שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
76
אורי הייטנר שואל/ת: האם נכונות שתי הצורות: פסיכופט ופסיכופת?
רוביק עונה:
צורת הכתיב הנכונה היא פסיכופת. בתעתיק העברי th מתועתקת ת, t מתועתקת ט'. לכן נכתוב פואטיקה וטרמינולוגיה בט', מתמטיקה בת' תחילה וט' אחריה, פסיכופת בת' בעקבות psychopath, וכמוהו תיאולוגיה בעקבות theology ועוד.
77
אנה שואל/ת: האם הדגש בת׳ במילה ״אַתְּ״ (כינוי גוף לנוכחת) הוא אכן דגש חזק? אם כך איזה שוא יש מתחתיה ומדוע הוא מסומן?
רוביק עונה:
המילה אַתְּ מייצגת את הצורה הקדומה אנת, המוכרת מערבית ומשפות נוספות, שבהן יש בדרך כלל ניקוד יחסה לת'. ת' במילים אַתְּ וכן אַתָּה, אתם ואתן הטמיעה את נ' ועל כן זכתה בדגש. זו אכן המילה היחידה בעברית שבה האות המסיימת זוכה בשווא ודגש חזק, שנותרו כאמור מייצוג הנ' שנבלעה בה.
78
ישראל ליכטמן שואל/ת: מה הסיבה שאחינו יוצאי עדות המזרח מבטאים את המילה "כל" בפסוק "כל עצמותיי תאמרנה..." שב"נשמת כל חי" בהגיית קמץ גדול kal? ולא kol? הרי כל ההקשר הוא בהכללה.
רוביק עונה:
מקור הפסור הוא בתהילים לה: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה'". גם בפיוט התפילה "נשמת כל חי" מאוזכר שזהו פסוק מהמקרא, וברור שההגייה היא kol. אין סיבה לתנועת a, ואם ישנה כזו נשמח לעדכון גולשים.
79
חיים טוביאס שואל/ת: למיטב ידיעתי, שתי התנועות, חולם מלא וחסר (עם ובלי האות ו׳), הן ארוכות. מדוע, אפוא, נהוג לכתוב דֹב, אך קוץ וחוף עם האות ו׳? האם יש הבדל בין שתי הצורות? האם נכון (כפי שאני חושב) לכתוב גם דוב, קֹץ וחֹף, והסיבה היחידה להוספת האות ו׳ היא היא להבדיל מִקֵּץ וּמֵחַף (כללי כתיב מלא)?
רוביק עונה:
כללי הכתיב חסר הניקוד אינם מבחינים בין חולם מלא וחסר, בשניהם יש להציב את אם הקריאה ו': יום, קוץ, חוף שבהן חולם מלא, לצד דוב, חום, כוח, שבהן חולם חסר. התנועה הקצרה, קמץ קטן, הופיעה בעבר על פי הכללים ללא ו': חכמה, תכנית וכדומה, אך בכללים החדשים נקבע שיש לכתוב גם אותן בו': חוכמה, תוכנית. אחד היוצאים מן הכלל היא המילה כל. כאשר היא בצירוף סמיכות (ומנוקדת בקמץ קטן) היא תיכתב ללא ו': כל היום, כל דבר. כאשר היא עצמאית (ומנוקדת בחולם) היא תיכתב בו': הכול.
80
לילך שואל/ת: האם ניתן לכתוב שלוש מרכאות בסוף משפט ואחר כך נקודה? כמו למשל כשמצטטים מישהו וכשיש מרכאות יחידות בתוך משפט? למשל במשפט "תגיד לי 'כן' או 'לא'".
רוביק עונה:
הבעיה עולה כאשר יש ציטוט בתוך ציטוט. במקרה זה הכלל הוא שהציטוט הפנימי מופיע בגרש בודד מכל צד, והציטוט השלם במירכאות כפולות. במקרים מסוימים הגרש הסוגר מופיע בצמוד למירכאות הסוגרות, ואין בכך פסול.
81
נדב שרי שואל/ת: בימים אלה מתארגנת בענף התיירות של יהל פתיחת חנות שתתמקד בתמר ומוצריו והצעתי לקרוא לה "התמריה." האם יש סיבה לא לכתוב את השם ביוד אחת?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא התמרייה, אלא אם כן הוא מנוקד. זה אכן מותיר רושם מסורבל, ולכן למשל אנשי הרצליה כמעט שאינם כותבים את שם העיר הרצלייה, וכמוהם אנשי נהריה. כך שאם אתה מעדיף את האלמנט השיווקי על הדקדוק, הכתיב 'התמריה' עדיף.
82
גבי שואל/ת: נשאלה שאלה למה bird נהגה כבֶרד ולא כבירד. תהא הסיבה אשר תהיה - זו עובדה. שאלתי היא למה עיתונאים כותבים בירד, גירל, שירט? כדי ללמד את ילדי ישראל אנגלית קלוקלת? האם ישנה סיבה יותר טובה מ"כך אמר הרבי (חוקי התעתיק)"?
רוביק עונה:
התנועה הממומשת ב-i במילים bird ,girl ואחרות אינה זהה לתנועת e העברית, אלא מתחוללת בין תנועת i לתנועת e. כתיבתה באמצעות י' מבדילה בינה לבין מילים שבהן מתקיימת תנועת e לכל דבר, למשל טֶל (tell), דֶליט (delete), פֶרל (pearl) וכדומה.
83
אברהם יוגב שואל/ת: האם הניקוד של המילה סִימְטָאוֹת משתנה כאשר מצמידים לה כינוי? למשל "סימטאות הזעם". האם האות ט' נשארת עם הקמץ או משתנה הניקוד לצליל (e) , והופך ל-simteot. ובאותו עניין - טַעֲמָהּ - טַעַם שלה. האם הניקוד משתנה כאשר כותבים: מה טעמהּ (עם מפיק). ma ta'ama או ma te'ama?
רוביק עונה:
בעברית חל חוק החיטוף, כלומר, תנועה ארוכה הופכת לתנועה חטופה כשהיא מתרחקת מהטעם. לכן יש לומר באופן תקני רְאיתם ולא רָאיתם. לכן מילה כמו דָבָר הופכת בצורת הרבים ל-דְבָרים. כאשר מדובר בסמיכות, הצירוף של שתי המילים נתפס כמילה אחת, ולכן יש התרחקות של הטעם. לכן נאמר "דְבַר המלך", וכן סִמְטְאות העיר. ט' הארוכה של סמטָאות נחטפת. אין סיבה לחיטוף הט' גם בצירוף "מה טעמה", המרחק מהטעם המלרעי נשמר.
84
מירב ברכה שואל/ת: האם כותבים הראית או הראת? היוד נחוצה?
רוביק עונה:
נחוצה וגם הכרחית, אם כי למרבה הצער היא נשמטת במקרים רבים של כתיבה רשלנית. הראית היא מן השורש ראה. זהו שורש בגזרת נחי ל"ו, שבה העיצור השלישי של השורש מתחלף בתנועה. בחלק מהצורות ל' הפועל נבלעת באות המייצגת כינוי גוף (ראוּ), ברוב המקרים אֵם התנועה מייצגת את התנועה שבשורש: תראֶה, ראִיתי, וכן בצירה מלא: הראֵית, הראֵיתי, בבניין הפעיל, וגם צוֵויתי, בפיעל.
85
שוקי ראק שואל/ת: האם האות מ' המופיעה כתחילית הבאה להחליף את המילה 'מאת', מנוקדת על פי כללי מ' השימוש - בחיריק, ובגרוניות בצירה...וכו'. הבנתי שמ' השימוש מחליפה את המילה מן. כונתי לשימוש במכתב, לדוגמא, כאשר רושמים "עבור רוביק, משוקי".
רוביק עונה:
מ' במילה 'מאת' וכן בדוגמה שבשאלה 'משוקי' משמשת בדיוק באותו תפקיד שיש למ' שהיא צורת מקוצרת של מן. מ' היא מילית כיוון המצביעה על נקודת היציאה, בעוד ל' מצביעה על נקודה ההגעה" "הולכים מ... ל...". 'מאת' מתייחס למשמעות 'את' כ'עִם'. מאת: מעִם אדם מסוים. אדם מסוים הוא נקודת המוצא של הטקסט. חוקי הניקוד וההגייה של מ- חלים גם על השימושים האלה.
86
שמואל אהרנסון שואל/ת: איך מנקדים ספח?
רוביק עונה:
אם הכוונה למה שמצורף לתלוש הניקוד הוא סֶפַח. אם הכוונה לפועל הניקוד הוא סָפַח, או בכתיב חסר סִפֵּחַ.
87
שגיא שואל/ת: למה שפות אירופיות נכתבות אחרת מאיך שהן נקראות? (לדוגמא bird נקרא כ"ברד" ולא "בירד")?
רוביק עונה:
בשפות רבות יש מתח בין כתיב של מילה לדרך בה היא נהגית. הסיבה לכך היא שההגייה משתנה ללא יד מכוונת, ואנחנו מכירים את התופעה גם בעברית, בעוד הכתיב שמרני, כמעט שאין נוטים לשנות אותו, והוא עשוי לייצג הגייה שכבר נעלמה מהשימוש. באנגלית יש לכך דוגמאות אין ספור, וכך גם בצרפתית. בגרמנית ובאיטלקית, למשל, הפער בין הכתיב וההגייה נמוך יחסית. באנגלית האמריקנית יש במקרים לא מעטים נטייה להתאים את הכתב להגייה המשתנה. למשל: thru במשמעות דרך, ולא through. וגם הכתיב הזה לא זכה לתו תקן.
88
דורון שואל/ת: איך מבטאים את האות י' במילים כמו זיתים, ביצים - zeytim או zetim? אם מבטאים zeytim הרי שאת המילה פירות יש לבטא peyrot וזה נשמע קצת מוזר.
רוביק עונה:
במילים 'ביצים' (וכן ביצה ביחיד) ו'זיתים' מדובר בצירה מלא שבו יש מימוש קל לי' כעיצור. בשתי מילים אלה י' היא חלק מבסיס המילה. ביצה קשורה מילה הערבית אַבְּיַד שפירושו לבן, וכמו כן נגזר ממנה השורש בי"ץ, כמו במילה ביוץ. צורת היחיד של זיתים היא זית, שבה י' משמשת כעיצור. לעומת זאת במילה פרי אין י' בבסיס המילה בין פ' לר', ולכן היא נכתבת פרות ונהגית perot. רבים נוהגים בכל זאת לכתוב פירות כדי להבדיל את המילה מ'פָרות'.
89
אריה שואל/ת: איך נכון לומר את המילה "מככב" - עם דגש בכי"ף הראשונה, בשנייה או בלי דגש באף אחת מהן?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא מְכַכֵּב, וניתן לשמוע אותה מפי קריינים קפדנים. הצורה הדיבורית המקובלת היא מְכַּכֵב, גם כי היא נוחה יותר, וגם כי היא מזכירה את המקור ממנו נגזרה הפועל: כּוכָב. זה בוודאי נכון לגבי העבר: כּיכֵב, אפילו אחרוני הטהרנים לא יאמרו כִּכֵּב.
90
עמנואל שואל/ת: איך רושמים משפחה בקיצור: מש' או משפ'?
רוביק עונה:
אין בקיצורים חוקים קבועים אלא מדובר בנוהג. הנוהג המקובל הוא מש', שהרי הקיצור נועד להגיע למספר הקטן ביותר של אותיות. עם זאת משפ' אינו טעות.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >