שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
286
יעל ענבר-איתן שואל/ת: איך לכתוב במסגרת עבודה אקדמית "סמס"? עם גרשיים? נקודות מפרידות? מירכאות?
רוביק עונה:
הדרך הנכונה היא לכתוב את המילה באותיות שלמות: אֶס-אֶם-אֶס (אפשר גם בלא קו מפריד או בנקודות: אס.אם.אס), כפי שאיננו כותבים נב"א אלא אֶן-בי-אֵיי. אם רוצים לקצר עדיפות נקודות, ס.מ.ס, אך אין כללים גורפים. לחלק מהמוסדות האקדמיים כללים מפורטים בעניינים אלה.
287
רמה מסינגר שואל/ת: אני מוצאת את עצמי לאחרונה נטרפת מכך שכל ׳שרטוט׳ של ילדותי הפך ל׳סרטוט׳, וכל ׳פרישׂה׳ ארצית או אחרת ל׳פריסה׳. הכוחות נפרסו לאורך הגבול, למשל, אפילו בחדשות בטלוויזיה. אולי נשים על הכוחות גבינה צהובה? מה זה- מתי הושטחו הדקויות ולא הבחנו בכך? אולי זו בטעות עברית נכונה?
רוביק עונה:
רמה יקרה, העברית זקוקה לאנרגיות שלך, אבל לא במקרה הזה. חילופי ס' וש שמאלית בעברית הם עניין עתיק ותקין בהחלט. הטקסט התנ"כי אוהב שׂין, הטקסט התלמודי סמך, ויש לכך סיבות הנעוצות בהתפתחות השפה. אין כל הבדל במשמעות בין פרישׂה לפריסה, שׂרטוט וסרטוט, תפישׂה ותפיסה ועוד כהנה. את יכולה בהחלט לפרושׂ לחם ולהניח עליו גבינה צהובה, ואחר כך לפרוס סדין ולשקוע בתנומה.
288
דוד אלון שואל/ת: כיצד צריך לכתוב 'אלון' באנגלית: allon או alon? מכוון שיש דגש בלמד במילה אלון, אני חושב שצריך לכתוב allon.
רוביק עונה:
ניתן לכתוב allon, אך זה אינו מחייב ואף אינו מומלץ. בהגיית המילה איננו שומעים את ההכפלה, וגם המאזין הלועזי אינו שומע אותה, ולכן עדיפה הצורה הפשוטה יותר: alon.
289
אפרת שואל/ת: האם את ראשי התיבות לע"ז יש לכתוב כמילה ללא גרשיים, כמו ראשי תיבות אחרים שהפכו למילים (תפוז)?
רוביק עונה:
'תפוז' ו'לעז' אינן מאותה קבוצה לשונית. ראשי התיבות "לשון עם זר" הם מדרש מאוחר ואינם מקור המילה. מקור השימוש ב'לעז' ככינוי לשפות זרות מצוי בתלמוד. זה גם הפירוש המקובל לצירוף "עם לועז" בשירת הים בתהלים קי"ז: עם המדבר בשפה זרה. הקביעה הזאת נסמכת על מילים קרובות בלשונות אחרות.
290
עופר שואל/ת: עמה מקור האות י' במילים כמו סתיו, עכשיו ואחרות?
רוביק עונה:
י' מופיעה בתנ"ך במילים המסתיימות ב-av בנטיות כמו עָלָיו, בָנָיו ואחרות, והיא קרויה י' שותקת. במקרים האלה הי' מייצגת עיצור בצורות שמיות קדומות, והוא נשמר בערבית: עַלַיְהֻ, בַּנַיְהֻ וכדומה. בלשון ימי הביניים נגרר הכתיב הזה גם למילים שאין בהן י' במקור. הכלל שקבעה האקדמיה בעניין זה: "וי"ו עיצורית סופית שלפניה תנועת a, כותבים יו"ד לפניה, כגון יחדיו, סתיו, עניו, אבל לא במילים בנות הברה אחת: וו (קרס), תו (סימן)".
291
יהוית הלביץ שואל/ת: עקדת יצחק או עקידת יצחק - מה הנכון?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב עקדת יצחק. יש שמוסיפים י' כדי למנוע קריאה שגויה, כמו למשל במילה ברֵכה היכולה להיקרא ברָכה. יש לזכור שכללי הכתיב חסר הניקוד אינם תקנות מחייבות, ובכל מקרה אם אין כותבים י' רצוי לנקד בצירה.
292
מדה שואל/ת: יותר ויותר אני מוצא שימוש בשני יו"דים רצופים במלים כמו "גבירותיי ורבותיי". האם האקדמיה שינתה את כללי הכתיב ושכחה להודיע לי על כך?
רוביק עונה:
האקדמיה שינתה זה מכבר, ודווקא הודיעה, וזה הכלל: "יו"ד המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה ובסופה. למשל: בניין, הייתה, עלייך, בניי, לייצר". נוסיף שהכלל הזה חשוב בעיקר במקרים בהם יש מקום לטעות בקריאה, כגון דִבְרֵי/דְבָרָיי, בְנִי/בָנָיַי ועוד רבים.
293
ג'קי יונגמן שואל/ת: גלהקל על הקורא מותר לשבץ 'י', דהיינו - "מינהל".
רוביק עונה:
לפי כללי הכתיב חסר הניקוד מילים במשקל הזה ייכתבו בלי י', ורצוי לנקד את מ' בחיריק. נכון שמנהל יכול להיקרא גם מְנַהֵל, אבל כמעט איש אינו נוהג לכתוב 'מיכתב', לכנות את התנ"ך מיקרא, ואת המושב בפאתי תל אביב מישמר השבעה.
294
אסף עמרם שואל/ת: היה לי ויכוח עם ידידה לגבי אופן כתיבת הביטוי "צר לי". היא טענה שצריך לכתוב "צער לי", מלשון צער. האם תוכל לפסוק?
רוביק עונה:
"צר לי" הוא ביטוי מן התנ"ך": "ויאמר שאול: צר לי מאוד", וכוונתו שהוא בצרות גדולות. אין לכך קשר לשוני ל"צער", אבל הדמיון בצליל הביא את אברהם חלפי לכתוב בשירו "צער לך": "צער לך וצער לי/ על כך מעידות העיניים".
295
אברהם שרון שואל/ת: לאחרונה קראתי במקומות אחדים את המלה ליב"ה, בצירוף הרווח במקומותינו "לימודי ליבה", כאילו מדובר בראשי תיבות. מהם ראשי התיבות, או שמדובר בטעות?
רוביק עונה:
המונח נקבע בדוח דברת שהגישה את המלצותיה בשנת 2005, ושם נקבע בין היתר כאחד העקרונות: "קביעת תוכנית ליבה של לימודים עבור כל התלמידים בחינוך הציבורי". בקיצור, לא ראשי תיבות ולא נעליים. עם זאת, כפעולת תגמול, הוצעה באתרים שונים גירסה חלופית, דו משמעית, בראשי התיבות הנ"ל: "לומדים יהדות במקום העבודה"
296
שואל/ת: המילה "מֵכָל", כפי שהופיע באבן שושן מהדורה 1969, שונתה ל"מְכָל", בהתאם להוראת האקדמיה. היא מופיעה פעם אחת בתנ"ך, "מִיכל" בחיריק. מה הניע את האקדמיה לשנות את המקור? .
רוביק עונה:
"מִיכל" המקראית היא מילה נדירה שפירושה פלג מים, ומקורה אינו ברור. למזלה הפכה שם נפוץ לבנות בישראל, אך אין קשר בינה לבין מכל ככלי קיבול. מֵכל (שורש כו"ל) נכתבה בעבר בצירה, כמו מֵסב מגיזרת הכפולים, ובכתיב מלא נהגו גם לכתוב אותה בצירה מלא, מיכל. בשלב מסוים נקבע שיש להגות ולכתוב את המילה בשווא נע, אולי כדי להבדילה מן הכפולים. ואולם, "מְכָל" אינה תואמת את ההגייה בצירה שכבר השתרשה, ובדיעבד יש להצטער על ההנחיה החדשה
297
שואל/ת: המילה דוקטור כתובה בקיצור כצירוף האותיות ד' ו-ר', אך לעיתים ניתן לראות את הקיצור כתוב ד"ר, ואילו לעיתים הקיצור מופיע כדר'. אז איך כותבים דוקטור?
רוביק עונה:
לדוגמאות של נועם יש להוסיף גם את הצורה דר., שדווקא היא מזכירה את הצורה הלטינית Dr.. באשר לצורה "הנכונה", הדעות חלוקות. ראובן סיוון כותב בספרו "לקסיקון לשיפור הלשון": "את המילה דוקטור מנטרקים כך: ד"ר, כך אישר ועד הלשון בכללי הפיסוק, ואין לכתוב דר' או דר., כפי שסבורים דווקא בעלי יומרה בלשון". החלטות האקדמיה בנושא מביעות הסתייגות וכך נכתב שם: "הקיצור ד"ר אינו על פי הנוהג העברי. אין ראוי לנהוג בדרך זו במקרים נוספים, ועל כן ראוי לקצר את מגיסטר - מג' (ולא מג"ר), ולכתוב את השם ירושלים במלואו (ולא י-ם)". מילון אבן שושן מציג את שתי האפשרויות: ד"ר (גירסת ועד הלשון) ודר', ואינו מכריע ביניהן. המדור הולך עם אבן שושן.
298
חזי ליאור שואל/ת: למה נכתב תע"ש כאילו הוא ראשי תיבות?
רוביק עונה:
השימוש בגרשיים המרמזים על ראשי תיבות אכן מטעה, והצורה הנכונה היתה צריכה להיות תע"צ או תצ"י (תעשייה צבאית ישראלית). בכל מקרה הגרשיים הפכו חלק מהמותג.
299
יאיר שואל/ת: בתקופה האחרונה שמתי לב לשימוש התכוף במושג סמול, בהקשרים פוליטיים ובעיקר בטוקבקים נזעמים. מה מקור המילה והשימוש בה?
רוביק עונה:
את השאלה למה מתכוונים הטוקבקיסטים הנזעמים יש להפנות אליהם. מי שחתום על הכתיב המיוחד הזה הוא דווקא איש שעמדותיו שמאליות, דורון רוזנבלום, שהכניס לרשימותיו את "אסמול", בעקיצה לעילגות של דובר עממי מן הימין עוד בטרם ימי הטוקבקים. ברקע גם בדיחה דו-לשונית על השמאל, שהופך להיות יותר ויותר small.
300
שואל/ת: כאשר משתמשים במרכאות כפולות או בסוגריים, היכן כותבים את סימן הפיסוק, בתוך המרכאות או הסוגריים, או מחוצה להם? הסתכלתי בספרים שונים ונוכחתי לראות ש"איש הישר בעיניו יעשה"?
רוביק עונה:
התשובה תלויה בתפקיד סימן הפיסוק. מרכאות משמשות בדרך כלל לפתוח ולסגור ציטטות. אם סימן הפיסוק מתייחס לטקסט המצוטט, הוא יבוא לפני המרכאות הסוגרות, ואז לא יבוא אחריהן כל סימן. בדרך כלל אלה יהיו סימן שאלה או סימן קריאה. אם סימן הפיסוק מתייחס למהלך המשפט שבתוכו נטוע הציטוט, הוא יבוא אחרי המרכאות. בדרך כלל אלה יהיו פסיק או נקודה. ולהלן דוגמאות. שאלתי אותו: "האם פריס בוערת?" והלכתי לדרכי. * אמרתי לו: "פריס בוערת", והלכתי לדרכי. * האיש צעק: "פריס בוערת!" * אמרתי לנפשי: "פריס בוערת". כשמדובר בסוגריים העיקרון דומה.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >