שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
211
משה שואל/ת: האם צריך לכתוב ג'ואוזף וג'ואו כמו שכותבים "שואו"?
רוביק עונה:
אין סיבה שלא לכתוב ג'וזף וג'ו, בעקבות הצורות באגלית: Joseph, Jo. שואו נכתב באנגלית show, והכתיב העברי מייצג את תנועת o שאליה נלווה העיצור השפתי W.
212
ג'ניפר שואל/ת: האם כותבים אורטופד או אורתופד ? צנטור או צנתור? האם יש איזה כלל אצבע בכל הקשור לשימוש בט' או ת' במונחים רפואיים?
רוביק עונה:
יש בעניין זה כלל לכל התעתיקים של מילים לועזיות, לא רק בתחום הרפואה. ט' היא תעתיק של t, ת' היא תעתיק של th. לכן יש לכתוב 'אורתופד' וכן 'מתמטיקה', 'סינתטי' וכדומה. 'צנתור' אינו קשור למילה לועזית אלא למילה התלמודית 'צנתר', וכמובן שהיא נכתבת בת'.
213
חוסאם שואל/ת: שאלה שנתקלתי בה בבחינת הבגרות. הדהדו עם ה' מנוקדת בחטף פתח או עם ה' מנוקדת בצירה? מה היא הצורה הנכונה, ולמה??
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא הדהֲדו, בחטף פתח. בשורשים מרובעים העיצור השלישי נחטף בנטייה: פטפְּטו, זמזְמו, הרהֲרו, כפי של' הפועל נחטפת בנטייה בשורשים רגילים: נשמְרו, נזעֲקו.
214
יהודה נויפלד שואל/ת: בברכות השחר כתוב "מלביש עֲרֻמים". האם זהו ניקוד מוטעה, ואמנם מתכוונים לאנשים ללא בגד? מצד שני כותבים "אנשים ערוּמים כמו שועלים", תחמנים בשפתנו.
רוביק עונה:
הניקוד אינו מוטעה, בהנחה שבאות מ' יש דגש: עֲרֻמִּים. הצורה ביחיד היא עָרֹם ולכן הריבוי הוא עֲרֻמּים, כמו צָהֹב=צְהֻבִּים. עָרוּם כשועל (או כנחש) משקלו אחר, וצורת הרבים אחרת –ערוּמים. יש גם צורה שלישית, במשמעות היעדר בגדים: עירום, עירוֹמים. לשורש ער"ם שלוש משמעויות שאין ביניהן קשר: עורמה או תחמנות; היעדר בגדים; יצירת ערימות.
215
מיכאל יודקובסקי שואל/ת: איך מבטאים/כותבים: תשבְִּחות או תשבוחות?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא תשבָחות, והיא מופיעה במשנה ובמקורות קדומים נוספים. מכאן שצורת היחיד היא תִשְבָחָה או תִשְבַחַת. הצורה המשובשת תשבוֹחות היא אנלוגיה לשמות עצם רבים במשקל תקטולֶת, שיש בו תנועת o – תלבושֶת<תלבושות, תרגולֶת<תרגולות וכדומה.
216
ויטלי שואל/ת: כיצד מנקדים את המילה ״גמר״ בצירוף מילים ״עבודת גמר״ ובמשחק ״גמר גביע״? להבנתי זה gemer. האם ישנה גם צורת gmar במקרים מסוימים ומה ההבדל?
רוביק עונה:
גְמָר וגֶמֶר הן שתי חלופות תלמודיות לאותה מילה. גְמָר משמשת תמיד כנסמך, ולכן יש לומר ולכתוב גְמַר גביע ולא גֶמֶר גביע. בהופעה בודדת או בסומך בסמיכות אין העדפה, ואפשר לבחור בין שתי האפשרויות: 'הביא לידי גְמָר' ו'הביא לידי גֶמֶר'; 'עבודת גְמָר' וגם 'עבודת גֶמֶר'. 'משחק הגְמָר' לא ייאמר משחק הגֶמֶר, ככל הנראה בזכות הצירוף גְמַר גביע ודומיו.
217
אפרת נחום שואל/ת: מדוע לצירוף "ראש ממשלה" יש כמה ראשי תיבות? האם ראשי התיבות - רוה"מ - תקינים? אם כן, לאן "נעלמה" א' של המילה "ראש", הראשונה בצירוף?
רוביק עונה:
ראשי התיבות של המילים ראש הממשלה נכתבים בשלוש צורות שאין ביניהן הכרעה: רה"מ, רוה"מ וראה"מ. במקרים נדירים מ' מוחלפת במ' סופית. ראה"מ היא הצורה המקובלת פחות. מאחר שראשי התיבות נהגים במילה אחת בתנועת o – roham, מועדף הכתיב רוה"מ או אפילו בלי מרכאות – רוֹהָם, על פני ראה"מ, העלול להיקרא raham.
218
מוטי שואל/ת: אמונות טפלות או תפלות ? תפלות מתאים לאוכל תפל ולא לאמונה, וטפל מתאים לטפילים, ובכל אופן כותבים בשני האופנים.
רוביק עונה:
יש בלבול וערבוב של 'טפל' ו'תפל', תופעה שאני מכנה "הומופונים נודדים". כך גם הזוגות התראה-התרעה, הערה-הארה ועוד. עם זאת המשמעות שונה, כפי שמצוין בשאלה. טפל הוא חסר ערך, משני. תפל הוא חסר טעם. לכן יש לכתוב 'אמונות טפלות'. אגב, יש אמונות טפלות שכלל אינן תפלות, אלא ססגוניות ומעוררות את הדמיון.
219
זהר לוי שואל/ת: מדוע השם מרדכי במגילת אסתר מנוקד מָרְדֳּכַי? השאלה היא בעיקר על ניקוד האות ד' בחטף קמץ. ידוע שניקוד זה מופיע באותיות גרוניות.
רוביק עונה:
במקרא קבוצה קטנה של מילים שבהן מנוקדת אות שאינן גרונית בחטף קמץ קטן, כמו צפֳּרים. השימוש הזה מייצג תנועה הנמצאת בין השווא הנע לחולם. במקרה של מרדכי מדובר בגלגול של שם האל הבבלי מרדוך. התנועה החטופה מדגישה את תנועת o (או u) בשם מרדוך, שהורחב למרדוֹכַי. הניקוד המיוחד נשמר רק בכתבים חשובים של המקרא כמו כתב יד לנינגרד, ובדפוסים מאוחרים יותר חזר הניקוד המקובל: מרדְכי.
220
אודליה ברוש שואל/ת: אני מורה ללשון בחטיבת הביניים. בתוך הוראת שם המספר שאלה אחת הבנות, מדוע בברכת "אשר יצר" נכתב 'אפילו שעה אֶחָת': לא אֶחָד ולא אַחַת אלא שיבוש של שתיהן יחד. מה מקורו של השיבוש, אם הוא אכן שיבוש?
רוביק עונה:
אֶחָת היא צורה משנית של אַחַת במקרא, מופיעה כ-50 פעם ותמיד בסוף פסוק. כלומר, מדובר בצורת הפסק, למרות ש'אַחַת' מופיעה לעתים גם בסוף מילה.
221
אלכס שפי שואל/ת: איך נכון לכתוב את המקבילה העברית לפרוטוטיפ: אבטיפוס (במילה אחת), או אב-טיפוס (בשתי מילים), או שתי הצורות נכונות? בהנחה שהאפשרות השנייה עדיפה, מה קורה אם מצרפים את ה' הידיעה: האב-טיפוס, או אב-הטיפוס? מהי צורת הרבים הנכונה - אבטיפוסים או אבות-טיפוס או אבות-טיפוסים?
רוביק עונה:
אב-טיפוס מצוי בקבוצה הנעה בין צירופי סמיכות לבין הרכבים – מילים המורכבות משני חלקים. בעבודת המחקר שלי על שפת הצבא כיניתי קבוצה זו 'צירופי הרכב'. בדרך כלל צירופי הרכב נתפסים כחיבור של שתי מילים, כמו תת-אלוף, רב-לשוני, חד-ערכי, אך לעיתים הן מתאחות, כמו רבגוני או חדגוני. לכן הכתיב התקני הוא אב-טיפוס, כפי שממליצה גם האקדמיה, אך המילה המאוחדת נפוצה גם היא: אבטיפוס. באשר לריבוי וליידוע, האקדמיה אינה קובעת עמדה לגבי צירופי הרכב: אפשר לומר תת-אלופים, תתי-אלופים, וכן תת-האלופים. לגבי אב-טיפוס היא סבורה ש'אב' אינו תחילית רגילה אלא שם עצם, ולכן יש כאן סמיכות רגילה ויש לומר אבות-טיפוס או אבות-טיפוסים, וכן אב הטיפוס. הדרך הנפוצה ברבים היא אבות-טיפוס.
222
דוד שואל/ת: איך יש לנקד "אמתלא"? מהו המשקל?
רוביק עונה:
המילה העברית היא אֲמַתְלָה, בעקבות המילה הארמית הנשמעת זהה אֲמַתְלָא. השורש הארמי של המילה הוא מת"ל, המקביל לשורש העברי מש"ל. קשה להצביע על משקל, יש קרבה מסוימת למשקל אקטלה אך צורת המילה ייחודית.
223
יואל צפריר שואל/ת: כיצד צריך לכתוב את המונח שיכול אותיות. בשי"ן או בסי"ן?
רוביק עונה:
שיכול אותיות נכתב ונהגה בש' שמאלית. בדרך כלל יש חילוף חופשי במילים מן המקורות בין שמאלית לס' (תפס-תפש, חשך-חסך ועוד), אך לא במקרה זה. מדובר בשורשים שונים, כאשר שׂכ"ל מתייחס לתבונה וגם לחילוף, וסכ"ל לטיפשות.
224
שושי שואל/ת: על פי כלל הכתיב המלא, איך יש לכתוב - גהות או גיהות?
רוביק עונה:
הכתיב התקני וגם הנאה הוא גהות.
225
אורן מס שואל/ת: האם תוכל להסביר את פשר הצירה על היוד במילה "ויֵנקהו" בשירת האזינו?
רוביק עונה:
הכתיב המקראי לעתים חסר מאוד. במילה "ויֵנקהו" חסרות שתי יו"דים: וַיֵּ[י]נִ[י]קֵהוּ. בכתיב המנוקד התִּקני היינו כותבים היום: וַיֵּינִיקֵהוּ. בפעלים ינק, יטב, ימן, ילל נשמרת היו"ד בהפעיל: הֵינִיקָה, הֵיטִיב, הֵימַנְתִּי, הֵילִילוּ, וכך, בצירֵי מלא, גם בעתיד: תֵּינִיק, יֵינִיקֵהוּ. הצירֵי מתחת ליו"ד בפועל וַיֵּנִקֵהוּ הוא אם כך חלק מתצורתו של בניין הפעיל בפעלים אלה ("נחי פ"י"), והכּתיב המקראי השמיט את היו"ד של השורש ינק, אבל שמר על הצירֵי של אות אית"ן.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >