שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
31
אבנר בהט שואל/ת: אני מוצא בשירי אבן גבירול את הניקוד הבא: וְלָנֶצַח. הניקוד הנכון הוא וְלַנֶּצַח. הלא כן? מה הסיבה לניקוד הזה?
רוביק עונה:
לָ' בקמץ במקרה זה ורבים אחרים במקרא אינה לְ'+ה' הידיעה, אלא הארכה של ל' שוואית לפני הברה מוטעמת מלעילית או במילה חד הברתית, וזאת בשורת מקרים. בשמות הפועל לָצאת ולָקחת ועוד, בכינוים: לָזה, בָזה, בשמות עצם במסגרת צירופי לשון כמו פה לָפה, מים לָמים, או לפני מילים שבהם השילוב יוצר מעין תואר פועל: לָנצח, לָעד, לָרוב ועוד.
32
אופיר שואל/ת: לאחרונה החל שימוש נרחב בסימן נקודה. במקום /. במקום אתם/ן אמור מעתה אתם.ן. במקום רופאים/ות אמור רופאים.ות. רציתי לשאול האם כלל זו עברית תקינה? ומהו משמעות ותוקף השינוי?
רוביק עונה:
השימוש הזה נולד מתוך הכוונה ליצור פנייה לשני המינים בריבוי, מאחר שברירת המחדל היא פנייה בזכר. כך 'מרצימות' ו'רופאימות', וכן הנקודה, המחליפה את הלוכסן הנחשב פורמלי מדי. הצורה לא זכתה לתו תקן. החולשה העיקרית של הפתרונות האלה היא שהם מתאימים לכתיבה בלבד, בשעה שרוב הפניות הן בדיבור.
33
אודי שואל/ת: אני מורגל להגות את המילה "נופך", בחינת תכונה או היבט, כאשר ב-פ' יש תנועת פתח, וכך גם אנשים נוספים שאני מכיר. לאחרונה בדקתי במילון וראיתי כי יש להגותה עם סגול ב-פ'. האם שיבוש זה שכיח? והאם יש לך הסבר לשוני לקיומו או למקור שלו?
רוביק עונה:
המילה המקראית היא נֹפֶךְ, בסגול. השיבוש שכיח. נראה שיש כאן השפעה של הדמיון הצלילי בין כ' רפה לח'. ח' הגרונית בסוף המילה זוכה במשקל הסגוליים לתנועת a בעיצור שלפניה - שֶבַח, רֶוַח, מצַח וכדומה.
34
אפי שואל/ת: לאחרונה אנו רואים הרבה פרסומים על המונוליט שהתגלה בארה"ב, אבל זה נכתב מונולית. האין זו שגיאה?
רוביק עונה:
בהחלט לא. המילה היא monolith. על פי החוקים th מתועתקת מאנגלית לת', t לט'. מכאן ליתוגרפיה, אנתרופולוגיה ועוד.
35
דב שואל/ת: כיצד יש לנקד את המילה הישראלים?
רוביק עונה:
הַיִּשְׂרְאֵלִים. ר' נחטפת עקב התרחקות הטעם. בלשון הדיבור ר' נשמעת קרובה יותר לקמץ של ישרָאל.
36
י שואל/ת: ברוב קהילות האשכנזים, המלה ושבחך בקדושה נהגית וְשִׁבְחֲךָ (אלקינו...). אך לפי הגאון מוילנא יש לומר וּשְׁבָחֲךָ. האם יש הבדל מהותי? האם מבחינה דקדוקית יש העדפה לאחת הצורות?
רוביק עונה:
נימוקיו של הגאון מוילנא אינם מוכרים, אך שֶבַח היא מילה מלעילית והנטייה שלה היא על פי הגזרה: שִבְחֵי, שִבְחו, שִבְחֲךָ. יתכן שיש כאן אנלוגיה מצורות הרבים: שְבָחִים, שְבָחֶיךָ.
37
נדב זילברשטיין שואל/ת: תהיתי עם עצמי לגבי המילה ״מעברה״ - האם היא קשורה למילה מעבר? כמו ״תחנת מעבר״? ואם כן - מדוע היא עם ב' דגושה?
רוביק עונה:
מעברה היא כמובן תחנת מעבר. מקורה בתנ"ך, למשל בביטוי 'מעברות הירדן'. בתנ"ך ע' במילה זו מנוקדת בשווא נח, ובגד כפת אחריה יהיו על כן דגושות. בהגייה הישראלית אנחנו מאריכים אמנם את התנועה בע', אבל ב' דגושה היא כבר רכיב קבוע במילה. דוגמה נוספת לתופעה היא במילים מהפך ומהפכה.
38
איריס כרמל שואל/ת: כיצד מנקדים את ההֵא בצרוף "שלה" - הספר שלה - ספרה, המחברת שלה - מחברתה וכד'. יש מפיק בהא?
רוביק עונה:
אכן במקרים אלה יבוא תמיד מפיק בה"א. המפיק מציין שיש להגות את ה' כעיצור ולא כתנועה. למשל: כמָה בלי מפיק – מילת שאלה. כמַהּ עם מפיק – פועל במשמעות השתוקק או נכסף. כאשר יש כינוי קניין חבור (הספר שלה=ספרה) יבוא תמיד מפיק.
39
משה מכנס שואל/ת: בגיליון האחרון שלך מצאתי את הכותרת "מהם שמות טייסים". בצעירותי עבדתי זמן מה במדור ההוצאה לאור של מפקדת חיל האוויר, ושם היה דקדקן-טהרן, אשר גולן ז"ל איש אביחיל, שהקסים אותי בהקפדתו. הוא לא הניח לכתוב "מהם" כשאין ניקוד, מאחר שהקורא יאלץ לשבור את ראשו בשאלה האם יש לקרוא מ' קמוצה או מ' צרויה. מסקנתו, המקובלת עלי, הייתה כי כאשר מתכוונים ל-מ' צרויה, יכתבו "מהם", אך כשרוצים לכתוב מ' קמוצה יש לכתוב "מה הם", למען הבהירות ולמען רבים מאוד שאינם יודעים די הצורך את ההבחנה. ‬‬
רוביק עונה:
אני מעריך מאוד את הדקדקנות של גולן אבל אין לכך כל הצדקה. שליש מהמילים בעברית יכולות להיקרא ביותר מצורה אחת, לפעמים אפילו בחמש ובעשר דרכים. 'מה הם' היא צורה נכונה, אבל מסורבלת ומיותרת. הקורא יכול בנקל לדעת מתי מדובר ב'מָהֶם' ומתי ב'מֵהֵם'. למשל: "מהם המאפיינים של הקורונה" – ברור שהכוונה למָהֶם. "כמה מהם פעלו בדרך אחרת" – ברור שהכוונה למֵהֵם.‬
40
תלמה גלובוס שואל/ת: כיצד אומרים: להוציא לפועל, הוצאה לפועל, להוציא להורג, הוצאה להורג = האם ל' השנייה מנוקדת בקמץ או בשווא? והאם פ' דגושה או לא?
רוביק עונה:
שני המקרים שונים. במקרה הראשון ההגייה היא הוציא לַפּועל, הוצאה לַפּועַל, בעקבות הניב הימי-ביניימי "מן הכוח אל הפועל'. במקרה השני יש לומר הוצאה לְהורֵג, במלרע, שכן הכוונה היא הוצאה של אדם אל הורג, מי שאמור להרוג אותו. עם זאת נוצרה דרך דיבורית משובשת: הוצאה לָהורג, בקמץ ובמלעיל, אולי במעין אנלוגיה ל'הוצאה לפועל'. 'הורג' במלעיל אינה קיימת בעברית.
41
שואל/ת: יש לי כמה וכמה חברים ואנשים שאני מכיר מקיבוץ צוּבּה, או ליתר דיוק קיבוץ פלמ"ח צובה. היום נסעתי בסביבתו והופתעתי לראות שלטים רבים שכתוב עליהם באנגלית tsova או zova. הבנתי שהכתיב האנגלי יותר דומה לשם המקראי אבל השם הנהוג בקרב הצובאים ובכלל הוא tsuba. רציתי לדעת אם אפשר לומר שיש שם שהוא הנכון מבין האפשרויות, ובכלל לפי מה מוחלטים דברים כאלה.
רוביק עונה:
השם הרשמי והמבוסס על אתרים היסטוריים הוא צוֹבָה. השם צוּבָּה הוא שמו של הכפר הערבי ששכן במקום עד 1948.
42
ראובן פרומר שואל/ת: שמתי לב כי בזמן האחרון אומרים (בנקבה) התוספה חיריק ב"ה" וחולם ב"ו" בעוד אני הייתי רגיל לומר התווספה בפתח/קמץ מתחת ל"ו". מהי דרך הביטוי הנכונה?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת היא התווסף. בלשון חכמים מופיעה הצורה הִתוֹסף, וכן יִתוֹסף, ויש שמשתמשים בה למרות שאינה מקובלת.
43
שמעון בוגן שואל/ת: בפרשות השבוע שאנו קוראים החודש מופיעה במקום המלה 'היא' המלה 'הוא' מנוקדת בחיריק. כמו כן עוד שלושה מופעים בויקרא ובבמדבר. החיריק המלא קיים כבר מ'בראשית' וב'ויהי'. אפשר הסבר בבקשה?
רוביק עונה:
הכתיב הִוא הנקרא היא מופיע במקרא כחמישים פעם. הוא נקרא קרי רצף או קרי קונסֶקוטיב. הכתיב המסורתי במקרים אלה - הוא - אינו מתאים להקשר שהרי מדובר במין נקבה, ולכן נוצר הניגוד בין הכתיב והקרי. לא ברורות הסיבות לכך, וייתכן שהן מעידות על שלב שגם הנקבה קיבלה את כינוי הגוף הוא.
44
יפעת לם שואל/ת: בשיר "בשדמות בית לחם, בארץ אפרתה"... פעם רשום: מצֶבֶת ופעם מצָבֶת, וכן מילים נוספות בשיר. רציתי לשאול מדוע? האם זה לפי מיקום המילה במשפט? (לפי הנהוג בתורה?)
רוביק עונה:
כותב השיר אב"א ק. שפירא אכן השתמש בצורת ההפסק המקראית בהופעה השנייה של המילה המלעילית כאשר היא מסיימת את השורה, בדומה לאֶרֶץ/אָרֶץ, הֶבֶל/הָבֶל וכדומה. כך גם בסיום שורה נוספת: צועֶדֶת/צועָדֶת. יש לציין שבזמר המוקדם נעשה לא מעט שימוש בצורות הפסק.
45
גסטי שואל/ת: נעזרתי ב"נוקדן מורפיקס", המסייע בניקוד מדויק של מילים, כי המילה "העדר" (במשמעות "חוסר") מנוקדת בשני אֳפנים: הֶעְדֵּר - הֵעָדֵר. האם שתי צורות הניקוד נכונות? אם כן, באיזה הֶקשר משתמשים בכל אחת מהן.
רוביק עונה:
הֶעְדֵּר הוא שם עצם, על משקל הפרש, הבדל וכדומה. הֵעָדֵר. הוא מקור בבניין נפעל. שם הפועל הוא להֵעָדֵר.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >