שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
196
אהרן לביא שואל/ת: לביא לפי הבנתי, ניקוד המלה "יַלְדוּת" ביוד פתוחה ולמד שואית צורך דגש קל באות דלת, וכך הדבר לגבי נקוד דומה במלים כגון "תַּרְבּוּת" או "בַּקְבּוּק". להפתעתי אני רואה במלון אבן שושן ובספר קהלת כי הדלת רפויה. האם יש סיבה לשווא מרחף במילה זו?
רוביק עונה:
'ילדות' מקבלת שווא מרחף (מונח בעייתי כשלעצמו) שאחריו לא יבוא דגש קל ממש כמו יַלְדֵי (סמיכות רבים), ובדומה למילים מאותו משקל: מַלְכוּת, עַרְבוּת ועוד. אין לכך קשר ל'תרבות' שאינה מאותו משקל, השורש רב"ה ות' נוספת באמצעות המשקל, או לבקבוק שבוודאי אינו שייך למשקל.
197
מרק בוים שואל/ת: מה פירוש הסימן שבין ה-"ב" ל"חצץ" ב-"וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ"? זה לא המקום היחיד שזה מופיע.
רוביק עונה:
הקו הניצב הקצר מתחת לאות ב' בצירוף 'וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ' נקרא מתג. הוא אחד מטעמי המקרא, ומציין הארכה קלה של התנועה, והטעמה משנית שלה. יש למתג הופעות רבות בניקוד הטברני של התנ"ך, אך אין לו תפקיד בדרך שבה אנו הוגים מילים היום. לפעמים משתמשים במתג בטקסט מודרני לציון הטעמה.
198
חגית שואל/ת: איך נהוג לבטא חל״צ (חברה לתועלת הציבור), כאשר משתמשים בראשי התיבות? חַלַצ או חֶלֶץ כפי שמבטאים את הח' של החברה? ויכוח שיש אצלנו בחברה!
רוביק עונה:
הדרך בה הוגים ראשי תיבות היא עניין של נוהג ולא של חוק. בדרך כלל ראשי תיבות ההופכים למילים, נוטריקונים, מקבלים שתי תנועות a: צַהַ"ל, מַחַ"ל, חַלַ"ת וכדומה. יוצאים מכלל זה נוטריקונים שיש בהם אם תנועה: כִי"ל, עוֹ"ש ועוד. קבוצה מיוחדת היא מילים שיש להן מקבילה בעברית והם יישמעו כמו המילה. למשל, פר"ח שאותו הוגים פֶרַח. אמנם המילה חֶלֶץ אינה קיימת בעברית, אך היא זכורה מקידוחי הנפט ולכן נכנסה לשפה. אם יש ויכוח אני ממליץ להגות את ראשי התיבות כך – חֶלֶץ, זה נשמע טוב יותר מחָלָץ, העלול גם להתבלבל עם חַלַ"ת. את המילה יש לכתוב בכל מקרה חל"ץ – בצ' סופית.
199
יונתן שואל/ת: האם נכון לכתוב טרפיה במקום תרפיה?
רוביק עונה:
ממש לא. התעתיק המקובל של מילים לועזיות מבחין בין t המתועתקת ט', לבין th המתועתקת ת'. לכן כותבים מתמטיקה בעקבות mathematics, אנתרופולוגיה בעקבות anthropology, ותרפיה בעקבות therapy.
200
לאה פוקס שואל/ת: אני עורכת כעת עבודת סמינריון לסטודנט לשם פרסומה בכתב עת. הוא כתב: "בשלוש המכות האחרונות עובר הבן תהליך של התפקחות, הבנה וקבלה של גורלו". הוא אינו מקבל את התיקון: תהליך של התפכחות (התפכח). מה הכתיב הנכון במקרה זה?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא התפכח, למרות שטשטוש הגבולות בשורש פכ"ח/פק"ח ידוע ומבלבל. 'פיכח' הוא מי שאינו שיכור, ובהרחבה, מי שרואה את המציאות כפי שהיא. תהליך ההתפכחות הוא תהליך של הבנה וראייה נכוחה של המציאות. 'פיקח' הוא גם אדם חכם או ערמומי, וגם אדם שאינו עיוור. לכן נמצא במקורות את הפועל 'התפקח' – הפך מעיוור לאדם רואה, וגם החכים, נהיה פיקח, אך השימוש הזה אינו מקובל היום וגם תואם במידה פחותה את המשפט בשאלה.
201
אביבה רום שואל/ת: באחרונה נתקלים לעתים קרובות בשימוש במילה "בואכה" בכתיב "בואך". מה זה אמור להביע, אולי אתה יודע?
רוביק עונה:
בספר בראשית המילה 'בואכה' מופיעה שש פעמים. ה' המסיימת היא ה' המגמה, 'בואכה', בדרך אל, לקראת מקום מסוים. 'בואך' היא הביאה שלך, והיא מופיעה בתנ"ך כעשרים פעם, וכמובן שאלה מילים שונות. ערבוב ביניהן הוא שיבוש, אבל שתי המילים גבוהות כך שקשה להאמין שאכן מערבבים בין המילים.
202
אבישי לבנה שואל/ת: שאלה על נקוד מקראי מפתיע ואולי בעל משמעות: בתרי עשר (זכריה ד' ב') "ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגֻלָּהּ על ראשה...", גולה עם מפיק ב-ה'. האם זו פשוט צורה מקראית נדירה במקום "וגולתה"? או שמא קיים "גוֹל" כצורת זכר של גולה, וגולה הוא ה"גול" שלה? ובאותו עניין: ספר שמות פרק כ"ה פס' י"ט: "ועשה כרוב אחד מקָצָה מזה וכרוב אחד מקָצָה מזה..." אין מפיק בה'. למה?
רוביק עונה:
גזניוס, חוקר דקדוק המקרא, מצביע על קבוצת מילה בנקבה הזוכות למַפִּיק מסופק שכנראה ניתן בטעות, וביניהן בִּכּוּרָהּ בניב הידוע "כבכורה בטרם קיץ", ישעיהו כב 4, מִדָּהּ – איוב יא 9, וכן גֻלָּהּ בזכריה. אין בתנ"ך גֹל כמילה עצמאית ולכן אין למפיק מקום. באשר ל'קצה', כאן אין כל שיבוש. קָצָה היא צורה משנית ונפוצה למדי של 'קָצֶה' וכמובן שאינה דורשת מפיק.
203
דניאל שואל/ת: רק לאחרונה ראיתי בתנ"ך את הניקוד לשם דָנִיֵּאל - האות י' דגושה. על פניו - מוזר . מדוע הצירה לא מופיע תחת האות א' ? אגב - במונטריאול , קנדה, ביטאו נכון את שמי על פי הניקוד הנ"ל. חשבתי שהשפה הצרפתית [המדוברת שם] "אשמה" בדבר.
רוביק עונה:
. דניאל נכתב בתנ"ך בשתי צורות. הכתיב הוא דנאל, והקרי – דָנִיֵּאל, ובתעתיק: Dani-yel. הניקוד של הקרי אכן חריג מכל בחינה. גם פרשני התנ"ך אינם מסבירים אותו, אף כי רד"ק מתייחס אליו כניקוד חריג וייחודי. צורת הכתיב מעידה שבמקור קראו ככל הנראה דַנְ-אֵל, או כמו היום דָנִי-אֵל. לא מצאתי הסבר לכך גם בספרי הדקדוק המקראי, כל מידע נוסף יתקבל בברכה.
204
זיו ע. שואל/ת: פוטר מאחריות או פותר מאחריות?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא פוטר מאחריות, אך למרבה הצער השיבוש מתרחב ומופיע גם בעיתונים מכובדים, כמו גם בצמד נפטר/נפתר.
205
יצחק שואל/ת: למה אין דגש ב-מ' אחרי ה הא במלה 'המיוחד', בקטע הראשון של "לכה דודי" בתפילת יום שישי בערב?
רוביק עונה:
בכמה מקרים בתנ"ך אף כי הם נדירים מ' בשווא אינה מקבלת דגש אחרי ה' הידיעה: 'המנשה', 'המשורר'. מסורת הניקוד בפיוטים אינה מקודשת, ואולי היה כאן ויתור על הדגש מטעמי מקצב.
206
כרמית שואל/ת: האם תחבירית ניתן לרשום את סימן הפיסוק פסיק לפני העיצור וו?
רוביק עונה:
כללי הפיסוק אינם חוקים דקדוקיים. תפקידם לשמור על קצב נכון של הקריאה, ולכן הפסיק יבוא במקרה של קטיעה קלה של קצב הקריאה על פי המשפט ותוכנו. לגבי ו' החיבור, נהוג בדרך כלל להציב פסיק במשפט מחובר לפני הפסוקית השנייה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו", אך אם הפסוקיות קצרות לא תמיד זה יתאים: "השמש זרחה והשוחט שחט". כשו' החיבור אינה פותחת פסוקית בדרך כלל לא נהוג לשים פסיק: "ביקרתי אצל סבא וסבתא", "הערב היה עשיר ומעניין", אבל גם כאן יש יוצאים מהכלל על פי תוכן המשפט והקשריו.
207
רותי שואל/ת: השאלה שלי מופנית לשעון. מדוע האות וו לפני רבע או חצי מנוקדת בקמץ (שלוש וחצי)? מדוע חמש דקות ועשר דקות נאמרות בזכר? ( עשרה לשלוש, שלוש וחמישה)?
רוביק עונה:
ו' החיבור מופיעה בלא מעט צירופי לשון בקמץ. זוהי צורה הנפוצה בתנ"ך ומעניקה למילים המחוברות אופי של מעין מטבע לשון קבועה: כפתור וָפרח, שוד וָשבר וכדומה. "שלוש וָחצי" הוא צירוף מובן, בעוד הצירוף "שלוש וְחצי" היה לוקה בחסר. מכאן גם "שלוש ורבע". להמשך השאלה, "שלוש וחמישה" או "עשרה לשלוש" הוא שריד לתקופת תחיית הלשון, שבה נהגו לחלק את השעה לרגעים ולא לדקות: "עשרה רגעים לשלוש" וכדומה, והנוהג הזה נשאר למרות שהיום החלוקה נעשית רק באמצעות 'דקות'.
208
יוסי רוטביין שואל/ת: אני מורה ותיק לביולוגיה, וברצוני לקבל את חוות דעתך במחלוקת עם מורים בכירים במקצוע הקשורה לשימוש באותיות העבריות לגבי מונח בסיסי במדע, ברפואה ובחיי היום יום: הדנ"א, כלומר, המונח המציין את המולקולות של החומר התורשתי של רוב היצורים החיים. בדיון על הוראת הביולוגיה שהתקיים לאחרונה, הצעתי לשנות את הכיתוב הנהוג בתכנית הלימודים בביולוגיה מ-DNA לדנ"א. לדעתי הכיתוב העברי גם נוח יותר לקריאה לתלמידים, וגם לשימוש, אך הצעתי נשללה מכל וכל בטענה שכך לא יבוא לידי ביטוי נכון היותו של המונח ראשי תיבות (Deoxyribonucleic Acid). אשמח לתגובתך.
רוביק עונה:
תגובתי חיובית מאוד. ראשי תיבות לועזיים מועתקים לאותיות עבריות ללא קושי ובמגוון עניינים. אין כל סיבה להעמיס על טקסט עברי אותיות לטיניות. את המורים לביולוגיה אפשר להפנות לקרוב ל-200,000 הופעות של דנ"א בגוגל, מהם של מוסדות מדעיים נכבדים כמו מכון ויצמן: "כל מה שרצית לדעת על דנ"א ולא העזת לשאול". גם הצורה המפרקת את האותיות לגיטימית אם כי מסורבלת: די אן איי. ובאשר לנימוק, הוא מוזר במיוחד. הרי אם כותבים את השם המדעי באותיות עבריות: דאוקסיריבו-נוקלאיק אסיד, מקבלים אותם ראשי תיבות: דנ"א. חשוב להזכיר בהקשר זה שדנ"א משמש גם כמטפורה ההולכת ומתפשטת לטבעו היסודי של אדם, מוסד או עניין כמו "הדנ"א של הארגון", וכאן למקור הביולוגי אין כל משמעות.
209
אלדד אורן שואל/ת: בכתיב מלא ללא ניקוד, האם יש הבדל בין שם המקום בו חונים, לבין תיאור הפעולה בה עוצרים את הרכב? כיצד רושמים את שם המקום בו חונים - חניה או חנייה? או שתי האפשרויות תקינות?
רוביק עונה:
המקום נכתב בניקוד חֲנָיָה ובלי ניקוד חניה, כמו בעיה, חוויה וכדומה. הפעולה נכתבת בניקוד חֲנִיָּה ובלעדיו חנייה, כמו בנייה, צפייה וכדומה. הי' הכפולה מייצגת את הדגש בי'.
210
לאה כץ שואל/ת: איך כותבים ומנקדים מילים לועזיות שיש בהן w כמו וויליאם, האם כותבים בשני ווים ומנקדים או ב- ו' אחת ומנקדים?
רוביק עונה:
w מתועתקת תמיד בשני ווים, כדי להבדיל אותה מ-v. ותיקן – בו' אחת. וויליאם, ווסטמינסטר וכדומה – בשני ווים. לגבי הניקוד, אם חייבים, סימן הניקוד יבוא מתחת לו' הראשונה.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >