שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
חזי ליאור שואל/ת: למה נכתב תע"ש כאילו הוא ראשי תיבות?
רוביק עונה:
השימוש בגרשיים המרמזים על ראשי תיבות אכן מטעה, והצורה הנכונה היתה צריכה להיות תע"צ או תצ"י (תעשייה צבאית ישראלית). בכל מקרה הגרשיים הפכו חלק מהמותג.
302
יאיר שואל/ת: בתקופה האחרונה שמתי לב לשימוש התכוף במושג סמול, בהקשרים פוליטיים ובעיקר בטוקבקים נזעמים. מה מקור המילה והשימוש בה?
רוביק עונה:
את השאלה למה מתכוונים הטוקבקיסטים הנזעמים יש להפנות אליהם. מי שחתום על הכתיב המיוחד הזה הוא דווקא איש שעמדותיו שמאליות, דורון רוזנבלום, שהכניס לרשימותיו את "אסמול", בעקיצה לעילגות של דובר עממי מן הימין עוד בטרם ימי הטוקבקים. ברקע גם בדיחה דו-לשונית על השמאל, שהופך להיות יותר ויותר small.
303
שואל/ת: כאשר משתמשים במרכאות כפולות או בסוגריים, היכן כותבים את סימן הפיסוק, בתוך המרכאות או הסוגריים, או מחוצה להם? הסתכלתי בספרים שונים ונוכחתי לראות ש"איש הישר בעיניו יעשה"?
רוביק עונה:
התשובה תלויה בתפקיד סימן הפיסוק. מרכאות משמשות בדרך כלל לפתוח ולסגור ציטטות. אם סימן הפיסוק מתייחס לטקסט המצוטט, הוא יבוא לפני המרכאות הסוגרות, ואז לא יבוא אחריהן כל סימן. בדרך כלל אלה יהיו סימן שאלה או סימן קריאה. אם סימן הפיסוק מתייחס למהלך המשפט שבתוכו נטוע הציטוט, הוא יבוא אחרי המרכאות. בדרך כלל אלה יהיו פסיק או נקודה. ולהלן דוגמאות. שאלתי אותו: "האם פריס בוערת?" והלכתי לדרכי. * אמרתי לו: "פריס בוערת", והלכתי לדרכי. * האיש צעק: "פריס בוערת!" * אמרתי לנפשי: "פריס בוערת". כשמדובר בסוגריים העיקרון דומה.
304
שואל/ת: כשאנו נוקטים בלשון של אחוזים אנו כותבים את הסימן %. מאין הוא מגיע? מי המציא אותו?
רוביק עונה:
את השימוש באחוזים המציאו האיטלקים במאה ה-15, אם כי יש לו שורשים בתקופה הרומית. במאה ה-15 נוצר לשם כך הסימן הבא: האות P ולימינה קו חוצה ומעליו אפס. במאה ה-17 הוסרה האות P ונכתב אפס גם מתחת לקו. הצורה היתה אנכית, ורק בתקופה המודרנית התקבלה הצורה הנטויה.
305
שואל/ת: ליאור שואל: מדוע נהגה ונכתב בעברית שם משפחתו של מייסד פייסבוק בצורתו הגרמנית 'צוקרברג', על אף שבמציאות חייו האמריקאית ננקטת הצורה האנגלית 'זאקרברג'?
רוביק עונה:
מקורו של השם צוקרברג (הר סוכר) הוא אכן גרמני, ומי ששיבש אותו הם דווקא האמריקנים. אנחנו פשוט חוזרים למקור הגרמני, ובכך מרמזים למוצאו היהודי של איש השנה, ואולי איש העשור.
306
מארק שטיינברג שואל/ת: למה במילים לועזיות שבמקורן מופיעה אות u מבטאים בעברית בתנועה I, כגון: בירוקרטיה, פירה, מינכן, ציריך? איתי שואל באותו עניין: מניין מגיע החיריק בתרגום שם העיר בריסל לעברית?
רוביק עונה:
הדוגמאות האלה מצביעות על השפעה הגרמנית והצרפתית על העברית. בשפות אלה יש תנועה הנכתבת u, אבל נהגית בין החיריק והשורוק, ואינה חלק מהתנועות המקובלות בעברית. הנטייה הישראלית היא אל החיריק, ולכן נקבע החיריק ב"בירוקרטיה" בעקבות הגרמנית, וכך ב"ציריך" ו"מינכן", או "פירה", שהיא מילה צרפתית. כך גם ב"בריסל", אם כי הצרפתים אומרים "בריקסל".
307
שואל/ת: איך יש לכתוב את ראשי התיבות של "בריאות הציבור": ברה"צ או ברה"ץ? ראשי תיבות הנהגים בשפת הדיבור כמילה מקבלים אות סופית, דוגמת בג"ץ.
רוביק עונה:
שמות ערים כמו ראשל"צ מופיעים בדיבור בשם המלא. לא נהוג לאמר בשיחה "נסעתי מפת לרשלץ", אלא "נסעתי מפתח תקווה לראשון לציון". לא נהוג גם לומר "ניפגש אחהץ". ראשי תיבות הנאמרים כרצף אותיות בודדות לא יקבלו אות סופית, דוגמת מ"פ ומ"מ.
308
שואל/ת: מדוע בספר שמואל א' (א' 6) יש במילה "הַרּעימה" דגש באות ר? .
רוביק עונה:
כידוע אין מכפילים את האות ר' בעברית, אך הבלשן גזניוס מונה שמונה מקרים של דגש חזק באות ר' במקרא, במקרים בהם בא דגש כזה באות רגילה, וביניהם "הַרּעימה". בשומרונית ובערבית ניתן להכפיל את ר'
309
שואל/ת: מדוע קיים דגש באות ת' במילה שְתֵּי?
רוביק עונה:
הסוגיה העסיקה מאוד את הבלשנים השמיים. יש רואים בה דגש חזק, היבלעות של האות נ' של 'שניים' בצורת הנקבה. הבלשן גזניוס מתנגד לכך מסיבות היסטוריות ורואה כאן דגש קל, כשהמילה עצמה היא צורה מקוצרת של המילה המקבילה בערבית הקדומה אֶשתיים.
310
שואל/ת: מה נכון, חוק חרוט או חוק חרות?
רוביק עונה:
אין כל הבדל בין "חרוט" ו"חרות", וכדברי רש"י: "לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק", למרות שהמקור האטימולוגי של השתיים שונה. לניב "חרות על הלוחות" מעמד מיוחד בהיותו לקוח מספר שמות, ולכן נשמרת התי"ו כשמדובר בחוקים או טקסטים מקודשים.
311
שואל/ת: מה הכתיב הנכון – ליהנות, להנות או להינות?
רוביק עונה:
הדוגמאות כולן משורש הנ"ה (או הנ"י) בבניין נפעל, וצורת העבר היא נהנה. הצורה על פי הבניין צריכה להיות אם כך "להיהנות", כמו "להיפגש", אבל שני עיצורי ה"א רצופים הופכים את הביטוי קשה להגייה, ועל כן נוצרה "לֵיהָנוֹת" כבר במשנה. פעלים בבעיה דומה נוהגים בחוסר עקביות. ב"נהרס" ו"נהפך" נשארים שני הה"א על כנם ("להיהרס", "להיהפך"). בפועל "נהרג" שתי הצורות קיימות זו לצד זו: "להיהרג" ו"ליהרג". לֵהָנוֹת בכתיב חסר אפשרית, וגם היא מופיעה לעיתים קרובות בתלמוד. הצורה הדיבורית "לֶהֱנוֹת" אינה תקנית לכאורה, כי אין לשורש הופעות בבניין קל, אך היא נפוצה ביותר. "להינות" היא מוטציה. בשטח גם "להַנּות" בבניין פיעל (לגרום למישהו הנאה), ו"להַהֲנוֹת" בבניין הפעיל. נהניתם?
312
שואל/ת: מה עניין הגרש בשמות כגון: ברל'ה (החילזון) או שרהל'ה (כינוי לילדה)?
רוביק עונה:
הגרש בסיומת לֶה מצביע על סיומת היידיש לע, בעיקר כתוספת הקטנה-חיבה, ונועד להבדיל בינה לבין סיומת הנקבה לָה. ברל'ה החילזון הוא ביידיש דב קטן, והשיר "ברל'ה ברל'ה, צא החוצה" נכתב כנראה בהשפעת שיר ילדים פולני דומה שגיבורו הוא דב. הגרש רלוונטי גם למילים אחרות שמקורן ביידיש כמו מיידל'ה, חבר'ה ואחרות.
313
שואל/ת: מקובל על כולם שפעולות חשבון נכתבות משמאל לימין, גם כשהן מובאות באמצע משפט בעברית, אך כשכותבים טווח שעות נכתב בעברית, למשל: 2300-0700. האם זה תקין? ובאותו עניין: איך יש לכתוב תאריכי לידה ופטירה של אדם?
רוביק עונה:
הכלל שנקבע בעניין זה הוא שמספרים היוצרים טווח באמצעות קו מפריד ייכתבו עם כיוון הקריאה בעברית, כלומר, מימין לשמאל. כך בשעות, תאריכים וטווח כמותי. השיטה נשברת במקרים שונים, כמו למשל מקרה של מספר חלקי: 1996-97. יש כאן לטעמי ניסיון לא מוצלח "לעברת" את השיטה המספרית הזורמת בכל מקרה משמאל לימין, ואני מציע לאמץ את קביעתו של יצחק אבינרי: "לכאורה עבריות יש כאן, אך למעשה מדומה היא".
314
שואל/ת: נתקלתי בספר קריאה במילה "בחתף", במקום "בחטף". מה הצורה הנכונה?
רוביק עונה:
שתי הצורות קיימות בכתיב אך שונות בהגייה: בַּחֲטָף (בעברית החדשה, במלרע) לעומת בְּחֶתֶף (צורה מקראית, במלעיל). המשמעות דומה: בבת אחת, ללא אזהרה. חילופי ט' ות' אופייניים לעברית על רבדיה.
315
צבי עופר שואל/ת: בדרך כלל, מאייתים את המוספית המקטינה האידית "לע" בעברית כ"לה" (אבאלה, אמאלה, מוישלה, וכו', עם או בלי גרש לפני). אם כן, איך זכה מנדלי מוכר ספרים ביו"ד במקום הה"ה?
רוביק עונה:
הצורה באות י' נקבעה על ידי מנדלי עצמו כשקבע לעצמו שם עט. הצורה המקובלת ביידיש היא מנדעלע. יוסף גורי מציין כי הסיומת לי במקום לע היתה מקובלת באזורים מסוימים בליטא (שלא ממנה הגיע מנדלי). בלדינו הדרך התקנית לכתיבה בעברית דומה: de נכתב דֶי. בכל מקרה, אבאלה ומשהלה נחשבות גירסאות עבריות, ולכן יסתיימו בה' ולא בע' או י'. לעתים, כדי לרמוז למקור היידישאי, יש ששמים גרש אחרי האות ל' (משהל'ה). המתרגם בני מר מוסיף כי מנדלי עצמו גזר את השם ממאן, שפירושו אדם, שכן רצה לבחור בשם המציין פשטות וסתמיות. שלום עליכם סיפר שמנדלי רצה לקרוא לעצמו סנדרל מוכר ספרים, שכן סנדרל נחשב שם המבטא פשטות ועממיות, אך מאחר שהמו"ל שלו כונה סנדרל בחר הסופר בשם העט מנדלי, ואת סנדרל הכניס כדמות ביצירותיו.