שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
שני שואל/ת: האם אפשר לכתוב את המילה חתונה (כשהיא מנוקדת) בכתיב חסר, כלומר ללא האות ו'?
רוביק עונה:
כאשר המילה מנוקדת, המילה אינה מכילה ו': חֲתֻנָּה. היום מקובל מאוד כתיב בניקוד חלקי, שבו אפשר לערב ניקוד במילים הכתובות בכתיב מלא. בכל מקרה, כתיב מנוקד חֲתוּנָה אינו תקין.
302
רונן שואל/ת: שמתי לב שפ' דגושה (לא סופית) מופיעה בסופן של מילים לועזיות (פיליפּ, טלסקופּ וכו'). אני מכיר רק יוצא דופן אחד שבו מופיעה פ' סופית דגושה - בספר משלי ל 6. השאלה שלי, מדוע לא משתמשים בפ' סופית דגושה עבור מילים לועזיות?
רוביק עונה:
הצורה בספר משלי היא "אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו", והיא מוגדרת על ידי חוקר הדקדוק המקראי גזניוס 'אנומליה'. יש כאן שני שוואים נחים רצופים, בניגוד לדפוס העברי, ולטענתו נדרשה הדגשת הפ' כמעין פיצוי. פרט לכך אותיות סופיות אינן מקבלות דגש, ולכן בתעתיק לועזי האות תופיע תמיד רגילה. כך גם באות כּ', בעיקר במילים מערבית: רַבַּכְּ (אלוהיך), סַחְבַּכְּ ועוד. במקרים אלה אנו נוטים להמיר את הכּ' בק'.
303
אריה ורד שואל/ת: קנינו רוטב שעל אריזתו רשום על שהוא מכיל "רכז רימונים". השאלה היא כיצד יש לנקד את המילה "רכז"?
רוביק עונה:
המילה נכתבת בשני סגולים, וכמובן, בכ' רפה. במקורות יש חלוקה בין ניקוד בצירה-סגול (סֵפֶר) לשני סגולים (יֶלֶד), אך בעברית החדשה יש נטייה להאחדה.
304
יעל ענבר-איתן שואל/ת: איך לכתוב במסגרת עבודה אקדמית "סמס"? עם גרשיים? נקודות מפרידות? מירכאות?
רוביק עונה:
הדרך הנכונה היא לכתוב את המילה באותיות שלמות: אֶס-אֶם-אֶס (אפשר גם בלא קו מפריד או בנקודות: אס.אם.אס), כפי שאיננו כותבים נב"א אלא אֶן-בי-אֵיי. אם רוצים לקצר עדיפות נקודות, ס.מ.ס, אך אין כללים גורפים. לחלק מהמוסדות האקדמיים כללים מפורטים בעניינים אלה.
305
רמה מסינגר שואל/ת: אני מוצאת את עצמי לאחרונה נטרפת מכך שכל ׳שרטוט׳ של ילדותי הפך ל׳סרטוט׳, וכל ׳פרישׂה׳ ארצית או אחרת ל׳פריסה׳. הכוחות נפרסו לאורך הגבול, למשל, אפילו בחדשות בטלוויזיה. אולי נשים על הכוחות גבינה צהובה? מה זה- מתי הושטחו הדקויות ולא הבחנו בכך? אולי זו בטעות עברית נכונה?
רוביק עונה:
רמה יקרה, העברית זקוקה לאנרגיות שלך, אבל לא במקרה הזה. חילופי ס' וש שמאלית בעברית הם עניין עתיק ותקין בהחלט. הטקסט התנ"כי אוהב שׂין, הטקסט התלמודי סמך, ויש לכך סיבות הנעוצות בהתפתחות השפה. אין כל הבדל במשמעות בין פרישׂה לפריסה, שׂרטוט וסרטוט, תפישׂה ותפיסה ועוד כהנה. את יכולה בהחלט לפרושׂ לחם ולהניח עליו גבינה צהובה, ואחר כך לפרוס סדין ולשקוע בתנומה.
306
דוד אלון שואל/ת: כיצד צריך לכתוב 'אלון' באנגלית: allon או alon? מכוון שיש דגש בלמד במילה אלון, אני חושב שצריך לכתוב allon.
רוביק עונה:
ניתן לכתוב allon, אך זה אינו מחייב ואף אינו מומלץ. בהגיית המילה איננו שומעים את ההכפלה, וגם המאזין הלועזי אינו שומע אותה, ולכן עדיפה הצורה הפשוטה יותר: alon.
307
אפרת שואל/ת: האם את ראשי התיבות לע"ז יש לכתוב כמילה ללא גרשיים, כמו ראשי תיבות אחרים שהפכו למילים (תפוז)?
רוביק עונה:
'תפוז' ו'לעז' אינן מאותה קבוצה לשונית. ראשי התיבות "לשון עם זר" הם מדרש מאוחר ואינם מקור המילה. מקור השימוש ב'לעז' ככינוי לשפות זרות מצוי בתלמוד. זה גם הפירוש המקובל לצירוף "עם לועז" בשירת הים בתהלים קי"ז: עם המדבר בשפה זרה. הקביעה הזאת נסמכת על מילים קרובות בלשונות אחרות.
308
עופר שואל/ת: עמה מקור האות י' במילים כמו סתיו, עכשיו ואחרות?
רוביק עונה:
י' מופיעה בתנ"ך במילים המסתיימות ב-av בנטיות כמו עָלָיו, בָנָיו ואחרות, והיא קרויה י' שותקת. במקרים האלה הי' מייצגת עיצור בצורות שמיות קדומות, והוא נשמר בערבית: עַלַיְהֻ, בַּנַיְהֻ וכדומה. בלשון ימי הביניים נגרר הכתיב הזה גם למילים שאין בהן י' במקור. הכלל שקבעה האקדמיה בעניין זה: "וי"ו עיצורית סופית שלפניה תנועת a, כותבים יו"ד לפניה, כגון יחדיו, סתיו, עניו, אבל לא במילים בנות הברה אחת: וו (קרס), תו (סימן)".
309
יהוית הלביץ שואל/ת: עקדת יצחק או עקידת יצחק - מה הנכון?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש לכתוב עקדת יצחק. יש שמוסיפים י' כדי למנוע קריאה שגויה, כמו למשל במילה ברֵכה היכולה להיקרא ברָכה. יש לזכור שכללי הכתיב חסר הניקוד אינם תקנות מחייבות, ובכל מקרה אם אין כותבים י' רצוי לנקד בצירה.
310
מדה שואל/ת: יותר ויותר אני מוצא שימוש בשני יו"דים רצופים במלים כמו "גבירותיי ורבותיי". האם האקדמיה שינתה את כללי הכתיב ושכחה להודיע לי על כך?
רוביק עונה:
האקדמיה שינתה זה מכבר, ודווקא הודיעה, וזה הכלל: "יו"ד המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה ובסופה. למשל: בניין, הייתה, עלייך, בניי, לייצר". נוסיף שהכלל הזה חשוב בעיקר במקרים בהם יש מקום לטעות בקריאה, כגון דִבְרֵי/דְבָרָיי, בְנִי/בָנָיַי ועוד רבים.
311
ג'קי יונגמן שואל/ת: גלהקל על הקורא מותר לשבץ 'י', דהיינו - "מינהל".
רוביק עונה:
לפי כללי הכתיב חסר הניקוד מילים במשקל הזה ייכתבו בלי י', ורצוי לנקד את מ' בחיריק. נכון שמנהל יכול להיקרא גם מְנַהֵל, אבל כמעט איש אינו נוהג לכתוב 'מיכתב', לכנות את התנ"ך מיקרא, ואת המושב בפאתי תל אביב מישמר השבעה.
312
אסף עמרם שואל/ת: היה לי ויכוח עם ידידה לגבי אופן כתיבת הביטוי "צר לי". היא טענה שצריך לכתוב "צער לי", מלשון צער. האם תוכל לפסוק?
רוביק עונה:
"צר לי" הוא ביטוי מן התנ"ך": "ויאמר שאול: צר לי מאוד", וכוונתו שהוא בצרות גדולות. אין לכך קשר לשוני ל"צער", אבל הדמיון בצליל הביא את אברהם חלפי לכתוב בשירו "צער לך": "צער לך וצער לי/ על כך מעידות העיניים".
313
אברהם שרון שואל/ת: לאחרונה קראתי במקומות אחדים את המלה ליב"ה, בצירוף הרווח במקומותינו "לימודי ליבה", כאילו מדובר בראשי תיבות. מהם ראשי התיבות, או שמדובר בטעות?
רוביק עונה:
המונח נקבע בדוח דברת שהגישה את המלצותיה בשנת 2005, ושם נקבע בין היתר כאחד העקרונות: "קביעת תוכנית ליבה של לימודים עבור כל התלמידים בחינוך הציבורי". בקיצור, לא ראשי תיבות ולא נעליים. עם זאת, כפעולת תגמול, הוצעה באתרים שונים גירסה חלופית, דו משמעית, בראשי התיבות הנ"ל: "לומדים יהדות במקום העבודה"
314
שואל/ת: המילה "מֵכָל", כפי שהופיע באבן שושן מהדורה 1969, שונתה ל"מְכָל", בהתאם להוראת האקדמיה. היא מופיעה פעם אחת בתנ"ך, "מִיכל" בחיריק. מה הניע את האקדמיה לשנות את המקור? .
רוביק עונה:
"מִיכל" המקראית היא מילה נדירה שפירושה פלג מים, ומקורה אינו ברור. למזלה הפכה שם נפוץ לבנות בישראל, אך אין קשר בינה לבין מכל ככלי קיבול. מֵכל (שורש כו"ל) נכתבה בעבר בצירה, כמו מֵסב מגיזרת הכפולים, ובכתיב מלא נהגו גם לכתוב אותה בצירה מלא, מיכל. בשלב מסוים נקבע שיש להגות ולכתוב את המילה בשווא נע, אולי כדי להבדילה מן הכפולים. ואולם, "מְכָל" אינה תואמת את ההגייה בצירה שכבר השתרשה, ובדיעבד יש להצטער על ההנחיה החדשה
315
שואל/ת: המילה דוקטור כתובה בקיצור כצירוף האותיות ד' ו-ר', אך לעיתים ניתן לראות את הקיצור כתוב ד"ר, ואילו לעיתים הקיצור מופיע כדר'. אז איך כותבים דוקטור?
רוביק עונה:
לדוגמאות של נועם יש להוסיף גם את הצורה דר., שדווקא היא מזכירה את הצורה הלטינית Dr.. באשר לצורה "הנכונה", הדעות חלוקות. ראובן סיוון כותב בספרו "לקסיקון לשיפור הלשון": "את המילה דוקטור מנטרקים כך: ד"ר, כך אישר ועד הלשון בכללי הפיסוק, ואין לכתוב דר' או דר., כפי שסבורים דווקא בעלי יומרה בלשון". החלטות האקדמיה בנושא מביעות הסתייגות וכך נכתב שם: "הקיצור ד"ר אינו על פי הנוהג העברי. אין ראוי לנהוג בדרך זו במקרים נוספים, ועל כן ראוי לקצר את מגיסטר - מג' (ולא מג"ר), ולכתוב את השם ירושלים במלואו (ולא י-ם)". מילון אבן שושן מציג את שתי האפשרויות: ד"ר (גירסת ועד הלשון) ודר', ואינו מכריע ביניהן. המדור הולך עם אבן שושן.