שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
דוד שואל/ת: איך יש לנקד "אמתלא"? מהו המשקל?
רוביק עונה:
המילה העברית היא אֲמַתְלָה, בעקבות המילה הארמית הנשמעת זהה אֲמַתְלָא. השורש הארמי של המילה הוא מת"ל, המקביל לשורש העברי מש"ל. קשה להצביע על משקל, יש קרבה מסוימת למשקל אקטלה אך צורת המילה ייחודית.
227
יואל צפריר שואל/ת: כיצד צריך לכתוב את המונח שיכול אותיות. בשי"ן או בסי"ן?
רוביק עונה:
שיכול אותיות נכתב ונהגה בש' שמאלית. בדרך כלל יש חילוף חופשי במילים מן המקורות בין שמאלית לס' (תפס-תפש, חשך-חסך ועוד), אך לא במקרה זה. מדובר בשורשים שונים, כאשר שׂכ"ל מתייחס לתבונה וגם לחילוף, וסכ"ל לטיפשות.
228
שושי שואל/ת: על פי כלל הכתיב המלא, איך יש לכתוב - גהות או גיהות?
רוביק עונה:
הכתיב התקני וגם הנאה הוא גהות.
229
אורן מס שואל/ת: האם תוכל להסביר את פשר הצירה על היוד במילה "ויֵנקהו" בשירת האזינו?
רוביק עונה:
הכתיב המקראי לעתים חסר מאוד. במילה "ויֵנקהו" חסרות שתי יו"דים: וַיֵּ[י]נִ[י]קֵהוּ. בכתיב המנוקד התִּקני היינו כותבים היום: וַיֵּינִיקֵהוּ. בפעלים ינק, יטב, ימן, ילל נשמרת היו"ד בהפעיל: הֵינִיקָה, הֵיטִיב, הֵימַנְתִּי, הֵילִילוּ, וכך, בצירֵי מלא, גם בעתיד: תֵּינִיק, יֵינִיקֵהוּ. הצירֵי מתחת ליו"ד בפועל וַיֵּנִקֵהוּ הוא אם כך חלק מתצורתו של בניין הפעיל בפעלים אלה ("נחי פ"י"), והכּתיב המקראי השמיט את היו"ד של השורש ינק, אבל שמר על הצירֵי של אות אית"ן.
230
איתי שואל/ת: במגילת אסתר כתוב "וחמת המלך שככה". על פי הגמרא האות כ' במילה שככה היא מוכפלת, ובעצם המילה צריכה להיות שַכָּה עם כ דגושה. מה משמעות השורש?
רוביק עונה:
כוונתך כנראה לדיון התלמודי-מדרשי הבא: "להלן אומר כשוך חמת המלך, ולא שככה, וכאן שככה שככה, שתי שכיכות הללו למה, אחת למלכו של עולם, ואחת לאחשורוש". בילקוט שמעוני נכתב: "כתיב הכא וישוכו המים [ח, א] וכתיב התם וחמת המלך שככה". ואולם, דקדוקית אין כאן בעיה. השורש שכ"ך הוא מגזרת הכפולים, ופירושו הפועל שכך: נרגע. בצורות מסוימת שלו מופיע העיצור הכפול (שָכְכָה) ובאחרות הכ' נכפלת (יָשֹכּוּ). זו הדרך הנהוגה בגזרת הכפולים כולה: סָבְבו מול יסֹבּוּ, דָמְמו מול יִדֹּמּוּ, וכדומה.ֹ
231
אמיר שואל/ת: האם את המילה אירוסין ניתן לכתוב גם בשׂין – אירושׂין?
רוביק עונה:
הכתיב הזה אינו נהוג אך אין סיבה למנוע אותו. כמו במספר שורשים ומילים רב, נמצא שתי חלופות, בשׂ' מן המקרא ובס' מן התלמוד. למשל: תפשׂ/תפס, חשׂך/חסך ועוד. כך גם כאן. הפעלים אירשׂ ואורשׂ מופיעים 11 פעם במקרא. החלופה התלמודית היא כאמור ארס, מאורס. אירוסין היא מילה תלמודית, אך ניתן לכתוב אותה על פי הצורה המקראית. עם זאת, כאמור, הצורה אינה נהוגה בפועל.
232
גילה שואל/ת: בזמן האחרון אני רואה במקומות אחדים שכותבים "אמתי" ולא "אמיתי", כמו שהיה נהוג במשך שנים רבות. גם "וורד" מתקן לי כשאני כותבת "אמיתי". מדוע זאת טעות כשאני כותבת בכתיב חסר?
רוביק עונה:
כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה קובעים כי במילים שבצורת היסוד שלהן אין תנועת i כגון לבי (מן לֵב), מקלים (=מְקִלִּים, מן מֵקֵל), אמתי (=אֲמִתִּי מן אֱמֶת), וכך גם אתי, אתך (אִתִּי, אִתְּךָ מן אֶת), לא יפיע חיריק מלא. כך גם בפעלים בבניין הפעיל, גם אם אחרי ה' אין שווא, כגון הפיל, הכה (=הִכָּה), הציל, הצלתי (=הִצַּלְתִּי), הציע. תיקוני התוכנה ממלאים אחרי כללים אלה, ולכן יופיע הסימון. ברוב המקרים הכלל הזה מקובל, וכתיב כמו 'איתי' או 'היציל' אינו ראוי. ואולם, כמו בכמה מקרים גם כאן לא הכול מקבלים את הנחיית האקדמיה. למעשה, ברוב המוחלט של הטקסטים הכתובים נמצא את הכתיב אמיתי, מאחר ש'אמתי' יוצר מעין בלבול בקריאה. בוודאי אין לראות בכתיב 'אמיתי' שגיאה.
233
רון טובלר שואל/ת: העיצורים הנכתבים צ' ז' ג' נכתבו בעבר בתעתיק יידי טש/זש/דשז. מתי הוחלט, ועל ידי מי, לשנות את התעתיק היידי לצורה המקובלת היום? מה צורך היה בשינוי? למה מה שהיה טוב לטשרניחובסקי לא טוב לצ'כנובר?
רוביק עונה:
לא ידוע על החלטות מלמעלה לשינוי הכתיב היידי. הצורות מן העבר נשענו על תפיסה שיש להתרחק מהתעתיק הישיר מלועזית, הדורש גרש שאינו מקובל בעברית, ולמצוא חלופה של עיצורים עבריים בלבד. אלא שהפתרון יצר סרבול וגם לא שיקף בתמונת ראי מדויקת את העיצור הלועזי, ולכן ננטש. מה עדיף, ז'אן ולז'אן, או בגירסה היידית המיושנת: דזשאן ולדזשאן?
234
אריק שואל/ת: הייתי רוצה לדעת כיצד מנקדים את המילה מטה (predisposes), במשמעות של להטות.
רוביק עונה:
הניקוד הוא מַטֶּה. השורש הוא נטה, גזרת חסרי פ"נ, הדגש 'מייצג' את הנון החסרה.
235
צחי שואל/ת: שמו של חבר הכנסת באסל גאטס נהגה ראטס. אז מדוע מופיעה האות גימל בשמו? יש הכותבים גם ע'אטס. כמו כן ישנו מקום בגליל הנקרא מע'אר ונהגה מראר. תוכל להסביר את הדבר?
רוביק עונה:
מספר העיצורים/אותיות בערבית הוא 28, לעומת 22 עיצורים/אותיות בעברית. אחד מהעיצורים הערביים שאין להם סימון עברי או שימוש במילים עבריות הוא ﻍ, אות הקרויה ע'ין. היא קרובה אטימולוגית לע' העברית, אך זהו עיצור חיכי המזכירה ר' חיכי, ובשינוי קל ג, גם היא חיכית. לכן נמצא לה כמה כתיבים: אך הצורה ההגיונית יותר היא בע' המלווה בגרש – ע'טאס. כך גם מע'אר, ואילו בהגייה ובכתיב של ארצות המגרב (מערב) נהוגה דווקא הצורה בג', כנראה עקב הסמיכות לאות ר'.
236
אלכס שפי שואל/ת: מה התעתיק של האות v מלועזית לעברית: ב' רפה (לא דגושה) או ו' (וו בכתיב מלא)? עפ"י הדוגמאות להלן נראה שהבלגן חוגג: אם ניקח שתי מילים לועזיות שנקלטו בעברית כמו וגטטיבי או מכונית וולבו, נראה שהאות v,המופיעה פעמיים במילה הלועזית, מתועתקת לעברית בשתי האפשרויות הנ"ל באותה המילה! באמצע המילה כבר יש בלגן שלם: או ב' רפה או וו' לגבי אותה מילה: טלביזיה או טלוויזיה; ציביליזציה או ציוויליזציה, בוליביה או בוליוויה; ובשמות ערים: ז'נבה או ז'נווה; ליברפול או ליוורפול וכו'. האם האקדמיה ללשון קבעה איזשהם כללים לגבי הסוגייה הזאת?
רוביק עונה:
סוגיית תעתיק v מטרידה עורכים לשוניים, מגיהים ומתעתקים למיניהם לא מאתמול. תקנות האקדמיה אומרות ש-v בראש המילה מתועתקת בו' אחת, באמצע המילה בשני ווים אלא אם כן היא סמוכה לתנועות o ו-u. לכן יש לכתוב סובניר או וולבו, אבל טלוויזיה ונורווגיה. בסוף המילה תופיע תמיד ב'. במקרים רבים הנוהג גובר על החוק, ואין לראות בכללים שקבעה האקדמיה חוק דקדוקי אלא תקנה, ואפילו סוג של המלצה. מכל מקום, מי שכותב לטווייה ולא לטביה, ליוורפול ולא ליברפול ועוד, שיקום.
237
ר-ש שואל/ת: איך נכון לכתוב ללא ניקוד: מתיוונים או מתייוונים? חמשת בניו או חמשת בנייו?
רוביק עונה:
נכון לכתוב מתיוונים בי' אחת, כי ריבוי אימות הקריאה יוצר סרבול. לעומת זאת את המילה המקבילה בבניין התפעל 'מתייצבים' חייבים לכתוב בשני יודים. אין כל סיבה לכתוב בנייו בשני יודים. לגבי בניי (הבנים שלי), הכלל הוא י' כפולה.
238
בני שטיינר שואל/ת: האם ניתן לכתוב את המילה אם (if) בתוספת י' בכתיב מלא (אים), והאם ניתן לכתוב את המילה עם (with) בתוספת י' (עים)?
רוביק עונה:
לא ולא. אין לכתוב אים ועים בשום פנים ואופן. נכון ששתי מילים אלה ללא ניקוד יכולות להיקרא בדרכים שונות (אֵם; עַם) אך ההקשר מאפשר לדעת למה הכוונה.
239
פלי גלקר שואל/ת: כיצד נכון לכתוב בעברית את השם Leo, כדי שישמע כמו השם לאופולד בגרמנית, אך ייבדל משם המשפחה לָאוֹ (כמו הרב לאו)?
רוביק עונה:
הכתיב לאו לגיטימי ומקובל. אפשר גם לכתוב ליאו וכן ליאופולד אך כתיב זה פחות מומלץ. בכתיב שמות יש מקרים לא מעטים של בלבול אפשרי, ולכן נדרש ידע נוסף לקריאה נכונה של השם.
240
אייל הראל שואל/ת: האם נכון לכתוב נורמאלי עם א׳?
רוביק עונה:
שתי הצורות, נורמאלי ונורמלי, נהוגות וכל עורך, בית הוצאה או עיתון קובעים בעניין זה מדיניות. אני ממליץ להימנע ככל האפשר מתוספת א' המסרבלת את המילים. אדם בעל ידע סביר בשפה יכול לקרוא את המילה נורמלי ורבות כמוה בלי להזדקק לאם הקריאה א'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >