שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
121
אשל שואל/ת: ציטוט: ׳אם אין אני לי מי לי׳ או: ״אם אין אני לי מי לי״? מתי נשתמש בגרש אחד ומתי בגרשיים. מה ההבדל?
רוביק עונה:
ציטוט מופיע בדרך כלל בין מירכאות כפולות. כאשר הציטוט מופיע בתוך ציטוט רחב יותר הוא יופיע בגרשים בודדים, למשל: "כמו שכתוב במסכת אבות, 'אם אין אני לי מי לי'".
122
מאיר מינדל שואל/ת: מַטְחֵנת בשר או מִטְחֶנֶת בשר? מַכְבֵסַת מילים או מִכְבֶסֶת מלים? מַסְפֵרַת נשים או מִסְפֶרֶת נשים?
רוביק עונה:
משקל מִקְטָלָה נקבע למקומות שבהן נעשית פעולה או עבודה: מִרְפָאָה, מִסְפָנָה. הצורות התקניות בסמיכות הן מִכְבֶּסֶת, מִסְפֶּרֶת, ובצורה הפרודה מִכְבָּסָה, מִסְפָּרָה. בלשון הדיבור ניכרת עדיפות ל'מַכְבֵסָה' ו'מַסְפֵרָה', והסמיכות בהתאם. מטחנה אינה מקום אלא כלי והיא במשקל מַקְטֵלָה: מַטְחֵנָה, מַטְחֵנַת-.
123
רותי שואל/ת: בניקוד פתח וקמץ, האם יש איזו דרך קלה לדעת מתי מנקדים האחד או השני?
רוביק עונה:
אין דרך קלה, הניקוד הוא תחום ידע מורכב הבנוי על הדקדוק הטברני, יש בו למשל הבחנה בין תנועות קצרות וארוכות שאינה משמשת היום, והוא מעיד על גלגולים היסטוריים ועל שיקולים רבים נוספים. את הניקוד יש ללמוד לפרטיו, ואין סיבה שכל ישראלי ידע אותו על בוריו, חשוב יותר שידע לקרוא ניקוד כראוי, ולהיעזר באנשי מקצוע.
124
מור הניג שואל/ת: מדוע יש א' במילה 'ראש'?
רוביק עונה:
א' משמשת בעברית הן כעיצור והן כתנועה, היינו כאם קריאה. כאם קריאה היא משמשת במגוון תנועות: תנועת a – מלאכה, תנועת i – ראשון, תנועת e - ראשית, תנועת o - ראש, שמאל. בחלק מהמקרים היא מייצגת את העיצור א' שנאלם והפך לתנועה, ויתכן שזה המצב גם ב'ראש', וזאת על פי הערבית והאתיופית. לעומת זאת בשפות אחרות כמו ארמית ואוגריתית בין ר' לש' במילים המקבילות ל'ראש' ניצבת אם תנועה.
125
סחר שואל/ת: מדוע אין דגש במילה עבר?
רוביק עונה:
אין סיבה לדגש בב' במילה עבר. ע' מנוקדת בקמץ, והיא תנועה ארוכה בהברה פתוחה, שאחריה לא יבוא דגש.
126
אבישי לבנה שואל/ת: המילה ארץ מנוקדת כפשוטה בשני סגולים. אולם פעמים רבות, הרבה יותר ממילים דומות הופך הסגול הראשון לקמץ, נדמה לי שבכל יידוע של המילה, גם יידוע בה' וגם בב' כ' ל'. האם יש חוק דקדוקי מנוסח לתופעה הזו או שמא זהו מנהג בלבד? האם יש תופעות דומות במילים אחרות?
רוביק עונה:
אָרֶץ היא צורת ההפסק המקראית של אֶרֶץ, וכן הצורה המיודעת: הָאָרֶץ. השינוי הזה אופייני למילות הפסק רבות. ואולם, ארץ היא מקרה ייחודי של מילה המופיעה בצורת ההפסק גם באמצע המשפט, כאשר היא מיודעת. אין במקרא, וכך גם נקבע הכלל, צורת מיודעת של אֶרֶץ: הָאֶרֶץ. בעברית החדשה כשאנו מדברים על ארץ כלשהי השימוש הוא ב'אֶרֶץ'. כאשר אנו משתמשים ב'הָאָרֶץ' ללא תוספות הכוונה תמיד לארץ ישראל. התוספות יכולות להתייחס לארצות נוספות, כגון "הָאָרֶץ בת המזל", הלא היא אוסטרליה.
127
אורי הייטנר שואל/ת: האם נכונות שתי הצורות: פסיכופט ופסיכופת?
רוביק עונה:
צורת הכתיב הנכונה היא פסיכופת. בתעתיק העברי th מתועתקת ת, t מתועתקת ט'. לכן נכתוב פואטיקה וטרמינולוגיה בט', מתמטיקה בת' תחילה וט' אחריה, פסיכופת בת' בעקבות psychopath, וכמוהו תיאולוגיה בעקבות theology ועוד.
128
אנה שואל/ת: האם הדגש בת׳ במילה ״אַתְּ״ (כינוי גוף לנוכחת) הוא אכן דגש חזק? אם כך איזה שוא יש מתחתיה ומדוע הוא מסומן?
רוביק עונה:
המילה אַתְּ מייצגת את הצורה הקדומה אנת, המוכרת מערבית ומשפות נוספות, שבהן יש בדרך כלל ניקוד יחסה לת'. ת' במילים אַתְּ וכן אַתָּה, אתם ואתן הטמיעה את נ' ועל כן זכתה בדגש. זו אכן המילה היחידה בעברית שבה האות המסיימת זוכה בשווא ודגש חזק, שנותרו כאמור מייצוג הנ' שנבלעה בה.
129
ישראל ליכטמן שואל/ת: מה הסיבה שאחינו יוצאי עדות המזרח מבטאים את המילה "כל" בפסוק "כל עצמותיי תאמרנה..." שב"נשמת כל חי" בהגיית קמץ גדול kal? ולא kol? הרי כל ההקשר הוא בהכללה.
רוביק עונה:
מקור הפסור הוא בתהילים לה: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה'". גם בפיוט התפילה "נשמת כל חי" מאוזכר שזהו פסוק מהמקרא, וברור שההגייה היא kol. אין סיבה לתנועת a, ואם ישנה כזו נשמח לעדכון גולשים.
130
חיים טוביאס שואל/ת: למיטב ידיעתי, שתי התנועות, חולם מלא וחסר (עם ובלי האות ו׳), הן ארוכות. מדוע, אפוא, נהוג לכתוב דֹב, אך קוץ וחוף עם האות ו׳? האם יש הבדל בין שתי הצורות? האם נכון (כפי שאני חושב) לכתוב גם דוב, קֹץ וחֹף, והסיבה היחידה להוספת האות ו׳ היא היא להבדיל מִקֵּץ וּמֵחַף (כללי כתיב מלא)?
רוביק עונה:
כללי הכתיב חסר הניקוד אינם מבחינים בין חולם מלא וחסר, בשניהם יש להציב את אם הקריאה ו': יום, קוץ, חוף שבהן חולם מלא, לצד דוב, חום, כוח, שבהן חולם חסר. התנועה הקצרה, קמץ קטן, הופיעה בעבר על פי הכללים ללא ו': חכמה, תכנית וכדומה, אך בכללים החדשים נקבע שיש לכתוב גם אותן בו': חוכמה, תוכנית. אחד היוצאים מן הכלל היא המילה כל. כאשר היא בצירוף סמיכות (ומנוקדת בקמץ קטן) היא תיכתב ללא ו': כל היום, כל דבר. כאשר היא עצמאית (ומנוקדת בחולם) היא תיכתב בו': הכול.
131
לילך שואל/ת: האם ניתן לכתוב שלוש מרכאות בסוף משפט ואחר כך נקודה? כמו למשל כשמצטטים מישהו וכשיש מרכאות יחידות בתוך משפט? למשל במשפט "תגיד לי 'כן' או 'לא'".
רוביק עונה:
הבעיה עולה כאשר יש ציטוט בתוך ציטוט. במקרה זה הכלל הוא שהציטוט הפנימי מופיע בגרש בודד מכל צד, והציטוט השלם במירכאות כפולות. במקרים מסוימים הגרש הסוגר מופיע בצמוד למירכאות הסוגרות, ואין בכך פסול.
132
נדב שרי שואל/ת: בימים אלה מתארגנת בענף התיירות של יהל פתיחת חנות שתתמקד בתמר ומוצריו והצעתי לקרוא לה "התמריה." האם יש סיבה לא לכתוב את השם ביוד אחת?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא התמרייה, אלא אם כן הוא מנוקד. זה אכן מותיר רושם מסורבל, ולכן למשל אנשי הרצליה כמעט שאינם כותבים את שם העיר הרצלייה, וכמוהם אנשי נהריה. כך שאם אתה מעדיף את האלמנט השיווקי על הדקדוק, הכתיב 'התמריה' עדיף.
133
גבי שואל/ת: נשאלה שאלה למה bird נהגה כבֶרד ולא כבירד. תהא הסיבה אשר תהיה - זו עובדה. שאלתי היא למה עיתונאים כותבים בירד, גירל, שירט? כדי ללמד את ילדי ישראל אנגלית קלוקלת? האם ישנה סיבה יותר טובה מ"כך אמר הרבי (חוקי התעתיק)"?
רוביק עונה:
התנועה הממומשת ב-i במילים bird ,girl ואחרות אינה זהה לתנועת e העברית, אלא מתחוללת בין תנועת i לתנועת e. כתיבתה באמצעות י' מבדילה בינה לבין מילים שבהן מתקיימת תנועת e לכל דבר, למשל טֶל (tell), דֶליט (delete), פֶרל (pearl) וכדומה.
134
אברהם יוגב שואל/ת: האם הניקוד של המילה סִימְטָאוֹת משתנה כאשר מצמידים לה כינוי? למשל "סימטאות הזעם". האם האות ט' נשארת עם הקמץ או משתנה הניקוד לצליל (e) , והופך ל-simteot. ובאותו עניין - טַעֲמָהּ - טַעַם שלה. האם הניקוד משתנה כאשר כותבים: מה טעמהּ (עם מפיק). ma ta'ama או ma te'ama?
רוביק עונה:
בעברית חל חוק החיטוף, כלומר, תנועה ארוכה הופכת לתנועה חטופה כשהיא מתרחקת מהטעם. לכן יש לומר באופן תקני רְאיתם ולא רָאיתם. לכן מילה כמו דָבָר הופכת בצורת הרבים ל-דְבָרים. כאשר מדובר בסמיכות, הצירוף של שתי המילים נתפס כמילה אחת, ולכן יש התרחקות של הטעם. לכן נאמר "דְבַר המלך", וכן סִמְטְאות העיר. ט' הארוכה של סמטָאות נחטפת. אין סיבה לחיטוף הט' גם בצירוף "מה טעמה", המרחק מהטעם המלרעי נשמר.
135
מירב ברכה שואל/ת: האם כותבים הראית או הראת? היוד נחוצה?
רוביק עונה:
נחוצה וגם הכרחית, אם כי למרבה הצער היא נשמטת במקרים רבים של כתיבה רשלנית. הראית היא מן השורש ראה. זהו שורש בגזרת נחי ל"ו, שבה העיצור השלישי של השורש מתחלף בתנועה. בחלק מהצורות ל' הפועל נבלעת באות המייצגת כינוי גוף (ראוּ), ברוב המקרים אֵם התנועה מייצגת את התנועה שבשורש: תראֶה, ראִיתי, וכן בצירה מלא: הראֵית, הראֵיתי, בבניין הפעיל, וגם צוֵויתי, בפיעל.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >