שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
יפית זדה שואל/ת: בתכנית הריאליטי "משחקי השף" אומרת המנחה - אנחנו נפרדים מ-(בסגול/צירי) ... השהייה/פרסומת... ובהמשך מציינת את שם המודח. השאלה שלי: האם יכולים לומר נפרדים מֵ(סגול)? או שמא יש לומר נפרדים מִ(בחיריק)... שם המודח???
רוביק עונה:
תלוי בשם המודח. אם שמו מתחיל באחת האותיות הגרוניות או ר' (א,ה,ח,ע,ר) יש לומר מֵ-, בצירה. בכל יתר האותיות ההגייה היא מִ-, בחיריק חסר, ואחריה דגש.
47
יעקב אנגלמן שואל/ת: כיצד צריך לכתוב בטקסט לא מנוקד, קוהלת או קהלת (הכוונה לאחת המגילות בתנך)?
רוביק עונה:
ניקוד השם הוא קֹהֱלֶת, כלומר, הק' היא בחולם חסר, ה' נחטפת. במקרים אלה הצורה הקרובה יותר למקור תהיה ללא ו', קהלת. עם זאת במילים רבות שיש בהן חולם חסר, הכתיב חסר הניקוד יכלול ו': יופי, צמרמורת וכדומה, כך ש'קוהלת' תקין אף הוא. דוגמה לסוגיה היא השם נעם, המועדף בדרך כלל בכתיב זה על נועם.
48
יהודה יערי שואל/ת: להזר או להזיר (כשמדובר בהזרה, כלומר בלהפוך מישהו או משהו לזר)?
רוביק עונה:
הַזָּרָה פירושה הפרשה והבדלה, היא מן השורש נז"ר, וצורת ההפעיל היא הִזִּיר, מכאן גם 'נזיר'. לשורש זו"ר הקשור למילים זָר וזָרות אין צורת הפעיל. אם היתה כזו היא הייתה נהגית הֵזיר.
49
שמוליק שואל/ת: האם במשפט "עשה לו לזכר" - במילה לזכר, את האות ל' יש להגות בצרה או בפתח?
רוביק עונה:
לזכר כאן אינה מילה מיודעת. יש להגות לְזכר.
50
יעקב שואל/ת: מהם כללי התעתיק מלועזית לעברית הנוגעים לשמות שבמקורם אינם מבוטאים כדרך כתיבתם, למשל: Girona בספרדית: חירונה bologna באיטלקית: בולוניה, וכדומה.
רוביק עונה:
ההגייה העברית הולכת לעיתים בעקבות שפה משפיעה כלשהי ולאו דווקא השפה המקורית. בדרך כלל זו אנגלית או גרמנית. ג'ירונה היא ההגייה המקובלת באנגלית, כפי ש'חורחה' הספרדי הוא ג'ורג' האנגלי. במקרים רבים אחרים מאומצת ההגייה המקורית. 'מוסקבה' נהגית בדרך הרוסית ולא האנגלית או הגרמנית. "רומא" נהגית בדרך האיטלקית ולא האנגלית, ובמקרה של בולוניה גם האיטלקים אינם הוגים "בולוגנה".
51
מלי האריס שואל/ת: מדוע בתנ"ך גוף נוכח בעבר מופיע לעיתים עם ה' בסוף הפועל? (דוגמא: "...כי מאסתה את דבר ה'..." וכן פעלים נוספים בשמואל א' ט"ו ובמקומות אחרים).
רוביק עונה:
פרופ' אורה שורצולד משיבה: "השאלה צריכה להיות הפוכה: למה אין כתיב ה"א בסוף המילה, לא בנוכח בעבר (כתבתָ, התלבשתָ) ולא בכינויי הקניין הדבוקים (שמךָ, אצלךָ, פיךָ). הכתיב המקראי היה חסר, ויש עוד דוגמות להיעדר ה"א בסוף מילה, למשל וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ (במקום ותשתחוינה). התנועות הסופיות האלה נחשבות תנועות אנקפס – תנועות שמעמדן אינו קבוע כארוכות או כקצרות, ונראה לי שבשל שכיחות הסיומות האלה בשיח, הכתיב החסר נותר בחסרונו. במגילות מדבר יהודה הן מתמלאות: כמוכה, לוא, כיא וכיו"ב.
52
אודי שואל/ת: קראתי באתר של האקדמיה כי לפני הברה מוטעמת ו' החיבור מקבלת קמץ. אשמח לדעת האם כלל זה חל לגבי ו' ההוספה לפני כל מילה בת הברה אחת, וכן אם זה חל אם מילה זו היא נסמך בצירוף סמיכות.
רוביק עונה:
בלי להתייחס לנכתב באתר האקדמיה, הקמץ ניתן בלשון המקרא לפני מילים שיש להם שתי הברות, הראשונה מוטעמת, כלומר, מילים מלעיליות: בוקר וָערב, שוד וָשבר ועוד. ו' קמוצה אף יוצרת לעיתים לצירוף מעמד של מטבע לשון. כמו כן בעברית החדשה הכלל אינו חל, והוא משמש בעיקר במטבעות לשון, בשירים (ילדה וָילד). לעומת זאת לא נאמר "חתול וָכלב" או "מחברת וָספר".
53
ישראל חסין שואל/ת: לפי מילון אבן שושן, צורת הסמיכות של רופאה (א' קמוצה) היא רופאת, פ' צרויה, א' נחה (לא מנוקדת). בלשון המדוברת נהוגה הצורה עם א' בפתח כמתבקש מצורת הנקבה רופאה. האם יש לומר לפי המילון?
רוביק עונה:
אכן שושן צדק בזמנו, אבל הנושא הטריד את מתקני התקנות, בין היתר מפני שהצורה המקובלת והתקנית ביחיד היא רופְאָה. ב-2007 קבעה האקדמיה שהצורה רוֹפְאַת גם היא תקנית, וכך יש שתי צורות תקינות: רוֹפְאַת ורופֵאת. הראשונה היא גם המקובלת יותר.
54
נתי שואל/ת: שתי שאלות על הנטייה של השורש שכ"ל: למה אומרים ״משפחה שכולה״ עם כף דגושה? בשיר ״דודו״ אריק לביא ואיינשטיין משתמשים במילה ״שיכל״ בבניין פיעל - האם יש לזה מקור, או שמדובר בחידוש?
רוביק עונה:
שם התואר בתנ"ך הוא שַכּוּל, משקל קַטּול, וכך עד היום. גם שָכַל בבניין קל וגם שיכֵּל בבניין פיעל מופיעות בתנ"ך ביחס למי שמאבד אדם קרוב. לשיכֵּל משמעות נוספת: גרם לאחרים להיות שכולים. לשורש מקבילות קרובות בארמית ובערבית.
55
חזי שילה שואל/ת: מתי בגד כפת לא מתקיים בראש מילה?
רוביק עונה:
כוונת השאלה היא ככל הנראה לחוק לפי בגד כפת בראש מילה יהיו תמיד דגושות. בעברית המודרנית הסוגיה מתייחסת לניקוד, ואילו בהגייה היא מתייחסת רק לאותיות בכ"פ. החוק הזה אינו חל על מילים לועזיות. כמו כן, בניקוד המקראי לא יבוא דגש בבגד כפת בראש מילה כאשר היא באה אחרי תנועה, מתוך התפיסה שהתנועה מרככת את העיצור הבא אחריה.
56
רותי שואל/ת: במילון רב-מילים כתוב שהמילה 'בלתי' היא תחילית. לפי מה שאני יודעת, אחרי תחילית צריך להיות מקף. למשל: בלתי-שפוי בלתי-אפשרי. אותה שאלה הופנתה לאקדמיה, ותשובתם היתה, שהמילה 'בלתי' אינה תחילית ויש לכתוב בלתי שפוי או בלתי אפשרי ללא מקף. האם תוכל לפסוק פה? ומהם הנימוקים?
רוביק עונה:
'בלתי' היא מילת שלילה, אבל לא הייתי נחרץ בקביעה שאינה תחילית. היא מופיעה בעברית המודרנית רק בצירופים, ודומה לתחיליות שלילה שאין חולק עליהן כמו אל-זמני, אי-רצון ועוד. רב-לאומי מרבה, דו-עיצורי מכפיל, ובלתי-הגיוני שולל. השאלה אם הכרחי לתת כאן מקף אינה חוק דקדוקי אלא קביעה הנתונה לשיקולים של כותבים ועורכים. הנטייה היום היא לוותר על המקפים, אך יש כאלה המקפידים להשאיר אותם.
57
משה מגן שואל/ת: ידוע שהגלדיולה בעברית הוא בעברית סיפן. במחשב במילוג, כתוב סיפן סמך בקמץ. בלקסיקון לועזי של פינס כתוב סיפן, סמך בסגול. למען דייק אנא עשה סדר.
רוביק עונה:
ל'סיפן' שתי הגדרות. סֵיפָן, בצירה, הוא דג שגופו מזכיר חרב. סַיְפָן, בפתח (כך במילוג ובכל שאר המילונים) הוא הגלדיולה.
58
אוהד שואל/ת: במזמור "אשת חיל" נכתב המשפט "מרבדים עשתה לה". האות ש' במילה עשתה מנוקדת בשווא נע. האם ההגיה הנכונה של המילה היא עשתה בצירה (aseta) או שמא יש להגות עשתה בשווא (asta)?
רוביק עונה:
לא רק מזמור זה. בצורת העבר נסתרת בניין קל, משקל קָטְלָה, ע' הפועל תבוא תמיד בשווא נע. בהגייה הישראלית המקובלת במקרים רבים איננו הוגים את השווא הנע, והוא מתקצר בפועל לשווא נח, וכך גם במקרה זה.
59
אורן לוזון שואל/ת: קראתי במקום כלשהו שבעברית האות וו' אמורה להישמע כמו האות w ולא כמו האות v, ושזהו בעצם ההבדל בין ב' ל-וו'. האם נכון הדבר? ואם כך האם השם david בעצם אמור להיות dawid? והאם אנו בעצם מבטאים את וו' החיבור לא נכון כאשר אנו אומרים ve ולא we?
רוביק עונה:
על פי הערבית ניתן להניח שהגיית העיצור ו' הייתה קרובה ל-w. תורם לכך גם מעמדה של ו' כחצי תנועה, ובמעברים באות זו בין התנועה לעיצור, המתאימים יותר להגיית w. ואולם כמו בעיצורים אחרים גם כאן התקבעה הצורה החוככת של ו', הנשמעת כב' רפה. בוודאי אין להתייחס למגמות כאלה בהגייה כשגיאות. ו' החוככת היא הדרך המקובלת בעברית בת ימינו, וגם במקורות קודמים.
60
אהרן גל שואל/ת: יש המשיבים לברכה ״וכן לאמור״. להבנתי יש להגיד ״וכן למָר״. אם כך, מאין נובעת השגיאה? אני חושב שזה בגלל מבטאים של התימנים וגם של האשכנזים המבטאים קמץ כתנועת o (כמעט חולם). האם כך?
רוביק עונה:
השערה הגיונית בהחלט. הקמץ העברי מקביל בהגייה האשכנזית והתימנית לתנועת o, ומכאן השתרשה ככל הנראה ההגייה 'וכן למוֹר', הנשמעת 'וכן לאמור'.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >