שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
אבי ברלב שואל/ת: האם אתה מכיר את הצירוף הבעיה/התקלה נפטרה? נדמה לי ששמעתי זאת מפיך באחת תחנות הרדיו. בתחומי, אני נתקל בלא מעט מצבים שתקלות נפטרות ולא נפתרות.
רוביק עונה:
המילים נפתר/נפטר הן הומופוניות, נכתבות באופן שונה ונשמעות זהות. תקלות נפתרות, נשים לא עלינו נפטרות מן העולם, או נפטרות מבעליהן.
302
טל שואל/ת: באתר האקדמיה מוסבר שבתוך המילה כופלים את היו"ד אם אין לפניה או אחריה אם קריאה. אולם במילה 'הייתה' יש שני יוד למרות שיש לפניה אם קריאה.
רוביק עונה:
במילה הייתה, ה' הראשונה איננה אם קריאה אלא עיצור. האות ה' (וכמוה א, ו, י) משמשות או כאם קריאה או כעיצור, על פי תפקיד האות במילה במסוימת.
303
אהוד שואל/ת: לא הצלחתי למצוא תשובה בגוגל לשאלה פשוטה, בעניין ר"ת תע"ש לשמה של התעשיה הצבאית. מאיפה השין, ואם כך מדוע לא תע"צ?
רוביק עונה:
תע"ש הוא צורה מקוצרת של תעשייה, ומכאן של שם הארגון כולו. הגרשיים אינם מעידים על ראשי תיבות אלא על עצם הקיצור. זו אינה דרך שימוש מקובלת בגרשיים, אך כך היא נקלטה ונשארה עד היום.
304
דליה הוכברג שואל/ת: ארוע או אירוע? האם נכון שהצורה הראשונה היא לטקסט מנוקד, והשניה לטקסט שאינו מנוקד? האם יש כללים בנושא?
רוביק עונה:
אכן בניקוד יש לכתוב אֵרוּע, וללא ניקוד – אירוע. על פי כללי הכתיב חסר הניקוד אחרי צירה בתנועה פתוחה תופיע בדרך כלל י', להוציא מקרים ספציפיים כמו מילים במשקל הסגוליים ועוד.
305
סיון חלימי שואל/ת: איך אומרים לכתוב? עם כ דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא בב' רפה, כמו לפעול, לבכות וכדומה. הצורה בכ' דגושה (לִכְּתוב) נשמעת לפעמים בשפת הדיבור, בהשפעת הפעלים בעבר ובהווה: כתבתי, כותב וכדומה.
306
איריס שואל/ת: האם ניתן לרשום את המילה איפוה עם חולם מלא?
רוביק עונה:
בעברית שתי מילים דומות מאוד אך לא זהות. אֵיפִה 1 היא מילת שאלה, היכן? היא נכתבת איפֹה (חולם חסר), ונהגית בשתי צורות – במלעיל ובלמרע. אֵפוֹא 2, בחולם מלא, נהגית במלרע, היא מילת קישור ומשמעותה מכאן ש... מכאן נגזר ש... וכדומה.
307
אהרן לביא שואל/ת: לביא לפי הבנתי, ניקוד המלה "יַלְדוּת" ביוד פתוחה ולמד שואית צורך דגש קל באות דלת, וכך הדבר לגבי נקוד דומה במלים כגון "תַּרְבּוּת" או "בַּקְבּוּק". להפתעתי אני רואה במלון אבן שושן ובספר קהלת כי הדלת רפויה. האם יש סיבה לשווא מרחף במילה זו?
רוביק עונה:
'ילדות' מקבלת שווא מרחף (מונח בעייתי כשלעצמו) שאחריו לא יבוא דגש קל ממש כמו יַלְדֵי (סמיכות רבים), ובדומה למילים מאותו משקל: מַלְכוּת, עַרְבוּת ועוד. אין לכך קשר ל'תרבות' שאינה מאותו משקל, השורש רב"ה ות' נוספת באמצעות המשקל, או לבקבוק שבוודאי אינו שייך למשקל.
308
מרק בוים שואל/ת: מה פירוש הסימן שבין ה-"ב" ל"חצץ" ב-"וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ"? זה לא המקום היחיד שזה מופיע.
רוביק עונה:
הקו הניצב הקצר מתחת לאות ב' בצירוף 'וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ' נקרא מתג. הוא אחד מטעמי המקרא, ומציין הארכה קלה של התנועה, והטעמה משנית שלה. יש למתג הופעות רבות בניקוד הטברני של התנ"ך, אך אין לו תפקיד בדרך שבה אנו הוגים מילים היום. לפעמים משתמשים במתג בטקסט מודרני לציון הטעמה.
309
חגית שואל/ת: איך נהוג לבטא חל״צ (חברה לתועלת הציבור), כאשר משתמשים בראשי התיבות? חַלַצ או חֶלֶץ כפי שמבטאים את הח' של החברה? ויכוח שיש אצלנו בחברה!
רוביק עונה:
הדרך בה הוגים ראשי תיבות היא עניין של נוהג ולא של חוק. בדרך כלל ראשי תיבות ההופכים למילים, נוטריקונים, מקבלים שתי תנועות a: צַהַ"ל, מַחַ"ל, חַלַ"ת וכדומה. יוצאים מכלל זה נוטריקונים שיש בהם אם תנועה: כִי"ל, עוֹ"ש ועוד. קבוצה מיוחדת היא מילים שיש להן מקבילה בעברית והם יישמעו כמו המילה. למשל, פר"ח שאותו הוגים פֶרַח. אמנם המילה חֶלֶץ אינה קיימת בעברית, אך היא זכורה מקידוחי הנפט ולכן נכנסה לשפה. אם יש ויכוח אני ממליץ להגות את ראשי התיבות כך – חֶלֶץ, זה נשמע טוב יותר מחָלָץ, העלול גם להתבלבל עם חַלַ"ת. את המילה יש לכתוב בכל מקרה חל"ץ – בצ' סופית.
310
יונתן שואל/ת: האם נכון לכתוב טרפיה במקום תרפיה?
רוביק עונה:
ממש לא. התעתיק המקובל של מילים לועזיות מבחין בין t המתועתקת ט', לבין th המתועתקת ת'. לכן כותבים מתמטיקה בעקבות mathematics, אנתרופולוגיה בעקבות anthropology, ותרפיה בעקבות therapy.
311
לאה פוקס שואל/ת: אני עורכת כעת עבודת סמינריון לסטודנט לשם פרסומה בכתב עת. הוא כתב: "בשלוש המכות האחרונות עובר הבן תהליך של התפקחות, הבנה וקבלה של גורלו". הוא אינו מקבל את התיקון: תהליך של התפכחות (התפכח). מה הכתיב הנכון במקרה זה?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא התפכח, למרות שטשטוש הגבולות בשורש פכ"ח/פק"ח ידוע ומבלבל. 'פיכח' הוא מי שאינו שיכור, ובהרחבה, מי שרואה את המציאות כפי שהיא. תהליך ההתפכחות הוא תהליך של הבנה וראייה נכוחה של המציאות. 'פיקח' הוא גם אדם חכם או ערמומי, וגם אדם שאינו עיוור. לכן נמצא במקורות את הפועל 'התפקח' – הפך מעיוור לאדם רואה, וגם החכים, נהיה פיקח, אך השימוש הזה אינו מקובל היום וגם תואם במידה פחותה את המשפט בשאלה.
312
אביבה רום שואל/ת: באחרונה נתקלים לעתים קרובות בשימוש במילה "בואכה" בכתיב "בואך". מה זה אמור להביע, אולי אתה יודע?
רוביק עונה:
בספר בראשית המילה 'בואכה' מופיעה שש פעמים. ה' המסיימת היא ה' המגמה, 'בואכה', בדרך אל, לקראת מקום מסוים. 'בואך' היא הביאה שלך, והיא מופיעה בתנ"ך כעשרים פעם, וכמובן שאלה מילים שונות. ערבוב ביניהן הוא שיבוש, אבל שתי המילים גבוהות כך שקשה להאמין שאכן מערבבים בין המילים.
313
אבישי לבנה שואל/ת: שאלה על נקוד מקראי מפתיע ואולי בעל משמעות: בתרי עשר (זכריה ד' ב') "ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגֻלָּהּ על ראשה...", גולה עם מפיק ב-ה'. האם זו פשוט צורה מקראית נדירה במקום "וגולתה"? או שמא קיים "גוֹל" כצורת זכר של גולה, וגולה הוא ה"גול" שלה? ובאותו עניין: ספר שמות פרק כ"ה פס' י"ט: "ועשה כרוב אחד מקָצָה מזה וכרוב אחד מקָצָה מזה..." אין מפיק בה'. למה?
רוביק עונה:
גזניוס, חוקר דקדוק המקרא, מצביע על קבוצת מילה בנקבה הזוכות למַפִּיק מסופק שכנראה ניתן בטעות, וביניהן בִּכּוּרָהּ בניב הידוע "כבכורה בטרם קיץ", ישעיהו כב 4, מִדָּהּ – איוב יא 9, וכן גֻלָּהּ בזכריה. אין בתנ"ך גֹל כמילה עצמאית ולכן אין למפיק מקום. באשר ל'קצה', כאן אין כל שיבוש. קָצָה היא צורה משנית ונפוצה למדי של 'קָצֶה' וכמובן שאינה דורשת מפיק.
314
דניאל שואל/ת: רק לאחרונה ראיתי בתנ"ך את הניקוד לשם דָנִיֵּאל - האות י' דגושה. על פניו - מוזר . מדוע הצירה לא מופיע תחת האות א' ? אגב - במונטריאול , קנדה, ביטאו נכון את שמי על פי הניקוד הנ"ל. חשבתי שהשפה הצרפתית [המדוברת שם] "אשמה" בדבר.
רוביק עונה:
. דניאל נכתב בתנ"ך בשתי צורות. הכתיב הוא דנאל, והקרי – דָנִיֵּאל, ובתעתיק: Dani-yel. הניקוד של הקרי אכן חריג מכל בחינה. גם פרשני התנ"ך אינם מסבירים אותו, אף כי רד"ק מתייחס אליו כניקוד חריג וייחודי. צורת הכתיב מעידה שבמקור קראו ככל הנראה דַנְ-אֵל, או כמו היום דָנִי-אֵל. לא מצאתי הסבר לכך גם בספרי הדקדוק המקראי, כל מידע נוסף יתקבל בברכה.
315
יצחק שואל/ת: למה אין דגש ב-מ' אחרי ה הא במלה 'המיוחד', בקטע הראשון של "לכה דודי" בתפילת יום שישי בערב?
רוביק עונה:
בכמה מקרים בתנ"ך אף כי הם נדירים מ' בשווא אינה מקבלת דגש אחרי ה' הידיעה: 'המנשה', 'המשורר'. מסורת הניקוד בפיוטים אינה מקודשת, ואולי היה כאן ויתור על הדגש מטעמי מקצב.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >