שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
61
אילנה רונן שואל/ת: איך כותבים, קולרבי או כולרבי?
רוביק עונה:
קולרבי היא מילה גרמנית שאומצה גם באנגלית. פירושה המילולי לפת הכרוב. הכתיב הוא בק': קולרבי, כדרך התעתיק מגרמנית.
62
אלי בן דוד שואל/ת: קראתי באיגרת המידע של האקדמיה ללשון שרוב השמות בעברית, בעיקר התנכיים, הם בהטעמה מלעילית, ויחד עם זאת רוב העם מתעקש לתקן את אלה הנוטים לקרוא שמות במלעיל (רותם, דולב). האם יש כללים מיוחדים לכך? טענת האקדמיה היא שמאחר שמדובר בשמות פרטיים אין היא מתערבת בנטייה המועדפת, ושתי הנטיות תקניות מבחינתה. מה דעתך?
רוביק עונה:
לטענה אני מסכים, אך לא כל השמות עשויים מעור אחד. יש שמות מלעיליים שהן מילים עבריות, שכשמות עצם הן מלרעיות, אך כשמות פרטיים הדרך הנכונה להגות אותם היא מלעילית, בעיקר שמות בנות: אורה, ניצה, רינה וכדומה. רוב השמות הזוכים למלעול מקורם בשם פרטי במלרע: נורית, יורם, ברוך וכדומה. יש גם שמות שהם מלעיליים במקורם, כמו השמות שבשאלה: רותם, דולב, וכן בעז המקראי, שם שנוהגים לתקן אותו תיקון יתר למלרע.
63
דוד ששון שואל/ת: איך אומרים בעברית, אטליז (atliz) או איטליז (itliz), והכוונה לחנות לממכר בשר ומוצריו?
רוביק עונה:
ההגייה היחידה היא בחיריק: אִטליז.
64
נתן זליגסון שואל/ת: כיצד לנקד את השם 'רפאל'?
רוביק עונה:
השם הוא רְפָאֵל, המורכב משתי מילים: רְפָא אֵל. ההגייה הלועזית של השם היא רָפָאֵל.
65
מוטי כהן שואל/ת: מה הצורה הנכונה: " פֶּשַׂע" או "פֶּסַע"? למשל: כפשע בינו ובין המוות או כפסע בינו ובין המוות?
רוביק עונה:
המילה נכתבת בשתי הצורות. בתנ"ך פֶשַׂע, בלשון ימי הביניים פֶסַע. ההופעה בתנ"ך חד פעמית, וכן קיים הפועל פָשַׂע המקביל לפָסַע. פסיעה והפועל פסע מופיעים במשנה. חילופי ש' שמאלית וס' בין התנ"ך ולשון חכמים הם תופעה רווחת.
66
דגן שואל/ת: שתיים מידידותי התלבטו בשאלה, אם בפתחו של מכתב כותבים "הנדון" או "הנידון". ומה הקשר לנידון למוות?
רוביק עונה:
אין צורך להכריע. שתי הצורות קיימות במקורות ובמילונים ובאותה משמעות. בשתיהן זהו הפועל דו"ן בנפעל עבר נסתר ובינוני, ושתי הצורות מתאימות לכל המצבים. בשימוש בדרך כלל כותבים 'הנדון' בראש מכתב, ו'הנידון' בתחום המשפט.
67
יגאל שחר שואל/ת: איך נכון לכתוב: נפלה ממני או נפלא ממני.
רוביק עונה:
המילה היא נִפְלָא. נפלא ממני: הדבר נראה לי פלא.
68
יעקב שואל/ת: לציון התנועה "e" מנקדים את האות המתאימה: בצירה או סגול. האם בטקסט לא מנוקד יהיה זה תקני להוסיף "י" אחרי האות הרלוונטית, בדומה ל-"ע" ביידיש?
רוביק עונה:
שילוב י' בכל מקרה של e אינו תקני וגם מבלבל, שכן י' מתייחדת לתנועת i. י' תקנית נדרשת רק במקרה של צירה מלא, הנשמר גם בניקוד: מיטב (אך לא מירב), שנֵי (בסמיכות), תבנֵינה, איך וכדומה.
69
אילנית בוטנרו שואל/ת: מדוע פה"פ בשורש ד-מ-מ, בניין נפעל, עתיד נסתרים מנוקדת בפתח ולא בקמץ?
רוביק עונה:
הצורה המבוקשת היא יִדַּמּוּ. הדגש בד' מייצג את נ' הנפעל, הדגש במ' את המ' הכפולה של השורש. לפני אות דגושה בדגש חזק תופיע תנועה קטנה, במקרה זה פתח, שכן ההברה נחשבת סגורה, באמצעות ע' הפועל מ'.
70
רווית שואל/ת: מצאתי במילון באינטרנט שאפשר לרשום את הפועל יִבש בצורת הציווי עם שני יוד, כלומר "ייבש" כמו במשפט "ייבש את השטיח פני שאתה מחזיר אותו למקום". האם זה תקין?
רוביק עונה:
זה אינו תקין בעליל, וגם מטעה. אין כל בסיס או סיבה לכתוב ייבש בציווי, כפי שאין סיבה להכפיל את הי' במילה כלשהי אם אין אחריה חיריק.
71
אורנה שואל/ת: בצעירותי למדתי כי צורת הרבים של "עורק" היא "עורְקים", כשהאות "ר" מנוקדת בשווא. היום אני שומעת כי המילה נהגית כשהאות "ר" מנוקדת בקמץ. מאיפה זה נולד?
רוביק עונה:
הצורה בקמץ – עורָקים – שגויה. יתכן שיש כאן כוונה להרחיק את המילה מ'עורְקים' במשמעות נוטשים, אך זו אינה צורה תקינה. אגב, ההגייה הנהוגה היא לבטא את המילה ביחיד, 'עורק' במלעיל, אך ההגייה התקינה היא במלרע. גם כאן יתכן שיש רצון להתרחק מ'עורֵק' במשמעות נוטש.
72
אייל שואל/ת: שאלתי עוסקת במילה "לא". אני עורך דין מזה שנים רבות ומאז ומתמיד משתמש, בעיקר בכתיבה, במילה "לווא". כך למשל: פלוני לא ידע אם אלמוני נמצא במקום סמוך, אם לווא. במילונים, כמעט בכולם, המילה "לווא" אינה מופיעה. ונראה, כי המילה "לאו", היא הנכונה. יחד עם זאת, ישנם לא מעט שופטים ש"שוגים" כמוני. ובכן, האם "לווא" זו טעות? האם יש לכתוב "לאו"?
רוביק עונה:
לווא היא טעות לכל דבר. בחיפוש ברשת יש אכן הופעות של "לווא דווקא", אך אין לכך בסיס והכתיב הזה לא תקין בעליל. הכתיב הנכון היחיד הוא לאו.
73
יהודית שואל/ת: מדוע אומרים וכותבים 'נגיף' בשווא נע, להבדיל למשל מ'נגיד', שבו שווא נע על האות התחילית 'נ' משמשת לסמיכות?
רוביק עונה:
שני המשקלים: קָטִיל וקְטִיל, משמשים זה לצד זה, ולא תמיד יש לבחירה ביניהם הסבר מנומק. הנטייה של דוברי העברית היא לומר נָגיף, בקמץ, וכך זה מופיע במילונים מתקופות קודמות. האקדמיה החליטה שהדרך הנכונה היא נְגיף, אך בפרסום ההחלטה לא הובאו נימוקים.
74
משה אליאב שואל/ת: כיצד מנקדים את: בני היקר שלומי, ולבני היקר אבי.
רוביק עונה:
בְּנִי הַיָּקָר שְׁלוֹמִי, וְלִבְנִי הַיָּקָר אָבִי.
75
דוד ששון שואל/ת: המילה "אנא" היא מילת בקשה שבסוף המשפט יש נקודה. המילה "נא" (ממה שאני יודע) היא מילת ציווי. האם בסוף המשפט עם המילה "נא" יש לסיימו עם נקודה או עם סימן קריאה (!)?
רוביק עונה:
'נא' אינה מילת ציווי אלא מילת פנייה המעניקה למשפט אופי מעודן, אין הבדל של ממש בינה לבין 'אנא'. הבדל מסוים הוא תחבירי. אחרי 'אנא' יבוא תמיד פועל בציווי: "אנא סגור את הדלת", אחרי 'נא' יכול לבוא גם שם פועל: "נא לסגור את הדלת". האופי המעודן של שתי מילות הפנייה מביא לכך שסימן הקריאה אינו רצוי.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >