שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
ברוך לוריא שואל/ת: האם נכון לכתוב בני במקום בנים שלי או הורי במקום הורים שלי? האם לא חסרה כאן י' נוספת? כך אני מבין מכללי האקדמיה החדשים.
רוביק עונה:
אכן על פי כללי האקדמיה יש לכתוב מילים אלה בשני יודים: בניי, הוריי. כללים אלה אינם כללים מחייבים ויש עורכים וכלי תקשורת המסתפקים בי' אחת.
47
דן שריזלי שואל/ת: מהיכן הגיעה האות "ז" לאינדונסיה שהפכה לאינדונזיה. בכל השפות המוכרות לי מדובר באיים הודיים בשם indo nisia, ביוונית לא נשמע העיצור Z.
רוביק עונה:
בשפות אירופיות רבות העיצור s (ס) כאשר הוא בא בין שתי תנועות יישמע z (ז), וזאת בהשפעת הלטינית, בניגוד לדרך היוונית. מכאן ההבדל בין מוזיקה למוסיקה, למשל, וכך נהגית אינדוניזיה באנגלית, למשל. בישראל נוהגים לפי הדרך הכלל-אירופית, ולא לפי הדרך היוונית.
48
נוני שואל/ת: האם זו טעות לומר או לכתוב חשמלאי עם חיריק במקום שני פתח, או עיתונאי עם חיריק במקום עם פתח וכן הלאה?
רוביק עונה:
יש הבדל בין עיתונַאי לעיתונָאִי. הראשון הוא בעל המקצוע, השני שם תואר: "העיתונַאי ערך תחקיר עיתונָאִי'. באשר לחשמלאי, כאן רק הצורה המתאימה לשם המקצוע משמשת: חשמַלַּאי.
49
יובל שואל/ת: ידוע כי בעברית מילים לטיניות ניתנות להגייה כאשר האותיות ק' וצ' מתחלפות ביניהן, למשל פרובינקיה מול פרובינציה, וידועה הבדיחה על קיקרו/ציצרו. אבל מהו בעצם המקור לכך? פעם שמעתי כי שתי הצורות נכונות מכיוון שלא היה ידוע בוודאות איך האות C נהגתה בלטינית הקלאסית. עד היום בשפות מזרח אירופאיות האות C יכולה להישמע כצליל "צ'ה". מצד שני לטינית הרי שפה ידועה, ולכן השאלה אם ההסבר הנ"ל בכלל נכון, או שבעצם קיים הסבר אחר. ועל כל פנים, האם יש תעדוף בעברית על איזה אות צריך להשתמש, או שפשוט הולכים לפי מה שהרוב קבע?
רוביק עונה:
אכן הגיית C שונה בלטינית המוקדמת לעומת הלטינית המאוחרת, שבה יש הגיות שונות בשפות שונות. התקן המוקדם הוא על פי הלטינית הקלסית, ולכן נהגו קיקרו ופרובינקיה, אך הגייה זו נעלמה לגמרי מהשימוש בעקבות השפעת הגרמנית, והמקובל היום הוא העיצור צ: ציצרו, פרובינציה ועוד. יתכן שיש כאן השפעה של מקצועות הדפוס, שבהם שלט המינוח הגרמני, והמידה 'ציצרו' הייתה מקובלת מאוד בטכנולוגיית הדפוס בסגנון גוטנברג.
50
יוחאי שואל/ת: בצרוף ׳קדם צבאי׳, האם ה׳ק׳ מנוקד בסגול או בשווא?
רוביק עונה:
המילה בנפרד היא קֶדֶם. כאשר היא באה בסמיכות, כתחילית, היא תהיה קְדַם-.
51
בר שני שואל/ת: אחת ולתמיד - אותיות בג"ד כפ"ת (תכלס רק בכ"ף) באמצע מילה. מתי אמורות להיות דגושות? לאחר שווא נח ממה שאני יודע. אז למה יש הבדל בין הדגש בין אבא לאבי (אבא שלי) או טיפה וטפטוף? מה החוקיות?
רוביק עונה:
אותיות בג"ד כפ"ת יזכו לדגש קל באמצע המילה בראש הברה, לאחר שווא נח (וכך כמובן גם בראש המילה). הן יזכו לדגש חזק כמו כל יתר העיצורים פרט לאותיות אהחע"ר על פי כללי הניקוד. ההבדל הוא שאנו שומעים שוני באות המודגשת באותיות בכ"פ בין הדגוש והרפה. למשל, 'טיפּה' מן השורש טפ"ף תזכה להכפלה של פ' בדומה למילים רבות משורשים בגזרת הכפולים: סיבּה, מילּה, גינּה וכדומה, בעוד ב'טפטוף' מן השורש טפט"ף פ' סוגרת הברה בשווא נע ולא תקבל דגש. במילה אַבּא דגש חזק בב' אחרי תנועה קצרה (פתח), במילה אָבי אין דגש כי היא באה אחרי תנועה ארוכה (קמץ). 'אבא' אגב היא מילה ייחודית בהיותה מלעילית-ארמית, אך החוק חל, לדוגמה, גם על המילים סַפָּר לעומת סָפַר.
52
מאיר מינדל שואל/ת: במלה "כיתתתי את רגליי" אני מקבל סימן כאילו יש טעות ב"כיתתתי". לעומת זאת, כשאני כותב "כיתתי" הסימן האדום של הטעות נעלם. למה?
רוביק עונה:
שורשים המסתיימים בעיצור ת', בגזרות ע"ו והכפולים, יופיעו בצורת המדבר, והנוכח ביחיד ורבים בת' אחת: מַתִּי וכן מַתָּ, כיתַתִּי, סיתַתִּי ועוד. אגב, כיתתי יכול להיקרא גם כיתָתִי, במלרע, כשם תואר בעקבות כיתה, או במשמעות 'הכיתה שלי'.
53
דב שפירא שואל/ת: שָבוי (ש' קמוצה) ברבים = שְבויים (ש' בשווא). אז למה שָבוע ברבים הוא שָבועות (ש' קמוצה) ולא שְבועות (ש' בשווא)?
רוביק עונה:
על פי חוק החיטוף בדקדוק העברי אכן ש' הייתה צריכה להיחטף, והריבוי היה אמור להיות שְבועות. במקרה זה מדובר בחריג, המעיד על אי סדירות. וכך נמצא מצד אחד את הצורות שָבועים, שָבועות ואפילו 'בשָבועותיכם' בקמץ, ולצידו את שְבועיים, שְבועות (בסמיכות) ואפילו את צורת היחיד שְבוע לצד שָבוע.
54
רפי גר שואל/ת: איך מנקדים בינתיים? יצחק אבינרי כתב "נ" בקמץ אך אבן שושן - בשווא.
רוביק עונה:
הצורה המקובלת שמקורה בלשון חז"ל היא בשווא: בינְתיים. במהלך הדורות נמצא גם הניקוד בינָתיים, והוא אינו פסול.
55
דב שפירא שואל/ת: מאחר שהחג נקרא שבועות (ש' קמוצה) אני מניח שבביטוי "שבוע הספר" האות ש' גם קמוצה. רבים אומרים "שבוע הספר" ומבטאים את האות ש' בשוא. האם הם טועים או אני טועה?
רוביק עונה:
'שָבועות' היא מילה בצורות הנפרד ולכן היא נפתחת בקמץ, וכמוה 'שָבוע'. בצורות הסמיכות ש' הופכת לשווא על פי חוק החיטוף ולכן יש לומר 'שְבוע הספר', 'שְבועות חופשת הפסח'.
56
יהודה שואל/ת: אני יודע שמילת יחס "את" הוא מושא ולא יבוא סימן פיסוק לפני המושא, אבל ראיתי את משפט הזה "לכולנו יש כבוד לדגל, כי הוא בעצם מסמל את המדינה שבה אנו חיים, את הדגל אנחנו רואים בכל מקום. כאן במשפט יש פסיק לפני את, מדוע? והאם יש כלל ברור בזה?
רוביק עונה:
אין חוקים מחייבים בתחום הפיסוק, והוא נקבע על פי זרימת הטקסט. במקרה שבשאלה 'אֶת המדינה' מתייחס ל'מסמל' המופיע לפניו, בעוד 'את הדגל' מתייחס ל'רואים' המופיע אחריו. הפסיק נועד להפריד בין שתי הפסוקיות.
57
יהודה שואל/ת: ראיתי כותבים "הנהג הראשון" שתחת האות נון יש ניקוד סגול. האם זה תקני?
רוביק עונה:
כתב יהודה: ראיתי כותבים "הנהג הראשון" שתחת האות נון יש ניקוד סגול. האם זה תקני? המילה היא במשקל המקצועות. ברוב המקרים ההגייה היא בשתי תנועות a ובדגש בע' הפועל. סַפָּר, מַלָּח, גַשָּש וכדומה. כאשר ע' הפועל היא ע', ה' או ח' מתקיים תשלום דגש באמצעות סגול: נֶהָג, פֶחָח, שֶעָן ועוד. עם זאת בעברית החדשה נהוגה גם הצורה הקרובה לאחרות: נָהָג, פַחָח, שָעָן.
58
עידית לוי שואל/ת: במקרא בספר מיכה א' ח' מובא הציטוט הבא: "...עַל-זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שילל (שׁוֹלָל) וְעָרוֹם; אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה..." משם נובע הניב "הוליך שולל" אך רציתי לדעת מדוע רשום אילכה? מאיפה המילה הזו הגיעה? למה לא רשום הוליך? או הלך? אשמח להסבר!!!
רוביק עונה:
'אילכה' מופיעה כאן ברצף של צורות עתיד מוארכות (קוהורטטיב), המקובלות בשפה המקראית. במקום אספוד, אילל ואלך נכתב אספדה, אילילה, אילכה. אילכה נכתבת בצירה מלא במקום בצירה חסר (אֵלְכָה), חריג שאינו נדיר בכתיב המקראי, שבו אימות הקריאה מופיעות באופן לא סדיר.
59
שלי שואל/ת: מלים ושמות שיש בהן א'. צוואר, פארן, קאפח (שֵם), ראמאדן איך יודעים איפה להכניס את הא'?
רוביק עונה:
במילים עבריות המכילות א' כאם קריאה, א' היא חלק מן המילה שאינו ניתן לשינוי, ויש רבות מאוד כאלה: צוואר, ראש, מלאכה ועוד ועוד. כך גם לגבי שמות מקראיים או עבריים חדשים כמו פארן. במילים שמקורן בערבית יש ללכת בעקבות המקור. כאשר יש אליף כאם קריאה בערבית, היא תופיע גם בעברית, וכאשר התנועה קצרה, לא תופיע א', כמו במילה רמדאן. מכאן נאסר, חאפז, אבל עבד, קפח.
60
אילת מורגנשטרן שואל/ת: אני כותבת דוקטורט ויש לי הרבה התלבטויות לשוניות. אחת מהן נוגעת למילה חסך או חשך במזון - הפירוש של deprivation - כשמונעים ממישהו או הוא מונע מעצמו מזון. כיצד נכון לכתוב זאת, עם ס' או ש'?
רוביק עונה:
הצמד חשך/חסך הוא אחד מני רבים שבהם אפשר לכתוב את המילה בס' או בש', כמו תפש/תפס, פרש/פרס, יחש/יחס ועוד. האפשרויות האלה נובעות מהבידול בכתיב בין לשון המקרא (שם נהוגה ש' שמאלית) ולשון המשנה, שם נהוגה ס'. היום הנטייה היא לצורות בס', אך גם חשך תקין.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >