שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
אייל הראל שואל/ת: האם נכון לכתוב נורמאלי עם א׳?
רוביק עונה:
שתי הצורות, נורמאלי ונורמלי, נהוגות וכל עורך, בית הוצאה או עיתון קובעים בעניין זה מדיניות. אני ממליץ להימנע ככל האפשר מתוספת א' המסרבלת את המילים. אדם בעל ידע סביר בשפה יכול לקרוא את המילה נורמלי ורבות כמוה בלי להזדקק לאם הקריאה א'.
242
יקי צ'פרק שואל/ת: נדרשת הכרעתך בין שניים המחשיבים עצמם כחובבי הלשון העברית - כיצד כותבים את המילה תענה (במובן של "תענה לבקשתו"; "תענה להצעתו")? עם האות י' או בלעדיה? (תענה או תיענה)?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא תיענה, מאחר שמדובר בבניין נפעל. בעבר: נעניתי לבקשתו, בעתיד תיענה, כמו תיכנס, תיחשב ועוד.
243
שוני שואל/ת: היכן נולדו ההבדלים באיות שמות הכלים "מסור" ו"משור"? כיצד יש לכתוב? ואם יש לכתוב דווקא "ניסרתי", מדוע?
רוביק עונה:
המילה 'מַשּׂוֹר' מופיעה בתנ"ך פעם אחת, בספר ישעיהו. השורש כאן הוא נשׂ"ר. בין העברית המקראית והמשנאית מומרת באופן קבוע ש' שמאלית בס'. אמנם המילה מסור אינה מופיעה במשנה, אך מופיע הפועל, לנסור או לנַסֵר, וכן שם העצם נֶסֶר. בעברית החדשה נבחר בעקבות הדרך המשנאית הכתיב מַסּוֹר אך שתי צורות הכתיב נהוגות ואף אחת מהן אינה שגויה.
244
לאה שואל/ת: כיצד מנקדים את השם יהב?
רוביק עונה:
המילה היא יְהָב, בעקבות הופעתה בצורה זו בארמית. היא משמשת בעיקר בניב "השליך את יהבו" וניבים קרובים לו. בעברית החדשה היא זכתה להסתפח באמצעות קריאת שמות לילדים ושמות משפחה עבריים למשקל הסגוליים, וכאן יש להגות אותה ולנקד יַהַב.
245
יונתן שואל/ת: באילו מקרים מנקדים את ה׳ הידיעה בסגול, והוגים אותה באופן זה, כמו 'הֶחתול'?
רוביק עונה:
ה' הידיעה מופיעה בסגול לפני העיצורים הגרוניים ה' וח' וע' כאשר ההברה שבאה אחריהן היא בקמץ ואינה מוטעמת: הֶעָלים, הֶהָרים, הֶחָבר; וכן לפני ח' בחטף קמץ קטן: הֶחֳדשים.
246
נצה שואל/ת: מדוע, לאחרונה, כותבים מירכאות בי', ולא מרכאות? וכבר שמעתי אנשים אומרים מִירכאות, בחיריק.
רוביק עונה:
אכן המעבר ממרכאות למירכאות הוא חדש, וניתן לראות אותו גם במילוני האקדמיה ובהחלטות מישיבותיה, שם הכתיב מירכא נהוג החל משנת 2000, ולפני כן הכתיב היה מרכאות, וביחיד מרכה. במילוני אבן שושן מן העבר הכתיב הוא מרכאות, במילון רב מילים – מירכאות. הכתיב הזה ייחודי, שכן תנועה e לא מוטעמת בהברה סגורה אינה מקבלת צירה מלא. אמנם כ' כאן רפה אך אין לראות בר' שווא נע אלא מעין שווא מרחף כמו 'במילה 'מלכי'. הסיבה לשינוי היא אימוץ הכתיב המקובל של הטעם המקראי מירכא (או מירכה), שממנו התגלגלו המירכאות של ימינו, למרות שבמקורות נמצא גם צורות בלי י' – מרכא או מרכה.
247
עידן שואל/ת: קראתי בעבר במדורך שאין הסכמה לגבי סיבת המעבר מ"ירושלם" ל"ירושלים". נוצר לי הרושם שהמעבר הסופי בין צורות הכתיבה חל בסוף שנות השלושים. רציתי לדעת האם הכתיב משקף שינוי שחל בצורת ההגייה, והאם ידוע אם זו תוצאה של החלטה כלשהי או תהליך שצמח מהרחוב?
רוביק עונה:
אכן השימוש בצורה ירושלם נעלם כמעט לגמרי בשנות השלושים. אין ספק שהכתיב ירושלים מבטא את ההגייה המקובלת, אך זה החל כאמור כבר בתקופת המשנה. מאחר ששתי הצורות נעוצות במסורת, יש כאן תהליך טבעי של השתלטות צורה מקובלת יותר, הנהוגה בלשון הדיבור, במרחב הציבורי, בספרות ובשירה.
248
חבי פסו שואל/ת: האם יש הסבר לניקוד המילה הִנֶּנִּי (בראשית פרק כ"ב) בשני דגשים, לעומת דגש אחד באות נון הראשונה? האם יש למילה משמעות שונה בשני המקרים?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת והנפוצה במקרה היא הִנְנִי, ללא כל דגש. צורת הנוכח הִנְּךָ מקבלת דגש כי מתלכדות בה שתי הנונים – נון של המילה הִנֵּה, ונ' של המדבר: הנה אֲנִי. הִנֶּנִי בשני דגשים משמשת כצורת הפסק, והטעם כאן מלעילי.
249
רחלי שואל/ת: מדוע המילה ״עֶגלתי״ בשיר ״היו לילות״ של רחל מנוקדת בסגול? האין עֶגלתי בסגול שייכות של עגלה, בתה של הפרה?
רוביק עונה:
עֶגלתי היא צורת הנטייה של שתי המילים: עֶגְלָה ועֲגָלָה. התלכדות צורות נטייה של מילים שונות בתנועותיהן אך זהות בעיצוריהן היא תופעה נפוצה. למשל: עֶרֶב ועֲרָבָה, צורת הסמיכות של שתיהן היא עַרְבֵי. במקרה של עגלה, הצורה התקנית לריבוי של עֶגְלָה זהה לזו של עֲגָלָה - עֲגָלות, אך נהוג ליצור בידול, והצורה ברבים ללא סמיכות עֶגְלות היא הרווחת והיא לגיטימית בהחלט.
250
דב ניימן שואל/ת: קראתי בספר של אחד הבלשנים ש'מלה', 'מלים', וכדומה נכתבות ללא י', על מנת להבחין בין ברית מילה, לבין מילים בשפה. בספרים ובעיתונות כותבים מילה, מה לעשות?
רוביק עונה:
'מילה' יש להמשיך לכתוב עם י'. זהו הכלל בכתיב חסר הניקוד, וכך נוח יותר לקרוא את המילה, ואין קושי להבין מההקשר שאין מדובר במילת התינוק. מלה בלי י' יכולה להיקרא מָלָה, כך שהנימוק אינו תקף כלל.
251
יעל שואל/ת: התעודה בבית הספר משקפת גם ציון בהתנהגות. האם כשמציינים זאת, יש להוסיף גרש לאות או שאין צורך? התנהגות א' או התנהגות א?
רוביק עונה:
כאשר האות א' מופיעה לבדה כאות סודרת היא חייבת לקבל גרש: מדי א', יום א', ציון א'.
252
עופר שואל/ת: המילה 'כימיה' בעברית מקורה במילה كيمياء בערבית, או "כּימיא" בתעתוק לעברית. אם כך, מדוע המילה כימיה בעברית נהגית עם כ' לא דגושה, בעוד שבערבית מדובר בכ' דגושה? האם מדובר בטעות שהשתרשה, או שיש לכך סיבה הגיונית? לצורך העניין, גם באנגלית הוגים את המילה chemistry עם צליל של כ' דגושה, כך שאפילו אם המילה הגיעה מהערבית אל האנגלית ואז אל העברית, הכ' הדגושה צריכה להישאר כפי שהיא.
רוביק עונה:
אין מדובר בטעות שהשתרשה אלא בתהליך חדירת מילים לועזיות לעברית. רוב המילים המדעיות שנקלטו בעברית החדשה הגיעו מן השפות הסלאביות כגון רוסית ופולנית. ברוסית המילה נהגית אכן בח' חיכית: חימיה. הערבית כמעט לא השפיעה על מונחים אלה, ובוודאי לא האנגלית, שהיא שחקנית מאוחרת במגרש המילים הלועזיות המשמשות בעברית.
253
למ"ד שואל/ת: האם יש לכתוב 'שלום כיתה אל"ף' או 'שלום כיתה אלף'? באתר האקדמיה מעירים כי אין צורך בגרשיים אם האות משמשת לציון מספר, אולם אני מתקשה להחליט האם בציון כיתה האות משמשת כמספר סודר, או שכבר קיבלה משמעות משל עצמה, ולכן יש לציין את שם הכיתה עם גרשיים. רוב תודות, למ"ד, מחנכת כיתה יו"ד(?).
רוביק עונה:
הצבת הגרשיים בשמות האותיות היא נוהג שנוצר בכתיבת המשנה, ומשמשת בטקסטים במקורות מאז ועד היום. בעברית החדשה נראה שהנוהג בדעיכה, ולא רק במספרים. אָלֶף היא מילה לכל דבר, וכמוה יתר שמות האותיות. בוודאי שאין לשים גרשיים ב"כיתה אלף". כדאי להמעיט גם בשימוש בגרש אחד – א', ב'.
254
שושי שואל/ת: אני נוהגת לרשום גרסא, קופסא, כורסא וכל שאר המילים הדומות עם א. כך למדתי עברית (ילידת הארץ, מעריצה של הספר "ודייק"), כמובן שביל גייטס צועק שיש לי טעות, וכמוהו שותפי לעבודה. אני מחפשת חיזוק לטענתי שאני יודעת עברית, וביל גייטס ובבילון יודעים קצת פחות.
רוביק עונה:
מילים אלה, שמקורן ארמי או יווני, נכתבות בא' בסופן בלשון חכמים (גרסא, קופסא, דוגמא) ובלשון ימי הביניים, בעקבות ספר דניאל (כורסא). תקנות האקדמיה בנושא קובעות שהמילים האלה, בהיותן לשון נקבה, ייכתבו בה' בסופן: גרסה, קופסה, דוגמה. כלל זה חל גם על מילים שהצלצול הארמי שלהן מובהק: משכנתה, שאילתה, פלוגתה (גילוי נאות: תקנה זו אינה חביבה עלי). לעומת זאת הביטוי 'גרסא דינקותא' הוא ביטוי ארמי ולכן א' נשמרת.
255
שלומית שואל/ת: איך מנקדים ״חמש״, ״חמישה״, ״חמש עשרה״, חמישה עשר״?
רוביק עונה:
חָמֵשׁ, חֲמִשָּׁה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >