שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
196
מאיר שואל/ת: האם ניתן לכתוב את הכובע שחובש החייל גם כומתה וגם כומתא?
רוביק עונה:
'כומתא' היא מילה ארמית-תלמודית שפירושה כובע. 'כומתה' היא גירסה עברית חדשה של המילה הארמית והיא מציגה סוג מסוים של כובע, ברט, המשמש בעיקר בצבא. הנטייה בעברית החדשה היא להפוך במידת האפשר מילים ארמיות המסתיימות בא' למילים המסתיימות בה' (משכנתה, פלוגתה), וכך גם במילה זו, כומתה.
197
משה מגן שואל/ת: ניסיתי בכוחותי למצוא תשובה לשאלתי אך לצערי לא הצלחתי: רבות שומעים את הפרסומת של חברת מוצרי האלקטרוניקה א.ל.מ. אבקשך לידעני מה פשר ראשי התיבות של א.ל.מ.
רוביק עונה:
גם הזירה הלשונית נכשלה בחיפושים. כל היודע דבר על מקור ראשי התיבות א.ל.מ. מוזמן לספר לגולשי האתר הסקרנים.
198
עידית רוזן שואל/ת: האם נכון הקיצור ג.א.נ? או שמא יש לכתוב ג.נ/ א.נ?
רוביק עונה:
אין בעניינים אלה תקנה או קביעה מחייבת, ומדובר בנוהג. כאשר פנייה במכתב רשמי מופנית לנמענים משני המינים עדיפה לדעתי האפשרות ג.א.נ., השימוש בלוכסן מסורבל. כללית זוהי דרך פנייה פורמלית ומנוכרת, ועדיף היה להשתמש במילים מלאות: גברת ואדון נכבדים.
199
ערן שואל/ת: כשאני כותב משפט ובסופו מוסיף סימן שאלה, סימן השאלה יבוא אחרי רווח או בצמוד למילה האחרונה?
רוביק עונה:
סימני פיסוק צמודים תמיד למילה שלפניהם, להוציא קו מפריד.
200
אבי ברלב שואל/ת: האם אתה מכיר את הצירוף הבעיה/התקלה נפטרה? נדמה לי ששמעתי זאת מפיך באחת תחנות הרדיו. בתחומי, אני נתקל בלא מעט מצבים שתקלות נפטרות ולא נפתרות.
רוביק עונה:
המילים נפתר/נפטר הן הומופוניות, נכתבות באופן שונה ונשמעות זהות. תקלות נפתרות, נשים לא עלינו נפטרות מן העולם, או נפטרות מבעליהן.
201
טל שואל/ת: באתר האקדמיה מוסבר שבתוך המילה כופלים את היו"ד אם אין לפניה או אחריה אם קריאה. אולם במילה 'הייתה' יש שני יוד למרות שיש לפניה אם קריאה.
רוביק עונה:
במילה הייתה, ה' הראשונה איננה אם קריאה אלא עיצור. האות ה' (וכמוה א, ו, י) משמשות או כאם קריאה או כעיצור, על פי תפקיד האות במילה במסוימת.
202
אהוד שואל/ת: לא הצלחתי למצוא תשובה בגוגל לשאלה פשוטה, בעניין ר"ת תע"ש לשמה של התעשיה הצבאית. מאיפה השין, ואם כך מדוע לא תע"צ?
רוביק עונה:
תע"ש הוא צורה מקוצרת של תעשייה, ומכאן של שם הארגון כולו. הגרשיים אינם מעידים על ראשי תיבות אלא על עצם הקיצור. זו אינה דרך שימוש מקובלת בגרשיים, אך כך היא נקלטה ונשארה עד היום.
203
דליה הוכברג שואל/ת: ארוע או אירוע? האם נכון שהצורה הראשונה היא לטקסט מנוקד, והשניה לטקסט שאינו מנוקד? האם יש כללים בנושא?
רוביק עונה:
אכן בניקוד יש לכתוב אֵרוּע, וללא ניקוד – אירוע. על פי כללי הכתיב חסר הניקוד אחרי צירה בתנועה פתוחה תופיע בדרך כלל י', להוציא מקרים ספציפיים כמו מילים במשקל הסגוליים ועוד.
204
סיון חלימי שואל/ת: איך אומרים לכתוב? עם כ דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא בב' רפה, כמו לפעול, לבכות וכדומה. הצורה בכ' דגושה (לִכְּתוב) נשמעת לפעמים בשפת הדיבור, בהשפעת הפעלים בעבר ובהווה: כתבתי, כותב וכדומה.
205
איריס שואל/ת: האם ניתן לרשום את המילה איפוה עם חולם מלא?
רוביק עונה:
בעברית שתי מילים דומות מאוד אך לא זהות. אֵיפִה 1 היא מילת שאלה, היכן? היא נכתבת איפֹה (חולם חסר), ונהגית בשתי צורות – במלעיל ובלמרע. אֵפוֹא 2, בחולם מלא, נהגית במלרע, היא מילת קישור ומשמעותה מכאן ש... מכאן נגזר ש... וכדומה.
206
אהרן לביא שואל/ת: לביא לפי הבנתי, ניקוד המלה "יַלְדוּת" ביוד פתוחה ולמד שואית צורך דגש קל באות דלת, וכך הדבר לגבי נקוד דומה במלים כגון "תַּרְבּוּת" או "בַּקְבּוּק". להפתעתי אני רואה במלון אבן שושן ובספר קהלת כי הדלת רפויה. האם יש סיבה לשווא מרחף במילה זו?
רוביק עונה:
'ילדות' מקבלת שווא מרחף (מונח בעייתי כשלעצמו) שאחריו לא יבוא דגש קל ממש כמו יַלְדֵי (סמיכות רבים), ובדומה למילים מאותו משקל: מַלְכוּת, עַרְבוּת ועוד. אין לכך קשר ל'תרבות' שאינה מאותו משקל, השורש רב"ה ות' נוספת באמצעות המשקל, או לבקבוק שבוודאי אינו שייך למשקל.
207
מרק בוים שואל/ת: מה פירוש הסימן שבין ה-"ב" ל"חצץ" ב-"וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ"? זה לא המקום היחיד שזה מופיע.
רוביק עונה:
הקו הניצב הקצר מתחת לאות ב' בצירוף 'וַיַּגְרֵס בֶּֽחָצָץ' נקרא מתג. הוא אחד מטעמי המקרא, ומציין הארכה קלה של התנועה, והטעמה משנית שלה. יש למתג הופעות רבות בניקוד הטברני של התנ"ך, אך אין לו תפקיד בדרך שבה אנו הוגים מילים היום. לפעמים משתמשים במתג בטקסט מודרני לציון הטעמה.
208
חגית שואל/ת: איך נהוג לבטא חל״צ (חברה לתועלת הציבור), כאשר משתמשים בראשי התיבות? חַלַצ או חֶלֶץ כפי שמבטאים את הח' של החברה? ויכוח שיש אצלנו בחברה!
רוביק עונה:
הדרך בה הוגים ראשי תיבות היא עניין של נוהג ולא של חוק. בדרך כלל ראשי תיבות ההופכים למילים, נוטריקונים, מקבלים שתי תנועות a: צַהַ"ל, מַחַ"ל, חַלַ"ת וכדומה. יוצאים מכלל זה נוטריקונים שיש בהם אם תנועה: כִי"ל, עוֹ"ש ועוד. קבוצה מיוחדת היא מילים שיש להן מקבילה בעברית והם יישמעו כמו המילה. למשל, פר"ח שאותו הוגים פֶרַח. אמנם המילה חֶלֶץ אינה קיימת בעברית, אך היא זכורה מקידוחי הנפט ולכן נכנסה לשפה. אם יש ויכוח אני ממליץ להגות את ראשי התיבות כך – חֶלֶץ, זה נשמע טוב יותר מחָלָץ, העלול גם להתבלבל עם חַלַ"ת. את המילה יש לכתוב בכל מקרה חל"ץ – בצ' סופית.
209
יונתן שואל/ת: האם נכון לכתוב טרפיה במקום תרפיה?
רוביק עונה:
ממש לא. התעתיק המקובל של מילים לועזיות מבחין בין t המתועתקת ט', לבין th המתועתקת ת'. לכן כותבים מתמטיקה בעקבות mathematics, אנתרופולוגיה בעקבות anthropology, ותרפיה בעקבות therapy.
210
לאה פוקס שואל/ת: אני עורכת כעת עבודת סמינריון לסטודנט לשם פרסומה בכתב עת. הוא כתב: "בשלוש המכות האחרונות עובר הבן תהליך של התפקחות, הבנה וקבלה של גורלו". הוא אינו מקבל את התיקון: תהליך של התפכחות (התפכח). מה הכתיב הנכון במקרה זה?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא התפכח, למרות שטשטוש הגבולות בשורש פכ"ח/פק"ח ידוע ומבלבל. 'פיכח' הוא מי שאינו שיכור, ובהרחבה, מי שרואה את המציאות כפי שהיא. תהליך ההתפכחות הוא תהליך של הבנה וראייה נכוחה של המציאות. 'פיקח' הוא גם אדם חכם או ערמומי, וגם אדם שאינו עיוור. לכן נמצא במקורות את הפועל 'התפקח' – הפך מעיוור לאדם רואה, וגם החכים, נהיה פיקח, אך השימוש הזה אינו מקובל היום וגם תואם במידה פחותה את המשפט בשאלה.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >