שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
106
בצלאל לנדאו שואל/ת: מדוע הוגים את ה"ח" של חיפה בשתי צורות, בצירה \ קמץ . ובאותו ענין. איך הוגים את ה"נ" של נתניה. מה השם הרשמי של שתי הערים? וגם, במקום לומר "אני גר בקרית מוצקין" אנשים אומרים שאני גר ב "מוצקין" ואותו הדבר לגבי מבשרת ציון. אני גר ב"מבשרת". שכחו את השם המלא של הערים?
רוביק עונה:
השם המקובל היום הוא בצירה ובמלרע – חֵיפָה. השם חַיפה, בפתח ובמלעיל, היה מקובל לאורך שנים רבות, עלפי ההגייה הערבית והגיות נוספות. נתניה נקראת על שם נתן שטראוס, ההגייה הנכונה היא נְתניה במלרע. לגבי קרית מוצקין, הנוהג לקצר שמות ערים שיש להן שם כפול למילה יחידה מקובל מאוד כנוהג דיבורי ואין בו פסול. כך גם ראשון (לציון), מצפה (רמון) ועוד.
107
מיכאל שואל/ת: ראיה (=הוכחה), בעיה, כנופיה, עיריה אבל... יהודייה, שנייה, קנייה, כוויה, עיריית (ת"א). מדוע?
רוביק עונה:
הכללים בכתיב ברורים. כאשר הסיומת היא iya- המילה תיכתב בשני יודים: עירייה, קנייה, ובניקוד בדגש בי' – עירִיָּה. כאשר הסיומת היא aya- היא תיכתב בי' אחת: בעיה, ראיה (במשמעות הוכחה). כאשר הסיומת היא ya- כשלפניה אפס תנועה היא תיכתב בי' אחת: כנופְיה, מאפַּלְיָה. בסמיכות המילים ייכתבו תמיד בי' כפולה: עיריית, בעיית, כנופיית.
108
ציון שואל/ת: האם ניתן להשתמש במשפט השגת גבול בנוסף להסגת גבול?
רוביק עונה:
האותיות ש שמאלית וס' מייצגות במקורות אותו עיצור, ש' במקרא וס' בלשון חז"ל. במקרה שלנו מדובר בשורש נס"ג/נש"ג שיש לו שני פירושים. האחד קשור להגעה למקום מסוים, להצלחה להגיע לפני מישהו או לממש משימה, ומכאן הפועל השיג המופיע במקרא ומשמש עד היום באותה משמעות. הפירוש השני קשור בפריצה, במעבר לתחום אסור, והוא מקובל בתלמוד בס' – הסיג, ומכאן הסגת גבול. פעם אחת במקרא, בספר איוב, נמצא את הביטוי "גבולות יַשׂיגו עדר" וכאן הכוונה כנראה למשמעות התלמודית, בכתיב שׂ'.
109
אייל אופק שואל/ת: עלתה השאלה לגבי פריסת חוב או פרישׂת חוב. אחד הטוענים שמצדד באפשרות השנייה טוען שפרישׂת חוב באה מהמילה מפרשׂ.
רוביק עונה:
השורשים פרשׂ ופרס הם שורשים זהים, ההבדל הוא בכתיב. פרשׂ אופייני לשפת המקרא, פרס לשפת המשנה. עם זאת יש בידול מסוים בשימוש. פרוסת לחם תיכתב בס' (למרות שאפשר לכתוב פרשׂ לחם), מפרשׂ ייכתב בשׂ. הנוהג המקובל בהקשר לחובות הוא פרס ופריסה, אך הכתיב בשׂ' אינו שגיאה.
110
אורי מייק שואל/ת: השורש מ.ו.ת בגוף שני בלשון עבר, כיצד הוא נכתב? מתת או מת? האם צורה אחת מהן תקנית? האם שתיהן?
רוביק עונה:
כאשר הכתיב אינו מנוקד חייבים לכתוב מתת, בעוד בכתיב מנוקד ת' הבניין ות' הגוף מתאחדות, מַתִּי מַתָּ מַתֶּם וכו'. בדיבור שתי האפשרויות מתקיימות, בהגייה נפרדת: מַתְתָּ, ובהגייה מאחדת – מַתָּ (וכך גם במדבר" מַתְתִּי/מַתִּי וכדומה). עם זאת רצוי גם בטקסט לא מנוקד לנקד את המילה, ואז ניתן לוותר על הת', - מַתָּ, מַתְּ.
111
יואל דוידוב שואל/ת: הכיצד כותבים את המילה סימטא/ סימטה? האם ניתן לכתוב עם סיומת א׳?
רוביק עונה:
המילה התלמודית היא סמטה (ובכתיב מלא: סימטה). כמו כן מופיעה לצידה הגירסה הארמית: סימטא, אך הצורה העברית היא כאמור סמטה.
112
מוטי נמר שואל/ת: איך כותבים, משור או מסור (כלי עבודה לחיתוך עם שיניים)?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, אם כי משׂור מקובלת יותר. משור היא מילה תנ"כית, המילה המקבילה בתלמוד היא מסר. חילופי ש' שמאלית וס' נפוצים מאוד במעבר מהתנ"ך ללשון חכמים. כשמגיעים לפועל הכתיב הוא בס' – לנסר.
113
עודד מיוחס שואל/ת: אני נצר לראש"ל רפאל מאיר פאניז'ל (נפטר ב-1893) שהיה כותב את שמו - פניזיל. אני תוהה מתי ועל ידי מי הוכנס לעברית השימוש בז' ובג' לצורך שימור ההגייה הנכונה של שמות ומושגים בשפות זרות, כגון ז'וספין וג'ורג'.
רוביק עונה:
הסוגיה קשורה לתעתיק בין שפות, כאשר עיצורים המופיעים בשפה אחת אינם מופיעים בשפה אחרת. הסוגיה עלתה על שולחנם של עורכים ואנשי לשון עם תחיית הלשון. הפתרונות שהוצעו ביידיש לא התאימו (למשל: ג'ורג' היה אמור להיכתב דזשורדזש), והדרך הפשוטה לפתור את הבעיה היא הגרש. ז רכה האופיינית לצרפתית נכתבת ז', ג לשונית-חיכית האופיינית לאנגלית, ערבית ועוד נכתבת ג', צ הניתזת מן הלשון האופיינית לשפות סלביות, אנגלית, איטלקית ועוד נכתבת צ'.
114
חיה צימבר שואל/ת: במילה מיני רבים, איך מנוקדת האות נ'? בחיריק או צירה?
רוביק עונה:
נ' מנוקדת ונהגית בחיריק. המקור בספר איוב: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ". הגירסה "אחד מִנִּי רבים" מושפעת מצירופים קרובים בכמה שפות אירופיות.
115
גרישא שואל/ת: במילה יָכֹלְתִּי, האם תנועה של אות ''ל'' היא שווא נח או שווא נע? או ששווא מרחף?
רוביק עונה:
השווא הוא נח, ואחריו יבוא דגש קל בת'.
116
יעקב שואל/ת: האם סלסילה היא צורת ההקטנה של סל, או שמא סלסַלה?
רוביק עונה:
סל קטן הוא סלסילה, כבר בספר ירמיהו: "כבוצר על סלסילות", וכן בתלמוד. סלסַלה בתלמוד היא אריג דק ומסולסל.
117
משה אליאב שואל/ת: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹֹכָה.... למה בפעם הראשונה מופיעה ה-כ בלי נקודה ובפעם השנייה מופיעה עם נקודה?
רוביק עונה:
השאלה העסיקה מדקדקים רבים. על פי כללי בג"ד כפ"ת במקרא, אותיות בגד כפ"ת בראש מילה אחרי מילה המסתיימת בתנועה ויוצרת המשכיות יהיו רפויות. לכן בשני המקרים צריך היה לכתוב מִי כָמֹכָה, בראשון בזכות המקף המחבר, ובשני בזכות טעם המשך על 'מי'. המסורה ומנקדי המקרא יצרו דווקא בידול בין שתי הופעות 'מִי כָמֹכָה', ולא נמצא לכך הסבר, הראשונה ללא דגש, השנייה בדגש. אפשר להתנחם בכך שבתנ"ך לא מעט מקרים של ניקוד שאינו בנוי על פי הכללים המקובלים.
118
יעקב רוזנראוך שואל/ת: בתפילה נכתב "מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא ה'". למה ש' קמוצה ולא סגולה?
רוביק עונה:
בתנ"ך מופיעה מילית הזיקה ש- כמה פעמים בקמץ או פתח, כמו בשירה דבורה: "עד שַקַּמתי דבורה...", וכן בסיפור גדעון: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי", ומכאן התגלגל 'שָׁאַתָּה' לשיר התפילה המצוטט.
119
רינה גרטל שואל/ת: בתהילים קכב מופיע הצירוף: "מלָשון רמיה" ("יהוה הצילה נפשי משפת-שקר מלשון רמיה"). מדוע המילה "לשון" מופיעה כצורת נפרד עם תנועת קמץ ארוכה?
רוביק עונה:
על פי ההקשר אין ספק שמדובר כאן בסמיכות, ולכן על פי הכללים צריך היה לכתוב לְשון רְמִיָה. יש לזכור שמסורות המקרא לא פעלו על פי ספרי דקדוק והנחיות מנוסחות וסדורות, והתנ"ך הועתק על ידי סופרים ובמקרים רבים על פי שמיעה או בטעויות סופרים, ולכן לצורות רבות בתנ"ך, כולל זו, אין הסבר דקדוקי מספק.
120
שמואל פרקש שואל/ת: מהי ההגייה הנכונה של המילה שזיף. והרבים שזיפים?
רוביק עונה:
בשני המקרים ש' בשווא נע: שְזִיף, שְזִיפים.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >