שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
286
דן יזרעאלי שואל/ת: כיצד יש לנקד את המלה ״ערפילים״? לדעתי מתחת לאות ר' יש שווא מרחף, ועל כן האות פ' צריכה להיות רפויה. מצד שני אני נתקל בשירים שונים בהם האות פ' מקבלת דגש קל.
רוביק עונה:
הכתיב בדגש הוא טעות. פ' אינה מקבלת דגש. השווא המרחף נקשר לכך שהר' היא בתנועה גדולה שנחטפה, וכנראה גם בהשפעת המקבילה הארמית ערפילא. במקרא המילה ערפל מופיעה רק ביחיד.
287
רוני שואל/ת: איך מנקדים את המילה "ננעץ" ומדוע?
רוביק עונה:
ננעץ בעבר מנוקד בפתח: ננעַץ, ובבינוני בקמץ: ננעָץ. ומדוע? ככה זה בבניין נפעל. יש לך סיבות היסטוריות, היום אין כל הבדל בהגיית צורות נסתר העבר והבינוני בבניין נפעל.
288
שרה שואל/ת: כיצד כותבים בכתיב חסר הניקוד את המילה 'ביטחון' בנסמך. 'בטחון ישראל' או 'ביטחון ישראל'?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד, במילים במשקל קיטָלון (ביטחון, שיכרון, ניסיון, זיכרון ועוד רבות), יש לכתוב י' לאחר האות הראשונה גם בצורה הנבדלת ובנטיות (ביטחונו, ביטחונות) וגם בנסמך (ביטחון ישראל). במילים במשקל קִטְלון (פִתְרון, מִסְרון) אין לכתוב י' לא בצורה הנבדלת ולא בנטיות ובסמיכות.
289
אדר הד שואל/ת: שבכה או סבכה?! איך, מתי ולמה?
רוביק עונה:
בתנ"ך, ירמיהו פרק נב: "וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל־הַכּוֹתֶרֶת". בתלמוד הבבלי: "כל שהוא למטה מן הסבכה - יוצאה בו, למעלה מן הסבכה - אינה יוצאה בו". עוד דוגמה אחת מיני רבות לחילופי שׂ-ס בין המקרא והתלמוד.
290
אמיר מייבאום שואל/ת: נתקלתי בביטוי 'הגיעו מים עד נפש', כאשר נ' מנוקדת בקמץ ולא בסגול לפי צורתה הטבעית. תהיתי מדוע היא נהגית כך והאם זו תופעה שחוזרת על עצמה במקומות נוספים?
רוביק עונה:
הצורה נָפֶש היא צורת ההפסק המקראית, כמו בפסוק בתהלים סט 2: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ", לעומת ספר יונה 2 6: "אֲפָפוּנִי מַיִם עַד־נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", וכאן זו הצורה הרגילה והמקובלת גם היום.
291
יעל ראף שואל/ת: קראתי באחד ממאמריך שאתה כותב 'רוה"ם' כראשי תיבות של ראש הממשלה. למה ההתעקשות לכתוב 'רוה"מ' עם ו"ו? האם זה קיצור של רוש-הממשלה (שזה לא רע, כשלעצמו)?
רוביק עונה:
רוֹהָ"ם הוא נוטריקון, כלומר, ראשי תיבות שהפכו למילה עצמאית. הכתיב של מילים כאלה נועד לכך שנוכל לקרוא אותן ללא קושי. לכן נוצר כאן חילוף לגיטימי בין שתי אימות קריאה: א' המשמשת לתנועת o במילה ראש, התחלפה לאות וו' המייצגת חולם, שהיא ברירת המחדל של תנועת o. הכתיב ראה"ם יוביל את הקורא הסביר לקריאה השגויה raham.
292
דן שואל/ת: האם הכתיב 'שאילתא' נכון?
רוביק עונה:
האקדמיה ללשון קבעה שמילים בנקבה שמקורן ארמי ייכתבו בסיומת -ָה לציון הנקבה, כלומר, שאילתה, וגם משכנתה, פלוגתה ועוד. סבתא קיבלה פטור מהכתיב סבתה. לטעמי יש חן רב בסיומת א', מורשת הארמית התלמודית, ולמרות התקנה של האקדמיה אין לראות בשום פנים בכתיב 'שאילתא', כמו גם 'משכנתא', המככבות בספרות התלמודית, שגיאה.
293
איתי שלמקוביץ שואל/ת: במאמר "כיצד מרקדים לפני הכלה" ראיתיך כותב "טאבו" עם א' שקטה, אבל "סטירה" בלעדיה, מה שדרש כמה שניות להבין באיזו מילה מדובר. מהם הכללים להוספת א' שקטה לשיפור ההגייה?
רוביק עונה:
במילים עבריות יש לא מעט הופעות של א' שקטה, בדרך כלל בהשפעת שורש שבו מופיעה האות, כמו במילה מלאכה, בפועל מצאתי ועוד. א' זו אינה ניתנת להסרה, היא חלק בלתי נפרד מן המילה. ביחס למילים לועזיות, אין בעניין זה כללים מחייבים. הנטייה היא להמעיט בתוספת א' במקרים הרבים של תנועת a. זאת בוודאי בתנועות סגורות (דמוקרטיה ולא דמוקראטיה), אך גם בפתוחות, בעיקר כאשר התנועה נשמעת קצרה: מסיבי (ולא מאסיבי), סטירה (ולא סאטירה, על אף בלבול אפשרי עם סְטירה), מתמטיקה (ולא מאתמאטיקה) ועוד. כאשר התנועה נשמעת ארוכה נהוגה האפשרות של תוספת א', אך כאמור היא אינה מחייבת: אופציונלי לצד אופציונאלי, ועוד. במילים ערביות שלהן א' ארוכה יש לשמור על א': אסלאם, אנתיפאדה וכדומה. נכון שעל פי כללים אלה יש לכתוב טבו כשהמשמעות היא איסור (הטעם מלרעי), וטאבו כשהמשמעות היא רישום מקרקעין (הטעם מלעילי), אך קיצורה של המילה מעודד את השימוש בא' בשני המקרים.
294
ירון שואל/ת: מהי הדרך הראויה לייחוס ציטוט מקראי? בראשית יב, יח; או בראשית י"ב, י"ח; או בראשית יב, י"ח. מה המקום הראוי לפסיק. ובאותו עניין, מה הדרך הראויה לייחס ציטוט תלמודי? שבת יב, ע"א או שבת י"ב, ע"א וכו'?
רוביק עונה:
אין בנושא הזה חוקים קבועים. ברוב הטקסטים מקובל שלא לשים גרשיים כאשר מדובר באותיות המייצגות מספר (יב, כג). במקרה של ע"א באזכור טקסט תלמודי הגרשיים מוצדקים שכן יש כאן ראשי תיבות (עמוד א, עמוד ב), אך אין חובה לשים אותם. גם הפסיקים אינם תקנה מחייבת, ובמקרים רבים הרצף מוצג ללא פסיקים. כמו כן נהוג לעיתים שהפסוק יופיע כמספר ולא כאותיות: בראשית יג 17. אני מעדיף צורות פשוטות וברורות, ללא פסיקים וגרשיים, ושימוש במספרים כדי להבדיל בין הפרק והפסוק. זו גם המסורת בספרי התנ"ך: הפרקים נכתבים ללא גרשיים, והפסוקים ממוספרים, כאשר כל חמשה פסוקים נכתבת אות (י, טו וכדומה).
295
אסף שואל/ת: האם יש לכתוב היי או הי? ולמה? ומה הכלל לגבי שני יו״דים יו״ד אחת? (אייל? איל?)
רוביק עונה:
מילים לועזיות אינן כפופות לכללי הכתיב, אבל כדאי לשמור על העיקרון שבסיומת ay יבואו שני יודים, וזאת כדי למנוע קריאה שגויה. וכך ייכתב גם על פי תקנות האקדמיה 'לפניי', 'דבריי', ובמיילים מזדמנים מומלץ לכתוב 'היי'. כאשר י' מופיעה באמצע המילה היא תיכתב בדרך כלל בשני יודים, כמו אייל, דייג וכדומה. במילה אַיִל י' משמשת כחצי תנועה ותופיע במקרים מסוימים פעם אחת, כמו במילים מים, בית, תיש וכדומה. יוצאים מכלל זה הזוגיים, שבהם נכתוב שניים, מאתיים, נעליים וכדומה, שוב כדי למנוע קריאה שגויה.
296
מיכאל יודקובסקי שואל/ת: למה מַכּוֹש כותבים בכ'. הרי מקישים ולא מכישים אתו?
רוביק עונה:
השורש התלמודי נכ"ש מתייחס לפעולת דקירה ונעיצה. לכן בבניין הפעיל הנחש מַכּיש את קורבנו, המכוש מכיש, כלומר ננעץ בסלע (תוך שהוא משמיע קולות נקישה, ומכאן המקור לשאלה) ובבניין פיעל המעדר מנכש את עשבי הבר.
297
יערה ויין שואל/ת: איך יש לנקד את המלה נשקייה במשמעות מחסן נשק?
רוביק עונה:
יש לנקד נַשָּקִיָּה, שכן זהו מקום עבודתו של הנַשָּק. מאחר שהש' מוכפלת על דרך משקל בעלי המקצוע, היא נשמרת גם בזוגי, ברבים ובמילים כגון נשקייה. אילו הכוונה הייתה למקום בו נמצא הנֶשֶק, הצורה הנכונה היתה נִשְקייה.
298
אורן שואל/ת: איך לכתוב את האות ה"א בעברית בתעתיק לאנגלית: Heh או Hey?
רוביק עונה:
במילון אוקספורד עברי-אנגלי וכן ברוב השימושים שמצאנו, האות נכתבת hey, כפי שנוהגים לבטא אותה בעברית. במילון האטימולוגי של קליין היא נכתבת he, בעקבות צורת כתיבתה בעברית. לצורה heh אין בסיס בהגייה או בכתיבה.
299
אלה שואל/ת: האם נכון לכתוב "בטיבול שמן זית ומיץ לימון", או שיש לכתוב "בתיבול"?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא בת', תיבול, שהרי מדובר ברכיבי מאכל המעניקים לאוכל את טעמו. עם זאת טיבול אינו מופרך, שהרי אנו טובלים את הסלט בשמן ובלימון. במקורות זו בדיוק משמעות הפועל טיבל, אך הפועל הזה אינו בשימוש כמעט היום.
300
נדב שרי שואל/ת: אני תוהה למה אתה כותב את אותיות השורש עם גרשיים. הרי לא מדובר בראשי תיבות. למיטב זכרוני, בספרי הלימוד הדרך היא בנקודות: נ.ד.ב ולא נד"ב. אולי אפשר בכלל לאמץ את הצורה האנגלית, כגון FBI?
רוביק עונה:
יש כמה צורות לכתיבת אותיות שורש, ולכל מוסד, עורך ומתקן תקנות גירסה משלו. השימוש בשלוש הנקודות מסרבל ומבלבל, והאקדמיה קובעת במפורש שאין לסמן בהן אותיות שורש. שיטת הגרשיים פשוטה ונוחה, והיא גם אינה רחוקה כל כך מראשי תיבות. שיטת המקפים פ-ע-ל מקובלת אף היא והאקדמיה מכשירה אותה, לצד הגרשיים. ויתור מוחלט על סימן כלשהו אינו אפשרי, איך למשל תבדיל בין 'נדב' כשורש ל'נדב' כשם?
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >