שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
211
אורי טל שואל/ת: הייתי רוצה לדעת האם קיימים נוהל, תקנה או מנהג רווח לגבי איך שכותבים את הקיצור למילה סימטא: סמ. סמ', ס., ס', או שניתן לכתוב זאת על שלטי הרחובות על פי כל אשר ידבנו לבו?
רוביק עונה:
בעניינים אלה אין נהלים מחייבים אלה נוהגים בכל עיר או יישוב. התקנה המתבקשת היא, אם מתעקשים לקצר, סמ', בהקבלה לרח' (רחוב) שד' (שדרות) וכו', ובוודאי שאין להסתפק באות אחת. ההמלצה שלי היא לכתוב את המילה המלאה, סמטה או סמטת ... קח למשל את 'סמטת בית השואבה' או 'סמטת שבע השקמים' – 'סמטה' היא חלק מן השם והקיצור סמ' מוציא מן השם את חינו.
212
מירי אורן שואל/ת: בהמשך לכתבה שלך על הכתיב המלא: הבת שלי - ביתי ? עד כה הקפדתי ותיקנתי לאנשים - בתי!!!! הרי את הבית שלי כותבים: ביתי. אז מה נכון לכתוב?
רוביק עונה:
לפי תקנות האקדמיה החדשות הכתיב של בתי, בתו וכדומה נותר ללא שינוי:ללא י'.
213
אדם ברוך שואל/ת: איך נכון לכתוב: "סרטוט" או "שרטוט"? מדוע? אם ישנה הכללה שממנה ניתן ללמוד על כתיבה נכונה, אשמח לדעת זאת.
רוביק עונה:
האותיות ש' שמאלית וס' נוטות להתחלף ביניהן, בעיקר במילים המופיעות בתנ"ך בשׂ, ובמשנה בס. זה כמובן אינו כולל את כל המילים. אין לכתוב סמחה (במקום שמחה) או שׂפינה (במקום ספינה), ולכן יש להכיר את קבוצת המילים שבהן החילוף מתאפשר, כמו תפשׂ/תפס, שׂב/סב, חשׂך/חסך, שׂרק/סרק, וגם סרטוט/שׂרטוט.
214
ליאור דגן שואל/ת: מה הקטע עם x ו-q? לגבי x - איך זה שיש אות שמייצגת שני עיצורים? מה כל כך מיוחד ב"קְס"? הרי אין אות שמייצגת "pr", למשל. ולגבי q - זה צליל של k שאחריו u הופכת ל-w... מאין הרעיון הזה? האם יש דבר דומה לכך בשפות אחרות?
רוביק עונה:
היחס בין האותיות הכתובות והעיצורים שהן מייצגות משתנה לאורך ההיסטוריה, והוא אופייני לשפות הודו אירופיות. במקרה של X, היא משמשת כעיצור בודד ביוונית עתיקה, בעוד ביוונית מערבית עתיקה היא ניתנה כסימון מקצר לצמד העיצורים הנפוץ KS, וכך היא מקובלת היום ברוב שפות אירופה, בעוד רוסית עוקבת אחרי ההגייה היוונית. באשר ל-Q התמונה מורכבת ומעט מבלבלת. Q מתעתקת ברוב השפות ההודו אירופיות את העיצור ק', אך באנגלית נוצר הנוהג להציג אותה אך ורק לפני התנועה u. הגולשת קאט מוסיפה כי מקור הצליל ה labiovelar KW הוא כנראה בפרוטו-הודו-אירופית, והתעתיק qu מקורו בכתיב הלטיני של הצליל, בעוד שהצליל k תועתק לא עם q ברוב המקרים. התעתיק qu נפוץ בשפות הלטיניות של ימינו. מילים עם Q בלי U באיטלקית, ספרדית וצרפתית הן מילים שאולות (חוץ ממילים על בסיס cinq ו coq שהגיעו בלי U כבר מלטינית). באנגלית ידוע שהתעתיק QU מקורו בהשפעה לטינו-נורמנית שהחליפה את התעתיק CW.
215
משה שואל/ת: האם צריך לכתוב ג'ואוזף וג'ואו כמו שכותבים "שואו"?
רוביק עונה:
אין סיבה שלא לכתוב ג'וזף וג'ו, בעקבות הצורות באגלית: Joseph, Jo. שואו נכתב באנגלית show, והכתיב העברי מייצג את תנועת o שאליה נלווה העיצור השפתי W.
216
ג'ניפר שואל/ת: האם כותבים אורטופד או אורתופד ? צנטור או צנתור? האם יש איזה כלל אצבע בכל הקשור לשימוש בט' או ת' במונחים רפואיים?
רוביק עונה:
יש בעניין זה כלל לכל התעתיקים של מילים לועזיות, לא רק בתחום הרפואה. ט' היא תעתיק של t, ת' היא תעתיק של th. לכן יש לכתוב 'אורתופד' וכן 'מתמטיקה', 'סינתטי' וכדומה. 'צנתור' אינו קשור למילה לועזית אלא למילה התלמודית 'צנתר', וכמובן שהיא נכתבת בת'.
217
חוסאם שואל/ת: שאלה שנתקלתי בה בבחינת הבגרות. הדהדו עם ה' מנוקדת בחטף פתח או עם ה' מנוקדת בצירה? מה היא הצורה הנכונה, ולמה??
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא הדהֲדו, בחטף פתח. בשורשים מרובעים העיצור השלישי נחטף בנטייה: פטפְּטו, זמזְמו, הרהֲרו, כפי של' הפועל נחטפת בנטייה בשורשים רגילים: נשמְרו, נזעֲקו.
218
יהודה נויפלד שואל/ת: בברכות השחר כתוב "מלביש עֲרֻמים". האם זהו ניקוד מוטעה, ואמנם מתכוונים לאנשים ללא בגד? מצד שני כותבים "אנשים ערוּמים כמו שועלים", תחמנים בשפתנו.
רוביק עונה:
הניקוד אינו מוטעה, בהנחה שבאות מ' יש דגש: עֲרֻמִּים. הצורה ביחיד היא עָרֹם ולכן הריבוי הוא עֲרֻמּים, כמו צָהֹב=צְהֻבִּים. עָרוּם כשועל (או כנחש) משקלו אחר, וצורת הרבים אחרת –ערוּמים. יש גם צורה שלישית, במשמעות היעדר בגדים: עירום, עירוֹמים. לשורש ער"ם שלוש משמעויות שאין ביניהן קשר: עורמה או תחמנות; היעדר בגדים; יצירת ערימות.
219
מיכאל יודקובסקי שואל/ת: איך מבטאים/כותבים: תשבְִּחות או תשבוחות?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא תשבָחות, והיא מופיעה במשנה ובמקורות קדומים נוספים. מכאן שצורת היחיד היא תִשְבָחָה או תִשְבַחַת. הצורה המשובשת תשבוֹחות היא אנלוגיה לשמות עצם רבים במשקל תקטולֶת, שיש בו תנועת o – תלבושֶת<תלבושות, תרגולֶת<תרגולות וכדומה.
220
ויטלי שואל/ת: כיצד מנקדים את המילה ״גמר״ בצירוף מילים ״עבודת גמר״ ובמשחק ״גמר גביע״? להבנתי זה gemer. האם ישנה גם צורת gmar במקרים מסוימים ומה ההבדל?
רוביק עונה:
גְמָר וגֶמֶר הן שתי חלופות תלמודיות לאותה מילה. גְמָר משמשת תמיד כנסמך, ולכן יש לומר ולכתוב גְמַר גביע ולא גֶמֶר גביע. בהופעה בודדת או בסומך בסמיכות אין העדפה, ואפשר לבחור בין שתי האפשרויות: 'הביא לידי גְמָר' ו'הביא לידי גֶמֶר'; 'עבודת גְמָר' וגם 'עבודת גֶמֶר'. 'משחק הגְמָר' לא ייאמר משחק הגֶמֶר, ככל הנראה בזכות הצירוף גְמַר גביע ודומיו.
221
אפרת נחום שואל/ת: מדוע לצירוף "ראש ממשלה" יש כמה ראשי תיבות? האם ראשי התיבות - רוה"מ - תקינים? אם כן, לאן "נעלמה" א' של המילה "ראש", הראשונה בצירוף?
רוביק עונה:
ראשי התיבות של המילים ראש הממשלה נכתבים בשלוש צורות שאין ביניהן הכרעה: רה"מ, רוה"מ וראה"מ. במקרים נדירים מ' מוחלפת במ' סופית. ראה"מ היא הצורה המקובלת פחות. מאחר שראשי התיבות נהגים במילה אחת בתנועת o – roham, מועדף הכתיב רוה"מ או אפילו בלי מרכאות – רוֹהָם, על פני ראה"מ, העלול להיקרא raham.
222
מוטי שואל/ת: אמונות טפלות או תפלות ? תפלות מתאים לאוכל תפל ולא לאמונה, וטפל מתאים לטפילים, ובכל אופן כותבים בשני האופנים.
רוביק עונה:
יש בלבול וערבוב של 'טפל' ו'תפל', תופעה שאני מכנה "הומופונים נודדים". כך גם הזוגות התראה-התרעה, הערה-הארה ועוד. עם זאת המשמעות שונה, כפי שמצוין בשאלה. טפל הוא חסר ערך, משני. תפל הוא חסר טעם. לכן יש לכתוב 'אמונות טפלות'. אגב, יש אמונות טפלות שכלל אינן תפלות, אלא ססגוניות ומעוררות את הדמיון.
223
זהר לוי שואל/ת: מדוע השם מרדכי במגילת אסתר מנוקד מָרְדֳּכַי? השאלה היא בעיקר על ניקוד האות ד' בחטף קמץ. ידוע שניקוד זה מופיע באותיות גרוניות.
רוביק עונה:
במקרא קבוצה קטנה של מילים שבהן מנוקדת אות שאינן גרונית בחטף קמץ קטן, כמו צפֳּרים. השימוש הזה מייצג תנועה הנמצאת בין השווא הנע לחולם. במקרה של מרדכי מדובר בגלגול של שם האל הבבלי מרדוך. התנועה החטופה מדגישה את תנועת o (או u) בשם מרדוך, שהורחב למרדוֹכַי. הניקוד המיוחד נשמר רק בכתבים חשובים של המקרא כמו כתב יד לנינגרד, ובדפוסים מאוחרים יותר חזר הניקוד המקובל: מרדְכי.
224
אודליה ברוש שואל/ת: אני מורה ללשון בחטיבת הביניים. בתוך הוראת שם המספר שאלה אחת הבנות, מדוע בברכת "אשר יצר" נכתב 'אפילו שעה אֶחָת': לא אֶחָד ולא אַחַת אלא שיבוש של שתיהן יחד. מה מקורו של השיבוש, אם הוא אכן שיבוש?
רוביק עונה:
אֶחָת היא צורה משנית של אַחַת במקרא, מופיעה כ-50 פעם ותמיד בסוף פסוק. כלומר, מדובר בצורת הפסק, למרות ש'אַחַת' מופיעה לעתים גם בסוף מילה.
225
אלכס שפי שואל/ת: איך נכון לכתוב את המקבילה העברית לפרוטוטיפ: אבטיפוס (במילה אחת), או אב-טיפוס (בשתי מילים), או שתי הצורות נכונות? בהנחה שהאפשרות השנייה עדיפה, מה קורה אם מצרפים את ה' הידיעה: האב-טיפוס, או אב-הטיפוס? מהי צורת הרבים הנכונה - אבטיפוסים או אבות-טיפוס או אבות-טיפוסים?
רוביק עונה:
אב-טיפוס מצוי בקבוצה הנעה בין צירופי סמיכות לבין הרכבים – מילים המורכבות משני חלקים. בעבודת המחקר שלי על שפת הצבא כיניתי קבוצה זו 'צירופי הרכב'. בדרך כלל צירופי הרכב נתפסים כחיבור של שתי מילים, כמו תת-אלוף, רב-לשוני, חד-ערכי, אך לעיתים הן מתאחות, כמו רבגוני או חדגוני. לכן הכתיב התקני הוא אב-טיפוס, כפי שממליצה גם האקדמיה, אך המילה המאוחדת נפוצה גם היא: אבטיפוס. באשר לריבוי וליידוע, האקדמיה אינה קובעת עמדה לגבי צירופי הרכב: אפשר לומר תת-אלופים, תתי-אלופים, וכן תת-האלופים. לגבי אב-טיפוס היא סבורה ש'אב' אינו תחילית רגילה אלא שם עצם, ולכן יש כאן סמיכות רגילה ויש לומר אבות-טיפוס או אבות-טיפוסים, וכן אב הטיפוס. הדרך הנפוצה ברבים היא אבות-טיפוס.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >