שגויה.
207
לאה שואל/ת: כיצד מנקדים את השם יהב?
רוביק עונה:
המילה היא יְהָב, בעקבות הופעתה בצורה זו בארמית. היא משמשת בעיקר בניב "השליך את יהבו" וניבים קרובים לו. בעברית החדשה היא זכתה להסתפח באמצעות קריאת שמות לילדים ושמות משפחה עבריים למשקל הסגוליים, וכאן יש להגות אותה ולנקד יַהַב.
208
יונתן שואל/ת: באילו מקרים מנקדים את ה׳ הידיעה בסגול, והוגים אותה באופן זה, כמו 'הֶחתול'?
רוביק עונה:
ה' הידיעה מופיעה בסגול לפני העיצורים הגרוניים ה' וח' וע' כאשר ההברה שבאה אחריהן היא בקמץ ואינה מוטעמת: הֶעָלים, הֶהָרים, הֶחָבר; וכן לפני ח' בחטף קמץ קטן: הֶחֳדשים.
209
נצה שואל/ת: מדוע, לאחרונה, כותבים מירכאות בי', ולא מרכאות? וכבר שמעתי אנשים אומרים מִירכאות, בחיריק.
רוביק עונה:
אכן המעבר ממרכאות למירכאות הוא חדש, וניתן לראות אותו גם במילוני האקדמיה ובהחלטות מישיבותיה, שם הכתיב מירכא נהוג החל משנת 2000, ולפני כן הכתיב היה מרכאות, וביחיד מרכה. במילוני אבן שושן מן העבר הכתיב הוא מרכאות, במילון רב מילים – מירכאות. הכתיב הזה ייחודי, שכן תנועה e לא מוטעמת בהברה סגורה אינה מקבלת צירה מלא. אמנם כ' כאן רפה אך אין לראות בר' שווא נע אלא מעין שווא מרחף כמו 'במילה 'מלכי'. הסיבה לשינוי היא אימוץ הכתיב המקובל של הטעם המקראי מירכא (או מירכה), שממנו התגלגלו המירכאות של ימינו, למרות שבמקורות נמצא גם צורות בלי י' – מרכא או מרכה.
210
עידן שואל/ת: קראתי בעבר במדורך שאין הסכמה לגבי סיבת המעבר מ"ירושלם" ל"ירושלים". נוצר לי הרושם שהמעבר הסופי בין צורות הכתיבה חל בסוף שנות השלושים. רציתי לדעת האם הכתיב משקף שינוי שחל בצורת ההגייה, והאם ידוע אם זו תוצאה של החלטה כלשהי או תהליך שצמח מהרחוב?
רוביק עונה:
אכן השימוש בצורה ירושלם נעלם כמעט לגמרי בשנות השלושים. אין ספק שהכתיב ירושלים מבטא את ההגייה המקובלת, אך זה החל כאמור כבר בתקופת המשנה. מאחר ששתי הצורות נעוצות במסורת, יש כאן תהליך טבעי של השתלטות צורה מקובלת יותר, הנהוגה בלשון הדיבור, במרחב הציבורי, בספרות ובשירה.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >