שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
אורנה שואל/ת: בצעירותי למדתי כי צורת הרבים של "עורק" היא "עורְקים", כשהאות "ר" מנוקדת בשווא. היום אני שומעת כי המילה נהגית כשהאות "ר" מנוקדת בקמץ. מאיפה זה נולד?
רוביק עונה:
הצורה בקמץ – עורָקים – שגויה. יתכן שיש כאן כוונה להרחיק את המילה מ'עורְקים' במשמעות נוטשים, אך זו אינה צורה תקינה. אגב, ההגייה הנהוגה היא לבטא את המילה ביחיד, 'עורק' במלעיל, אך ההגייה התקינה היא במלרע. גם כאן יתכן שיש רצון להתרחק מ'עורֵק' במשמעות נוטש.
47
אייל שואל/ת: שאלתי עוסקת במילה "לא". אני עורך דין מזה שנים רבות ומאז ומתמיד משתמש, בעיקר בכתיבה, במילה "לווא". כך למשל: פלוני לא ידע אם אלמוני נמצא במקום סמוך, אם לווא. במילונים, כמעט בכולם, המילה "לווא" אינה מופיעה. ונראה, כי המילה "לאו", היא הנכונה. יחד עם זאת, ישנם לא מעט שופטים ש"שוגים" כמוני. ובכן, האם "לווא" זו טעות? האם יש לכתוב "לאו"?
רוביק עונה:
לווא היא טעות לכל דבר. בחיפוש ברשת יש אכן הופעות של "לווא דווקא", אך אין לכך בסיס והכתיב הזה לא תקין בעליל. הכתיב הנכון היחיד הוא לאו.
48
יהודית שואל/ת: מדוע אומרים וכותבים 'נגיף' בשווא נע, להבדיל למשל מ'נגיד', שבו שווא נע על האות התחילית 'נ' משמשת לסמיכות?
רוביק עונה:
שני המשקלים: קָטִיל וקְטִיל, משמשים זה לצד זה, ולא תמיד יש לבחירה ביניהם הסבר מנומק. הנטייה של דוברי העברית היא לומר נָגיף, בקמץ, וכך זה מופיע במילונים מתקופות קודמות. האקדמיה החליטה שהדרך הנכונה היא נְגיף, אך בפרסום ההחלטה לא הובאו נימוקים.
49
משה אליאב שואל/ת: כיצד מנקדים את: בני היקר שלומי, ולבני היקר אבי.
רוביק עונה:
בְּנִי הַיָּקָר שְׁלוֹמִי, וְלִבְנִי הַיָּקָר אָבִי.
50
דוד ששון שואל/ת: המילה "אנא" היא מילת בקשה שבסוף המשפט יש נקודה. המילה "נא" (ממה שאני יודע) היא מילת ציווי. האם בסוף המשפט עם המילה "נא" יש לסיימו עם נקודה או עם סימן קריאה (!)?
רוביק עונה:
'נא' אינה מילת ציווי אלא מילת פנייה המעניקה למשפט אופי מעודן, אין הבדל של ממש בינה לבין 'אנא'. הבדל מסוים הוא תחבירי. אחרי 'אנא' יבוא תמיד פועל בציווי: "אנא סגור את הדלת", אחרי 'נא' יכול לבוא גם שם פועל: "נא לסגור את הדלת". האופי המעודן של שתי מילות הפנייה מביא לכך שסימן הקריאה אינו רצוי.
51
דני ב. שואל/ת: בביצוע השיר של אלתרמן - לחן נורית הירש - "אתך בלעדייך" - מבטאים חלק מן הזמרים את המילה "בלעדַיִיך" בניקוד צרה מתחת לאות ד' וחלק מן הזמרים הוגים בלעדייך. מה נכון?
רוביק עונה:
'בלעדֶך' היא צורה דיבורית שגויה. הצורה היא בלעדייך, המשמרת את צורת המקור 'בלעדֵי', המכילה צירה מלא.
52
יהודה שואל/ת: המילה "שפם" מנוקדת קמץ קמץ והיא בהברה מלרעית, ולמרות זאת, הנטייה ברבים היא "שפמים" בניקוד של מלעילית. איך זה אפשרי?
רוביק עונה:
שפמים אינה חריגה. מילים במשקל קָטָל ניטות ברבים קְטָלִים: דָבָר=דְבָרִים, יָשָר=יְשָרִים ועוד.
53
סער ב.א. שואל/ת: אברא כדברא - אשמח לדעת איך הוגים, ואת הניקוד הנכון לצירוף המילים, ומה היא הדרך הנכונה לכתוב את זה.
רוביק עונה:
הכתיב וההגייה הם אַבְּרָקָדַבְּרָה. אברא כדברא הוא ניסיון לגייר את הביטוי, אבל אין לכך בסיס במקור המילה.
54
רונית שואל/ת: איך מנקדים ואיך אומרים את הצירוף אני גרה בברוקלין? האם זה בִבְרוּקְלִין? או בְּבְּרוּקְלִין? האם כשמדובר בשם אפשר לשנות את הניקוד וההגיה? מה החוקים לגבי שמות של אנשים ומקומות?
רוביק עונה:
ב' מאותיות בכל"ם תקבל חיריק לפני שווא נע. ואולם שמות לועזיים המתחילים באות דגושה לא ישתנו. לכן יש לכתוב ולהגות בִּבְּרוקלין, בעוד בשם עברי נהגה בִּבְאר שבע.
55
שירן רבזין שואל/ת: איך כותבים: להעיר או להאיר את תשומת הלב?
רוביק עונה:
יש אכן מקום לטשטוש תחומים בין השניים, כאשר מדובר בהפניית תשומת לב לטקסט כלשהו או לעניין כלשהו. כשאנו עושים זאת אנו גם מעירים את תשומת לבו של הדובר, וגם שופכים אור על דבריו. לכן נשמע גם משפטים כמו "יש לי הערה והארה".
56
תמיר שואל/ת: עזור נא לנו בבקשה ליישב דיון. כשכותבים בעברית מילים לועזיות שמתחילות באות שקטה (silent letter), האם צריך לכתוב את המילה בעברית עם האות השקטה או בלעדיה, כמו שמבטאים או כמו שכותבים?
רוביק עונה:
לא מצאתי כללים מחייבים בנושא, כללי התעתיק של האקדמיה לא התייחסו לסוגיה, האופיינית בעיקר לאנגלית. כאשר אנו כותבים מילים באנגלית באותיות עבריות הנטייה הטבעית היא לכתוב אותן לפי השמיעה. לכן נכתוב 'יו נואו' ולא 'יו קנואו'. במערכון של שייקה ואפיר על המורה הערבי לאנגלית הוא מדגיש את העיצורים השקטים, והדבר נשמע מוזר ויוצר אפקט סטירי, נוסח 'איי דונט אֶקנואו', 'דאובֶּטפול' וכדומה.
57
בני שליטא שואל/ת: במדורך ציינת כי הכתיב הנכון הוא ראשל"צ - וזה נכון מבחינת מיקום הגרשיים. אולם היות וראשי תיבות הנאמרים כמילה (למשל להד"ם) נכתבים עם אות סופית, כך צריך לכתוב גם את ראשל"ץ. אני טועה?
רוביק עונה:
ראשי תיבות הנהגים כמילה אחת יקבלו תמיד אות סופית: בג"ץ, קמ"ן, אג"ם וכדומה. יוצאת מכלל זה פ', שהיא בראש מילה דגושה, ולכן ייכתב חר"פּ. כאשר ראשי התיבות אינם נהגים כמילה אלא בצורה השלמה, הנטייה היא לאות לא סופית. איננו אומרים שאנחנו נוסעים לרַשְׁלָץ, אלא לראשון לציון.
58
משה מגן שואל/ת: במחשב כתוב קפָּנדְריא האות פא בקמץ. אצל אבן שושן קפֶּנדְריה, פא בסגול. אצל מאיר מדן (מאלף ועד תו] כתוב קפָּנדָריה. איך נכון לבטא?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת היום היא קַפַּנְדְרִיָה, פ' בפתח. היא מאחדת שתי צורות הגייה קדומות של המילה. הצורה קַפַּנְדַּרְיָה היא הצורה המשנאית, בעוד קפֶּנדְריה היא הצורה התלמודית, בעקבות הלטינית – compendiaria. שתי הצורות הקדומות אינן כמעט בשימוש היום.
59
רותי בית אור שואל/ת: אנחנו מכירים את הגרש היחיד כמסמן קיצור (פרופ'), את הגרשיים כמסמנים ראשי תיבות (ת"א, ב"ש, וגם יוצא הדופן ד"ר), אבל איך, ומתוך איזה צורך, נולד הקיצור י-ם למילה ירושלים?
רוביק עונה:
הקיצור נולד מתוך הצורך לקצר בכתיבה בשמות החוזרים פעמים רבות, והוא אופייני לשמות מקומות מורכבים, ורלוונטי לשם המסורבל ירושלים. בדיבור ייאמר תמיד השם המלא. כאשר שם העיר מורכב משתי מילים הפתרון הוא גרשיים: פ"ת, כפ"ס וכו'. זה אינו מתאים לירושלים, ולכן נכנסה בעיתונות החדשה הצורה י-ם, אות ראשונה ואות אחרונה. בשמות קצרים של יישובים אין צורך בקיצור, כמו חיפה ועכו.
60
סתיו שואל/ת: למה ירושלמי ולא ירושלימי (כמו שאר השיוכים - שם העיר במלואה והסיומת י)?
רוביק עונה:
התוספת י' בשם ירושלים מאוחרת. במקרא ירושלים מופיעה ללא י', ובמסורה הוסיפו חיריק מתחת למ' הסופית. הכתיב 'ירושלים' הוא תלמודי. גם צורת המגמה המקראית נעדרת י': ירושלמה. שם התואר 'ירושלמי' מופיעה במשנה, ויש כאן גם השפעה של נוחות ההגייה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >