שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
121
זוהר לוי שואל/ת: בספר תהילים פרק סא פסוק ה' האות ס' במילה סֶּלָה בסוף מנוקדת בדגש. מדוע?
רוביק עונה:
הדגש ב'סלה' מופיע בכחמש הופעות של המילה מתוך 75 הופעותיה, כמעט תמיד אחרי התייחסות לגוף שני: יודוךָ סֶּלה, עניתָ סֶּלה. המסורה כידוע אינה מערכת שיטתית מוחלטת ויש בה יוצאים מהכלל רבים, כשההסברים להם הם בדיעבד. עם זאת כל הסבר מבוסס בעניין יתקבל ויצוטט.
122
דב ניימן שואל/ת: במכתב למערכת, באחד העיתונים כתבתי "אסור, ברמה הציבורית וכמובן ברמה הפוליטית, שמפלגה כמו עבודה תיאלם מהבמה הלאומית של מדינת ישראל". התכוונתי לכך שהיא אינה משמיעה את קולה. העיתון תיקן ל'תיעלם'. מי צודק?
רוביק עונה:
העיתון צודק. לו היית כותב 'מפלגת העבודה תיאלם' ללא תוספות, אפשר היה לקבל בדוחק מסוים את הגירסה בא'. מאחר שהוספת את 'מהבמה הלאומית' הצורה היחידה האפשרית היא 'תיעלם'.
123
יעקב בראון שואל/ת: איך מנקדים ''מילא'' - עם קמץ בלמד או סגול? בלשון הדיבור מבטאים עם סגול בלמד, האם אפשר לבטא כך גם בכתב?
רוביק עונה:
'מֵילֵא', במלעיל, היא ההגייה היידישאית-אשכנזית של מֵילָא הארמית, הנהגית גם במלעיל וגם במלרע. בניקוד ברירת המחדל היא בקמץ: מֵילָא, אלא אם כן מצטטים שיחה דיבורית.
124
ימית שואל/ת: מדוע אומרים מאצרה ולא מעצרה (מלשון לעצור)?
רוביק עונה:
המילה מַאֲצָר אינה קיימת בעברית. מַעֲצָר נשמעת כ'מאצר' מאחר שהע' הגרונית-לועית נעלמה כמעט לגמרי מהדיבור הישראלי, והיא נשמעת זהה לא'.
125
דפנה ויצטום שואל/ת: : ב"הזירה הלשונית" מה 22/2 מצאתי "ייחסו את האימרה" אימרה עם י' לפני שווא וגם "איך את לא מתבישת!" עם י' אחת. האם זאת טעות?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב מתביישת אף כי אלה אינם כללים מחייבים. אגב, אחרי תנועת u הכלל הוא שתופיע רק י' אחת: מסוימת. אין לכך קשר ל'ייחסו' שבה י' ראשונה היא עיצור ושנייה מייצגת את תנועת i.
126
יעקב בראון שואל/ת: איך מנקדים את המילה בחטף, בביטויים כמו - השנים חלפו בחטף, או - המוות בא בחטף, האם עם- סגול ו-סגול , או עם- חטף פתח ו- קמץ?
רוביק עונה:
הניקוד וההגייה הם הוא 'בַחֲטָף'. ב' כאות שימוש מקבלת את תנועת החטף של ח'. לצידה עומדת המילה המקראית חֶתֶף, שפירושה שוד, וכאן יהיו ההגייה והכתיב 'בְחֶתֶף'.
127
דני ב. שואל/ת: בשמואל א' פרק י'ז [המפורסם] פסוק א' - "וַיַּאַסְפוּ פלשתים את מחניהם למלחמה......" האותיות י' ו א' במילה ויאספו - מנוקדות בפתח. למה לא בסגול ? במשלי י'א - "תּוֹעֲבַת ה' עקשי לב........." - האות ע מנוקדת בחטף פתח - למה לא בצֵרה?
רוביק עונה:
עקשי במשלי מנוקדת עִקְּשֵי, צורת סמיכות של עקשים. ויַאַסְפו היא אכן חריגה מהכלל בפעלי פ"א כמו אסר, ארב וכדומה, שעל פיו היה צריך לכתוב יֶאֶספו. לצד הצורה המקובלת 'ויֶאֶרבו' בספר שופטים, מופיעה הצורה החריגה ויַאַספו כמה פעמים במקרא. צורת היחיד של אסף היא על פי הכלל: יֶאֱסֹף ולא יַאֲסֹף. חריגות אלה נובעות ממסורות קריאה מקודשות, ויש לא מעט חריגות מסוג זה במקרא.
128
מאיר שואל/ת: בפסוק כתוב ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. ב' בשלום אינה דגושה. למה?
רוביק עונה:
במסורת המקראית שהתקבלה ועוצבה בניקוד הטברני, מילה הנפתחת בדגש קל באותיות בג"ד כפ"ת לאחר מילה המסתיימת בתנועה, תהפוך בדרך כלל מדגושה לרפה. ההסבר לכך הוא בהידמות של העיצור לתנועה שלפניו, המרכך או גורם לעיצור להיות חוכך ולא פוצץ. כך זה במקרה הנוכחי: עמו (מסתיים בתנועת o), בשלום (מתחיל בב' דגושה ההופכת רפה).
129
שואל/ת: האם אומרים שילוח הקן, בצירי תחת הקו'ף. או שילוח הקן בקמץ תחת הקוף?
רוביק עונה:
קן בצורת הנפרד היא בצירה – קֵן (קֵן לציפור), ובפתח בצורת הנסמך: קַן (קַן תפילותי הנידחות).
130
יהודה שואל/ת: "יש לי רכב למכירה". האם האות כף דגושה או רפה? איזה שווא תחת המם?
רוביק עונה:
ל' לפני שווא נע זוכה לתנועת i מאחר שבעברית לא ניתן להציב שני שוואים נעים בזה אחר זה. עם זאת היא אינה משנה את הגיית המילה. השווא תחת מ' נותרת נעה, אך אינה זוכה לדגש למרות שלפניה יש חיריק חסר.
131
רועי שואל/ת: איך צריך להגיד בעברית טחינה, עם קמץ/פתח או טחינה עם שווא על האות ט? אודה לסימוכין/ הסבר מעמיק על מנת לסיים וויכוח ארוך שנים.
רוביק עונה:
טחינה היא מילה ערבית בלבוש עברי. המקור הערבי הוא טַחִינַה, וכן טַחִינִיָיה, ובסורית טַחִינִי – צורה שהתקבלה באנגלית. הלבוש העברי המיר את תנועת a בראש המילה בשווא, המזכיר שמות פעולה בבניין קל, כמו רכישה, שבירה, ואחרות. עם זאת נשמרה בגירסה העברית הגיית המלעיל המזכירה את המילה הערבית.
132
רות שואל/ת: המילה "בָּמֳתֵי", המופיעה בשירו של טשרניחובסקי "אני מאמין" בצירוף "בָּמֳתֵי-עָל", מופיעה גם פעמים אחדות בתנ"ך בצירוף "במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ" (מלכים א פרק יג, ישעיהו פרק נח ומיכה פרק א). איך יש לקרוא את האות "בית" במילה "בָּמֳתֵי"? כלומר: האם זהו קמץ גדול או קמץ קטן?
רוביק עונה:
בָמותי היא צורת סמיכות עתיקה של במות. מ' נחטפת עקב הסמיכות, ובאופן חריג זוכה לתנועת חטף, כאן חטף קמץ קטן, המשמשת בדרך כלל לעיצורים הגרוניים, אך אינה אמורה להשפיע במקרה מיוחד זה על העיצור שלפניה. מה גם שצורת הכתיב היא בחולם מלא: במותי. חוקר הדקדוק המקראי גזניוס מדגיש שיש לקרוא bamote ולא bomote. יש להוסיף שבעיצורים הגרוניים תנועת החטף אכן גוררת את התנועה שלפניה ולכן יש לומר למשל No-omi (נָעֳמִי) או bo-hodashim (בָחֳדָשִים).
133
אורי ס. שואל/ת: נתקלתי לאחרונה בפיוט החאלבי (ר׳ משה אשקר הכהן) ״אל מאוד נעלה״. הפריע לי לשמוע את המילה נעלה נהגית בקמץ ולא בסגול, אך בכל המקורות המנוקדים מצאתי את הקמץ מתחת ללמ״ד. מה הקטע?
רוביק עונה:
ראשית, נעלָה אינו בהכרח שיבוש, אלא צורת עבר של נעלֶה. מבחינת המשמעות זה אינו הגיוני, שהרי האל לא היה נעלה רק בעבר, ו'נעלה' מתפקד כשם תואר ולא כפועל. ונראה שהקמץ נקבע לצורך החרוז: "אל מאוד נעלָה, אקדם פניו בשירה ותהילָה". אפשר לקבל כאן את עקרון חירות המשורר.
134
שרון שואל/ת: כיצד מנקדים את המילה "תקינות" בסמיכות, כמו למשל בצירוף "תקינות תחבירית"?
רוביק עונה:
השאלה מתייחסת לא רק לכתיב אלא גם להגייה. ההגייה הנכונה היא תַקִּינוּת, וכשם תואר – תַקִּין. אם הכתיב היה תָקין לשם התואר, ההגייה והכתיב בשם המושג היו תְקִינוּת. משקל קַטִּיל, בדגש בע' הפועל, הוא נדיר יחסית ומופיע בעיקר במקרים הקשורים בכוח – אַדִּיר, כַבִּיר, תַקִּיף ועוד.
135
מאיר מינדל שואל/ת: בפתגם הארמי הידוע "מאגרא רמא לבירא עמיקתא" יש בו חידה ; leveira amikta. למה באות "למד" יש צירי?
רוביק עונה:
בֵירא היא מילה ארמית ופירושה הבאר. אין להתפלא על הצירה, המופיע גם במילה העברית באֵר, וכן מתייחסת למילה הנדירה בַיִר, באותה משמעות.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >